פילון האלכסנדרוני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פילון האלכסנדרוני

פילון האלכסנדרונייוונית: Φίλων ὁ Ἀλεξανδρεύς פילון או אלקסנדראוס;‏ בערך 15 לפנה"ס עד בערך 45 לספירה; נודע גם בשמו היהודי: ידידיה הכהן) היה פילוסוף יהודי-הלניסטי שחי באלכסנדריה שבמצרים התלמיית.

הרבה לעסוק באפולוגטיקה של הדת היהודית, ובהצגתה כתואמת לעקרונות הפילוסופיה היוונית. כתב ביוונית ורוב חיבוריו אבדו. השפיע רבות על התפתחות התאולוגיה הנוצרית.

על שמו נקרא כיום המושב כפר ידידיה שבעמק חפר.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המידע הביוגרפי שיש בידינו אודות פילון הוא דל ומתבסס על המעט שכתב על עצמו בספריו ואזכורו בכתבי יוסף בן מתתיהו.

מוצאו של פילון ממשפחה אריסטוקרטית ועשירה שעסקה במסחר. אחיו היה כנראה גובה מסים, ולפי יוספוס פלביוס "עלה על כל בני עירו ביחוסו ובעושרו". על פי מבנה שמו של אחיו מניחים שהמשפחה קיבלה מעמד של אזרחות רומית מיוליוס קיסר. בית אביו ומשפחתו נמנה עם הכוהנים, האצולה החשמונאית ובית הורדוס ביהודה, ועם השושלת היוליו-קלאודית ברומא. מכאן מובנת ההשפעה הרבה שהייתה לתפיסת העולם ההלניסטית על הגותו.

בשנת 40 לספירה עמד פילון בראש משלחת (בת חמישה‏[1] חברים), שייצגה את יהודי אלכסנדריה כנגד משלחת (שאחד מחבריה היה אפיון) שייצגה את תושביה ההלניסטים בפני הקיסר גאיוס קליגולה וביקשה לבטל את הוראתו להציב את פסלו בבית הכנסת באלכסנדריה[2]. זמנה של משלחת זו משמש כבסיס לחישוב ימי חייו, כי הוא מתייחס אל עצמו כ"זקן" בעת השתתפותו בה. במשמעות אותם ימים, "זקן" מתייחס לאדם מעל גיל 55.

מקריאת כתביו מעריכים כי הוא ביקר פעם אחת בלבד בימי חייו בבית המקדש בירושלים[3]. נראה גם שלא שלט בשפה העברית, ובעיסוקו הנרחב בספרי הקודש והמדרש היהודיים נעזר בתרגומיהם ליוונית.

רוב חיבוריו עוסקים בתורה, אך נשתמרו בידי הכנסייה. הוא אימץ לעצמו את דרכי המחשבה של אפלטון, וניסה ליישב בין הסיפור המקראי לתפיסת האלוהים האפלטונית. כמו כן הושפע רבות מהסטואיקנים, שפירשו את הדת והמיתולוגיה בצורה אלגורית ובבסיס תורתם עמדו רעיונות מונותאיסטיים ומוסריים.

עיקרי התאולוגיה של פילון[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אלוהים ברא את העולם באמצעות מאמר (לוגוס).
  • אלוהים ברא חומר קדמון וברא ממנו את העולם. הבריאה היא פועל יוצא של רצונו החופשי של אלוהים. העולם תלוי באלוהים, שהוא סיבתו המוחלטת, ואין אלוהים תלוי בקיומו של העולם או בפעולות שמתרחשות בו.
  • אלוהים הוא שנתן עולם חוק וסדר. הוא יצר את חוקי הטבע. אלוהים אינו בר שינוי ולכן גם חוקיו נצחיים, אלא אם כן ירצה לשנותם מתוך רצונו החופשי.
  • ישנה, על כן, אפשרות עקרונית להתרחשות הנס, שהוא פרי החלטה חופשית של האלוהים. הנס הוא ביטוי להשגחה האלוהית. הנסים אינם מעשים שרירותיים או מקריים, אלא הם נוצרים מתוך כוונה לטובת יחידים או קבוצות הזכאים לכך, או לטובת המין האנושי כולו.
  • הדעת הנבואית נעלה על פעולת השכל האנושי הרגילה והיא פועל של ההשגחה האלוהית. מעמד ההתגלות בסיני הוא אב טיפוס לדעת הנבואית המועברת בכוח ההשגחה לקבוצה של בני אדם.
  • דעת האלוהים – שתי דרכים להשיגה. דרך עקיפה - שכלית, ודרך ישירה – נבואה. דעת זו היא דעת מציאותו ופעולתו בעולם, אך לא דעת מהותו. אין לדעת דבר על מהותו של אלוהים. אלוהים אינו בר השגה.
  • בהתגלות נמסרו לאדם חוקים הנמצאים בהרמוניה מלאה עם הטבע (פיזיס). חקיקה אנושית (נומוס) אינה מגיעה להרמוניה זו. חוק הטבע משמעו חוק שנתגלה מאלוהים.
  • המדינה המושלמת היא מדינה המבוססת על חוקי האלוהים, תיאוקרטיה. פילון מכנה משטר כזה דמוקרטיה במשמעות של שוויון הכול בפני החוק האלוהי.
  • פילון מקבל את העיקרון האריסטוטלי בדבר המידה הטובה כדרך האמצע, אך מדגיש את חירות הרצון האנושית לבחור בין טוב ורע. (פרשנות מסוימת של פילון, כמו זו של הרמב"ם ואחריו של שפינוזה, ניסתה להראות שפילון בעצם אינו מאמין בחירות זו).

השפעת פילון על הנצרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אף שהשפעתו על עולם המחשבה היהודי הייתה שולית, הפך פילון ברבות השנים למקור השראה מרכזי לאבות הכנסייה הנוצרית בעיצוב תפיסת עולמם הדתית.

התאולוגיה של פילון עברה דרך אבות הכנסייה אל עולם הרוח של ימי הביניים. מולה עמדה בימי הביניים תפיסת פלוטינוס בדבר האצלת העולם באופן הכרחי מאלוהים.

המחשבה הדתית של אבות הכנסייה, ששורשיה בפילון, הסתמכה על דעת אלוהים הנקנית לאדם בהתגלות. מאידך, ההגות הפילוסופית מכוננת עצמה על השכל האנושי. בהגות ימי הביניים בכלל, ובהגות היהודית בפרט, נדרש ההוגה להכריע או לפשר בין שני מקורות הסמכות הללו.

כתבי פילון שהשתמרו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נגד פלאקוס
  • המשלחת אל גאיוס
  • היפותטיקה (אפולוגיה על היהודים) - כולל קטע על האסיים; שרד אצל אבסביוס[4].
  • על חיי העיון
  • על חיי משה
  • על בריאת העולם
  • על אברהם
  • על יוסף
  • על עשרת הדברות
  • על החוקים לפרטיהם
  • על המידות הטובות
  • על השכר והעונש
  • אליגוריות החוקים
  • על הכרובים
  • על קרבנות הבל וקין
  • על שהרע נוהג לארוב לטוב
  • על צאצאי קין
  • על הענקים
  • על שהאל הוא ללא שינוי
  • על עבודת־האדמה
  • על הנטיעה
  • על השכרות
  • על הפכחות
  • על בלילת הלשונות
  • על הגירת אברהם
  • מי יורש קנייני אלוה
  • על הזיווּג לשם השכלה (על לימודי היסוד)
  • על הבריחה והמציאה
  • על שינוי השמות
  • על החלומות
  • על שכל אדם ישר הוא בן־חורין/ "על חרות הצדיק" - כולל קטע על האסיים (פרקים 13-12).
  • על נצחיות העולם
  • על ההשגחה
  • אלכסנדר (על בעלי־החיים)
  • שאלות ותשובות על בראשית
  • שאלות ותשובות על שמות

מהדורות עבריות של כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • כתבי פילון האלכסנדרוני: מתורגמים מיוונית לעברית, כרך א: על בריאת העולם; תרגם: יצחק מן; ערך בצרוף מבוא והוספות: משה שובה, ירושלים: י’ יונוביץ (ספריה פילוסופית), תרצ"א.
  • כתבי היסטוריה: נגד פלאקוס המלאכות אל קאיוס: בנספחות - על האיסיים (קטעים ושרידים) מתורגם מן המקור בצרוף מבוא והערות מאת מנחם שטיין (היסטוריון), תל אביב: א"י שטיבל, תרצ"ז. ‬
  • כתביו הפילוסופיים של פילון: מבחר (ערוך בידי יוחנן לוי; עברית: יהושע עמיר), ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשכ"ה.
  • חיי איש המדינה: הוא על יוסף (מועתק מן המקור היווני בתוספת מבוא והערות על ידי נעמי כהן), ירושלים: קריית ספר, תשכ"ה.
  • כתבי פילון האלכסנדרוני: מתורגמים מיוונית לעברית. ספר א. על בריאת העולם (תרגם: יצחק מן; ערך בצרוף מבוא והוספות: משה שובה), ירושלים: מקור, תשל"א.
  • היפותטיקה (תרגם מיוונית: דוד רוקח), ירושלים: [חמו"ל, תשל"ה].
  • כתבים / פילון האלכסנדרוני (בעריכת סוזן דניאל-נטף יהושע עמיר ומארן ניהוף), ירושלים: מוסד ביאליק, תשמ"ו 1986-תשע"ב 2012.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מיריי הדס-לבל, פילון האלכסנדרוני – בין יהדות להלניזם, הוצאת ידיעות ספרים, 2007.
  • י. עמיר, פילון מאלכסנדריה, בתוך מ. שטרן (עורך), הפזורה היהודית בעולם ההלניסטי-רומי, ירושלים תשמ"ג, עמ' 238-264

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ פילון האלכסנדרוני, המשלחת לגאיוס, פרק 46, סעיף 370 (על פי יוסף בן מתתיהו, היו 3 חברים בכל משלחת).
  2. ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 18, פרק ח', פסקה א', סעיפים 260-257.
  3. ^ פילון, על ההשגחה ב, 107: "הייתי בדרכי אל מקדש אבותי".
  4. ^ Eusebius, Praeparatio Evangelica, VIII 11, 1-18.