קונסטנטינוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

גאיוס פלביוס ואלריוס אאורליוס קונסטנטינוס (בלטינית Gaius Flavius Valerius Aurelius Constantinus) המוכר גם כקונסטנטינוס הראשון או כקונסטנטינוס הגדול (27 בפברואר 272, 22 במאי 337), קיסר הקיסרות הרומית המערבית משנת 312, עד 324, וקיסר האימפריה הרומית כולה משנת 324, עד למותו בשנת 337.

קונסטנטינוס נודע בעיקר בשל פעילותו לקידום מעמדה של הנצרות באימפריה הרומית, שהובילה לקבלתה כדתה הרשמית של האימפריה.

תוכן עניינים 1 ביוגרפיה 1.1 נעורים וקריירה מוקדמת 1.2 תפיסת השלטון 1.2.1 צו מילאנו 1.2.2 ועידת ניקיאה 1.3 פעולות נוספות 2 מתת קונסטנטינוס 3 יחסו ליהודים 4 ראו גם 5 לקריאה נוספת 6 הערות שוליים 7 קישורים חיצוניים

[עריכה] ביוגרפיה

[עריכה] נעורים וקריירה מוקדמת

קונסטנטינוס נולד בנאיסוס לקונסטנטיוס כלורוס, לימים קיסר האימפריה הרומית, ולאשתו הראשונה הלנה. אמו הייתה נוצריה וממנה קיבל את היכרותו הראשונית עם הדת הנוצרית. בשנת 293 מונה על ידי אביו לאחד מקיסרי הטטררכיה, ושירת בחצרו של דיוקלטיאנוס בניקומדיה.

[עריכה] תפיסת השלטון

בשנת 310, לאחר פרישת דיוקלטיאנוס ושותפו מהנהגת רומי בשיטת הטטררכיה בשנת 305, קמו שישה טוענים לרשת את כס השלטון. ביניהם היה קונסטנטינוס, שלאחר מות אביו קונסטנטיוס כלורוס, הנהיג את צבאו לאחר שזה הכריז עליו כיורשו, אל עבר רומא שהייתה בשליטתו של מקסנטיוס.

על פי המסורת הנוצרית, ערב הקרב שהתרחש ב-28 באוקטובר 312, קונסטנטינוס וצבאו ראו צלב זוהר בשמים, ומתחתיו הכתובת "בסימן זה תנצח". עוד באותו הלילה נגלה ישו לקונסטנטינוס בחלום, כשהוא אוחז בצלב והורה לו להשתמש בצורה זו בעת מלחמותיו. למחרת בבוקר, הורה קונסטנטינוס לצבאו לפעול על פי חלומו, והתקין על מגיני החיילים את סימן הצלב, ופנה לכבוש את רומא, וליטול לידיו את תואר קיסר רומי המערבית.

חוקרים רבים חלוקים בדעתם מדוע בחר לו קונסטנטינוס לחסות בצל הנצרות, דת שסבלה עד זמן קצר לפני תקופתו מרדיפות על ידי השלטונות, והייתה דת חדשה באופן יחסי שזכתה עדיין ליחס חשדני ועוין. ההשערות הרווחות במחקר מעלות כי קונסטנטינוס הבין כי הנצרות תסייע לו לאחד את האימפריה הרומית תחת דת אחת, שהוא עומד כפטרונה הראשי, במקום הפילוג שהיה באותה עת ברחבי האימפריה. כמו כן, חוקרים מסוימים סבורים כי קונסטנטינוס זיהה את ישו כאל השמש, דבר שאכן בא לידי ביטוי בנצרות, כשלאחר מכן השתרשו בה סממנים פאגנים רבים, וסגידה לאל השמש בפרט, כדוגמת בחירת יום ראשון (שיוחס במסורת הרומית לאל השמש) כיום המקודש לנצרות, וציון הולדתו של ישו ב-25 בדצמבר, שעל פי האמונה הפאגנית זהו יום הולדתו של אל השמש, שכן יום זה הוא היום הקצר בשנה ובו חל מפנה במהלך השמש.

אמונתו הפאגנית של קונסטנטינוס באה לידי ביטוי גם בהטבעת סמלים פגאניים על מטבעותיו. למעשה, קונסטנטינוס כלל לא הוטבל לנצרות, אלא רק כשכבר היה על ערש דווי, על ידי אאוזביוס מניקומדיה. לכן, חוקרים רבים מעריכים כי קונסטנטינוס תמך בשתי האמונות על מנת להגדיל את כוחו באימפריה.

מסורת נוצרית מאוחרת יותר מייחסת את הטבלתו לנצרות לאפיפיור סילבסטר הראשון, כמו גם את ריפויו ממחלת הצרעת, אם כי אין לה ביסוס - קונסטנטינוס נטבל למעשה רק על ערש מותו, בשנת 337, כאשר האפיפיור סילבסטר כבר היה מת זה כשנה וחצי. ייתכן שהמקור לאגדה זו הוא ברצון להצניע את העובדה שקונסנטינוס, מיטיב הנצרות, למעשה לא קיבל על עצמו את הנצרות עד לסוף חייו.

[עריכה] צו מילאנו

ערך מורחב – צו מילאנו

לאחר שהתברר כי הקיסר החדש נוטה חסד לנצרות, מיהרו אלו להציע את שירותם לקונסטנטינוס כיועצים, מדריכים רוחנים לו, ומחנכים לבנו. בעקבות כך, ובשל הכרת הטוב לדתו החדשה ש"סייעה" לו לנצח בקרב על רומא, פרסם כשנה לאחר מכן בשנת 313, בשיתוף עם קיסר המזרח גלריוס, הכרזה בשם צו מילאנו, שבה קרא כי מן הראוי שהאימפריה הרומית תפגין סובלנות מלאה כלפי כל אדם שבחר להאמין בנצרות, או בכל כת אחרת, ובנוסף, קרא לתיקון העוולות שנעשו לנוצרים במהלך רדיפתם. בכך שם קונסטנטינוס קץ לרדיפת הנצרות, וחיזק את מעמדה כדת לגיטימית, ואף מועדפת ברחבי האימפריה.

[עריכה] ועידת ניקיאה

ערך מורחב – ועידת ניקיאה

בשנת 325, כשנה לאחר שהביס את ליקיניוס, קיסר רומי המזרחית בתום מאבק ממושך, ולאחר שביסס את מעמדו כקיסר רומי כולה, כינס קונסטנטינוס את הוועידה האקומנית הראשונה של הכנסייה. הכנסייה התכנסה בעיר ניקיאה שבאסיה הקטנה (היום איזניק). קונסטנטינוס זימן את מנהיגי כל הקהילות הנוצריות, על מנת לדון במדיניות הכנסייה וקביעת הדוקטרינה הנוצרית. הוא קיווה שבכך ישים קץ למחלוקות הרבות שבתוך הנצרות, ובכך, ליצור מצב שבו ישנו "אל אחד, דת אחת" כדי לגבש את תביעתו ל"אימפריה אחת, קיסר אחד".

בסופה של ועידה זו, שנודעה בשם "ועידת ניקיאה", הוכרז כי האריאנים שהתנגדו לשילוש הקדוש, הם כופרים. ופירסמו את ה"אני מאמין" או בשמו האחר ה"קרדו של ניקיאה".

[עריכה] פעולות נוספות

בנוסף לבניית ערים רבות שהנציחו את שמו, הגדיל לעשות קונסטינוס, כשבשנת 330 העביר את בירת האימפריה הרומית מרומא - לקונסטנטינופול, ואגב כך עורר מחלוקת בין שתי הבירות בנוגע לבכורה הרוחנית. מלבד בניית ערים, בנה קונסטנטינוס כנסיות רבות, כשהמפורסמת והחשובה מביניהם היא כנסיית הקבר הקדוש.

[עריכה] מתת קונסטנטינוס

מסמך מזויף בשם מתת קונסטנטינוס (Donatio Constantini) שחובר, כנראה, במאה השמינית, טען שקונסטנטינוס העניק לסילבסטר סמכות על הפרובינציות הרומאיות, ושימש את האפיפיורות להצדקת התערבותם המדינית בימי הביניים. המסמך הואשם בהיותו מזויף לראשונה על ידי הקיסר אוטו השלישי, במאה העשירית, האשמה שהוכחה כנכונה בתקופת הרנסאנס, על ידי לורנצו ואלה, על ידי בחינת השפה בה הוא נכתב.

[עריכה] יחסו ליהודים

ביהדות מוצג קונסטנטינוס לעתים באור שלילי, בניגוד לתדמיתו החיובית בנצרות. כמי שתרם לביסוס מעמדה של הנצרות באימפריה הרומית והפיכתה לדת מרכזית, הוא מואשם ברדיפות היהודים שהתקימה על ידי הכנסייה לדורותיה, על אף שזו החלה רק לאחר תקופתו.

בתקופתו לא התקיימו רדיפות יהודים מטעם הרשויות מתוקף צו מילאנו שכלל גם הכרה בחופש הדת ליהודים. הוא תמך בסמכות הסנהדרין, ובחוק מאוחר יותר השווה את מעמדם של נושאי משרות דתיות יהודים לזה של נושאי משרות דתיות נוצריים ופאגאנים. בשנת 321 אישר ליהודים להיבחר למועצת העיר קלן.^[1] עם זאת, קונסטנטינוס גם נקט בכמה צעדים שהרעו עם היהודים: הוא חידש את אכיפת האיסור על התיישבות יהודים בירושלים, שהיה קיים למעשה עוד מימיו של אדריאנוס, אבל לא נאכף בהקפדה, כחלק ממאמציו לבסס את ירושלים כעיר נוצרית. עם זאת, הוא גם הקל מעט על האיסור בכך שהתיר ליהודים לעלות לירושלים בתשעה באב בלבד.

כמו כן, אסר על נישואים בין יהודים לנוצרים, איסור שעונשו מוות. עונש מוות נגזר גם על מילת עבדים נוצריים בידי יהודים, ומאוחר יותר אסר על אחזקת עבדים נוצריים בידי יהודים בכלל, והבעלות עליהם הועברה לידי הכנסייה.

[עריכה] ראו גם

• קונסטנטין (אלג'יריה).
• קשת קונסטנטינוס.

[עריכה] לקריאה נוספת

• הנצרות מראשיתה ועד הרפורמציה, אביעד קליינברג, בהוצאת משרד הביטחון - ההוצאה לאור, ספריית אוניברסיטה משודרת, תשנ"ה 1995.

.

[עריכה] הערות שוליים

1. ^ Colonia Claudia Ara Agrippinensium (Köln)

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: קונסטנטינוס

• נוסח האדיקט של מילנו באנגלית.
• נוסח האני מאמין שחובר בוועידת ניקיאה באנגלית.

קיסרי רומי

מלכי רומא | קיסרי רומא | בית קונסטנטינוס והתקופה הנוצרית | הקיסרות הרומית המערבית

אוגוסטוס קיסר טיבריוס קיסר קליגולה קלאודיוס קיסר נירון קיסר גלבה אותו ויטליוס אספסיאנוס טיטוס דומיטיאנוס נרווה טריאנוס אדריאנוס אנטונינוס פיוס לוקיוס ורוס מרקוס אורליוס קומודוס פרטינקס דידיוס יוליאנוס ספטימיוס סוורוס קרקלה מקרינוס אלאגבאלוס אלכסנדר סוורוס מקסימינוס גורדיאנוס הראשון פופיאנוס ובלבינוס גורדיאנוס השלישי פיליפוס הערבי דקיוס טרבוניאנוס גלוס איימליאנוס ולריאנוס גליאנוס קלאודיוס השני גותיקוס קווינטילוס אורליאנוס טקיטוס פלוריאנוס פרובוס קארוס קארינוס דיוקלטיאנוס כלורוס גלריוס מקסימינוס דאיה מקסנטיוס קונסטנטינוס האימפריה הרומית