ברית העם הרוסי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
כרוז בחירות לדומה. צוין שהארגון נגד מתן זכויות שוות ליהודים

ברית העם הרוסירוסית:Союз русского народа) הוא ארגון ימין מונארכיסטי-נוצרי אורתודוקסי שפעל באימפריה רוסית בשנים 1905-1917. הוא היה חלק של תנועת המאות השחורות. בשנת 2005 היה ניסיון להקים את הארגון.

היסטוריה של הקמה ופילוגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוזמי הקמת הארגון היו הרופא אלכסנדר דוברובין, צייר אפולון מאיקוב וכומר ארסני אלכסייב. הישיבות הראשונות של הארגון התקיימו בדירתו הפרטית של דוברובין. ב-21 בנובמבר (8 בנובמבר לפי הלוח היוליאני) 1905 נבחרה המועצה העליונה ובראשה אלכסנדר דוברובין. ב-4 בדצמבר התקיים המפגן ההמוני הראשון במוסקבה. לפי העדויות במפגן השתתפו כ-20 אלף אנשים.

בתחילת דצמבר 1905 החל לצאת עיתון הארגון - "הדגל הרוסי". תחילה תוכנן שעיתון יצאה לאור בתדירות שבועית אך תוך זמן קצר הוא החל לצאת בתדירות יומית וזכה לפופולאריות רבה. לא פעם על מערכת העיתון הוטלו קנסות, אך במקביל העיתון קיבל הקצבה מהמדינה. במקום חשוב בפרסומי העיתון היה הנושא היהודי - למשל מאמרי מערכת "מחיר חיי הנוצרי והיהודי", "יהודים סוחרים בנוצרים", "לחם, מלחמה ויהודים" וכו'. לאחר מהפכת פברואר העיתון נסגר.

ב-23 בדצמבר הצאר ניקולאי השני קיבל משלחת של ראשי ברית. במעמד זה, אלכסנדר דוברובין העניק לצאר ובנו את סמלי הארגון. על בסיס זה הם נחשבו לחברי הארגון. קיימות עדויות שמפעם לפעם הצאר ובנו ענדו את סמלי הארגון על בגדיהם.

ב-7 באוגוסט 1906 אושר תקנון הארגון. התקנון היה ברור וקצר. מטרת הארגון הוכרזה כפיתוח העם הרוסי ואיחודו לטובת רוסיה אחודה ובלתי מחולקת. טובת המדינה הינה בשמירה על נצרות אורתודוקסית, שלטון בלתי מוגבל של הצאר ושמירה על העם הרוסי. חברי ברית העם הרוסי היו יכולים להיות רק רוסים ללא קשר לגיל, מעמד ומין. הם היו צריכים להיות נוצרים-אורתודוקסים. כמקרה יוצא דופן היה ניתן לקבל לשורות הארגון גם לא-רוסים אך הייתה נדרשת הסכמה של פה אחד במועצה העליונה.

תוך זמן קצר נפתחו סניפי הארגון בערי שדה. ב-27 באוגוסט 1906 התקיימה הוועידה הראשונה של הארגון בה השתתפו ראשי 42 סניפים. קיימת הערכה שלקראת 1906 ברית העם הרוסי היה ארגון מונארכיסטי הגדול באימפריה.

בשנת 1907 הארגון כלל 400 סניפים בהם היו רשומים כ-400 אלף חברים. מספר כולל של האנשים שהיו קשורים לפעילות הארגון הגיעה לכ-2 מיליון איש.

במהלך שנת 1907 החלו בעיות פנימיות בתוך הארגון. ולדימיר פורישקביץ' שהיה סגן ראש הארגון החל לפעול עצמאית וקיבל מספר החלטות ללא תאום עם אלכסנדר דוברובין. על רקע זה החלו מאבקי כוח בין ראשי הארגון. בסתיו 1907 פורישקביץ' עזב את הברית העם הרוסי. בעקבות כך החלו פילוגים גם בסניפים מקומיים של הארגון. ב-8 בנובמבר 1908 פורישקביץ' ייסד את "ברית מלאך מיכאיל" ומספר רב של חברי הארגון חברו עליו.

אחד מנושאי המחלוקת בברית היה התייחסות למנשר אוקטובר ולדומה. אלכסנדר דוברובין היה בדעה שכל הגבלה של שלטון הצאר מהווה בעיה ויש להתנגד לה. ניקולאי מרקוב לעומת זאת ראה בדומה ארגון חיובי וטען שהיא הוקמה בהתאם להוראת הצאר ולכן כל מונארכיסט צריך לתמוך בה. כמו כן, חברי הדומה שהיו קרובים לברית העם הרוסי יכלו לקדם בדומה את מטרותיו.

בשנת 1909 אלכסנדר דוברובים נסע ליאלטה. הסיבה הרשמית הייתה קבלת טיפול רפואי, מעשית דוברובין היה מעוניין לעזוב את הבירה לאור חקירת רצח גרצנשטיין שנמשכה מאז שנת 1907. בהתאם לחשדות המשטרה חברי הברית היו מעורבים ברצח. ראשי השלטון המקומי ביאלטה היו חברי הברית ולכן דוברובין לא חשש שיצטרך להגיע לחקירה. בהיעדרותו ישיבות המועצה העליונה הועברו מביתו למקום אחר, תומכיו הוזזו מתפקידי מפתח והוא קיבל תפקיד של יו"ר כבוד. החל מנובמבר 1912 בראש הארגון הועמד ניקולאי מרקוב.

לאור המחלקות, בשנת 1912 דוברובין הקים ארגון חדש - "ברית העם הרוסי של דוברובין". בהתאם לכך החל משנת 1912 הסתיים פילוג ברית העם הרוסי ל-3 ארגונים בראשות אלכסנדר דוברובין, ולדימיר פורושקביץ' וניקולאי מרקוב.

קיימת הערכה שתפקיד חשוב בפילוגים בתוך הארגון היה במדיניות ממשלתית ובמיוחד של פיוטר סטוליפין. פיוטר סטוליפין היה מעוניין בקידום המדינה לכיוון מונרכיה חוקתית נושא שהארגון התנגד לו בכל תוקף.

לאחר תחילת מלחמת העולם הראשונה היו ניסיונות להקמה מחדש של הארגון המאוחד אך ללא הצלחה. החל משנת 1916 היו שיחות בין הארגונים המפולגים והכוונה הייתה לכנס וועידה ארצית בה יוכרז על איחוד הארגונים. למרות מספר בקשות, כינוס הוועידה לא קיבל אישור השלטונות וועידה לא כונסה. לאחר מהפכת פברואר פעילות כל הארגונים המפולגים הופסקה. לאחר מהפכת אוקטובר רוב הפעילים נשפטו, ראשי הארגון הוצאו להורג או נמלטו מחוץ לגבולות המדינה.

רציחות פוליטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך שנות קיומו ברית העם הרוסי הואשם במעורבות ב-3 רציחות פוליטיות.

ב-1 באוגוסט 1905 נרצח חבר דומה מיכאיל גרצנשטיין. הוא היה ממוצא יהודי וייצג בדומה את המפלגה הדמוקרטית החוקתית. לאחר חקירה משטרתית מספר חברי וראשי ברית העם הרוסי הואשמו בארגון וביצוע הרצח. במהלך המשפט הועלה גם שם של אלכסנדר דוברובין. בהתאם להחלטת בית המשפט הנאשמים קיבלו עונשי מאסר של מספר שנים ובשנת 1909 קיבלו חנינה מהצאר.

ב-14 במרץ 1907 נרצח חבר דומה גריגורי יולוס. הוא היה ממוצא יהודי וייצג בדומה את המפלגה הדמוקרטית החוקתית.

ב-4 במרץ 1908 נרצח חבר דומה אלכסנדר קאראבייב.

לאחר מהפכת אוקטובר ובהיותו בגולה, ניקולאי מרקוב הודה באחריות ברית העם הרוסי ברציחות אלו.

התייחסות ליהודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבלת יהודים לברית נאסרה לחלוטין, גם במידה והם קיבלו על עצמם את הנצרות. במצע הארגון צוין שיהודים מראים בהתנהגותם עוינות כלפי העם הרוסי, בין המהפכנים יש הרבה יהודים ופעילותם ממומנת על ידי כסף יהודי. ברית העם הרוסי הציע לפעול להעברת היהודים הרוסים לשטחי ארץ ישראל. ליישום מטרה זו חברי הארגון היו צריכים לפעול שיהודים המתגוררים בתחומי האימפריה הוסית יקבלו מעמד של זרים ללא כל זכויות. על דוכן הדומה חברי הארגון דרשו:

  • לסלק את יהודים מהצבא.
  • לחדש את תחום המושב ולשמור עליו בקפדנות.
  • לסלק את היהודים ממוסדות להשכלה גבוהה.
  • לסקל את היהודים ממוסדות ממשל.
  • לאסור על היהודים להחזיק בתי-מרקחת או לעבוד בחלוקת תרופות.
  • במידה ויהודי משתתף בפעילות מהפכנית יש להפקיע את רכושו.
  • לאסור על היהודים לעבוד בעיתונות.
  • לאסור ליהודים בעלי דרכונים זרים להיכנס לתחום המדינה.

בהקשר לפרשת בייליס רוב ראשי הברית מתחילת הפרשה האמינו באשמתו. הפרסומים האנטישמיים בעיתונות של הברית היו קרקע פורה לפוגרומים ביהודים.

אחד מראשי הארגון, ניקולאי מרקוב, לאחר מהפכת אוקטובר התגורר בגרמניה. לאחר עליית נאצים לשלטון הוא היה פעיל מאוד בתעמולה הנאצית בהקשר ליהודים. עורך פרסומי הארגון, פיודור וינברג חי בגרמניה בשנים 1919-1922 ועסק שם בתעמולה אנטישמית, בכללה הטיף לרצח עם כולל של העם היהודי ופרסם את "הפרוטוקולים של זקני ציון".

פעילים בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]