מרטין היידגר
| מרטין היידגר | |
|---|---|
| תאריך לידה | 26 בספטמבר 1889 |
| תאריך פטירה | 26 במאי 1976 |
| זרם | אקזיסטנציאליזם |
| תחומי עניין | מטאפיזיקה, תורת ההכרה, פנומנולוגיה, אונטולוגיה |
| הושפע מ | אפלטון, אריסטו, עמנואל קאנט, גיאורג וילהלם פרידריך הגל, סרן קירקגור, פרידריך ניטשה, אדמונד הוסרל |
| השפיע על | ז'אן-פול סארטר, ז'אק דרידה, מישל פוקו, מוריס מרלו-פונטי, עמנואל לוינס, ז'אק לאקאן |
מרטין היידגר (גרמנית: Martin Heidegger; 26 בספטמבר 1889 - 26 במאי 1976), פילוסוף גרמני, מאבות האקזיסטנציאליזם המודרני.
יצירתו העיקרית הנה החיבור הוויה וזמן (1927), אותה הקדיש לאדמונד הוסרל שהיה מורו לפילוסופיה.
תוכן עניינים |
חייו [עריכה]
נולד בעיירה מסקירש במדינת באדן-וירטמברג שבגרמניה. היה בנו של שמש הכנסייה, התחנך כקתולי ולמד בסמינר של מסדר הישועים. בין 1909 ל-1911 למד תאולוגיה באוניברסיטה של פרייבורג, ואחר כך למד פילוסופיה באותה אוניברסיטה. ב-1914 השלים את עבודת הדוקטורט שלו בנושא "פסיכולוגיזם", וב-1916 כתב את התזה "ג'ון דנס סקוטוס" שהסמיכה אותו לשמש כמרצה באוניברסיטה. לימד ללא שכר עד שהפך לפרופסור מן המניין.
בשנים האחרונות של מלחמת העולם הראשונה התגייס לצבא הגרמני ושימש בתפקיד משרדי. אחרי המלחמה שימש כעוזרו של אדמונד הוסרל באוניברסיטה של פרייבורג עד 1923 כאשר נבחר לשמש כפרופסור לפילוסופיה באוניברסיטה של מארבורג. בין הסטודנטים שלו שם היו חנה ארנדט והאנס יונאס.
ב-1928, עם פרישתו של אדמונד הוסרל, מרטין היידגר נבחר למלא את מקומו כפרופסור לפילוסופיה באוניברסיטה של פרייבורג. הוא נשאר שם במשך כל ימי חייו למרות שהיו לו הצעות לשמש באותו תפקיד באוניברסיטאות אחרות, לרבות האוניברסיטה היוקרתית של ברלין. בין תלמידיו בפרייבורג היה עמנואל לוינס.
ב-1 במאי 1933 הצטרף היידגר למפלגה הנאצית ובעקבות זאת מונה לרקטור של אוניברסיטת פרייבורג. הוא התפטר מתפקידו זה בפברואר 1934. במהלך כהונתו אסרה האוניברסיטה על מורהו, הפילוסוף היהודי אדמונד הוסרל, להשתמש בספריית האוניברסיטה, זאת במסגרת חוקי הגזע הנאציים. מהמהדורה השנייה של "הוויה וזמן", שיצאה לאור בשנת 1941, הסיר היידגר את ההקדשה להוסרל. לאחר המלחמה, כאשר יצאה לאור מהדורה שנייה לספרו "מבוא למטפיזיקה", אשר ראה אור לראשונה בשנת 1935, סירב היידגר להסיר ממנה דברי תמיכה חמים במפלגה הנאצית, ואף סירב להוסיף הערת הסבר כלשהי.
השפעתו [עריכה]
חשובי תלמידיו של היידגר היו יהודים: חנה ארנדט, ז'אק דרידה, עמנואל לוינס ואחרים; אך למרות "התפכחותו של היידגר" מהתקווה לגבי תפקידו ההיסטורי של הנאציזם, הוא מעולם לא חזר בו מבגידתו במורהו הגדול הוסרל.
היידגר השפיע על הפוסטמודרניזם השפעה מכרעת. לאקאן לקח מהיידגר את הצורך שהמטפל יכבד את החלקים הלא-מילוליים של המטופל. מישל פוקו לקח מהיידגר את הקשר בין המילים והדברים ואת סדר הדברים. ליוטאר לקח ממנו את ביקורת הנראטיבים הגדולים.
ההיסטוריונית גרטרוד הימלפארב, בספרה On Looking Into the Abyss: Untimely Thoughts on Culture and Society, ביקרה בחריפות את הנטייה של הוגים פוסטמודרניסטים להעריץ את היידגר: הן משום ש"מכר נפשו לשטן הנאצי" ובגד בחבריו ובפילוסופיה שלו עצמו, והן בשל הדלות והשטחיות של רעיונותיו שמוצגים, לדעתה, בשפה כבדה ומורכבת שמכסה על השרלטנות ההיידגריאנית.
פרסומים [עריכה]
- הוויה וזמן (Sein und Zeit), 1927
- זהו ספר היסוד של היידגר, בו הוא מנסה לעמוד על טיבה של ההוויה, ולהראות שהפילוסופיה הניחה באופן מובן מאליו ולא מבוסס בעליל את משמעותה. הוא מצביע על כך שניטשה ביקר את הפילוסופיה היוונית-מערבית מאז סוקרטס, ומנסה להציע לה אלטרנטיבה שמתחברת עם הפרה-סוקרטיים. תוך התבססות על תורת הפנומנולוגיה אותה ייסד אדמונד הוסרל, היידגר ניסה לצייר את ה-Dasein (ה"היות-שם"), שנמצא תמיד ב"עולם"; דרכו ודרך הניסיון שלו להפיק משמעות, היידגר ניסה להבין את משמעותה של המילה "הוויה", כלומר - מה זה אומר "להיות קיים?". לטענתו, אין לאנוס את המציאות כמו המטפיזיקאים, המדענים והטכנולוגים, אלא נבין אותה תוך השתלבות בה, תוך אמפתיה עם המציאות. ספר זה היה מיועד להיות חלק מסדרה בת שלושה כרכים, אך לבסוף היידגר בחר שלא להוציא את הכרך השני והשאיר את "הוויה וזמן" ככרך בודד.
- קאנט ובעיית המטאפיזיקה (Kant und das Problem der Metaphysik), 1929
- על מהות האמת (Vom Wesen der Wahrheit), 1930
- אמת אינה התאמה בין טענה לשונית לבין המציאות (כמו שלוגיקאים כמו פופר וטארסקי טענו) אלא הכרה פנימית עמוקה שנובעת מהזדהות.
- מקורה של יצירת האמנות (Der Ursprung des Kunstwerkes), 1935
- האמנות היא אחד מהכלים להבנת הטבע מתוך הזדהות ולא מתוך אונס.
- מכתב על ההומניזם (Brief über den Humanismus), 1946
- ההומניזם מאז סוקרטס וביתר שאת מאז דקארט והתרבות האירופאית, הוא הומניזם של השתלטות ואונס הטבע והזולת. הוא אינדיבידואליזם אגואיסטי. פוסט-הומניזם הוא ראיית היחיד בחלק מהמציאות הפיזית, הביולוגית והחברתית.
- השאלה על אודות הטכניקה (Die Frage nach der Technik), 1949
- הטכנולוגיה במאה ה-20 היא שיאה של הגישה האונסת האימפריאליסטית שהחלה במטפיזיקה ובמדע.
- זמן והוויה (Zeit und Sein), 1962
- מבט על הספר הראשון מ-1927 מפרספקטיבה שאחרי מלחמת העולם השנייה.
- קץ הפילוסופיה ומלאכת החשיבה (Das Ende der Philosophie und die Aufgabe des Denkens), 1964
- אם הפילוסופיה המערבית הדרדרה למטפיזיקה, מדע וטכנולוגיה, מה פירושה של חשיבה פוסט-פילוסופית?
לקריאה נוספת [עריכה]
- מרטין היידגר, מקורו של מעשה-האמנות, תרגום: שלמה צמח, הוצאת דביר, 1968
- מרטין היידגר, מאמרים (1929-1959): הישות בדרך - מן האין (מבעד לטכניקה) אל השפה, ערך, תרגם מגרמנית, בצירוף הערות ומבוא - אדם טננבאום, תל אביב: מפעלים אוניברסיטאיים להוצאה לאור, 1999
- הוגו ברגמן, הפילוסופיה של מרטין הידגר, בתוך: הוגי הדור, תל אביב : הוצאת מצפה, תרצ"ה 1935.
- אברהם מנסבך, קיום ומשמעות: מרטין היידגר על האדם, הלשון והאמנות, ירושלים : הוצאת מאגנס, תשנ"ח.
- טימותי קלרק, מרטין היידגר - מבוא, (תרגום: יאיר אור, עריכה מדעית: אלעד לפידות), הוצאת רסלינג, 2007.
- ג'ורג' שטיינר, משנתו של מרטין היידגר, ירושלים ותל אביב : הוצאת שוקן, 1988.
- מיכאל רובק, אונטולוגיה ומתמטיקה במחשבתו של מרטין היידגר, חיבור לשם קבלת תואר דוקטור, האוניברסיטה העברית, 1997.
- מרטין היידגר, 'רק אל עוד יכול להצילנו', הראיון ב-'דר שפיגל', 'דחק' כתב עת לספרות טובה, כרך א'. נוסח עברי: מיכל סגל.
קישורים חיצוניים [עריכה]
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- מרטין היידגר, מהניסיון לחשיבה, באתר הארץ, תרגום: מנחם שכטר.
- גבריאל רעם, מרטין היידגר - תחנות בזמן ביוגרפיה דרך תמונות באתר אימגו
- על מרטין היידגר באתר טקסט
- יוסי סוכרי, מהו כוחה המהותי של האמנות?, באתר הארץ
- יצחק לאור, למה לא לנסות את ה"לא"?, באתר הארץ
- פטרישיה כהן, ניו יורק טיימס, תורת הרשע של מרטין היידגר, פורסם בעברית בעכבר העיר, 18 בנובמבר 2009
- אדמיאל קוסמן: איפה לחפש את עצמנו?, (מאמר, שעוסק בבובר והיידגר על הבדידות). רבעון לפסיכולוגיה ממזרח וממערב, גיליון 1, פברואר 17, 2012.
- ד"ר דרור פימנטל, היד של המבט: היידגר בין תאוריה לפרקטיקה היחידה להיסטוריה ותאוריה, בצלאל // גיליון מספר 1 - קווים מקבילים, חורף 2005
