תחיית המתים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הציור "תחיית המתים" (1499) מאת לוקה סיניורלי

תחיית המתים הוא מושג הקיים בדתות ובאמונות שונות, ומבטא אמונה בכך שבעתיד יקומו המתים לתחייה. ביהדות, האמונה בתחיית המתים היא אחת מי"ג עיקרי האמונה והיא מרכיב חשוב בתורת הגמול שלה.

תחיית המתים בתרבויות הקדומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרעיון של תחיית המתים מצוי בכתבים של מספר דתות לא אברהמיות במזרח התיכון. בדת היוונית העתיקה, הפכו מספר גברים ונשים לאלמותיים לאחר שקמו לתחייה מן המתים.

תחיית המתים ביהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחיית המתים בתורה ובספר דניאל[עריכת קוד מקור | עריכה]

האזכור היחיד המפורש של תחיית המתים בתורה ניתן לראות בפסוק‏[1]:

Cquote2.svg

רְאוּ עַתָּה, כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא... אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה, מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא, וְאֵין מִיָּדִי, מַצִּיל

Cquote3.svg
– חתימת שירת האזינו, דברים לב, לט

ואכן זוהי דעת רס"ג בספרו אמונות ודעות‏[2]. ברם, לדעת הרמב"ם אין בתורה כל אזכור לתחיית המתים, אלא מקור אמונה זו הוא בדברי ספר דניאל בלבד:

Cquote2.svg

וְרַבִּים, מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת-עָפָר יָקִיצוּ, אֵלֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם, וְאֵלֶּה לַחֲרָפוֹת לְדִרְאוֹן עוֹלָם

Cquote3.svg
דניאל יב, ב
Cquote2.svg

וְאַתָּה, לֵךְ לַקֵּץ, וְתָנוּחַ, וְתַעֲמֹד לְגֹרָלְךָ, לְקֵץ הַיָּמִין

Cquote3.svg
– דניאל יב, יג

הסיבה לכך, לדעתו, היא חינוכית-דידקטית – דור מקבלי התורה היה שקוע באמונת ה"צאבא", הכופרת באפשרות של עשיית נסים גלויים על ידי "כוח עליון" הגובר על מערכת הטבע, על כן "המתין" נותן התורה, כלומר האלוהים, ובישר על האמונה בתחיית המתים רק על ידי הנביאים המאוחרים, בתקופה שכבר לא הטילו ספק באפשרות של נס על טבעי‏[3].

מחלוקת זו קשורה לשאלת הנוסח הנכון של המשנה במסכת סנהדרין בתחילת פרק "חלק". הנוסח הרווח הוא:

Cquote2.svg

ואלו שאין להם חלק לעולם הבא - האומר אין תחיית המתים מן התורה...

Cquote3.svg
משנה, מסכת סנהדרין, פרק י', משנה א'

ואכן רש"י פירש שם‏[4]: "הכי גרסינן האומר אין תחיית המתים מן התורה - שכופר במדרשים דדרשינן בגמרא לקמן מניין לתחיית המתים מן התורה, ואפילו יהא מודה ומאמין שיחיו המתים אלא דלא רמיזא באורייתא - כופר הוא, הואיל ועוקר שיש תחיית המתים מן התורה - מה לנו ולאמונתו, וכי מהיכן הוא יודע שכן הוא - הלכך כופר גמור הוא".

אך, בפירוש המשנה לרמב"ם נוסח המשנה הוא: "ואלו שאין להם חלק לעולם הבא האומר אין תחיית המתים", ללא התוספת "מן התורה"‏[5]

תחיית המתים בספר ישעיהו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסוק אחר, שרבים מן המפרשים‏[6] ראו בו אזכור מפורש של תחיית המתים לעתיד לבוא, הוא הפסוק בספר ישעיהו:

Cquote2.svg

יִחְיוּ מֵתֶיךָ, נְבֵלָתִי יְקוּמוּן; הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר, כִּי טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ, וָאָרֶץ, רְפָאִים תַּפִּיל

Cquote3.svg
ישעיה כו, יט

אך, מקצת המפרשים‏[7] ראו בזה רמז בלבד, ומשמעותו הפשוטה, לדעתם, היא תחיית עם ישראל מן הגלות. גם במסכת סנהדרין‏[8] מובא שניתן לדחות ראיה זו ולומר שהכוונה היא למתים שהחיה יחזקאל.

תחיית המתים בספר יחזקאל - חזון העצמות היבשות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Cquote2.svg

הָיְתָה עָלַי יַד ה' וַיּוֹצִאֵנִי בְרוּחַ ה' וַיְנִיחֵנִי בְּתוֹךְ הַבִּקְעָה וְהִיא מְלֵאָה עֲצָמוֹת: וְהֶעֱבִירַנִי עֲלֵיהֶם סָבִיב סָבִיב וְהִנֵּה רַבּוֹת מְאֹד עַל פְּנֵי הַבִּקְעָה וְהִנֵּה יְבֵשׁוֹת מְאֹד: וַיֹּאמֶר אֵלַי בֶּן אָדָם הֲתִחְיֶינָה הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה וָאֹמַר אֲדֹנָי ה' אַתָּה יָדָעְתָּ: וַיֹּאמֶר אֵלַי הִנָּבֵא עַל הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם הָעֲצָמוֹת הַיְבֵשׁוֹת שִׁמְעוּ דְּבַר ה': כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה' לָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה הִנֵּה אֲנִי מֵבִיא בָכֶם רוּחַ וִחְיִיתֶם: וְנָתַתִּי עֲלֵיכֶם גִּדִים וְהַעֲלֵתִי עֲלֵיכֶם בָּשָׂר וְקָרַמְתִּי עֲלֵיכֶם עוֹר וְנָתַתִּי בָכֶם רוּחַ וִחְיִיתֶם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה': וְנִבֵּאתִי כַּאֲשֶׁר צֻוֵּיתִי וַיְהִי קוֹל כְּהִנָּבְאִי וְהִנֵּה רַעַשׁ וַתִּקְרְבוּ עֲצָמוֹת עֶצֶם אֶל עַצְמוֹ: וְרָאִיתִי וְהִנֵּה עֲלֵיהֶם גִּדִים וּבָשָׂר עָלָה וַיִּקְרַם עֲלֵיהֶם עוֹר מִלְמָעְלָה וְרוּחַ אֵין בָּהֶם: וַיֹּאמֶר אֵלַי הִנָּבֵא אֶל הָרוּחַ הִנָּבֵא בֶן אָדָם וְאָמַרְתָּ אֶל הָרוּחַ כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה' מֵאַרְבַּע רוּחוֹת בֹּאִי הָרוּחַ וּפְחִי בַּהֲרוּגִים הָאֵלֶּה וְיִחְיוּ: וְהִנַּבֵּאתִי כַּאֲשֶׁר צִוָּנִי וַתָּבוֹא בָהֶם הָרוּחַ וַיִּחְיוּ וַיַּעַמְדוּ עַל רַגְלֵיהֶם חַיִל גָּדוֹל מְאֹד מְאֹד: ס וַיֹּאמֶר אֵלַי בֶּן אָדָם הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל הֵמָּה הִנֵּה אֹמְרִים יָבְשׁוּ עַצְמוֹתֵינוּ וְאָבְדָה תִקְוָתֵנוּ נִגְזַרְנוּ לָנוּ: לָכֵן הִנָּבֵא וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה' הִנֵּה אֲנִי פֹתֵחַ אֶת קִבְרוֹתֵיכֶם וְהַעֲלֵיתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם עַמִּי וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל:

Cquote3.svg
– חזון העצמות היבשות, יחזקאל לז, א-יב

ישנן דעות שונות בין המפרשים כיצד לפרש נבואה זו, האם יש להבין אותה באופן מילולי‏[9], כלומר כמנבאת את תחיית המתים לעתיד, או שמא יש להבינה כמשל‏[10], לתחיית עם ישראל ויציאתו מן הגלות.

תחיית המתים בספרות חז"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשנה של מסכת סנהדרין "פרק חלק" נמנה מי שלא מאמין בתחיית המתים בין אלה שאין להם חלק לעולם הבא. ההסבר: הוא כפר בתחיית המתים, לפיכך לא יהיה לו חלק בתחיית המתים‏[11].

אנשי כנסת הגדולה תקנו ברכה מיוחדת בתפילת העמידה, החותמת בברכת מחיה המתים. וכן תיקנו ברכה לרואה קברי ישראל: "ועתיד להקים אתכם לחיי העולם הבא בדין, ברוך אתה ה' מחיה המתים".

במקומות שונים בתלמוד הובאו ראיות לתחיית המתים מפסוקים שונים בתנ"ך: במסכת ברכות ט"ו ע"ב, במסכת פסחים ס"ח ע"א ובמקומות נוספים.

במסכת סנהדרין מסופר על הוויכוחים שנוהלו על ידי חז"ל עם המכחישים את האמונה בתחיית המתים:

  • "שאלו מינין את רבן גמליאל: מניין שהקדוש ברוך הוא מחיה מתים? אמר להם מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים ולא קיבלו ממנו... עד שאמר להם מקרא זה: אשר נשבע ה' לאבותיכם לתת להם לכם לא נאמר אלא להם מיכן לתחיית המתים מן התורה". (מסכת סנהדרין צ ב)
  • אמר לו קיסר לרבן גמליאל אמריתו דשכבי חיי הא הוו עפרא ועפרא מי קא חיי (הנכם אומרים שהמתים קמים לתחיה, והלא המתים הופכים לעפר, וכיצד יחיה עפר)? אמרה ליה ברתיה: שבקיה ואנא מהדרנא ליה (אמרה לו בתו של הקיסר: הנח, ואני אשיב לו תשובה) שני יוצרים יש בעירנו אחד יוצר מן המים ואחד יוצר מן הטיט איזה מהן משובח? א"ל זה שיוצר מן המים א"ל מן המים צר מן הטיט לא כל שכן! (מסכת סנהדרין צ ב)
  • אמר ליה ההוא מינא לרבי אמי: אמריתו דשכבי חיי, והא הוו עפרא, ועפרא מי קא חיי? - אמר ליה: אמשול לך משל, למה הדבר דומה למלך בשר ודם שאמר לעבדיו: לכו ובנו לי פלטרין גדולים במקום שאין מים ועפר, הלכו ובנו אותו. לימים נפלו. אמר להם: חזרו ובנו אותו במקום שיש עפר ומים. אמרו לו: אין אנו יכולין. כעס עליהם ואמר להן: במקום שאין מים ועפר - בניתם, עכשיו שיש מים ועפר על אחת כמה וכמה! ואם אי אתה מאמין - צא לבקעה וראה עכבר שהיום חציו בשר וחציו אדמה, למחר השריץ ונעשה כלו בשר. שמא תאמר לזמן מרובה - עלה להר וראה שהיום אין בו אלא חלזון אחד, למחר ירדו גשמים ונתמלא כולו חלזונות. (מסכת סנהדרין צא א)
  • אמר לו ההוא מינא לגביהא בן פסיסא: ווי לכון חייביא דאמריתון מיתי חיין - דחיין מיתי, דמיתי חיין (אבוי לכם שאתם אומרים שהמתים יחיו. שכן אפילו החיים מתים, ודאי שאין המתים קמים)? אמר לו ווי לכון חייביא דאמריתון מיתי לא חיין דלא הוו חיי דהוי חיי לא כל שכן (אבוי לכם האומרים שהמתים לא יקומו. שכן אלו שלא נולדו - נולדים וחיים, אלא שכבר חיו לא כל שכן שיחיו שוב)! (מסכת סנהדרין צא א)

תחיית המתים כתחילת העולם הבא[עריכת קוד מקור | עריכה]

לדעת רוב רובם של פרשני היהדות‏[12] תחיית המתים היא תחילת "העולם הבא", שהוא הגמול הסופי והנצחי לצדיקים ולרשעים. לאחר התחייה יקבל כל אדם, בגופו ובנפשו יחד, את הגמול הראוי לו. עולם זה יהיה עולם גשמי אך שונה מהעולם הזה, הגוף שיקום לתחיה יהיה מושלם כעין גופו של האדם הראשון בגן עדן. בעולם ההוא לא יהיה רוע, והגוף וכוחותיו לא יהוו מכשול להידבק באלוהים. האנשים בעולם ההוא יהיו נביאים, כל אחד לפי מעשיו ומדרגתו.

השקפת הרמב"ם על תחיית המתים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לרמב"ם ישנה השקפה מיוחדת וחריגה בעניין זה, כפי שהוא מבארה בפירוש המשנה למסכת סנהדרין בהקדמה לפרק חלק ובמאמר תחיית המתים. והיא, שתחיית המתים היא נס גדול, שהתרחשותו מובטח בידי הנביאים, שבו יקומו הצדיקים בלבד לחיים ארוכים וממושכים, שבסופם ימותו, כדרך כל הארץ. אין, לדעתו, לתחיית המתים כל זיקה למושג העולם הבא, שהוא חיי הנשמה לאחר המוות. בעקבות עמדה חריגה זו, הרמב"ם אף נחשד בכך שאינו מאמין בתחיית המתים. עקב כך הוא נאלץ לכתוב איגרת, שנקראה לימים "מאמר תחיית המתים", בה הוא מסביר בארוכה את דעתו בעניין זה.

הרמב"ם קבע את תחיית המתים כאחד מי"ג העיקרים בהם מחויב כל יהודי להאמין, ובהיעדר אמונה זו הוא מאבד את חלקו בעולם הבא.

דעת רס"ג על תחיית המתים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רס"ג, בספרו "אמונות ודעות"‏[13], מבחין בין תחיית המתים כתחילתו של העולם הבא, בה כולם יקומו לתחייה, מי לקבל את שכרו ומי את עונשו, לבין תחיית המתים שתתרחש בזמן הגאולה בעולם הזה, בה יקומו רק הצדיקים שבעם ישראל. מצבם של הקמים לתחייה בזמן הגאולה שונה יהיה באופן מהותי ממצבם בעולם הבא. לעומת העולם הבא ש"אין בו אכילה ושתייה" ושאר המרכיבים של החיים הטבעיים, הקמים לתחייה בזמן הגאולה יחיו חיים טבעיים, למעט המוות, שהם לא ימותו עוד, אלא יעברו אל העולם הבא באופן "חלק" ללא כל תהליך של מיתה, וזאת על פי דברי חז"ל במסכת סנהדרין‏[14]: "צדיקים שעתיד הקדוש ברוך הוא להחיותן אינן חוזרין לעפרן, שנאמר "והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו כל הכתוב לחיים בירושלים"‏[15], מה קדוש לעולם קיים - אף הם לעולם קיימין‏[16]. השקפה דואלית זו על המושג של תחיית המתים היא כעין צירוף ההשקפה המקובלת והשקפתו של הרמב"ם יחד. לטענתו של רס"ג, בו בזמן שתחיית המתים של העולם הבא מקובלת על כל האומה הישראלית, תחיית המתים בזמן הגאולה איננה מקובלת על הכל, וישנו מיעוט המפרש את הפסוקים המעידים על תחיית המתים בזמן הגאולה כמבשרים על תחיית עם ישראל ויציאתו מן הגלות.

השאלות המתעוררות בעקבות האמונה בתחיית המתים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מושג תחיית המתים עורר שאלות שונות, חלקן נידונו כבר בתלמוד וחלקן הועלו על ידי ההוגים לאחר מכן. לפעמים יש בהן מן הקוריוז והאבסורד, ולפעמים נוגעות הן אף לעניין הלכתי. לדוגמה: אישה שמת בעלה ונישאה שוב, לאיזה בעל תשוב כאשר יקומו לתחייה? והאם הנישואין פוקעים על ידי המוות, ואין להם עוד תוקף לאחר תחיית המתים?‏[17] האם המתים קמים בלבוש שהם נקברו בו?‏[18] האם הם קמים במומיהם או שמא מתרפאים?‏[19] האם הגוף החדש מורכב מאותן הפרודות של הגוף הקודם, ואם כן, במקרה של אדם שטבע ונאכל על ידי הדגים, ואת אותם הדגים אכל איש אחר, כיצד תיתכן תחיית שניהם?‏[20] כיצד תכיל הארץ את כל הקמים לתחייה?‏[21] ועוד.

הרמב"ם‏[22] הגיב בתרעומת על העיסוק המופרז בשאלות סביב תחיית המתים של הגוף הגשמי, למול חוסר העיסוק בעולם הבא הרוחני, (ראה השקפתו לעיל).

מעלת הקבורים בארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

לדעת האמורא הארץ-ישראלי רבי אלעזר[23] אין תחיית המתים אלא לקבורים בארץ ישראל. לשיטתו, הקבורים בחוץ לארץ יעברו על ידי גלגול מחילות לארץ‏[24]. מסיבה זו ציוו יעקב אבינו ויוסף להביאם לקבורה בארץ ישראל‏[25].

על פי המדרש[26] מתי ארץ ישראל עתידים לקום לתחייה לפני מתי חוץ לארץ. הגוף של מתי חוץ לארץ שיקומו לתחייה לא תשרה בו רוח חיים אלא בארץ ישראל, לאחר התגלגלותו אליה דרך המחילות.

קיים מנהג עתיק בעם ישראל, המוזכר כבר בתלמוד‏[27], להשתדל להביא את המתים בחוץ לארץ לקבורה בארץ. קבורתו של האדם בארץ ישראל אף נחשבת לכפרה על חטאיו‏[28]. מכאן גם התפתח המנהג להניח עפר מארץ ישראל על המת בטקסי קבורה של יהודי התפוצות‏[29].

לדברי הרדב"ז, תחיית המתים עתידה להתרחש דווקא בהר הזיתים שבירושלים, ולא בכל שטחה של הארץ:

Cquote2.svg

קבלה בידינו שאין תחיית המתים אלא בעמק יהושפט ושם ירדו הנשמות לגוף, ונמצא ניצול מגלגול מחילות, ואפילו מתי ארץ ישראל לא יקבלו הנשמות אלא שם

Cquote3.svg
– שו"ת רדב"ז מכתב יד - אורח חיים, יורה דעה (חלק ח) סימן קצז

דבריו תואמים לדברי התרגום לשיר השירים:

Cquote2.svg

כד יחון מיתיא עתיד לאתבזעא טור משחא וכל מיתיא דישראל עתידין למפק מתחותוהי ואפילו צדיקיא דמיתו בגלותא עתידין למייתי אורח כוכיא מלרע לארעא ונפקין מן תחות טור משחה ורשיעיא דמיתו ואתקברו בארעא דישראל עתידין להויהון רמין היכמא דרמי גבר אבנא באלא [כשיחיו המתים עתיד להתבקע הר הזיתים וכל מתי ישראל עתידין לצאת מתחתיו, ואפילו הצדיקים שמתו בגלות עתידים לבוא דרך המחילות מתחת לארץ ויוצאים מתחת להר הזיתים. והרשעים שמתו ונקברו בארץ ישראל עתידין להיות מושלכים כמו שמשליך איש את אבן היער.]

Cquote3.svg
– פרק ח פסוק ה

על פי זה התיר הרדב"ז לפנות קבר במטרה להעלות את עצמות הנפטר לירושלים, למרות שבדרך כלל יש בכך איסור. על פי פסיקה זו נוהגים גם בימינו‏[30].

החיית מתים על ידי נביאים וחכמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – כוחם של חז"ל להחיות ולהמית בדיבורם

בספר מלכים א' מסופר על אליהו הנביא כיצד החיה את בנה של האישה הצרפתית.

Cquote2.svg

וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה חָלָה בֶּן הָאִשָּׁה בַּעֲלַת הַבָּיִת וַיְהִי חָלְיוֹ חָזָק מְאֹד עַד אֲשֶׁר לֹא נוֹתְרָה בּוֹ נְשָׁמָה ... וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ תְּנִי לִי אֶת בְּנֵךְ וַיִּקָּחֵהוּ מֵחֵיקָהּ וַיַּעֲלֵהוּ אֶל הָעֲלִיָּה אֲשֶׁר הוּא יֹשֵׁב שָׁם וַיַּשְׁכִּבֵהוּ עַל מִטָּתוֹ. וַיִּקְרָא אֶל ה' וַיֹּאמַר ה' אֱלֹהָי הֲגַם עַל הָאַלְמָנָה אֲשֶׁר אֲנִי מִתְגּוֹרֵר עִמָּהּ הֲרֵעוֹתָ לְהָמִית אֶת בְּנָהּ. וַיִּתְמֹדֵד עַל הַיֶּלֶד שָׁלֹשׁ פְּעָמִים וַיִּקְרָא אֶל ה' וַיֹּאמַר ה' אֱלֹהָי תָּשָׁב נָא נֶפֶשׁ הַיֶּלֶד הַזֶּה עַל קִרְבּוֹ. וַיִּשְׁמַע ה' בְּקוֹל אֵלִיָּהוּ וַתָּשָׁב נֶפֶשׁ הַיֶּלֶד עַל קִרְבּוֹ וַיֶּחִי

Cquote3.svg
– מלכים א פרק יז פסוקים יז-כד

בספר מלכים ב' מסופר על אלישע הנביא שהחיה את בנה של האישה השונמית:

Cquote2.svg

וַיָּבֹא וַיִּסְגֹּר הַדֶּלֶת בְּעַד שְׁנֵיהֶם וַיִּתְפַּלֵּל אֶל ה'. וַיַּעַל וַיִּשְׁכַּב עַל הַיֶּלֶד וַיָּשֶׂם פִּיו עַל פִּיו וְעֵינָיו עַל עֵינָיו וְכַפָּיו עַל כפו כַּפָּיו וַיִּגְהַר עָלָיו וַיָּחָם בְּשַׂר הַיָּלֶד. וַיָּשָׁב וַיֵּלֶךְ בַּבַּיִת אַחַת הֵנָּה וְאַחַת הֵנָּה וַיַּעַל וַיִּגְהַר עָלָיו וַיְזוֹרֵר הַנַּעַר עַד שֶׁבַע פְּעָמִים וַיִּפְקַח הַנַּעַר אֶת עֵינָיו

Cquote3.svg
– מלכים ב פרק ד פסוקים לג-לה

על פי המסופר במלכים ב' גם לאחר מותו הביא אלישע לתחיית המת:

Cquote2.svg

וַיְהִי הֵם קֹבְרִים אִישׁ וְהִנֵּה רָאוּ אֶת הַגְּדוּד וַיַּשְׁלִיכוּ אֶת הָאִישׁ בְּקֶבֶר אֱלִישָׁע וַיֵּלֶךְ וַיִּגַּע הָאִישׁ בְּעַצְמוֹת אֱלִישָׁע וַיְחִי וַיָּקָם עַל רַגְלָיו

Cquote3.svg
– מלכים ב פרק יג פסוק כא

בכך נתקיימה ברכתו של אליהו הנביא לאלישע‏[31]:

Cquote2.svg

וַיְהִי נָא פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחֲךָ אֵלָי

Cquote3.svg
– מלכים ב פרק ב פסוק ט

על פי דעות מסוימות בתלמוד‏[32] גם הנביא יחזקאל החיה מתים.

במסכת עבודה זרה (י ב) מסופר שבזמן שאנטונינוס ביקר אצל רבי, החיה רבי חנינא בר חמא את עבדו ההרוג של אנטונינוס. אמר על כך אנטונינוס לרבי: "ידענא זוטי דאית בכו מחיה מתים" (=יודע אני שהקטנים שבכם מחיים מתים).

אחת ממצוות פורים היא סעודת פורים. במסכת מגילה[33], במסגרת הדיון האם יש להשתכר "עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי". מסופר על שני אמוראים שקיימו מצווה זו:

רבה ורבי זירא עבדו (=עשו) סעודת פורים בהדי הדדי (=ביחד). איבסום (=התבסמו). קם רבה שחטיה לרבי זירא (=קם רבה ושחט את רבי זירא). למחר בעי רחמי ואחייה (=למחרת התפלל עליו והחיה אותו). לשנה אמר ליה ניתי מר ונעביד סעודת פורים בהדי הדדי (=בשנה הבאה אמר לו: יבוא כבודו ונסעד יחד סעודת פורים). אמר ליה לא בכל שעתא ושעתא מתרחיש ניסא (=אמר לו: לא בכל שעה ושעה מתרחש נס).

במסכת כתובות (סב ב) מסופר על רבי חנינא בן חכינאי שהחיה את אשתו, שפרחה נשמתה כשראתה אותו לאחר שהיתו הממושכת מחוץ לביתו לצורך לימוד התורה. וכך התפלל עליה: "רבונו של עולם עניה זו זה שכרה!".

על רב כהנא מסופר במסכת בבא קמא[34], שציער את רבי יוחנן, ולכן "חלש דעתיה ונח נפשיה" חלשה דעתו של רבי יוחנן, וכתוצאה מכך מת רב כהנא. למחרת התחרט רבי יוחנן והלך למערת הקבורה של רב כהנא, ביקש עליו רחמים והקימו לתחייה.

תחיית המתים בנצרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב - יום הדין ותחיית המתים לפי הנצרות.

הנצרות אימצה את המושג "תחיית המתים" מן היהדות. לפי האמונה הנוצרית ובהתאם לנאמר במעשי השליחים (כד 15-14) ובחזון יוחנן, תתקיים תחיית המתים ביום הדין, לאחר ניצחונו של ישו על האנטיכרייסט במלחמה האחרונה. לפי החזון, רק המאמינים, שקיבלו את ישו כמשיח יוכלו לעלות ל"ירושלים העליונה" ולקחת חלק במלכות השמיים שהבטיח ישו.

תחיית המתים והעלייה לשמיים מתוארים בחזון יוחנן.

תחיית המתים בדת הזורואסטרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

זרתוסטרא, נביאה של הדת הזורואסטרית היה כנראה הראשון לדבר על תחיית המתים. כמוטיב מרכזי באגדה הקדומה ביותר על "תחיית המתים" שימשו הדמעות, אלו על פי האגדה, נאספו על ידי האל, לאוצר מיוחד בשמים, שכאשר יבוא היום והסבל האנושי ימלא עד תום את אוצר הדמעות, ויכפר על חטא קדום, או אז יהפוך האל את הדמעות לטל ויחיה בהם את המתים.

כוונת האגדה הקדומה הייתה להראות, שהדמעות של כולנו אינן לחינם, ושדרך הדמעות עוד תצמח הישועה לעולם כולו. יש חוקרים הנוטים לשייך את תחילת האמונה היהודית בתחיית המתים לתקופת גלות בבל, אז, נחשפו הגולים לדת הזורואסטרית. למרות שגם ביהדות המושג "טל של תחייה" הינו חלק מהאמונה בתחיית המתים, קיים שוני משמעותי ביניהם והוא, שביהדות תחיית המתים נקנית רק בזכות האמונה וקיום המצוות, ולא בזכות הזלת הדמעות.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Rabbi Nissan Dubov, To Live and Live Again: An Overview of Techihas Hameisim Based on the Classical Sources and on the Teachings of Chabad Chassidism

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תחיית המתים בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ פסוק דומה נמצא בספר שמואל א פרק ב פסוק ו: "ה' מֵמִית וּמְחַיֶּה מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָּעַל"
  2. ^ המאמר השביעי
  3. ^ מאמר תחיית המתים
  4. ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף צ', עמוד א'
  5. ^ וכך היא נוסחת הגאונים, ראה אמונות ודעות המאמר התשיעי
  6. ^ רש"י, רד"ק, ר"י קרא ועוד
  7. ^ אבן עזרא ור"י אבן כספי
  8. ^ צ, ב
  9. ^ כך מפרש הרס"ג בספרו "אמונות ודעות", המאמר השביעי
  10. ^ כך מפרש כך מפרש הרמב"ם מאמר תחיית המתים, רש"י ורד"ק מביאים את שני הפירושים. רמב"ם ורד"ק מציינים שכבר נחלקו בזה חז"ל בסנהדרין צב ב. ישנם הרואים בחיזיון זה התייחסות ל"תחיית המתים" של שנת תש"ח (1948), שבה קמה מדינת ישראל לאחר השואה. לאחר השואה, היהודים אשר שרדו ויצאו מהמשרפות, רבים מהם היו לא יותר מ"עצמות יבשות". לאחר שאיבדו את כל רכושם, משפחתם ותקוותם, הם הגיעו בגמר השואה לארץ ישראל, שיקמו את עצמם, ועזרו בהקמת המדינה לאחר כאלפים שנות גלות.
  11. ^ מסכת סנהדרין צ ב.
  12. ^ הרס"ג בספרו "אמונות ודעות, הראב"ד‏‏ ‏בהשגותיו על משנה תורה לרמב"ם הלכות תשובה פרק ח' הלכה ב'-ג'‏, הרמב"ן בספרו "שער הגמול", הרב עובדיה מברטנורא, המהר"ל‏‏: ‏"הרי לך כי העולם הבא הוא שיהיה אחר תחית המתים" - (ספר דרך חיים - פרק ד משנה יז), "בתורה תמיד (דברים כ"ב) והארכת ימים (שם ה') למען תחיון וכאשר יהיה לו חיים אז מעצמו בא לעולם הבא שהוא יהיה בסוף ואם לא ישמור התורה לא יהיה לו אריכת ימים ויגיע לו המיתה ואיך יבא לעולם הבא?" - ( ספר גבורות השם - הקדמת המחבר - הקדמה ראשונה)‏, הרמח"ל‏‏, מאמר העיקרים, פסקת הגמול, אתר דעת‏ ועוד
  13. ^ המאמר השביעי
  14. ^ צב ב
  15. ^ ישעיהו ד'
  16. ^ רס"ג אף נוטה לומר, שכל האנשים בזמן הגאולה, גם אלה שנולדו באופן טבעי, לא ימותו
  17. ^ אמונות ודעות המאמר השביעי, באר היטב אבן העזר סי' יז ס"ק א ופתחי תשובה שם
  18. ^ סנהדרין צ ב
  19. ^ סנהדרין צא ב
  20. ^ אמונות ודעות המאמר השביעי
  21. ^ מדרש תחיית המתים, וכן אמונות ודעות המאמר השביעי
  22. ^ בפירוש המשנה מסכת סנהדרין בהקדמה לפרק חלק (בתחילתו) וכן ב'אגרת תחיית המתים': " בני אדם נושאים ונותנים רק תחיית המתים לבד, היקומו ערומים או בלבושיהם, וכיוצא באלו השאלות. אמנם העולם הבא שכחוהו לגמרי"
  23. ^ כתובות קיא א
  24. ^ על פי רש"י שם עצמותיהם מתגלגלות על פני האדמה אל ארץ ישראל, ושם הן זוכות לקום לתחייה. הצדיקים שבהם זוכים לקום על רגליהם ולעבור דרך מחילות לארץ ישראל
  25. ^ מחשש שלא יזכו למחילות, ועצמותיהם יצטרכו להתגלגל בצער על פני האדמה; או לפי גרסה אחרת, כדי למנוע צער ההתגלגלות במחילות עצמן
  26. ^ בראשית רבה פרשה צו
  27. ^ כתובות קיא א ועוד
  28. ^ משנה תורה לרמב"ם הלכות מלכים פרק ה הלכה יא
  29. ^ הגהות מיימוניות שם
  30. ^ לדוגמה: שו"ת יביע אומר חלק ז - יורה דעה סימן לט
  31. ^ על פי מסכת סנהדרין מז א
  32. ^ סנהדרין צב ב
  33. ^ תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף ז', עמוד ב'
  34. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף קי"ז, עמוד א'