אפרהט
_(14590545527).jpg) | |
| לידה |
270 אשוריסטן, האימפריה הפרתית  |
|---|---|
| פטירה |
346 (בגיל 76 בערך) חדייב |
| מדינה |
האימפריה הסאסאנית |
| שפות היצירה |
סורית, אירית |
| סוגה |
ספרות דתית |
  | |
אפרהט (בסורית: ܐܦܪܗܛ; ביוונית עתיקה: Ἀφραάτης; בלטינית: Aphraates; 280 – 346) היה מחבר נוצרי סורי בן המאה השלישית מחדייב שבאימפריה הסאסאנית.
אפרהט חיבר סדרה של עשרים ושלוש דרשות על עיקרי הנצרות מנקודת השקפתו. אפרהט הקדים במעט את זמנו של גדול ההוגים של הכנסייה הסורית – אפרים הסורי אך בניגוד לאפרים, אפרהט חי מחוץ לאימפריה הרומית.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אפרהט נולד בחדייב סמוך לגבול עם האימפריה הרומית בזמן שלטונו של הקיסר שאפור השני בסביבות שנת 280 לספירה. אפרהט היה ידוע בתור "החכם הפרסי", ואולי הגיע ממשפחה פגאנית והיה בעצמו פאגאני שהתנצר (בדומה לאפרים הסורי).
אפרהט היה עד לרדיפת הנוצרים בתחילת שנות השלושים על ידי שפור השני. הרדיפות נבעו ממתחים פוליטיים בין רומא לפרס, ובמיוחד ההכרזה על קונסטנטינוס הגדול שרומא צריכה להיות אימפריה נוצרית. ייתכן ששאפור חשש שהנוצרים הסוריים והארמנים, בעיקר בתוך האימפריה שלו, יתמכו בחשאי ברומא. יש אלמנטים בכתיבה של אפרהט, שמראים דאגה לעדה הנרדפת שלו.
בכתבים מאוחרים יותר של הכנסייה הוא מכונה "החכם הפרסי" וזוכה להערכה רבה בכתבים דתיים. חוקרים מאוחרים הוכיחו שהוא שימש כנראה כבישוף.
כתביו של אפרהט השתמרו בשלושה כתבי יד מהמאות השישית והשביעית והמוחזקים בספריה הבריטית.
יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
היצירות של אפרט נקראות דרשות על פי המילה הראשונה בכל דרשה (בסורית: ܬܚܘܝܬܐ, תחויתא) שפירושה "דרשה". כל דרשה עוסקת בפרט אחר של האמונה או ציון דרך להגיע לאמונה. לדברי פרנסיס קרופורד בורקיט (אנ'), הן נועדו ליצור "תצוגה מלאה ומסודרת של האמונה הנוצרית" על פי נקודת המבט של הכנסייה הדוברת סורית.
הדרשות הן יצירות פרוזה, אך לעיתים קרובות משתמש אפרהט בדימויים פואטיים לכתיבתו. כל אחת מעשרים ושתיים הדרשות הראשונות מתחילה בכל אות ברצף של האלף-בית הסורי (מתוכם יש עשרים ושניים במקביל לא"ב העברי). הדרשות לא נכתבו בבת אחת, אלא בשלוש תקופות שונות. העשירייה הראשונה, שנכתבה בשנת 337, נוגעת לחיים הנוצריים וסדר הכנסייה וקדמה לרדיפות. הדרשות 11–22 נכתבו בעיצומן של הרדיפות, בשנת 344. חלק מהקבוצה הזו עוסקת בענייני הכנסייה כמו הדרשות הראשונות, ואחרות מתמקדות בנושאים אפוקליפטיים. עם זאת, ארבע דרשות עוסקות ביהדות. אפרהט נתן עמדתו בהסבר המשמעות של סמלי המילה, פסח ושבת. על אף הקו הפולמוסי בדרשותיו במה שנוגע ליהדות, אין הן משקפות אופי אנטי-יהודי מובהק. הדרשה העשרים ושלוש נופלת מחוץ למערכת האלפביתית של העבודות המוקדמות, ונראית מעט מאוחרת יותר, אולי קרוב לסיום חייו של אפרהט. אפרהט כותב בצמוד לכתבי הקודש. אופן הפרשנות המקראית של אפרהט דומה לזה של חכמי התלמוד הבבלי של ימיו. עמדתו בתוך הכנסייה מצוינת בדרשה יד, שבה נראה כי אפרהט כותב מכתב מטעם הסינוד שלו לאנשי הכמורה של בירת פרס - קטסיפון על החידקל.
רשימת הדרשות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- א. דרשה על האמונה
- ב. דרשה על הצדקה
- ג. דרשה על הצום
- ד. דרשה על התפילה
- ה. דרשה על המלחמות
- ו. דרשה על חברי הברית
- ז. דרשה על בעלי תשובה
- ח. דרשה על תחיית המתים
- ט. דרשה על ענווה
- י. דרשה על הכמרים
- יא. דרשה על ברית המילה
- יב. דרשה על הפסח
- יג. דרשה על השבת
- יד. דרשה על ההטפות
- טו. הדגמה על מזונות שונים
- טז. דרשה על הקריאה לגויים
- יז. דרשה על המשיח שבן אלהים הוא
- יח. הדגמה על הבתולין
- יט. דרשה על פיזור ישראל
- כ. דרשה על מתן נדבה
- כא. דרשה על הרדיפות
- כב. דרשה על המוות והימים האחרונים
- כג. דרשה על האשכול – זהו עיבוד מתומצת של הסיפור המקראי
תרגומים[עריכת קוד מקור | עריכה]
דרשותיו של אפרהט נכתבו בסורית, אך עד מהרה הן תורגמו לשפות נוספות כמו יוונית, לטינית, ארמנית, גיאורגית, ערבית וגעז. בתקופה המודרנית הדרשות ניתרגמו גם לאנגלית.
שלוש דרשות תורגמו לעברית ויצאו לאור בשנת 2018[1]. דרשה יג "על השבת" תורגמה בידי בר בליניצקי ויקיר פז[2]. דרשה יז "על המשיח שבן אלוהים הוא" תורגמה בידי מנחם קיסטר[3]. דרשה יא "על המילה" תורגמה בידי מיכאל סוקולוף.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
• בר בליניצקי, יובל רוטמן (עורכים), מערת האוצרות – אנתולוגיה לספרות סורית משלהי העת העתיקה בתרגום עברי, ההוצאה לאור של אוניברסיטת תל אביב, תל אביב, 2018, עמ' 205
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דרשות א, ה, ו, ח, י, יז, כא, כב מתורגמות לאנגלית
- דרשות ב, ז מתורגמות לאנגלית (בגלילה למטה)
- אפרהט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)