בנימין אלנהאונדי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

בנימין אלנהאונדי, מלומד ופילוסוף קראי חי בפרס בסוף המאה השמינית ותחילת המאה התשיעית.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

השם אלנהאודי מעיד שמוצאו מהעיר נַהַאוַנד במחוז ג'באל במערב פרס. ברשימת הכיתות בספר "האורות והמגדלים" של יעקב הקירקיסאני נזכר בנימין לאחר אסמעיל אל עֻכּבּרי שעליו ידוע שפעל בזמן חליפות אלמעתצם בשנים 833-842. בנימין לפי קירקיסאני חי בימיו של איסמעיל מכאן שפעל במחצית הראשונה של המאה התשיעית. הקרא מרדכי בן ניסן מספר שבנימין היה תלמידו של יאשיהו נכדו של ענן בן דוד. קירקיסאני אומר שהיה דיין אולם אי אפשר ללמוד מדבריו האם היה דיין קראי או רבני. על פי ההיסטוריון הקראי סלמון בן ירוחם בן זמנו של סעדיה גאון, בפירושיו לספר תהיליםהוא מציין, שהקראות התחילה כהלכה רק בתקופתו של בנימין. לדעת בן ירוחם, התעלה בנימין אפילו על ענן בלמדנותו. אולם טענה זו לא ניתנת להוכחה. עבודותיו של בנימין ידועות ברובן הגדול תודות לציטוטים מהן על ידי כותבים קראים שבאו אחריו. אולם הוא היה כנראה אישיות מאוד מכובדת, כיון שנחשב על ידי כל הקראים לבר סמכא כמו מייסד הקראות ענן בעצמו.‏[1]

הסופרים הערבים כינו את הקראים "בני כת ענן ובנימין" (אצחאב עאנאן ובנימין). לדברי סלמון בן ירוחם התחיל בנימין תקופה חדשה בדת הקראית, בזה "שהוסיף חיזוק וגילה דברים רבים שהיה ענן נגרר בהם אחרי מנהג הרבנים" (ל"ק דף כ"א). כנראה שהתחילו אז בני כת העננים לקרוא את עצמם בשם "קראים". לדעת בנימין חובה על כל איש לדרוש ולהבין במקרא ולקיים את המצות כפי הבנתו והשגתו הוא, בפירושן‏[2]. הקראים מוקירים את זכרו ומזכירים אותו ביחד עם סלמון בן ירוחם, בתפילותיהם על המתים ((סדור הקראים ח"א צד קל"ז).

עבודתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רק חלק קטן מכתביו של בנימין שרד, לצד שרידים מספר המצוות שלו ומפירושיו למקרא. על פי יפת בן עלי בהקדמתו לפרשנות על נביאי תרי-עשר. בנימין כתב את העבודות הבאות בעיקר בערבית.

  • פרשנות לתורה (חמשת חומשי תורה) שבהם הוא נוטה למסורת המזרחית
  • פירוש לספר ישעיהו
  • בפירוש לספר דניאל פרק יב' פסוק 12 - המילה "ימים" מבוארת אצלו כשנים ומציינת את שנת 1010 כתקופה שבא יגיע המשיח.

אַשְׁרֵי הַמְחַכֶּה, וְיַגִּיעַ: לְיָמִים--אֶלֶף, שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שְׁלֹשִׁים וַחֲמִשָּׁה

קבלת הסמכות הרבנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעבודותיו מתקרב בנימין בנקודות רבות לעמדה של יהדות הרבנית והוא אישית מאמץ, תקנות רבניות רבות. למשל: שחיטת הפסח דוחה שבת; הבעל יורש את אשתו. אולם הוא משאיר לבחירתם החופשית של אנשי הדת הקראית אם לאמץ או לדחות נושאים אלו על פי שיקול דעתם. בנימין מציג צורה מיוחדת של איסורים השונה במקצת מהחרמות של היהדות רבנית. על פי גרסתו: כאשר נאשם מסרב להישמע לזימון למשפט שנתן לו הוא מקולל במשך שבעת הימים הבאים כאשר לאחריהם מוטל עליו החרם. הצו הנכלל האיסור אוסר כל מגע עם כל חברי הקהילה ואסור להם גם לברכו לשלום או לקבל כל דבר ממנו (משאת בנימין 2a).‏[4]. כמעט כל ספר הדינים שלו, הכולל דיני ממונות, נפשות והלכות אישות - לקוח מן התלמוד, אם כי השתדל למצוא סיוע לכל דבר מן הכתוב.‏[2]. בעל "פתרון תורה" מביא פירוש חכמים לספר דברים פרק ל"ג ומוסיף "וזה דרך פירוש החכמים ונהאונדי"‏[5].
בנימין התקרב לפרשנות הרבנית לתורה ובכך נאבק בפירושיו של ענן. הוא צדד בעמדת הרבנים כנגד ענן בנושא החובה לשאת את אלמנתו חסרת הצאצאים של האח. לדעת בנימין חובה זו מוחלת רק על אחיו של הנפטר ולא לקרובי המשפחה האחרים. הוא גם אמץ את הפירוש התלמודי "לפסוק בספר שמות פרק ט"ז פסוק 29 "שְׁב֣וּ׀ אִ֣ישׁ תַּחְתָּ֗יו" כאשר לדעתו האיסור כאן מבטא לא למקום מגורים אלא למרחק של למעלה ל-1800 מטר מהעיר.‏[4]

חופש המחשבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות מספר רב של ויתורים לפסיקות הרבניות, בנימין דבק בצורה איתנה בעקרון שבוטא על ידי ענן של חקירה מעמיקה בכתבי הקודש. לדעתו של בנימין על האדם לא לקשור את עצמו לרשויות, אלא על כל אחד ללכת אחר הכרתו שלו. הבן יכול להיות בעל דעה שונה משל אביו, התלמיד משל רבו, בתנאי שיש לכל אחד סיבה מוצדקת לדעתו זו. חקירה ובדיקה הם חובה וטעות שיכולה לקרות אינה בגדר עוון. כן דרש בנימין בניגוד לעמדת הרבנים, שמצוות לא תעשה גוברות על מצוות עשה.
במחצית הראשונה של המאה התשיעית ניסה בנימין אלנהאונדי, ככל הנראה, לקרוא להחייאת העברית כלשון דיבור, כפי שאפשר ללמוד מהערת אגב קצרה של אלקרקסאני בספרו כִּתָאב אלאָנוָאר וָאלמָראקב (ספר האורות והמגדלים). בהערה זו, יש גם תשובה לבנימין על טענתו, שאל לנו לדבר בינינו אלא בשפה העברית. אין לדעת אם בנימין אלנהאונדי אכן קרא קריאה כזאת בפומבי, ואם אמנם נענו לקריאתו. אלקרקסאני מזכיר נקודה זאת בתוך דיון בשאלה אם שבועות הכוללות את שם האל הן תקפות כשהן נאמרות שלא בלשון העברית. בנימין עצמו כתב את ספרי ההלכות שלו בעברית ואת ספרי הפרשנות כנראה בערבית. אולם הוא לא עלה לארץ-ישראל ‏[6].

פילוסופיה של התנ"ך[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי ציטוטים מכתבי בנימין שנעשו בידי סופרים קראים מאוחרים יותר, כמו יעקב הקירקיסאני, יפת בן עלי הלוי ויהודה בן אליהו הדסי, זנח בנימין את הרעיונות הפילוסופים של פילון האלכסנדרוני לטובת התאוריות המעתאזליות. המקורות מצביעים על השפעת התאולוגיה של "כת המערות" על תורתו של בנימין‏[7]
לדעתו אלוהים יותר מדי עליון ועילאי מכדי להתערב בעולם המוחשי, והרעיון שחומר נובע ישר מן האל אינו קביל. על פי בנימין, אלוהים יצר תחילה את הכבוד, לאחר מכן את הכיסא ולבסוף את המלאך. ומלאך זה הוא שיצר את העולם, והוא המשמש בעולם כנציגו של האל‏[4]. אלוהים עצמו לעולם לא בא במגע ישיר עם בני האדם, וגם לא דבר עם בני ישראל מעל הר סיני. לכן מתן החוקים והקשר עם הנביאים ואישים אחרים בתנ"ך, התקיים לא עם אלוהים אלא עם המלאך. כך גם כל התכונות והביטויים של ההאנשה שמיחסים לאל הם למעשה קשורים למלאך. בנימין טוען שהנשמה היא חלק מהגוף, ולכן נעלמת עם המוות. לפיכך, ההתייחסויות התנכ"יות לשכר ועונש יכולות להיות תקפות רק אל הגוף ולא אל הנפש. התאוריה של כוח מתווך ושיטת התנ"ך לספר בצורה אלגורית את הקטעים המתייחסים לאלוהים, הן נקודות העיקריות שבהשראת התורה של אנשי המערות על בנימין שחזר עליהן שוב ושוב בפרשנויותיו לתנ"ך)‏[8].‏[9]. קירקיסאני מבקר בחריפות את כת המערות וזו גם בקורת על בנימין ותלמידיו. אִבְּן אלהיתִי מהקראים המאוחרים מתאר את ענן כאבי התנועה הקראית ואת בנימין הוא רק מזכיר בשמו.‏[10] קירקיסאני מספר גם שעל פי טענת בנימין חלק מן המצוות נמסרו לפני מתן תורה, קמעא קמעא במרוצת הדורות וכל דור קבל מצוות נוספות שלא היו בזמן קודמו. לדעתו של בנימין מאדם הראשון ועד למשה ניתנו בסך הכול מאה ושתיים מצוות והוא אף קבע את זמן קבלתם במהלך כל השנים הללו.‏[1]

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ספר דינים משאת בנימין :‏ ‏כולל דיני ממונות ונזיקין. ‏בנימין בן משה נהאונדי, ‏ ‏הקראי, ‏ ‏המאה ה־9. ‏מוציא לאור: רמלה :‏ ‏המועצה הדתית ליהודים הקראים בישראל, ‏ תשל"ט ‏1978.

קשרים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אבלי ציון הקראים ומגילות קומראן : לתולדות חלופה ליהדות הרבנית יורם ארדר מתוך הסדרה: ספריית "הילל בן חיים", ספרי יסוד מחקר והגות במדעי היהדות 2004
  • שקיעין קומראניים בשתי הלכות של הקרא בנימין אלנהאונדי בסוגיית בשר תאווה מחבר: ארדר, יורם ציון. סג,א (תשנח): 19985-38
  • גנזי חז״ל בספרות הקראית בימי הביניים כרך ב עפרה תירוש־בקר מהדורה מדעית מוערת של הטקסטים מוסד ביאליק • ירושלים מרכז בן־ יהודה לחקר תולדות הלשון העברית האוניברסיטה העברית בירושלים

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 אבלי ציון הקראים ומגילות קומראן : לתולדות חלופה ליהדות הרבנית פרק א'
  2. ^ 2.0 2.1 קראים
  3. ^ ליקוטי קדמוניות לתולדות הקראים וספרותם. ש. פינסקר. הוצאת Adalbert della Torre , וינה 1860.עמודים 44, 72, 199
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 BENJAMIN BEN MOSES NAHAWENDI
  5. ^ פתרון תורה מהדורת אורבך עמ' 329
  6. ^ http://www.tau.ac.il/tarbut/rina.drory/abodot/shlosha-nisyonot.pdf שלושה ניסיונות להחייאת העברית בימי-הביניים: המזרח, ספרד המוסלמית, ספרד הנוצרית
  7. ^ דיון מפורט על כת המערות וספרות המחקר בנושא ראה: י' ארדר, "חדירת ספרות חנוך לאסלאם לאור מידע על קראים וצַאבַּאִים" חיבור לשם קבלת התואר מוסמך (בהדרכת פרופ' מ' גיל) , אוניברסיטת תל אביב, תל- אביב 1981. עמודים: 21-13
  8. ^ אברהם אליהו הרכבי, לקורות הכתות בישראל, ווארשא: דפוס י’ אלאפין, תרנ"ה-1895. הדפסה ראשונה בתוך: צבי גרץ, דברי ימי ישראל, חלק ג’, תרנ"ד, עמ' 491 - 511.
  9. ^ אבלי ציון הקראים ומגילות קומראן : לתולדות חלופה ליהדות הרבנית > אבלי ציון הקראים ומגילות קומראן לתולדות חלופה ליהדות הרבנית > פרק ב: הצדוקים וכת המערות בעיני הקראים הקדומים > 2. כת המערות עמודים 168-155
  10. ^ אבן אלהיתי, כרוניקה, מהדורת מרגוליות עמ' 432