מרטין היידגר

מרטין היידגר
תאריך לידה	26 בספטמבר 1889
תאריך פטירה	26 במאי 1976
זרם	אקזיסטנציאליזם
תחומי עניין	מטאפיזיקה, תורת ההכרה, פנומנולוגיה, אונטולוגיה
הושפע מ	אפלטון, אריסטו, עמנואל קאנט, גיאורג וילהלם פרידריך הגל, סרן קירקגור, פרידריך ניטשה, אדמונד הוסרל
השפיע על	ז'אן-פול סארטר, ז'אק דרידה, מישל פוקו, מוריס מרלו-פונטי, עמנואל לוינס

בית המשפחה במסקירש, שבו גדל היידגר

קברו של היידגר במסקירש

מרטין היידגר (גרמנית: Martin Heidegger; ‏26 בספטמבר 1889 - 26 במאי 1976), פילוסוף גרמני, מאבות האקזיסטנציאליזם המודרני.

יצירתו העיקרית הות החיבור הוויה וזמן (1927), אותה הקדיש לאדמונד הוסרל שהיה מורו לפילוסופיה.

חייו

נולד בעיירה מסקירש במדינת באדן-וירטמברג שבגרמניה. היה בנו של שמש הכנסייה, התחנך כקתולי ולמד בסמינר של מסדר הישועים. בין 1909 ל-1911 למד תאולוגיה באוניברסיטה של פרייבורג, ואחר כך למד פילוסופיה באותה אוניברסיטה. ב-1914 השלים את עבודת הדוקטורט שלו בנושא "פסיכולוגיזם", וב-1916 כתב את התזה "ג'ון דנס סקוטוס" שהסמיכה אותו לשמש כמרצה באוניברסיטה. לימד ללא שכר עד שהפך לפרופסור מן המניין.

בשנים האחרונות של מלחמת העולם הראשונה התגייס לצבא הגרמני ושימש בתפקיד משרדי. אחרי המלחמה שימש כעוזרו של אדמונד הוסרל באוניברסיטה של פרייבורג עד 1923 כאשר נבחר לשמש כפרופסור לפילוסופיה באוניברסיטה של מארבורג. בין הסטודנטים שלו שם היו חנה ארנדט והאנס יונאס.

ב-1928, עם פרישתו של אדמונד הוסרל, מרטין היידגר נבחר למלא את מקומו כפרופסור לפילוסופיה באוניברסיטה של פרייבורג. הוא נשאר שם במשך כל ימי חייו למרות שהיו לו הצעות לשמש באותו תפקיד באוניברסיטאות אחרות, לרבות האוניברסיטה היוקרתית של ברלין. בין תלמידיו בפרייבורג היה עמנואל לוינס.

ב-1 במאי 1933 הצטרף היידגר למפלגה הנאצית ובעקבות זאת מונה לרקטור של אוניברסיטת פרייבורג. הוא התפטר מתפקידו זה בפברואר 1934. במהלך כהונתו אסרה האוניברסיטה על מורהו, הפילוסוף היהודי אדמונד הוסרל, להשתמש בספריית האוניברסיטה, זאת במסגרת חוקי הגזע הנאציים. מהמהדורה השנייה של "הוויה וזמן", שיצאה לאור בשנת 1941, הסיר היידגר את ההקדשה להוסרל. לאחר המלחמה, כאשר יצאה לאור מהדורה שנייה לספרו "מבוא למטפיזיקה", אשר ראה אור לראשונה בשנת 1935, סירב היידגר להסיר ממנה דברי תמיכה חמים במפלגה הנאצית, ואף סירב להוסיף הערת הסבר כלשהי.

הגותו

בספרו הראשון משנת 1927 "ישות וזמן" ובחיבורים חשובים ומאוחרים יותר שעסקו בטכנולוגיה ובאמנות, טען כי התרבות המערבית "ירדה מהפסים" לפני כ-2500 שנה, מאז תקופת סוקרטס בערך. בתקופה הפרה-סוקרטית, החוקר היה מפתה את המציאות להתגלות אליו. מאז סוקרטס וביתר שאת בעידן המודרני מאז דקארט במאה ה-17, לתפישתו החוקר "אונס את המציאות" בהתאם לצרכיו, הוא העניק שם מיוחד לחוקר האנס (מטא-פיזיקאי).

היידגר רצה מאז ראשית המאה העשרים שבני האדם יחזרו "להידבר ולפלרטט" עם המציאות ושיפסיקו "לאנוס" אותה. הוא סבר שההתייחסות הטכנולוגית למציאות הינה חודרנית, ויצרה את האדם המודרני "החלול" ש"הרג" את האלוהים, ומצא לו תחליף בדמות המדע והאידאולוגיות הגדולות. מקוריותה של הביקורת שהיידגר מותח על עולם הטכנולוגיה נעוצה בכך שהיא איננה נשארת בגדר ביקורת שגרתית של הקפיטליזם ושל הליברליזם הכלכלי. הוא טען שהגלובליזציה עומדת לגרום לנו לבגוד באחת מהבטחותיה העיקריות של הדמוקרטיה: זו של יכולתנו לעצב יחדיו במו ידינו את ההיסטוריה שלנו. נישול זה של האדם מהשפעה על עתידו, הפקעה וחוסר היגיון המאפיינים את הקפיטליזם הבינלאומי, מהווים את מה שלדעת היידגר מגלם להפליא את הפילוסופיה של ניטשה, כלומר: את הביקורת שמטרתה לעקור מן השורש את כל האידאלים ואת ההיגיון בעת ובעונה אחת.

לתפישתו, במצבנו הנוכחי על בני האדם להשתדל במידת האפשר להשיב לעצמם את השליטה בכוחות העומדים מאחרי ההתפתחויות הגלובליות. היידגר לא חשב כי הדמוקרטיה מסוגלת להתמודד עם אתגר חשוב זה, וייתכן שזו אחת הסיבות שגרמו לו לתמוך באחד המשטרים העריצים שהעולם ידע מעודו. בראשית הנאציזם, עד 1935 בערך, היידגר חשב שהנאציזם מהווה התחלה שכזו. אולם עם מדיניות התיעוש המואצת של היטלר, היידגר התפכח והבין שהנאציזם הוא עוד תחליף כוזב לאלוהים המת, כמו הקומוניזם, הקפיטליזם וכדומה.

השפעתו

חשובי תלמידיו של היידגר היו יהודים: חנה ארנדט, ז'אק דרידה, עמנואל לוינס ואחרים; אך למרות "התפכחותו של היידגר" מהתקווה לגבי תפקידו ההיסטורי של הנאציזם, הוא מעולם לא חזר בו מבגידתו במורהו הגדול הוסרל.

היידגר השפיע על הפוסטמודרניזם השפעה מכרעת. לאקאן לקח מהיידגר את הצורך שהמטפל יכבד את החלקים הלא-מילוליים של המטופל. מישל פוקו לקח מהיידגר את הקשר בין המילים והדברים ואת סדר הדברים. ליוטאר לקח ממנו את ביקורת הנראטיבים הגדולים.

ההיסטוריונית גרטרוד הימלפארב, בספרה On Looking Into the Abyss: Untimely Thoughts on Culture and Society, ביקרה בחריפות את הנטייה של הוגים פוסטמודרניסטים להעריץ את היידגר: הן משום ש"מכר נפשו לשטן הנאצי" ובגד בחבריו ובפילוסופיה שלו עצמו, והן בשל הדלות והשטחיות של רעיונותיו שמוצגים, לדעתה, בשפה כבדה ומורכבת שמכסה על השרלטנות ההיידגריאנית.

פרסומים

• הוויה וזמן (Sein und Zeit), ‏1927

זהו ספר היסוד של היידגר. ניטשה ביקר את הפילוסופיה היוונית-מערבית מאז סוקרטס. היידגר בא להציע לה אלטרנטיבה שמחברת אותנו עם הפרה-סוקרטיים. אנו לא נאנוס את המציאות כמו המטפיזיקאים, המדענים והטכנולוגים, אלא נבין אותה תוך השתלבות בה, תוך אמפתיה עם המציאות.

• קאנט ובעיית המטאפיזיקה (Kant und das Problem der Metaphysik)‏, 1929
• על מהות האמת (Vom Wesen der Wahrheit)‏, 1930

אמת אינה התאמה בין טענה לשונית לבין המציאות (כמו שלוגיקאים כמו פופר וטארסקי טענו) אלא הכרה פנימית עמוקה שנובעת מהזדהות.

• מקורה של יצירת האמנות (Der Ursprung des Kunstwerkes)‏, 1935

האמנות היא אחד מהכלים להבנת הטבע מתוך הזדהות ולא מתוך אונס.

• מכתב על ההומניזם (Brief über den Humanismus)‏, 1946

ההומניזם מאז סוקרטס וביתר שאת מאז דקארט והתרבות האירופאית, הוא הומניזם של השתלטות ואונס הטבע והזולת. הוא אינדיבידואליזם אגואיסטי. פוסט-הומניזם הוא ראיית היחיד בחלק מהמציאות הפיזית, הביולוגית והחברתית.

• השאלה על אודות הטכניקה (Die Frage nach der Technik)‏, 1949

הטכנולוגיה במאה ה-20 היא שיאה של הגישה האונסת האימפריאליסטית שהחלה במטפיזיקה ובמדע.

• זמן והוויה (Zeit und Sein)‏, 1962

מבט על הספר הראשון מ-1927 מפרספקטיבה שאחרי מלחמת העולם השנייה.

• קץ הפילוסופיה ומלאכת החשיבה (Das Ende der Philosophie und die Aufgabe des Denkens)‏, 1964

אם הפילוסופיה המערבית הדרדרה למטפיזיקה, מדע וטכנולוגיה, מה פירושה של חשיבה פוסט-פילוסופית?

לקריאה נוספת

• הוגו ברגמן, הפילוסופיה של מרטין הידגר, בתוך: הוגי הדור, תל אביב : הוצאת מצפה, תרצ"ה 1935.
• אברהם מנסבך, קיום ומשמעות: מרטין היידגר על האדם, הלשון והאמנות, ירושלים : הוצאת מאגנס, תשנ"ח.
• טימותי קלרק, מרטין היידגר - מבוא, (תרגום: יאיר אור, עריכה מדעית: אלעד לפידות), הוצאת רסלינג, 2007.
• ג'ורג' שטיינר, משנתו של מרטין היידגר, ירושלים ותל אביב : הוצאת שוקן, 1988.
• מרטין היידגר, 'רק אל עוד יכול להצילנו', הראיון ב-'דר שפיגל', 'דחק' כתב עת לספרות טובה, כרך א'. נוסח עברי: מיכל סגל.

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: מרטין היידגר

• מרטין היידגר, מהניסיון לחשיבה, באתר הארץ, תרגום: מנחם שכטר.
• גבריאל רעם, מרטין היידגר - תחנות בזמן ביוגרפיה דרך תמונות באתר אימגו
• על מרטין היידגר באתר טקסט
• יוסי סוכרי, מהו כוחה המהותי של האמנות?, באתר הארץ
• יצחק לאור, למה לא לנסות את ה"לא"?, באתר הארץ
• פטרישיה כהן, ניו יורק טיימס, תורת הרשע של מרטין היידגר, פורסם בעברית בעכבר העיר, 18 בנובמבר 2009