מרקוס יוניוס ברוטוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מרקוס יוניוס ברוטוס

קווינטוס קאיפיו ברוטוס (לטינית: Q·CAEPIO·BRVTVS) או בשמו הידוע יותר מרקוס יוניוס ברוטוס (לטינית: M·IVNIVS·BRVTVS;‏ 85 לפנה"ס - 23 באוקטובר 42 לפנה"ס), מדינאי רומאי שפעל בשלהי תקופת הרפובליקה. ברוטוס נולד למשפחה אצולה רומאית והיה צאצא של ברוטוס הקונסול הראשון שייסד את הרפובליקה הרומית. בהשפעת מורשת משפחתו הוא חבר לסיעה האופטימאטית והתנגד לדיקטטור יוליוס קיסר, והיה מראשי הקשר לרציחתו. ניסיונו להחזיר את המשטר הרפובליקאי נכשל, והוא התאבד לאחר שהובס בקרב פיליפי על ידי אוקטביוס ומרקוס אנטוניוס.

עד ימינו נחשב ברוטוס לאחת הדמויות השנויות במחלוקת בהיסטוריה של רומא העתיקה. יש הרואים בו אב טיפוס של הבוגד האולטימטיבי, הרוצח את חברו ומיטיבו, בעוד אחרים רואים בו מופת לפטריוטיות, לשנאת רודנות, וכאדם שהקריב את האינטרסים האישיים שלו לטובת מולדתו.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיים וקריירה מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברוטוס נולד בשנת 85 לפנה"ס, אביו היה מרקוס יוניוס ברוטוס, ואמו הייתה סרוויליה קפיאוניס, אחותו למחצה של קאטו הצעיר ומאהבתו של יוליוס קיסר. אבותיו משני צדי משפחתו שירתו במגיסטראטורות הרמות ביותר במשך מאות שנים. הבולטים שביניהם היו מצד אביו, לוקיוס יוניוס ברוטוס שהדיח את מלך רומא האחרון לוקיוס טארקוויניוס סופרבוס, ייסד את הרפובליקה וכיהן כקונסול הראשון ומצד אמו, גאיוס סרוויליוס אהלה שהוכרז גיבור הרפובליקה אחרי שהתנקש בספוריוס מאליוס שהואשם בזה שרצה להכתיר את עצמו למלך.

ברוטוס התייתם מאביו בהיותו ילד רך בשנים, אביו היה איש הסיעה הפופולארית ותמך בגאיוס מריוס בזמן מלחמת האזרחים כנגד לוקיוס קורנליוס סולה. הוא הצטרף למרד של מרקוס אמיליוס לפידוס בשנת 77 לפנה"ס ונלחם כנגד פומפיוס והוצא להורג כשנכנע לו למרות הבטחה שלא יאונה לו רע.

מכיוון שברוטוס איבד את אביו בינקותו האנשים שהשפיעו עליו יותר מכל היו אמו ואחיה קאטו הצעיר. הוא אף אומץ על ידי אחד מקרובי משפחתו שכנראה היה דודו מצד אמו ושינה את שמו לקווינטוס קאיפיו ברוטוס (ולמרות זאת הוא המשיך להיות ידוע בהיסטוריה בשמו הקודם).

ברוטוס קיבל השכלה מקיפה ביוונית, בלטינית, בפילוסופיה וברטוריקה, כמנהג האצילים של אותם ימים הוא יצא להמשיך את השכלתו ביוון. עם הגיעו ליוון ברוטוס השתקע באתונה שם נחשף לפילוסופיות השונות ובחר ללכת אחרי האסכולה הנאואפלטונית שהתבססה על הגותו של אנטיוכוס מאשקלון.

לא ידוע כמה זמן ברוטוס בילה ביוון אולם כבר בשנת 59 לפנה"ס הוא חזר לרומא, באותה שנה התגלה קשר של לוקיוס וטיוס לרציחתו של פומפיוס. בחקירתו וטיוס הפליל מספר אצילים צעירים ובכלל את ברוטוס, אולם מכיוון שאמינותו הייתה נמוכה וככל הנראה כתוצאה מהעזרה מקיסר שסרויליה הצליחה להשיג לבנה, שמו נמחק מרשימת המואשמים בלקיחת חלק בקשר הרצח.

חברי הטריאומווירט, שהורכב מקיסר, פומפיוס ומרקוס ליקיניוס קראסוס, החליטו בשלב כלשהו, שעל מנת שקאטו לא יסכל את תוכניותיהם, יש לסלקו מרומא. התירוץ שהם מצאו לכך היה מינויו למושל קפריסין בשנת 58 לפנה"ס. קאטו הבין, אמנם, שמתכוונים לסלק אותו מהבמה המרכזית, אך ההצעה הייתה טובה מדי בשביל לסרב. ברוטוס התלווה אל דודו והוטלה עליו המשימה של השתלטות על רכושו של המלך תלמי שהתאבד עם היוודע הידיעה על סיפוח האי.

ברוטוס ביצע את משימתו בהצלחה והעביר את כספיו של תלמי לרומא וכמו דודו קאטו התגלה כמנהלן נקי כפיים שאפשר לסמוך עליו עם כספי הציבור, תכונה נדירה ביותר לרומאים ששלטו בפרובינקיות. למרות זאת ברוטוס לא בחל בניצול תושבי הפרובינקיות ובזמן שהותו באי, הוא התעשר מעיסוקו בהלוואה בריבית מכיוון שנהג להלוות באחוזי ריבית מופקעים כמו למשל ההלוואה שנתן לתושבי העיר סלמיס בריבית שנתית של 48% בעוד שהריבית המקסימלית החוקית הייתה 12% לשנה ובפועל שיעורה נעה בין 4% ל-8%.‏[1] כאשר העיר לא יכלה להחזיר את כספו ברוטוס לא היסס להשתמש בכוח צבאי דרך נציגיו שצרו על מועצת העיר בעזרת חיל פרשים. עיסוקו בהלוואה בריבית פגע בשמו הטוב מכיוון שזה לא היה עיסוק ראוי לבן אצילים ולא תאם את יומרותיו הפילוסופיות.

מטבע המציג את אלת החירות ליברטס, על צידו האחורי מופיע הקונסול הראשון ברוטוס בחברת הליקטורים

עם חזרתו לרומא פצח ברוטוס בקריירה פוליטית. תפקידו הראשון בשנת 54 לפנה"ס היה של אחד משלושת טובעי המטבעות של העיר, משרה שהוחזקה בדרך כלל על ידי אצילים צעירים בתחילת הקריירה הפוליטית שלהם. במסגרת תפקידו טבע מטבעות עם דיוקנותיהם של אבותיו לוקיוס יוניוס ברוטוס ואהלה ואלת החירות ליברטס, ייתכן שהיה בכך הצהרה פוליטית מכיוון שבאותה העת רווחה השמועה שפומפיוס מתכוון למנות את עצמו לדיקטטור ולשים קץ לשלטון הרפובליקאי, היה זה הסימן הראשון לכך שברוטוס הוא אדם המוכן להילחם כדי להגן על הרפובליקה.

ברוטוס התחיל את דרכו בקורסוס הונורום בשנת 53 לפנה"ס כשנבחר לשמש כקוואיסטור, תחילה קיסר הציע לו לשרת תחתו בעת מלחמת גאליה, אולם ברוטוס שסלד מדרכו הפוליטית, דחה את ההצעה וביכר לשרת בפרובינקיה קיליקיה תחת המושל אפיוס קלאודיוס פולכר‏‏‏[2] שאת בתו קלאודיה הוא נשא לאישה שנה קודם לכן וכך נהפך לקרוב משפחה של הקלאודיים.

אחרי סיום כהונתו הוא חזר לרומא בשנת 52 לפנה"ס והחל לעבוד כפרקליט, בין השאר הוא הגן על חותנו כשזה הואשם בשנת 51 לפנה"ס בניהול כושל של קליקיה ובמתן שוחד למטרת בחירה למשרת הקנסור ועל טיטוס אניוס מילו שזה הואשם ברציחתו של טרביון הפלבס פובליוס קלודיוס פולכר, בניגוד למרקוס טוליוס קיקרו שטען שרציחתו של פולכר הייתה מעשה של הגנה עצמית מצד מילו, ברוטוס טען שהרצח מוצדק מכיוון שפולכר היה אויב הרפובליקה. למקרה המשפטי האחרון יש חשיבות פוליטית מכיוון שברוטוס, בהגנו על רציחתו של אדם שהיה בן חסותם של הטריאומווירט, הצטרף לסיעה האופטימאטית. הוא המשיך בדרכו הפוליטית כשגינה את פומפיוס בזמן שהוא כיהן כקונסול יחיד בשנת 52 לפנה"ס.

תחת שלטונו של קיסר[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשפרצה בשנת 49 לפנה"ס מלחמת האזרחים בין קיסר לסנאט, בחר ברוטוס לצדד בפומפיוס, למרות העובדה שהוא היה אחראי לרציחתו של אביו. ברוטוס החליט שתמיכה בו היא לטובת המטרה הרפובליקאית. שמו של ברוטוס היה נכס חשוב לצדדים הלוחמים ובשל כך פומפיוס כיבד אותו וגם קיסר נתן פקודה לקציניו שבמקרה של קרב עליהם להימנע מלפגוע בברוטוס.

ברוטוס הוכיח את עצמו כתומך נלהב של המלחמה בקיסר ונלחם בקרב פארסלוס. אחרי התבוסה בקרב, ברח ברוטוס ללריסה ומשם יצר קשר עם קיסר והתנצל על תמיכתו בפומפיוס, קיסר סלח לו ואפשר את חזרתו לרומא.

עם חזרתו של ברוטוס לרומא מינה אותו קיסר בשנת 46 לפנה"ס למושל גאליה קיסאלפינה, המינוי שלו למושל פרובינקיה בעלת חשיבות אסטרטגית וכזאת שדרשה מושל שהיה קונסול לשעבר מראה את הביטחון שהיה לקיסר בברוטוס. כמושל ברוטוס הוכיח את עצמו בהתנהגותו המופתית והנדיבה והיה לתושבי האזור הקלה מן המושלים החמסנים שקדמו לו.

ברוטוס התגרש מאשתו בסוף שנת 45 לפנה"ס, העילה לגירושים אינה ידועה. זמן קצר אחר כך התחתן עם דודניתו פורקיה קאטוניס. ככל הנראה, מכיוון שמשפחתה של פורקיה הייתה אנטי-קיסרית ובאותו הזמן ברוטוס היה עדיין מקורב לקיסר, הנישואים לא היו ממניעים פוליטיים אלא מונעי אהבה.

קשרי של ברוטוס המשיכו להתהדק עם קיסר, כשהוא נפגש איתו בהיספניה בשנת 45 לפנה"ס לאחר הניצחון בקרב מונדה. הרושם שברוטוס קיבל היה שקיסר מתכוון להחיות את המערכת הרפובליקאית הישנה. ברוטוס מונה למשרת הפראיטור אורבנוס של שנת 44 לפנה"ס יחד עם גאיוס קסיוס לונגינוס שמונה להיות הפראיטור פרגריני. העובדה שקיסר העדיף את ברוטוס על גבי קסיוס, שהיה מנוסה ממנו, מראה שוב על האמון והביטחון הרב שהיה לקיסר בברוטוס. כמו כן קיסר הועיד את ברוטוס לשמש בתפקיד מושל מוקדון בתום כהונתו כפראיטור‏[3] ולאחר מכן כקונסול של שנת 41 לפנה"ס‏‏‏[4]

לא ידוע במדויק מתי נולד הקשר לרציחתו של קיסר, אולם בוודאי הדבר קרה משעה שקיסר מונה לדיקטטור לכל ימי חייו והיה ברור שהוא הפך לאוטוקרט והחל נוהג כמלך, כמו כן הוא החל פוגע בסמכויות הסנאט ונוהג באופן מעליב ומזלזל בסנאטורים, ייתכן גם שהקושרים שאבו עידוד מכך שיחסיו של קיסר עם חלק מן הפלבס והטריבונים עלו על שרטון.‏[5] קסיוס, שהיה ראש הקושרים, הבין שהוא זקוק לשמו הטוב של ברוטוס כדי לתת לגיטימציה לרצח קיסר. בתחילה היסס ברוטוס להצטרף לקשר, אולם במהרה הצליח קסיוס לשכנעו בכך שקיסר מתכוון להמליך את עצמו למלך ושזה חובתו הפטריוטית, כרומאי ועל אחת וכמה שמי שנושא את שם המשפחה ברוטוס, להתקומם כנגד הרודן.

"ברוטוס טבע על המטבעות שיוצרו את דיוקנו, קסדה ושני פגיונות. דבר זה והכתובת על המטבע הצביעו על העובדה שהוא וקסיוס הובילו את המולדת לחירות"‏‏‏[6]

הצטרפותו של ברוטוס לקשר הגבירה את התמיכה בו ושכנע מספר אנשים לקחת חלק בו. הקושרים הוציאו לפועל את תוכניתם לרצוח את קיסר באידו של מרס 44 לפנה"ס מכיוון שקיסר היה אמור להשתתף בישיבת הסנאט באותו היום. ייתכן שמה שתרם להחלטתם היה שמועה שקיסר מתכוון להכריז מלחמה על האימפריה הפרתית ולהעביר החלטה שממנה אותו למלך, מכיוון שספרי הסיבילות חזו כביכול שהפרתים יוכלו להיכבש רק על ידי מלך. בזמן שקיסר ישב בסנאט הוא הותקף על ידי קבוצת הקושרים, סווטוניוס מספר שבתחילה קיסר ניסה להתגונן, אולם כשראה שברוטוס בין תוקפיו כיסה את פניו בטוגה שלו ואמר "הגם אתה, בני?".

מלחמת האזרחים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר רציחתו של קיסר הקושרים נמלטו לגבעת הקפיטולין, לאחר זמן מה הם ירדו לפורום כדי להסביר את מניעיהם לפני אזרחי רומא למרות שהם זכו להקשבה הם לא הצליחו לגייס את תמיכת האזרחים. למחרת נאם ברוטוס בגבעת קפיטולין לפני הלגיונרים הווטרנים של קיסר, הסבריו למניעיו והבטחותיו המהוססות להעניק את הקרקעות שהובטחו ללגיונרים על ידי קיסר לא עוררו את התלהבותם וכך כשלו הקושרים ברכישת אהדת הצבא והם גילו ששאיפתם להחזיר את הרפובליקה הישנה על כנה לא קסמה לעם הרומאי מלבד השכבה הדקה של הנוביליטאס. קיקרו המליץ לברוטוס וקסיוס לזמן את הסנאט לישיבה אולם הם התעלמו מעצתו.

בינתיים הסיעה הקיסרית התאוששה, מרקוס אנטוניוס שכיהן כקונסול ביחד עם קיסר, בתחילה הסתגר בביתו מפחד הקושרים אולם לאחר שהבין את חוסר המעש שלהם חבר למרקוס אמיליוס לפידוס המגיסטר אקוויטום ובעזרת הכוח הצבאי שזה העמיד לרשותו הוא זימן את הסנאט לישיבה. בישיבת הסנאט, למרות האהדה של המוסד לקושרים, הושגה פשרה עם אנטוניוס: לא תפתח חקירה בעניין הרצח והקושרים לא יובאו לדין ומנגד אושרה צוואתו וחוקיו של קיסר והוחלט לקבור אותו בהלוויה ממלכתית. אנטוניוס ניצל את ההלוויה כדי לשלהב את ההמון, דבר שביחד עם הענקת הכסף לכל אזרח בצוואתו של קיסר תרם לעוינות העם כלפי הקושרים.‏[7]

בסופו של דבר הקשר נכשל כתוצאה ממספר גורמים שהחשוב ביותר היה העדר התוכנית להשתלט על המדינה לאחר הרצח, הקושרים פשוט קיוו שעם סילוקו של קיסר מהבמה המערכת הרפובליקאית הישנה תחזור לחיים, חוסר הפעולה היה מה שנתן לאנשי הסיעה הקיסרית הזדמנות לפעול כנגד הקושרים. עוד גורם שתרם לכישלון היה המתינות של הקושרים, ברוטוס סירב לרצוח את אנטוניוס יחד עם קיסר מתוך אמונה שלאחר הסתלקותו של האחרון אנטוניוס יעבור למחנה התומכים ברפובליקה, ייתכן גם שלעובדה שהקשר הונהג על ידי שני אנשים - ברוטוס וקסיוס הייתה השפעה על חוסר המעש של הקושרים.

במשך חמשת החודשים לאחר הרצח ברוטוס נשאר ברומא בחוסר מעש, מכיוון שלא רצה במלחמת אזרחים הוא השקיט את תומכיו הרבים מחוץ לרומא שהתחילו להתגייס למענו. בינתיים אנטוניוס פעל לסילוקם מאיטליה, דרך הסנאט הוא הטיל על ברוטוס וקסיוס את המשימה המשפילה של רכישת אספקת דגנים מאסיה וסיקיליה, ברוטוס החליט לא לחזור לרומא מחשש לביטחונו. תחילה ברוטוס שהה בסביבת מפרץ נאפולי כדי לעקוב אחרי התגובות ברומא למשחקים לכבוד אפולו שהוא ארגן בעזרתו של טיטוס פומפוניוס אטיקוס, למרות שהמשחקים זכו להצלחה מסוימת והראו שלברוטוס יש פופולריות מסוימת ברומא אולם עצם העובדה שהם נערכו בחודש יולי הצביעה על כישלונו הבסיסי של ברוטוס.

ברוטוס וקסיוס פרסמו מכתב פומבי לאנטוניוס במטרה להגיע לפשרה, המכתב כלל הבטחה לעזוב את איטליה ולהימנע מלהתחיל מלחמת אזרחים חדשה, אנטוניוס ענה על הצעתם באיומים של שימוש בכוח צבאי. לבסוף לא היה לברוטוס כל ברירה והוא עזב את איטליה לטובת הפרובינקיות המזרחיות.

ברוטוס הגיע לאתונה, שם הוא מצא סביבה אוהדת והוא היה פופולרי בקרב האוכלוסייה הרומאית של העיר ושם הוא התחיל בהכנותיו למלחמה כנגד אויביו. ברוטוס החל להשתלט על הפרובינקיות המזרחיות, תחילה הוא שכנע את מושל מוקדון קווינטוס הורטנסיוס הורטלוס לעבור לצידו, מרקוס אפוליוס ואנטיסטיוס וטוס שהיו הקוואיסטורים של אסיה וסוריה העבירו לו את הכספים שברשותם. ברוטוס גם הצליח להקים כוח צבאי נכבד, הוא השתלט על לגיון שחנה במקדוניה ועל הצי ביוון והחל בגיוס חיילים, חלקם היו אף ווטרנים של פומפיוס שהתגוררו ביוון.

בזמן הזה גאיוס אנטוניוס, שמונה על ידי הסנאט למושל מוקדון הגיע לאיליריה בכוונה להשתלט על הפרובינקיה שלו, ברוטוס הבין את הסכנה שנשקפת למעמדו מצידו של אנטוניוס ולכן שינע את צבאו ופלש לאילירה, חלק מצבאו של אנטוניוס ערק לצידו ואנטוניוס עצמו הובס במספר קרבות ונפל בשבי. למרות שיעצו לו להוציא את אנטוניוס להורג ברוטוס שמר עליו בחיים ונתן לו יחס נאות, ייתכן שהסיבה לכך היא שעדיין הייתה לו תקווה להגיע להסדר עם אחיו אולם כשאנטוניוס ניסה לעורר מרד בקרב צבאו של ברוטוס הוא נתפס והוצא להורג. הסנאט אישר את הישגיו של ברוטוס וקסיוס בדיעבד כשהעניק להם את האימפריום מאיוס, דבר שהעניק להם סמכות שליטה עליונה בפרובינקיות‏[8].

בינתיים ברומא המצב הפוליטי החל להידרדר, הריב בסיעה הקיסרית בין אוקטביוס יורשו של קיסר ובנו המאומץ לאנטוניוס הפך למלחמה גלויה, בעזרת כוחות הסנאט אוקטביוס הביס את אנטוניוס בקרב מוטינה כשזה הטיל מצור על דקימוס יוניוס ברוטוס אלבינוס בגאליה קיסאלפינה אולם שני מצביאי הסנאט נהרגו בקרב והפיקוד על הצבא היה שלו בלבד, לאחר ניצחונו הוא עלה על רומא עם צבאו וסחט מהסנאט את מינויו לקונסול של שנת 42 לפנה"ס. אוקטביוס הכריז על רוצחיו של קיסר כאויבי המולדת ותבע אותם לדין בעוון רצח, כמו כן הוא התפייס עם אנטוניוס וביחד עם לפידוס הם הקימו את הטריאומווירט השני.

באותה שנה ברוטוס נאלץ בנוסף להתמודד עם מותה של אשתו האהובה פורקיה, דבר שמשך אותו לאבל כבד וגרם לו צער רב. קיקרו הפציר בו לחזור לרומא אולם האירועים במזרח תפסו את תשומת לבו, פובליוס קורנליוס דולבלה מהסיעה הקיסרית נחת באסיה ורצח את המושל הרפובליקאי גאיוס טרבוניוס והשתלט על הפרובינקיה. ברוטוס וקסיוס החליטו לפעול כנגדו, ברוטוס תקף חמש קוהורטות של דולבלה בכרסונסס בעוד שקסיוס הביס אותו בשעה שהוא ניסה לפלוש לסוריה.

ברוטוס חצה את ההלספונטוס (כיום הדרדנלים שבטורקיה) והחל לסחוט מנחות מהערים בסביבה בצורה של כסף נשק, אספקה וחיילים. ברוב הפעמים הוא הצליח להשיג את רצונו על ידי איום בשימוש בכוח וכתוצאה מכך הוא תגבר את כוחותיו בצורה משמעותית; בין השאר הוא קיבל צי בן 250 ספינות מביתיניה. אולם כאשר הערים סירבו לדרישותיו הוא הגיב באכזריות קיצונית, כפי שמלמד גורלה של קסנתוס שהושמדה עד היסוד.

מטבע המציין את ניצחונותיו הצבאיים של ברוטוס

לאחר מכן ברוטוס עשה את דרכו חזרה לאירופה והחל מגייס את השבטים התראקים לצידו ובמקרה הצורך הכניע אותם בכוח הזרוע, כתוצאה מניצחון שלו על שבט הבאסים הוא הוכרז על ידי חייליו כאימפרטור ודבר זה הגביר את יוקרתו. לאחר החזרת הסדר על קנו בתארקיה ברוטוס חזר לאסיה כדי לתאם את צעדיו עם קסיוס, והסכימו על המשך גיוס כוחות חדשים מהערים שתחת שליטתם. פגישתם הבאה של ברוטוס וקסיוס הייתה בסרדיס. הפגישה לא התנהלה על מי מנוחות ובין שני המנהיגים התגלה מחלוקת חריפה בנוגע לדרכי ניהול הצבא, אולם במהרה הם השלימו ויחסיהם חזרו להיות תקינים.

בינתיים הטריאומווירט החל בהנעת מכונת המלחמה ליוון לשם חיסולם של הרפובליקאים, דקידוס סקסה ונורבנוס פלקוס נשלחו בראש כוח החלוץ בשעה שהצבא העיקרי הונהג על ידי אוקטביוס ואנטוניוס. ברוטוס וקסיוס חצו את ההלספונטוס והצליחו לגרש את כוח החלוץ של הטריאומווירט. הרפובליקאים התקדמו לתוך מוקדון והקימו את בסיסם לידי העיר פיליפי במיקום נוח להגנה ועם גישה לנמל של ניאפוליס שממנו יכלו להביא אספקה מכיוון שציים שלט בים האגאי.

בקרב פיליפי הצבאות היריבים היו שווים בגודלם, אך לרפובליקאים היה היתרון של אספקה. אנטוניוס הוא שתקף ראשון במטרה להפריד בין שתי הצבאות של קסיוס וברוטוס. התקפתו הביאה את ברוטוס לתקוף את אוקטביוס, ולמרות שהתקפתו חסרה סדר וארגון הוא הצליח לכבוש את מחנה האויב שנמלט. אולם הוא לא ידע על תבוסתו של קסיוס על ידי אנטוניוס, וכן קסיוס לא היה מודע להצלחתו של ברוטוס והניח שגם הוא הובס ולכן בחר להתאבד.

למרות התאבדותו של קסיוס, שברוטוס הספיד אותו כ"אחרון הרומאים", עדיין היה סיכוי לנצח בקרב וברוטוס לקח את הפיקוד על צבאו של קסיוס. תוכניתו של ברוטוס הייתה לדחות את ההתקפה וכך לנצח את האויב שבשלב הזה סבל ממחסור באספקה וממזג האוויר החורפי, אולם קציניו דחקו בו לתקוף ולבסוף ברוטוס נאלץ להיכנע לדרישותיהם. תחילה התקפתו הצליחה אולם ההצלחה הייתה קצרת מועד ובסופו של הדבר אוקטביוס ואנטוניוס הביסו אותו.

ברוטוס נמלט יחד עם מספר נאמניו משדה הקרב, משהבין שמצבו חסר תקווה הוא סירב להיכנע או לנסות להימלט ובמקום זה העדיף לקחת את חייו. פלוטארכוס מספר שאנטוניוס התייחס לגופתו בכבוד, אירגן את הלוויתו ושלח את אפרו לסרויליה אמו בעוד שלפי סווטוניוס ראשו נערף והונח למרגלותיו של פסל קיסר ברומא.

אישיותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אופיו של ברוטוס היה מלא בסתירות; מצד אחד הוא היה אדם בעל עקשנות, כריזמה שיכלה לעורר נאמנות באנשים, ביטחון עצמי ואמונה בצדקת דרכו, אולם באותה עת הוא היה נאיבי וחסר טאקט עד שאפשר להגיד שלעתים היה גס רוח.

כישלונו של ברוטוס נבע מחוסר יכולתו להתגמש מבחינה פוליטית, הוא לא הבין שמלחמתו למען החופש - כלומר למען הרפובליקה המסורתית שבה לסנאט יש חופש דיבור, בעלי המשרות מתחלפים כל שנה ואף אדם לא יכול לצבור יותר מדי כוח, קסמה רק לשכבה דקה של הנוביליטאס. המוני העם העדיפו לחיות תחת אוטוקרטים נדיבים כקיסר ואוגוסטוס. אולם למרות כל חסרונותיו אפשר לשבח אותו על מלחמתו למען עקרונותיו.

מורשתו ותדמיתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד ימינו ברוטוס נשאר אחד הדמויות השנויות במחלוקת בהיסטוריה של רומא העתיקה. יש הרואים בו את האב טיפוס של הבוגד האולטימטיבי הרוצח את חברו ומיטיבו בעוד אחרים רואים בו מופת לפטריוטיות ולשנאת רודנות, אדם המקריב את האינטרסים האישיים שלו על מזבח אהבת המולדת.

בימי חייו הדעות כלפי ברוטוס התחלקו לפי ההשקפה הפוליטית, חברו קיקרו מהלל אותו ואת הקשר לרציחת קיסר כמעשה מופת, ואף משווה את הרוצחים לאלים בעוד שחברי הסיעה הקיסרית מגנים אותו בכל תוקף.

היחס לברוטוס החל להתרכך עם השנים, במיוחד כאשר אוגוסטוס החל להתרחק ממורשתו של קיסר, בעוד שברוטוס לא זכה לשבחים רשמיים הוא גם לא גונה באופן חד משמעי. הדבר השתנה בימי טיבריוס ונירון, אנשים ששיבחו בפומבי את ברוטוס מצאו עצמם מואשמים בבגידה. הקיסר-הפילוסוף מרקוס אורליוס החשיב את ברוטוס כאחד ממקורות ההשראה שלו לניהול השלטון.

רוב הסופרים הרומאים שפעלו באימפריה גילו יחס אמביוולנטי, מצד אחד שיבחו אותו על מעלותיו הרבות אולם עם זאת הם גינו אותו על רציחתו של קיסר מכיוון שלאחר שלטונם של קיסרים רודנים כגון קליגולה ודומיטיאנוס הם התקשו לחלוק את השקפתו של ברוטוס ולראות בקיסר עריץ.

"נפגש בפיליפי" - סצנה מתוך יוליוס קיסר

בימי הביניים והרנסאנס ברוטוס גונה על ידי הסופרים בשל בגידתו בקיסר, הבולט מכולם היה דנטה אליגיירי שביצירתו הקומדיה האלוהית, מתואר ברוטוס מעונה בגיהנום כחוטא הגדול ביותר יחד עם יהודה איש קריות שבגד בישו. בניגוד לכך, דמותו של ברוטוס מוצגת על ידי ויליאם שייקספיר במחזה יוליוס קיסר כחיובית ביותר, ברוטוס מוצג כאדם אידאליסטי וטוב לב הנקרע בין חברותו ואהבתו לקיסר לאמונתו ברפולביקה. באחד משיאי המחזה נואם ברוטוס לעם הרומאי מעל גופת קיסר, וסוחף אותם להכיר בצדקת הרצח. למרות תדמיתו השלילית בספרות, באיטליה הוא נחשב כגיבור בעיני הרפובליקאים, ורציחתו של קיסר נחשבה מעשה מופת של חיסול עריץ ולחימה למען החירות.

בעת החדשה, עידן של מהפכות ורעיונות של חופש ממשטרים עריצים, ברוטוס נחשב כמודל לחירות ולהתנגדות לרודנות במיוחד בצרפת המהפכנית ובארצות הברית בזמן מלחמת העצמאות כנגד הכתר הבריטי. סדקים בתדמיתו החיובית של ברוטוס התחילו להופיע עם אימוץ גישה היסטוריוגרפית ביקורתית במאה השמונה עשרה, תדמיתו של ברוטוס הפכה לשלילית ביותר במאה התשע עשרה עידן שבו רוב הכותבים הביעו הערצה בלתי מסויגת לקיסר, מצב זה תוקן במאה העשרים שבה ההיסטוריונים נוטים לצייר תמונה יותר מאוזנת של ברוטוס.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ישראל שצמן, תולדות הרפובליקה הרומית, עמ' 515-517
  2. ^ ‏אורליוס ויקטור, על אנשי המופת של העיר רומא, 82
  3. ^ אפיאנוס, מלחמת האזרחים, 3.2
  4. ^ פלוטארכוס, חיי קיסר, 62.4
  5. ^ צבי יעבץ, יוליוס קיסר - תהפוכותיה של כריזמה, עמ' 154-166
  6. ^ קסיוס דיו, היסטוריה רומאית, 47.25.3
  7. ^ ישראל שצמן, תולדות הרפובליקה הרומית, עמ' 569-570
  8. ^ Hugh Last, Imperivm Maivs: A Note, The Journal of Roman Studies, Vol. 37, Parts 1 and 2. (1947), pp. 157-164