קונסטנטינוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הקיסר קונסטנטינוס

גאיוס פלביוס ואלריוס אאורליוס קונסטנטינוסלטינית: Gaius Flavius Valerius Aurelius Constantinus) המוכר גם כקונסטנטינוס הראשון או כקונסטנטינוס הגדול (27 בפברואר 272 - 22 במאי 337) היה קיסר הקיסרות הרומית המערבית משנת 312 עד 324, וקיסר האימפריה הרומית כולה משנת 324 עד מותו בשנת 337.

קונסטנטינוס נודע בעיקר בשל פעילותו לקידום מעמדה של הנצרות באימפריה הרומית, שהובילה לקבלתה כדת הרשמית של האימפריה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נעורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיוקנו של קונסטנטינוס כפי שהוטבע על גבי מטבע שהונפק בתקופתו, ומסביב הכתובת "קונסטנטינוס"

קונסטנטינוס נולד בנאיסוס לקונסטנטיוס כלורוס, לימים קיסר האימפריה הרומית, ולאשתו הראשונה הלנה. אמו הייתה נוצרייה וממנה קיבל את היכרותו הראשונית עם הדת הנוצרית. בשנת 293 מונה על ידי אביו לאחד מקיסרי הטטררכיה, ושירת בחצרו של דיוקלטיאנוס בניקומדיה.

תפיסת השלטון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 310, לאחר פרישת דיוקלטיאנוס ושותפו מהנהגת רומי בשיטת הטטררכיה בשנת 305, קמו שישה טוענים לרשת את כס השלטון. בהם היה קונסטנטינוס, שלאחר מות אביו קונסטנטיוס כלורוס, הנהיג את צבאו לאחר שזה הכריז עליו כיורשו, אל עבר רומא שהייתה בשליטתו של מקסנטיוס.

על פי המסורת הנוצרית, ערב הקרב על גשר מילביוס (Milvius) שהתרחש ב-28 באוקטובר 312, קונסטנטינוס וצבאו ראו צלב זוהר בשמים, ומתחתיו הכתובת "בסימן זה תנצח". עוד באותו הלילה נגלה ישו לקונסטנטינוס בחלום, כשהוא אוחז בצלב והורה לו להשתמש בצורה זו בעת מלחמותיו. למחרת בבוקר, הורה קונסטנטינוס לצבאו לפעול על פי חלומו, והתקין על מגיני החיילים את סימן הכי רו (אחד מסוגי הצלב, המורכב מהאותיות היווניות כי ורו שהן שתי האותיות הראשונות במילה כריסטוס - משיח), ופנה לכבוש את רומא, וליטול לידיו את תואר קיסר רומי המערבית.

חוקרים רבים חלוקים בדעתם מדוע בחר לו קונסטנטינוס לחסות בצל הנצרות, דת שסבלה עד זמן קצר לפני תקופתו מרדיפות על ידי השלטונות, והייתה דת חדשה באופן יחסי שזכתה עדיין ליחס חשדני ועוין. ההשערות הרווחות במחקר מעלות כי קונסטנטינוס הבין כי הנצרות תסייע לו לאחד את האימפריה הרומית תחת דת אחת, שהוא עומד כפטרונה הראשי, במקום הפילוג שהיה באותה עת ברחבי האימפריה. כמו כן, חוקרים מסוימים סבורים כי קונסטנטינוס זיהה את ישו כאל השמש, דבר שאכן בא לידי ביטוי בנצרות, כשלאחר מכן השתרשו בה סממנים פגניים רבים, וסגידה לאל השמש בפרט, כדוגמת בחירת יום ראשון (שיוחס במסורת הרומית לאל השמש, ועל כן שמו: sunday) כיום המקודש לנצרות, וציון הולדתו של ישו ב-25 בדצמבר, שעל פי האמונה הפגנית זהו יום הולדתו של אל השמש, שכן יום זה הוא היום הקצר בשנה ובו חל מפנה במהלך השמש.

אמונתו הפגנית של קונסטנטינוס באה לידי ביטוי גם בהטבעת סמלים פגניים על מטבעותיו. היום כבר ידוע כי הטבלתו המאוחרת של קונסטנטינוס על ערש דווי על ידי אאוזביוס מניקומדיה הייתה מנהג נוצרי רווח באותה תקופה וכנראה לא תוצאה של אמונות פגניות. הנוצרים אז האמינו כי לאחר הטבילה אין לנשמה דרך נוספת לכפר על חטאים, ולכן דחו את הטבילה והווידוי שאחריה עד לרגע האחרון האפשרי שיבטיח את כניסת הרוח לגן העדן. למרות זאת, חוקרים רבים מעריכים כי קונסטנטינוס תמך בשתי האמונות על מנת להגדיל את כוחו באימפריה.

מסורת נוצרית מאוחרת יותר מייחסת את הטבלתו לנצרות לאפיפיור סילבסטר הראשון, כמו גם את ריפויו ממחלת הצרעת, אם כי אין לה ביסוס - קונסטנטינוס נטבל למעשה רק על ערש מותו, בשנת 337, כאשר האפיפיור סילבסטר כבר היה מת זה כשנה וחצי. ייתכן שהמקור לאגדה זו הוא ברצון להצניע את העובדה שקונסנטינוס הוטבל על ידי אוסביוס מקיסריה, שהיה ממתנגדי הנצרות הקתולית.

צו מילאנו[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – צו מילאנו

לאחר שהתברר כי הקיסר החדש נוטה חסד לנוצרים, מיהרו אלו להציע את שירותם לקונסטנטינוס כיועצים, מדריכים רוחניים לו, ומחנכים לבנו. בעקבות כך, ובשל הכרת הטוב לדתו החדשה ש"סייעה" לו לנצח בקרב על רומא, פרסם כשנה לאחר מכן בשנת 313, בשיתוף עם קיסר המזרח ליקיניוס, הכרזה בשם צו מילאנו, שבה קראו כי מן הראוי שהאימפריה הרומית תפגין סובלנות מלאה כלפי כל אדם שבחר להאמין בנצרות, או בכל כת אחרת, ובנוסף, קראו לתיקון העוולות שנעשו לנוצרים במהלך רדיפתם. בכך שמו ליקיניוס וקונסטנטינוס קץ לרדיפת הנצרות, וחיזקו את מעמדה כדת לגיטימית, ואף מועדפת ברחבי האימפריה.

ועידת ניקיאה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ועידת ניקיאה

בשנת 325, כשנה לאחר שהביס את ליקיניוס, קיסר רומי המזרחית בתום מאבק ממושך, ולאחר שביסס את מעמדו כקיסר רומי כולה, כינס קונסטנטינוס את הוועידה האקומנית הראשונה של הכנסייה. הכנסייה התכנסה בעיר ניקיאה שבאסיה הקטנה (היום איזניק). קונסטנטינוס זימן את מנהיגי כל הקהילות הנוצריות, על מנת לדון במדיניות הכנסייה וקביעת הדוקטרינה הנוצרית. הוא קיווה שבכך ישים קץ למחלוקות הרבות שבתוך הנצרות, ובכך, ליצור מצב שבו ישנו "אל אחד, דת אחת" כדי לגבש את תביעתו ל"אימפריה אחת, קיסר אחד".

בסופה של ועידה זו, שנודעה בשם "ועידת ניקיאה", הוכרז כי האריאנים שהתנגדו לשילוש הקדוש, הם כופרים. ופרסמו את ה"אני מאמין" או בשמו האחר ה"קרדו של ניקיאה".

פעולות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטבע שנטבע בימי שלטון קונסטנטינוס, עליו מופיע דיוקנו

בנוסף לבניית ערים רבות שהנציחו את שמו, הגדיל לעשות קונסטנטינוס, כשבשנת 330 העביר את בירת האימפריה הרומית מרומא - לעיר היוונית ביזנטיון, העיר שופצה ונבנתה מחדש ואף ניתן לה שם חדש קונסטנטינופוליס, העיר של קונסטנטינוס. כל מנגנוני הממשל הקיסרי עברו לעיר זו כמו כן חלוקת הלחם בחינם שהייתה מסורת ברומא עברה לקונסטנטינופוליס. אחרי מעבר כל מוסדות השלטון מרומא לקונסטנטינופוליס נוצר חלל רוחני ושלטוני ברומא, חלל אותו מילאה הכנסייה.

מלבד בניית ערים, בנה קונסטנטינוס כנסיות רבות, כשהמפורסמת והחשובה מביניהם היא כנסיית הקבר הקדוש.

מתת קונסטנטינוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסמך מזויף בשם מתת קונסטנטינוס (Donatio Constantini) שחובר, כנראה, במאה השמינית, טען שקונסטנטינוס העניק לסילבסטר סמכות על הפרובינציות הרומאיות, ושימש את האפיפיורות להצדקת התערבותם המדינית בימי הביניים. המסמך הואשם בהיותו מזויף לראשונה על ידי הקיסר אוטו השלישי, במאה העשירית, האשמה שהוכחה כנכונה בתקופת הרנסאנס, על ידי לורנצו ואלה, על ידי בחינת השפה בה הוא נכתב.

יחסו ליהודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביהדות מוצג קונסטנטינוס לעתים באור שלילי[דרוש מקור], בניגוד לתדמיתו החיובית בנצרות. כמי שתרם לביסוס מעמדה של הנצרות באימפריה הרומית והפיכתה לדת מרכזית, הוא מואשם ברדיפות היהודים שהתקיימה על ידי הכנסייה לדורותיה, על אף שזו החלה רק לאחר תקופתו.

בתקופתו לא התקיימו רדיפות יהודים מטעם הרשויות מתוקף צו מילאנו שכלל גם הכרה בחופש הדת ליהודים. הוא תמך בסמכות הסנהדרין, ובחוק מאוחר יותר השווה את מעמדם של נושאי משרות דתיות יהודים לזה של נושאי משרות דתיות נוצריים ופגנים. בשנת 321 אישר ליהודים להיבחר למועצת העיר קלן.‏[1] עם זאת, קונסטנטינוס גם נקט בכמה צעדים שהרעו עם היהודים: הוא חידש את אכיפת האיסור על התיישבות יהודים בירושלים, שהיה קיים למעשה עוד מימיו של אדריאנוס, אבל לא נאכף בהקפדה, כחלק ממאמציו לבסס את ירושלים כעיר נוצרית. עם זאת, הוא גם הקל מעט על האיסור בכך שהתיר ליהודים לעלות לירושלים בתשעה באב בלבד.

כמו כן, אסר על נישואים בין יהודים לנוצרים, איסור שעונשו מוות. עונש מוות נגזר גם על מילת עבדים נוצריים בידי יהודים, ומאוחר יותר אסר על החזקת עבדים נוצריים בידי יהודים בכלל, והבעלות עליהם הועברה לידי הכנסייה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קונסטנטינוס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


קיסרי רומא

מלכי רומא · קיסרי רומא · בית קונסטנטינוס והקיסרים הנוצרים · קיסרי האימפריה הרומית המערבית


תקופת הפרינקיפט

אוגוסטוס קיסר · טיבריוס קיסר · קליגולה · קלאודיוס קיסר · נירון קיסר · גלבה · אותו · ויטליוס · אספסיאנוס · טיטוס · דומיטיאנוס · נרווה · טריאנוס · אדריאנוס · אנטונינוס פיוס · לוקיוס ורוס · מרקוס אורליוס · קומודוס · פרטינקס · דידיוס יוליאנוס · ספטימיוס סוורוס · קרקלה · מקרינוס · אלאגבאלוס · אלכסנדר סוורוס


תקופת משבר המאה ה-3

מקסימינוס · גורדיאנוס הראשון · גורדיאנוס השני · פופיאנוס ובלבינוס · גורדיאנוס השלישי · פיליפוס הערבי · דקיוס עם הרניוס אטרוסקוס · טרבוניאנוס גאלוס עם הוסטיליאן ועם ולוסיאנוס · איימליאנוס · ולריאנוס · גליאנוס עם סלונינוס· קלאודיוס השני גותיקוס · קווינטילוס · אורליאנוס · טקיטוס · פלוריאנוס · פרובוס · קארוס · קארינוס עם נומריאנוס


תקופת הדומינט

דיוקלטיאנוס · קונסטנטיוס כלורוס · גלריוס · פלביוס ולריוס סוורוס · מקסימינוס דאיה · מקסנטיוס · ליקיניוס · קונסטנטינוס

האימפריה הרומית
קיסרי האימפריה הביזנטית
קונסטנטינוסקונסטנטיוס השנייוליאנוסיוביאנוסואלנסתאודוסיוס הראשוןארקדיוסתאודוסיוס השנימרקיאנוסלאו הראשוןלאו השניזנוןבסיליקוסאנסטסיוסיוסטינוס הראשוןיוסטיניאנוס הראשוןתאודורהיוסטינוס השניטיבריוס השני קונסטנטינוסמאוריסוספוקאסהרקליוסקונסטנטינוס השלישיהרקלונסוסקונסטנס השניקונסטנטינוס הרביעייוסטיניאנוס השנילאונטיוס השניטיבריוס השלישיפיליפיקוס ברדנסוסאנסטסיוס השניתיאודוסיוס השלישילאו השלישיקונסטנטינוס החמישילאו הרביעיקונסטנטינוס השישיאירינהניקפורוס הראשוןסטראורקיוסמיכאל הראשוןלאו החמישימיכאל השניתיאופילוסמיכאל השלישיבסיליוס הראשוןלאו השישיאלכסנדר השלישיקונסטנטינוס השביעי פורפירוגניטוסרומנוס הראשוןרומנוס השניניקפורוס השנייוחנן הראשון צימיסקסבסיליוס השני בולגרוקטונוסקונסטנטינוס השמיניזואירומנוס השלישימיכאל הרביעימיכאל החמישי קלפטסוסקונסטנטינוס התשיעיתאודורהמיכאל השישי סטרטיוטיכוסאיסאאקוס הראשון קומננוסקונסטנטינוס העשירימיכאל השביעי דוקסוסרומנוס הרביעיניקפורוס השלישי בוטניאטסוסאלכסיוס הראשוןיוחנן השנימנואל הראשוןאלכסיוס השניאנדרוניקוס הראשוןאיסאאקוס השניאלכסיוס השלישיאלכסיוס הרביעיאלכסיוס החמישיתיאודורוס הראשון לסקריסוסיוחנן השלישיתיאודורוס השני לסקריסוסיוחנן הרביעי לסקריסוסמיכאל השמיני פלאולוגוסאנדרוניקוס השניאנדרוניקוס השלישייוחנן החמישייוחנן השביעי פלאילוגוסמנואל השנייוחנן השמיניקונסטנטינוס האחד עשר
Flag of the Greek Orthodox Church.svg