קיבוץ גלויות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קיבוץ גלויות בתנ"ך הוא ההבטחה שמשה מוסר לבני ישראל לפני מותו, בטרם הכניסה לארץ ישראל. הוא טוען שעם ישראל יחטא בארץ מולדתו ויגלה ממנה. משה, שהנהיג את העם בעת יציאת מצרים, אומר להם כי הם ישובו למולדתם ואפילו יהיה להם יותר טוב מאשר לאבותיהם. בימי גלות בבל הנביאים ישעיהו ויחזקאל מעודדים את העם בכך שמבטיחים לו שיהיה קיבוץ גלויות לארץ ישראל. השאיפה לשוב עם ישראל על ידי קיבוץ הגלויות נשמרה ברציפות מאז חורבן הבית השני. הרמב"ם מונה את הופעתה יחד בוא המשיח.

קיבוץ גלויות הוא רעיון מרכזי בתולדות התנועה הציונות ובמגילת העצמאות של מדינת ישראל.

הבטחת משה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף ספר דברים, כאשר משה עומד להפרד מעם ישראל לפני הכניסה לארץ ישראל הוא מתנבא על גורל העם. גורלו לא יהיה טוב, יבואו עליו הקללות והוא ייצא לגלות אך בהמשך הוא יישוב לארצו ואז יהיה מצבו טוב כמו שהיה בעבר. וכך אומר משה:

Cquote2.svg

וְהָיָה כִי-יָבֹאוּ עָלֶיךָ כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה, אֲשֶׁר נָתַתִּי, לְפָנֶיךָ; וַהֲשֵׁבֹתָ, אֶל-לְבָבֶךָ, בְּכָל-הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר הִדִּיחֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה. וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹהֶיךָ, וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ, כְּכֹל אֲשֶׁר-אָנֹכִי מְצַוְּךָ, הַיּוֹם: אַתָּה וּבָנֶיךָ, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ. וְשָׁב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת-שְׁבוּתְךָ, וְרִחֲמֶךָ; וְשָׁב, וְקִבֶּצְךָ מִכָּל-הָעַמִּים, אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ, שָׁמָּה. אִם-יִהְיֶה נִדַּחֲךָ, בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם, יְקַבֶּצְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ, וּמִשָּׁם, יִקָּחֶךָ. וֶהֱבִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ, אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ; וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ, מֵאֲבֹתֶיךָ.

Cquote3.svg
– פרק ל',א'-ו'

משה מדגיש בתהליך קיבוץ הגלויות את הדברים הבאים:

  1. תנאי לכל וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹהֶיךָ.
  2. גם הגולים בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם ישובו.
  3. לאחר קיבוץ הגלויות המצב ישתפר: וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ, מֵאֲבֹתֶיךָ

הבטחות הנביאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנביאים אשר ניבאו אחרי חורבן הבית הראשון עודדו את יושבי גלות בבל בחזרתם על דברי משה.

ישעיהו הנביא בפרק י"א אומר : " וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, יוֹסִיף ה' שֵׁנִית יָדוֹ, לִקְנוֹת, אֶת-שְׁאָר עַמּוֹ אֲשֶׁר יִשָּׁאֵר מֵאַשּׁוּר וּמִמִּצְרַיִם וּמִפַּתְרוֹס וּמִכּוּשׁ, וּמֵעֵילָם וּמִשִּׁנְעָר וּמֵחֲמָת, וּמֵאִיֵּי, הַיָּם. וְנָשָׂא נֵס לַגּוֹיִם, וְאָסַף נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל; וּנְפֻצוֹת יְהוּדָה יְקַבֵּץ, מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ. (פסוקים י"א-י"ב)

ירמיהו הנביא בפרק כ"ט אומר:"וְנִמְצֵאתִי לָכֶם, נְאֻם ה', וְשַׁבְתִּי אֶת-שביתכם (שְׁבוּתְכֶם) וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל-הַגּוֹיִם וּמִכָּל-הַמְּקוֹמוֹת אֲשֶׁר הִדַּחְתִּי אֶתְכֶם שָׁם, נְאֻם-ה'; וַהֲשִׁבֹתִי אֶתְכֶם אֶל הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר-הִגְלֵיתִי אֶתְכֶם מִשָּׁם.(פסוק י"ד)

ויחזקאל הנביא שחי כבר בגלות בבל בפרק כ' אומר: "בְּרֵיחַ נִיחֹחַ, אֶרְצֶה אֶתְכֶם, בְּהוֹצִיאִי אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים, וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִן-הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר נְפֹצֹתֶם בָּם; וְנִקְדַּשְׁתִּי בָכֶם, לְעֵינֵי הַגּוֹיִם. וִידַעְתֶּם כִּי-אֲנִי ה', בַּהֲבִיאִי אֶתְכֶם אֶל-אַדְמַת יִשְׂרָאֵל--אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת-יָדִי, לָתֵת אוֹתָהּ, לַאֲבוֹתֵיכֶם." (פסוק מ"א)

דברי הזוה"ק[עריכת קוד מקור | עריכה]

בזוה"ק מדרש הנעלם, פרשת תולדות, ח"א קל"ט ע"א, מופיע הרעיון של קיבוץ גלויות בצורה יותר ממוחשת, לגבי קביעת הזמן של ההתפתחות הרוחנית:

"דאמר רבי יוסי, כן דרך העבדים שאינם אוכלים עד שהאדון אוכל. אמר רבי יוסי, כתיב לאחר כן, ויעקב נתן לעשו לחם ונזיד עדשים, מהו עדשים סגלגלין כגלגלתא, וגלגלא סביב בעלמא, כלומר דלא אתנשי מארחיה, כך הוא בר נש בההוא זמנא, אף על גב דכל ההוא טיבו ויקר ושלימותא ליהוי, ארחיה דעלמא למיכל ולמשתי לא יתנשי. מתניתין, תנן ארבע רוחות העולם מנשבן, ועתיד קודשא בריך הוא להתעורר רוח אחד לקיים הגוף, שיהא כלול מד' רוחות, הדא הוא דכתיב (יחזקאל לז ט) מארבע רוחות באי הרוח, בארבע לא כתיב, אלא מארבע רוחות העולם, שיהא כלול מארבעתם, ותאנא אותו הרוח הוא רוח המוליד, הוא הרוח האוכל ושותה, ואין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד, ואין בין העולם הזה לתחיית המתים אלא נקיות והשגת ידיעה, רב נחמן אמר, ואריכות ימים, אמר רב יוסף וכי ימות המשיח ותחיית המתים לאו חד הוא, אמר ליה לא, דתנן בית המקדש קודם לקבוץ גליות, קבוץ גליות קודם לתחיית המתים, ותחיית המתים הוא אחרון שבכלם, מנא לן דכתיב (תהלים קמז ב) בונה ירושלם יהו"ה, נדחי ישראל יכנס, הרופא לשבורי לב ומחבש לעצבותם, זו היא תחיית המתים, שהיא הרפואה לשבורי לב על מתיהם, בונה ירושלם תחלה, ואחריו נדחי ישראל יכנס, והרופא לשבורי לב אחרון על הכל. תנן ארבעים שנה קודם הקבוץ גליות לתחיית המתים, כדאמרינן ויהי יצחק בן ארבעים שנה, האי ארבעים שנה מאי עבידתייהו, אמר רב כהנא אמר רבי ברוקא, מקבוץ גליות עד תחיית המתים כמה צרות כמה מלחמות יתעוררו על ישראל, ואשרי הנמלט מהם.


ברכת קיבוץ גלויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ברכת קיבוץ גלויות

חז"ל חברו ברכה מיוחדת "ברכת קיבוץ גלויות" בתפילת שמונה עשרה. הברכה היא אחת משלוש עשרה ברכות הבקשה בתפילה זו, והראשונה מבין המבקשות הנוגעות לנושאים לאומיים ולהשבת קיומה של האומה העברית כאומה עצמאית (יחד עם ברכת המשפט, ברכת ירושלים וברכת מצמיח קרן ישועה).

דברי הרמב"ם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרמב"ם כותב בהלכות מלכים:

Cquote2.svg

המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה לממשלה הראשונה ובונה המקדש ומקבץ נדחי ישראל (הדגשה לא במקור) וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם - מקריבין קרבנות ועושין שמיטין ויובלות ככל מצותה האמורה בתורה. וכל מי שאינו מאמין בו או מי שאינו מחכה לביאתו לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר, אלא בתורה ובמשה רבינו, שהרי התורה העידה עליו, שנאמר: "ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך וגו' אם יהיה נדחך בקצה השמים וגו' והביאך ה'". ואלו הדברים המפורשים בתורה הם כוללים כל הדברים שנאמרו על ידי כל נביאים....

Cquote3.svg
– פרק י"א,הלכה א'

מתוך שלל התפקידים המיועדים למשיח, התורה העידה על אחד: "ושב ה' אלהיך את שבותך" - קיבוץ גלויות. משיח הוא מקבץ גלויות.

יש הסבורים כי למרות שהמציאות המרחשת שונה מן הדרך שבה מתאר הרמב"ם את הדברים, הרי כאשר מתייחסים לקיבוץ גלויות אין מתכוונים לאדם מסוים הפועל זאת, אלא לתקופה - התקופה היא תקופה בה שב עם ישראל לארצו, ללא המשיח העושה זאת. [1]

הרצי"ה היה נוהג לצטט את דברי ה"ישועות מלכ"ו ביחס לעליה לארץ (יו"ד ס"ו):"ואין ספק שהיא מצווה גדולה כי הקיבוץ הוא אתחלתא דגאולה, ונאמר עוד אקבץ עליו לנקבציו ועיין ביבמות דף ס"ד שאין השכינה שורה פחות משתי רבבות מישראל, ובפרט עתה שראינו התשוקה הגדולה הן באנשים פחותי ערך הן בבינונים הן בישרים בלבותם קרוב לודאי שנתנוצץ רוח הגאולה אשרי חלקו שהוא ממזכה רבים."

היהדות החרדית וכן תנועת חב"ד מקבלות את דברי הרמב"ם כפשוטם: קודם יבוא המשיח והוא זה שיבצע את "קיבוץ הגלויות". עד אז, היישוב היהודי בארץ ישראל נחשב ליישוב בגלות - היא גלות בארץ ישראל. אם כי יש לה יתרון בכך שהיא בשליטה של יהודים.

ביטויים בינלאומיים שונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. הצהרת כורש - (538 לפנה"ס)
    "מִי בָכֶם מִכָּל עַמּוֹ יְהִי אֱלֹהָיו עִמּוֹ וְיַעַל לִירוּשָׁלַ‏ִם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה וְיִבֶן אֶת בֵּית ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הוּא הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלָ‏ִם. " (עזרא ד')
    אין ספק על פי המקור התנ"כי שכורש קרא ליהודים לבצע קיבוץ גלויות בעזרתו ובעזרת כיבושיו, וזאת לא רק על מנת לחיות בארצם, אלא לא פחות מכך כדי לבנות מחדש את בית המקדש אשר חרב.
  2. מכתב נפוליאון (1799):
    " מוצעת לכם, בניגוד לכל ציפיותיכם, גאולת אדמת ישראל!...ואת זכותכם הבלתי מוגבלת והטבעית לעבוד את השם אלוהיכם בפומבי ולדור ודור " גם כאן מציע מנהיג בסדר גודל עולמי לזמנו, את קיבוץ הגלויות לעם ישראל, וכמו כן במרומז את בנית בית המקדש שחרב שנית.
  3. הצהרת בלפור וכתב המנדט של חבר הלאומים (1917-1922)
    הצהרת בלפור אינה מבטאת את רעיון קיבוץ הגלויות במפורש. אם כי מימושו נדרש בכל מקרה לשם "ממשלת הוד מלכותו רואה בעין יפה הקמת בית לאומי לעם היהודי בפלשתינה ותעשה את מיטב מאמציה להקל על השגת מטרה זו" (מתוך ההצהרה - ההדגשה לא במקור).
    לעומתה, כתב המנדט מחייב עידוד עלייה, התיישבות יהודית "צפופה" בכל הארץ והתאזרחות יהודית "קלה" - בסעיפים 6 ו - 7. כמו כן מבטיח הכתב חופש פעולה דתי מלא - וכאן לא לערבים בלבד.

חזון הציונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרסל ינקו
"קִרְיְתָא דִּירוּשְׁלֶם כַּד יְכַנֵּשׁ גַּלְוָתָא", 1951
ציור קיר
("לירושלים, כאשר יכנס את הגלויות", טקסט מתוך אקדמות)

כבר בהקונגרס הציוני העולמי הראשון אושרה תוכנית בזל שקבעה כי התנועה הציונית שואפת להקמת בית מולדת ליהודים בארץ ישראל. בית לשם קיבוץ הגלויות למולדתם.

על החשיבות שיחסה התנועה הציונית לקיבוץ הגלויות תעיד הפעילות הענפה בתחום ההעפלה.


Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ההעפלה

ההעפלה היא הכניסה הבלתי חוקית לארץ ישראל שאורגנה על ידי היישוב העברי בזמן המנדט הבריטי, משנת 1934 ועד קום המדינה. ההעפלה אורגנה במסגרת המוסד לעלייה ב' של ארגון ההגנה והנהגת היישוב. ב-14 שנות ההעפלה העפילו ארצה כ-115,000 איש.

ההעפלה כונתה גם " עלייה ב'" משום שנעשתה בד בבד עם העלייה החוקית (המצומצמת בהיקפה) שנעשתה בהסכמת שלטונות המנדט (באמצעות סרטיפיקטים-אישורי עלייה). העולים שנכנסו בהעפלה קרויים מעפילים, ורובם הגדול הגיעו לאחר מלחמת העולם השנייה (למרות שההעפלה החלה בצורה מצומצמת יותר עוד באמצע שנות השלושים).

ההעפלה נערכה במספר שיטות:

  1. בים (זו הייתה הצורה העיקרית).
  2. ביבשה (בעיקר דרך עיראק וסוריה).
  3. באוויר (לקראת 1948 הונחתו כחלק ממבצע מייקלברג ביבנאל שני מטוסים שהכילו נוסעים מעיראק). ועוד אחד מדרום איטליה.

במדינת ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

רעיון קיבוץ הגלויות מהווה את הבסיס להקמת המדינה. עצרת האו"ם בהחלטת החלוקה ראתה בכך את הסיבה לקבלת ההחלטה להקמת מדינה יהודית. ביטיים לכמייה לקיבוץ הגלויות ניתן למצוא בתפילה לשלום המדינה אשר חוברה על ידי הרבנים הראשיים בשנים הראשונות להקמת המדינה. רשויות המדינה נתנו לכך ביטוי פורמלי באמצעות חקיקת חוק השבות אשר היקנה לכל יהודי, באשר הוא שם את הזכות לעלות לארץ ישראל

תפילה לשלום המדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תפילה לשלום המדינה

ב"תפילה לשלום המדינה" היא תפילה הנאמרת בשבתות ובחגים בבתי הכנסת בארץ ובתפוצות, שמתפלליהם נמנים עם החוגים הדתיים לאומיים. בתפילה מובעת בקשה להשראת הברכה על מדינת ישראל, לקיבוץ גלויות לתוכה ולסיוע מן השמים למנהיגי המדינה.

תפילה זו נתקנה בידי הסופר ש"י עגנון, אך היא מיוחסת בציבור לרבנים הראשיים לישראל: הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג והרב הספרדי בן ציון עוזיאל. מדינת ישראל מכונה בה "ראשית צמיחת גאולתנו". ביטוי זה, והסתייגות מן המדינה בכלל הם אחדות מן הסיבות בשלן אין מוכנים החרדים לומר את התפילה בבתי כנסיותיהם. למעשה, הפכה אמירת תפילה זו, ובמידה פחותה התפילה לשלום חיילי צה"ל, לאחד הסממנים המבדילים בין חרדים לדתיים-לאומיים, הטענה החרדית בין היתר טוענת שאין בעיה לומר תפילה לשום המדינה, אך הציון שהמדינה היא אתחלתא דגאולה, אינו עולה בקנה מידה אחיד עם דעותיהם של החרדים.

חוק השבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חותמת חוק השבות בדרכון אמריקאי
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חוק השבות

חוק השבות, התש"י-1950 הוא הביטוי החוקי המרכזי להיותה של מדינת ישראל מדינת העם היהודי כולו. החוק התקבל בכנסת ב-5 ביולי 1950, ומעניק לכל יהודי את הזכות לעלות ארצה ולקבל תעודת עולה, שבהתאם לחוק האזרחות מזכה מיידית באזרחות ישראלית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]