מינסק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מינסק
Мінск
Coat of Arms of Minsk, Belarus.png

סמל העיר מינסק
Flag of Minsk, Belarus.svg
דגל העיר מינסק
Minsk montage 240513.jpg
פוטומונטז' של מינסק
מדינה / טריטוריה Flag of Belarus.svg  בלארוס
מחוז מחוז הבירה
ראש העיר מיכלאי לדוצקה
שטח 324 קמ"ר
תאריך ייסוד לראשונה נזכרת ב-1067
אוכלוסייה
 ‑ בעיר
 ‑ צפיפות

2,002,600‏  (נכון ל-2012)
6,000 נפש לקמ"ר (נכון ל-2012)
קואורדינטות 53°54′N 27°34′E / 53.900°N 27.567°E / 53.900; 27.567קואורדינטות: 53°54′N 27°34′E / 53.900°N 27.567°E / 53.900; 27.567
http://www.minsk.gov.by

מינסקבלארוסית: Мінск, וגם: Менск, באוקראינית: Мінськ, בפולנית: Mińsk, ברוסית: Минск) היא עיר הבירה של בלארוס והעיר הגדולה ביותר בה, וכמו כן גם בירת חבר המדינות. העיר ממוקמת על גדות הסוויסלאץ' והניאמיהה. כבירה הלאומית, למינסק מעמד מיוחד בבלארוס והיא המרכז המנהלי של פרובינציית מינסק ושל מחוז מינסק. בעיר מתגוררים כ-2,002,600 תושבים, ושטחה הכולל הוא כ-305.47 קילומטר רבוע.

האזכור הראשון לעיר הוא מהמאה ה-11, אז עיר בתוך נסיכות פולוצק. ב-1242, הפכה העיר לחלק מהדוכסות הגדולה של ליטא, וב-1499 קיבלה פריבילגיה עירונית. החל מ-1569, הפכה העיר לבירת מחוז מינסק שבאיחוד הפולני ליטאי. העיר סופחה בידי רוסיה ב-1793, כחלק מחלוקת פולין השנייה. מ-1919 עד 1991 שימשה כבירת הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית הבלארוסית, והחל מ-1991 הפכה לבירת המדינה העצמאית, בלארוס.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האזור בו היום נמצאת מינסק יושב על ידי מזרח-סלאבים קדומים במאה ה-9. מינסק נוסדה במאה ה-11 בנסיכות פולוצק על צומת דרכים חשוב. כיום מוסכם שהעיר הוקמה ב-1067, אם כי הייתה שם עיירה לפני כן. מקור השם אינו ידוע, אם ישנם מס' תאוריות לגביו. בתחילת המאה ה-12, נסיכות פולוצק התחילה להתפורר לאחוזות קטנות יותר. נסיכות מינסק הוקמה על ידי אחד הצאצאים משושלת פולוצק. ב-1129 סופחה הנסיכות על ידי קייב, הנסיכות הדומיננטית ברוס של קייב; אך השליטה בנסיכות חזרה לשושלת פולוצק ב-1146. החל מ-1150 מינסק התחילה להתעמת עם פולוצק על שליטה בשטחי נסיכות פולוצק המקורית. במהלך המאבק התארסו הנסיכים משתי הערים במטרה לאחד את שטחי הנסיכות תחת פולוצק.

מינסק שרדה את הפלישה המונגולית לרוס בשנים 1237-1239. ב-1242 צורפה העיר לדוכסות הגדולה של ליטא. הצירוף עבר בשלום והאליטות המקומיות הצטרפו למעמד הגבוה של הדוכסות. ב-1413 הדוכסות וממלכת פולין התאחדו. מינסק הפכה למרכז של מחוז מינסק. ב-1441, הנסיך הליטאי קז'ימייז' הרביעי כלל את העיר ברשימת ערים שנהנו מפריבילגיות חיוניות, וב-1499 תחת שלטון בנו, אלכסנדר יגיילו, מינסק קיבלה פריבילגיות עירוניות תחת זכויות מגדבורג. ב-1569, אחרי איחוד לובלין, הדוכסות הגדולה של ליטא וממלכת פולין התמזגו למדינה אחת- האיחוד הפולני-ליטאי. לאחר מכן התיישבה בעיר קהילה פולנית שכללה פקידים ובעלי מלאכה. באמצע המאה ה-16 העיר הייתה מרכז כלכלי ותרבותי חשוב באיחוד. היא גם הייתה מרכז חשוב של הכנסייה האורתודוקסית. בעקבות איחוד ברסט (שבו הכנסיות הרותניות סרו ממרות הכנסייה האורתודוקסית ולמען מרות האפיפיור) גם הכנסיות הקתולית והמזרחית-קתולית הגבירו את השפעתן.

ב-1654 נכבשה העיר על ידי כוחותיו של אלכסיי הראשון, צאר רוסיה. הרוסים משלו בעיר עד 1667, כשיאן השני קז'ימייז', מלך פולין, כבש אותה מחדש. בסוף מלחמת רוסיה-פולין (1667-1654) היו בעיר 2000 אזרחים ו-300 בתים בלבד. גל ההרס השני בעיר התרחש במלחמה הצפונית הגדולה כשהעיר נכבשה ב-1708 וב-1709 על ידי חיילותיו של קרל השנים עשר מלך שבדיה ואחר כך על ידי פטר הגדול. במהלך העשורים האחרונים לשלטון הפולני לא הייתה או שהייתה במידה מאוד קטנה התפתחות של העיר, מאז שמינסק הפכה לעיירה מחוזית קטנה עם מעט ייצוג כלכלי וצבאי. בחלוקת פולין השנייה ב-1793 צורפה סופית לאימפריה הרוסית. ב-1796 העיר הפכה למרכז מחוז מינסק. שמות הרחובות שונו לשמות רוסיים, אם כי שם העיר נשאר כשהיה.

במאה ה-19 החלה מינסק להתפתח בקצב מואץ כמרכז התעשייה של האזור. בשנות ה-30 של המאה ה-19 הכיכרות והרחובות הראשיים בעיר רוצפו. ב-1836 נפתחה הספרייה הציבורית הראשונה בעיר וב-1837 מכבי האש בעיר נכנסו לפעולה. ב-1838 העיתון המקומי הראשון יצא לאור. התיאטרון הראשון הוקם ב-1844. ב-1860, העיר הייתה מרכז מסחרי חשוב עם אוכלוסייה של כ-27,000 איש. הייתה תנופת בנייה שהביאה לבניית בתים של 2 ו-3 קומות מלבנים ואבן בעיר העילית. הפיתוח בעיר הואץ על ידי שיפורים בתחבורה. ב-1846 דרך מוסקבה-וורשה עברה בעיר. ב-1871 גם קו הרכבת בין שתי הערים עבר בעיר וב-1873 גם מסילה מהעיר רומני באוקראינה אל נמל לייפאיה בים הבלטי עברה בעיר. מינסק הנפכה לצומת רכבות חשוב למרכז ייצור. ב-1872 נחנכה בעיר מערכת מים עירונית, ב-1890 הטלפון, החשמלית ב-1892 ותחנת כוח הראשונה הופעלה ב-1894. ב-1900 היו בעיר 58 מפעלים ו-3000 עובדים. בנוסף העיר התרברבה בתאטראות, בתי קולנוע, עיתונים ובתי ספר כמו גם מספר מנזרים, כנסיות, בתי-כנסת ומסגד אחד.

חיילים גרמנים צועדים דרך מינסק
כיכר תחנת הרכבת במינסק, דוגמה לקלסיציזם הסטליניסטי

בתחילת המאה ה-20 העיר הייתה מרכז לתנועת הפועלים בבלארוס. בנוסף היא הייתה מרכז לתנועה הלאומנית בבלארוס, ביחד עם וילנא. בכל אופן, מלחמת העולם הראשונה השפיעה באופן עצום על פיתוח העיר. ב-1915, העיר הייתה עיר חזית. מספר מפעלים נסגרו והתושבים התחילו להתפנות למזרח. מינסק נהפכה למפקדה של החזית המערבית של הצבא הרוסי והייתה בית לבתי חולים צבאיים ובסיסי אספקה צבאיים. למהפכה הרוסית הייתה השפעה מידית על העיר. סובייט פועלים הוקם בעיר באוקטובר 1917. לאחר חוזה ברסט-ליטובסק הגרמנים כבשו את העיר בפברואר 1918. ב-25 במארס 1918 הוכרזה כבירת רפובליקת בלארוס העממית. המדינה הייתה קצרת ימים; בדצמבר 1918 הצבא האדום כבש את העיר, ובינואר 1919 הוכרזה כבירת הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית הבלארוסית למרות שמאוחר יותר באותה שנה, ושוב ב-1920 העיר הייתה תחת שליטה פולנית מבהלך המלחמה הפולנית-סובייטית. ב-1921 , לפי הסכם ריגה נמסרה העיר לרוסיה ונהפכה לבירת הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של בלארוס. תוכנית שיקום ופיתוח החלה ב-1922. ב-1924 היו בעיר 29 מפעלים; בתי ספר, מוזיאונים, תאטראות וספריות הוקמו גם הם. במהלך שנות ה-20 וה- 30 של המאה ה-20 מינסק הייתה עדה לפיתוח מאוץ שבמהלכו נבנו עשרות מפעלים חדשים, בתי ספר ומוסדות השכלה גבוהה הוקמו ובתי חולים, תאטראות ובתי קולנוע נפתחו. במהלך התקופה הזו, העיר הייתה גם מרכז לפיתוח השפה והתרבות הבלארוסית.

לפני מלחמת העולם השנייה אוכלוסיית העיר מנתה 300,000 בני אדם. אחרי שהגרמנים פלשו לברית המועצות ב-22 ביוני 1941 כחלק ממבצע ברברוסה, מינסק הייתה באופן מיידי תחת התקפה. העיר הופצצה ביום הראשון לפלישה ואחרי ארבעה ימים היא הייתה תחת שליטת הוורמאכט. בכל אופן מספר מפעלים, מוזיאונים ורבבות אזרחים פונו למזרח. הגרמנים הפכו את העיר למרכז נציבות הרייך אוסטלנד. קומוניסטים נהרגו או נכלאו. בתים הוחרמו לטובת הכוח הגרמני הפולש. אלפים גוועו ברעב לאחר שהצבא הגרמני הקציב את האוכל והמשכורות צומצמו. כמה תושבים אנטי-סובייטים בעיר, שקיוו שבלארוס תקבל מחדש את עצמאותה, תמכו בגרמנים, בעיקר בתחילת הכיבוש, אבל ב-1942 מינסק נהפכה למרכז חשוב של תנועת ההתנגדות של הפרטיזנים הסובייטים. בהתאם לכך ב-1974 היא קיבלה את התואר עיר גבורה.

מינסק נכבשה מחדש על ידי כוחות סובייטים ביולי 1944 כחלק ממבצע בגרטיון. העיר הייתה מרכז של ההתנגדות הגרמנית להתקדמות הסובייטית וראתה לחימה כבדה בחצי הראשון של 1944. מפעלים, מבני שלטון, תחנות כוח, גשרים ו-80% מהכבישים נהרסו. אוכלוסיית העיר פחתה ל-50,000 בלבד. אחרי המלחמה העיר נבנתה מחדש אך לא שוקמה. המרכז ההיסטורי הוחלף בשנות ה-40 וה-50 בקלסיציזם סטליניסטי שהתאפיין בבניינים גדולים, שדרות רחבות וכיכרות גדולות. לאחר מכן, העיר גדלה במהירות כתוצאה מתהליך תיעוש מסיבי. מאז שנות ה-60 העיר גדלה במהירות ועברה את רף המיליון ב-1972 ואת ה-1.5 מיליון ב-1986. העבודות על הרכבת התחתית של מינסק החלו ב-1977 והמערכת נפתחה לציבור ב-1984, והייתה אז הרכבת התחתית התשיעית בברית המועצות. קצב הגידול המהיר של האוכלוסייה הונע בעיקר על ידי הגירה של עובדים צעירים ולא מוכשרים מאזורים כפריים במדינה והגירה של עובדים מוכשרים ממקומות אחרים בברית המועצות. כדי לתת מגורים לאוכלוסייה הגדולה, מינסק התפשטה אל מעבר לגבולות ההיסטוריים שלה. הכפרים מסביב לעיר סופחו לעיר ונבנו מחדש כשיכוני דירות בצפיפות גבוהה.

ב-1991 הפכה העיר לבירת בלארוס העצמאית. במהלך שנות ה-90 העיר המשיכה להשתנות, וכבירת המדינה העצמאית החדשה השיגה במהירות את התואר של עיר מרכזית. שגרירויות נפתחו ומספר מבני שלטון שלטון סובייטים הפכו למרכזים ממשלתיים. במהלך תחילת ואמצע שנות ה-90 העיר נפגעה ממשבר כלכלי ופרויקטים רבים נפסקו ונעצרו, דבר הגרם לאבטלה גבוהה ולתת-תעסוקה. מאז סוף שנות ה-90, חלו שיפורים בתחבורה ובתשתיות, ותנופת בניית בתים נמצאת בתהליכים מאז 2002. בפרברים, שיכונים חדשים נבנו. קווי הרכבת התחתית הורחבו, ומערכת הכבישים השתפרה. ב-2008 הודיעה העירייה על מספר פרויקטים באתר הרשמי שלה. ביניהם שיפוץ כמה רחובות ושדרות מרכזיות, בניית מלונות עדכניים, הריסת מלון בלארוס המיושן ובדומה בניית קומפלקס המכיל מתקני ספורט, ברכת שחייה, שני מגדלי מלונות ובניין מרכז עסקים עם משקיעים פוטנציאלים ובנוסף בניית פארק ימי בפרברי העיר.

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מינסק היא הבירה הכלכלית של בלארוס. יש לה תעשייה מפותחת והשירותים בעיר לא משרתים רק אותה, כי אם את האומה כולה. מינסק תורמת כ-46% לתקציב הבלארוסי. לפי התוצאות ב-2010, מינסק שילמה 15 טריליון רובל בלארוסי לתקציב המדינתי בעוד שכל האזורים האחרים במדינה יחדיו 19.9 טריליון רובל בלארוסי.

תעשייה בעיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מינסק היא מרכז תעשייתי עיקרי בבלארוס. יש בעיר למעלה מ-250 מפעלים ובתי חרושת. הפיתוח התעשייתי החל בשנות ה-60 של המאה ה-19, ובניית המסילות בשנות ה-70 של המאה עזרה לפיתוח. בכל אופן, רוב התשתית התעשייתית נהרסה במלחמת העולם הראשונה ובעיקר במלחמת העולם השנייה. אחרי המלחמה האחרונה פיתוח העיר התקשר עם פיתוח התעשייה. מינסק נהפכה לאתר ייצור מרכזי של משאיות, טרקטורים, גלגלי שיניים, ציוד אופטי, מקררים, מקלטי טלוויזיה ורדיו, אופניים, אופנועים, שעונים וציוד לעיבוד מתכות. מלבד בניית מכונות ואלקטרוניקה, במינסק היו גם תעשיות טקסטיל, חומרי בנייה, עיבוד מזון ודפוס. במהלך התקופה הסובייטית פיתוח התעשייה היה קשור בספקים ושווקים בתוך ברית המועצות, ופירוקה ב-1991 הוביל לפגיעה כלכלית משמעותית בין 1991 ל-1994. בעקבות מדיניות חדשה תחת ממשל אלכסנדר לוקשנקו, חזר רוב הייצור התעשייתי. מעל ל-70% מהתוצר של התעשייה מיוצא לרוסיה ולשאר חברות חבר המדינות. למרות החייאת התעשייה לא הובילה לעדכון הטכנולוגיות והציוד, מה שגרם לכך שהתעשייה המקומית לא עומדת בסטנדרטים הבינלאומיים ואינה תחרותית במיוחד.

תעשיות עיקריות בעיר כוללות את:

  • בית החרושת לטרקטורים של מינסק- מפעל טרקטורים. נוסד ב-1946 במזרח מינסק. מעסיק למעלה מ-30,000 עובדים.
  • בית החרושת לרכבים של מינסק - מפעל המתמחה בייצור משאיות, אוטובוסים ומיניוואנים.
  • בית החרושת למקררים של מינסק- מתמחה בעיקר בייצור מוצרים למשק בית, כמו מקררים, מקפיאים ולאחרונה גם מכונות כביסה.

אבטלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי סטטיסטיקות רשמיות, האבטלה בעיר עומדת על 0.3%. במפקד ב-2009, 5.6% מהאנשים במינסק בגילאים המאפשרים עבודה הגדירו את עצמם כמובטלים. הממשלה דיכאה את האבטלה הרשמית על ידי מענקי אבטלה זעירים (השווים לכ-14 דולר בחודש בלבד) ועבודות ציבוריות מחייבות.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מזג אוויר במינסק
חודש ינואר פברואר מרץ אפריל מאי יוני יולי אוגוסט ספטמבר אוקטובר נובמבר דצמבר שנה
טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°) −2.1 −1.4 3.8 12.2 18.7 21.5 23.6 22.8 16.7 10.2 2.9 −1.2 10.6
טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°) −6.7 −7.0 −3.3 2.6 8.1 11.7 13.8 12.8 8.2 3.6 −1.3 −5.5 3.1
משקעים ממוצעים (מ"מ) 45 38 44 42 65 89 89 68 60 53 48 49 690
מקור: פוגודה אי קלימט‏[1]

תחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

למינסק יש מערכת תחבורה ציבורית מקיפה. בעיר יש 8 קווי חשמליות, למעלה מ-70 קווי טרוליבוס ולמעלה מ-100 קווי אוטובוס. כל מערכת התחבורה הציבורית בעיר מנוהלת על ידי מינסקטרנס, חברה ממשלתית תחבורתית ללא מטרות רווח. בינואר 2008, השתמשה החברה ב-1,420 אוטובוסים, 1,010 טרוליבוסים ו-153 חשמליות במינסק. ב-2003 הכריזה הממשלה שבתחבורה המקומית המינימום הוא רכב (חשמלית, טרוליבוס או אוטובוס) אחד לכל 1,500 תושבים. מספר הרכבים כיום גדול פי 2.2 מהרף הזה.

מינסק היא העיר היחידה בבלארוס בעלת מערכת של רכבת תחתית. עבודות הבניה על הרכבת החלו ב-1977, זמן קצר לאחר שהעיר עברה את רף מיליון התושבים, והקו הראשון עם 8 תחנות נחנך ב-1984. מאז, המערכת התפחתה לשני קווים: קו מוסקובסקייה, באורך 12.2 ק"מ עם 11 תחנות, וקו אבטוזאבודסקייה, באורך 18.1 ק"מ עם 14 תחנות. יש תוכנית לבניית קו שלישי, כשאורכה הכולל של המערכת יהיה 58.3 ק"מ ויהיו בה 45 תחנות.

מינסק ממוקמת על הצומת בין מסילת וורשה-מוסקבה ומסילת רומני-לייפאיה. במקום בו הן חוצות זו את זו ממוקמת תחנת הרכבת המרכזית של מינסק. מבנה התחנה נבנה תחילה מעץ ב-1873 ונהרס ב-1890 לטובת מבנה אבן. במהלך מלחמת העולם השנייה התחנה נהרסה לחלוטין. המבנה נבנה מחדש ב-1946 ושימש עד 1991. המבנה החדש של התחנה נבנה בין 1991 ל-2002. הבנייה התעכבה עקב קשיים כלכליים. כעת, מינסק מתהדרת באחת מהתחנות המודרניות והמעודכנות ביותר בכל מדינות חבר העמים.

נמל התעופה הלאומי מינסק, נמצא במרחק 42 ק"מ ממזרח לעיר. הוא נפתח ב-1982 ותחנת הרכבת בו נפתחה ב-1987. זהו נמל תעופה בינלאומי עם טיסות לשאר אירופה ולמזרח התיכון. נמל התעופה מינסק-1 נתפח ב-1933 כמה קילומטרים דרומית למרכז ההיסטורי של העיר. ב-1955 הוא הפך לנמל תעופה בינלאומי וב-1970 הוא שירת למעלה ממיליון נוסעים בשנה. מ-1982 הנמל משרת בעיקר לטיסות פנים בבלארוס ולטיסות מטען קצרות טווח למוסקבה, קייב וקלינינגרד. היה צפי שהנמל ייסגר בגלל הרעש שהוא יוצר באזורים מיושבים של העיר, אבל הוא עדיין פתוח.

חינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

מינסק היא המרכז החינוכי החשוב בבלארוס. יש בה למעלה מ-500 גני ילדים, 258 בתי ספר ו-36 מוסדות השכלה גבוה, מתוכם 12 אוניברסיטאות לאומיות עיקריות. ביניהן נמצאות אוניברסיטת המדינה הבלארוסית, אוניברסיטת המדינה הבלארוסית לטכנולוגיה חקלאית, האוניברסיטה הבלארוסית הלאומית לתחומים טכניים ועוד.

ספורט[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעיר שתי קבוצות כדורגל, פ.צ. מינסק ודינמו מינסק, המשחקות בליגת העל הבלארוסית, ו-3 קבוצות הוקי קרח, דינמו מינסק, יונוסט מינסק וקרמין מינסק. בנוסף יש בעיר קבוצת בנדי בשם מינסק.

ב-2014 מינסק אירחה את אליפות העולם בהוקי קרח.

הקהילה היהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קהילת היהודים במינסק הייתה בין החשובות במזרח אירופה. ב-1489 יהודי התמנה על גביית מסים בעיר מטעם השלטון הליטאי. יהודים התחילו להתיישב בעיר במאה ה-16. ב-1579 המלך סטפאן באטורי הוציא אישור ליהודים לסחור בעיר. המלך זיגמונט ביטל אישור זה ב-1606 בעקבות פניית הנוצרים. אולם ב-1609 היהודים שוחררו ממסים מיוחדים וב-1616 הורשה להם לפרוס בעיר את מרכולתם וב-1629 לפתוח חנויות. קהילת מינסק הייתה בין הקהילות המייסדות של הוועד הליטאי. עד 1631 השתייכה לפלך בריסק.

בזמן המלחמה הפולנית-רוסית (1654-‏1667) נטשו היהודים את העיר בעקבות הכיבוש הרוסי ב-1655, אך בחזרתה לפולין ב-1658 חזרו גם היהודים. עדיין ליהודים לא היה אישור להתיישב בעיר והם נאלצו לשכור בתים מאוניאטים, ועקב כך סבלו סבל כפול, שכן הופנתה נגדם שנאת הנוצרים האורתודוקסים, גם כלפי בעלי בתיהם וגם כלפי היהודים עצמם. בהשפעת הגאון מווילנה הוקמו בעיר מספר ישיבות. במפקד ב-1897 היו בעיר 91,494 אנשים מתוכם 47,561 יהודים- למעלה ממחצית. בשלהי המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 שימשה מרכז לתנועת הפועלים היהודית. ברבנות העיר כיהנו והתגוררו רבנים מפורסמים וביניהם: הרב יחיאל היילפרין - מחבר "סדר הדורות", הרב ירוחם יהודה ליב פרלמן שכונה ה"גדול ממינסק", הרב בנימין הכהן שקוביצקי שכונה "המגיד ממינסק", והרב גרשון תנחום ממינסק (שהרב אברהם יצחק הכהן קוק למד אצלו תקופה מסוימת לפני שהגיע לישיבת וולוז'ין).

בשואה הושמדה מרבית הקהילה היהודית. בעיר מינסק הוקם גטו מינסק, שהיה הגטו שהחזיק הכי הרבה זמן בשטחי ברית המועצות הכבושים. יהודי הגטו הוצאו במספר אקציות להריגה בבורות ענק שנחפרו בקרבת הכפרים ט'וצינקה ומאלי טרוסטניץ'. אלפים מיהודי הגטו נמלטו ממנו ליערות הסמוכים ולחמו שם כנגד הגרמנים (למשל, מאשה ברוסקינה). אחרוני היהודים בגטו, שהועסקו בעבודות כפיה נשלחו אל מותם במחנה המוות סוביבור או שנורו למוות בחודשים ספטמבר-אוקטובר 1943. רק 13 יהודים שרדו את הגטו. ב-1947 הוקמה ברחוב זסלבסקיה אנדרטה, הראשונה מסוגה בברית המועצות, עליה נכתב: "ליהודים- קרבנות הפשיזם".

אנדרטה "בור הזיכרון" לשואת יהודי מינסק

בסוף שנות ה-40 של המאה ה-20 ידעה העיר התנכלויות של השלטונות לפעילות היהודית. בינואר 1948 על ידי סוכני הק.ג.ב. נרצח ראש התיאטרון היהודי שלמה מיכואלס, ב-1949 נסגר התיאטרון היהודי ועובדיו פוטרו, ב-1959 הוחרם בית הכנסת הגדול, ובניינו עבר לידי תיאטרון גורקי.

בשנות ה-60 נאסר על קבורה בבית הקברות היהודי, ולאחר מכן הוא נהרס ונהפך לאצטדיון דינמו. ב-1959 האוכלוסייה היהודית מנתה 38,842 נפשות.

בתקופת הפרסטרויקה התחדשה הפעילות הקהילתית. ב-1988 הוקמה "אגודת חובבי התרבות היהודית" על שם יצחק חריק. ב-1989 נפתח בית הספר היהודי החד שבועי על ידי יורי דורן, שלאחר מכן הקים את iro - התאחדות יהודי בלרוס. כיום קיימים במינסק שני בתי כנסת של התאחדות יהודי בלרוס- האחד מתפלל בנוסח אשכנז, והאחר של חב"ד, בראשות הרב הראשי[דרוש מקור] לבלרוס הרב שניאור זלמן דייטש.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


ערי הבירה של מדינות אירופה

Flag of Norway.svg אוסלוFlag of the Netherlands.svg אמסטרדםFlag of Andorra.svg אנדורה לה ולהFlag of Turkey.svg אנקרה[1]Flag of Kazakhstan.svg אסטנהFlag of Greece.svg אתונהFlag of Azerbaijan.svg באקו[1]Flag of Hungary.svg בודפשטFlag of Romania.svg בוקרשטFlag of Serbia.svg בלגרדFlag of Slovakia.svg ברטיסלאבהFlag of Belgium (civil).svg בריסלFlag of Germany.svg ברלין
Civil Ensign of Switzerland.svg ברןFlag of Ireland.svg דבליןFlag of Finland.svg הלסינקיFlag of Liechtenstein.svg ואדוץFlag of Lithuania.svg וילנהFlag of Austria.svg וינהFlag of Malta.svg ולטהFlag of Poland.svg ורשהFlag of Croatia.svg זאגרבFlag of Estonia.svg טאליןFlag of Georgia.svg טביליסי[1]Flag of Albania.svg טירנהFlag of Armenia.svg ירוואןFlag of the United Kingdom.svg לונדוןFlag of Slovenia.svg ליובליאנה
Flag of Luxembourg.svg לוקסמבורגFlag of Portugal.svg ליסבוןFlag of Spain.svg מדרידFlag of Monaco.svg מונאקוFlag of Russia.svg מוסקבהFlag of Belarus.svg מינסקFlag of Cyprus.svg ניקוסיה[1]Flag of Bulgaria.svg סופיהFlag of Sweden.svg סטוקהולםFlag of San Marino.svg סן מרינוFlag of Macedonia.svg סקופיהFlag of Bosnia and Herzegovina.svg סראייבוFlag of Montenegro.svg פודגוריצה
Flag of the Czech Republic.svg פראגFlag of France.svg פריזFlag of Denmark.svg קופנהגןFlag of Moldova.svg קישינאוFlag of Ukraine.svg קייבFlag of the Vatican City.svg קריית הוותיקןFlag of Italy.svg רומאFlag of Latvia.svg ריגהFlag of Iceland.svg רייקיאוויק

ערי בירה של ישויות מדיניות: Flag of Transnistria.svg טירספולFlag of the Turkish Republic of Northern Cyprus.svg לפקושה[1]Flag of Abkhazia.svg סוחומיFlag of Nagorno-Karabakh.svg סטפנקרטFlag of Kosovo.svg פרישטינהFlag of South Ossetia.svg צחינוואלי

[1] מבחינה גאוגרפית נמצאת באסיה, אולם מסיבות היסטוריות נכללת באירופה