אפיוס קלאודיוס פולכר (קונסול)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אפיוס קלאודיוס פולכר (Appius Claudius Pulcher‏; ? - 48 לפנה"ס), פוליטיקאי רומאי שפעל בשלהי תקופת הרפובליקה הרומית.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פולכר נולד ברומא בתחילת המאה הראשונה לפני הספירה לערך והיה בן למשפחת הקלאודיים רבת ההשפעה. אביו אפיוס קלאודיוס פולכר כיהן כקונסול בשנת 79 לפנה"ס.

את תחילת הקריירה שלו עשה פולכר בשנת 70 לפנה"ס יחד עם אחיו פובליוס קלודיוס פולכר בצבאו של לוקיוס ליקיניוס לוקולוס שהיה נשוי לאחותו. באותו הזמן היה הצבא מוצב באסיה ועסוק במלחמה כנגד מיתרידטס השישי, מלך פונטוס וטיגרנס השני מלך ארמניה. לוקולוס שלח אותו אל טיגרנס עם הדרישה שיסגיר לידי הרומאים את מיתרידטס.

פולכר שהה ביוון בשנת 61 לפנה"ס למטרת איסוף חפצי אמנות שישמשו אותו במשחקים שהוא התכוון לעלות כשיבחר כאיידיל, אולם תודות להשפעתו של הקונסול של שנת 58 לפנה"ס, לוקיוס קלפורניוס פיסו, הוא נבחר לפראיטור של שנת 57 לפנה"ס מבלי לכהן קודם כאיידיל כפי שנדרש במסלול המשרות.

כפראיטור הוא פיקח על משפטי הסחיטה שהתנהלו כנגד מושלי הפרובינקיות. כמו כן הוא תמך באחיו קלודיוס שכיהן באותה שנה כטריבון הפלבס ושכר בשבילו גלדיאטורים שישמשו אותו בקרבות הרחוב שהוא ניהל בעיר. הוא התנגד להחזרתו של קיקרו, שיצא לגלות שנה קודם לכן, כתוצאה מחוק שחוקק אחיו. לאחר תום כהונתו הוא כיהן כמושל סרדיניה עד שנת 55 לפנה"ס.

פולכר נבחר לכהן כקונסול של שנת 54 לפנה"ס לצדו של לוקיוס דומיטיוס אהנוברבוס, הוא היה זה שהאשים את אולוס גביניוס בקבלת שוחד של 10,000 טאלנטים מידיו של תלמי השנים עשר בתמורה לסיוע שהוא נתן לו להחזיר את כס המלוכה במצרים. הוא גם תמך בהענקת טריומף לגאיוס פומפטינוס. לפי קיקרו המניע שלו לפעולות אלו היה רצונו לרווח כספי תמורת תמיכתו.

לאחר סיום כהונתו הוא מונה למושל קיליקיה. התנהלותו בזמן תקופת שלטונו הייתה רודנית והוא נהג לעשוק את תושבי הפרובינקיה. פולכר ניהל מערכה צבאית באזור אמנוס כנגד התושבים המקומיים. כאשר חזר לרומא הוא הואשם בניהול רודני של הפרובינקיה שלו ובכך שהוא שיחד מצביעים במהלך מסע הבחירות שלו לקנסורה ורק תודות להתערבות של פומפיוס, קיקרו, מרקוס יוניוס ברוטוס והורטנסיוס הוא זוכה.

פולכר נבחר לכהן כקנסור בשנת 50 לפנה"ס יחד עם פיסו. כקנסור הוא נהג בחומרה יתרה וכשערך את רשימת הסנאט (lectio senatus) הוא סילק מספר חברים שלדעתו לא היו ראויים להיכלל בין חברי המוסד.

פולכר היה מקורבו של פומפיוס וכשמלחמת האזרחים פרצה בשנת 49 לפנה"ס בינו לבין יוליוס קיסר הוא תמך בפומפיוס והלך אחריו ליוון. הוא מת בשנת 48 לפנה"ס, לפני שיכל היה לחזות במפלה הרפובליקאית בקרב פארסאלוס.