גדימינאס
 |
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית. | ||
| אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים. | |||
גדימינאס (בליטאית Gediminas (1275 -1341 ) היה דוכס גדול של ליטא בין השנים 1316 - 1341 והפך את ארצו לאחת המעצמות של מזרח אירופה. בימי מלוכתו התפשטה שליטת ליטא על שטח גדול בין הים הבלטי ובין הים השחור. גדימינאס קרא לעצמו "מלך הליטאים ושל רוסים ("רוטנים") רבים". לצידם של הדוכסים מינדאוגאס וויטאוטס נחשב לאחד מהגיבורים הלאומיים של העם הליטאי. הוא העביר את בירת ליטא לווילנה והקים שרשרת חזקה של מבצרים. גדימינאס היה השליט השני מהשושלת הגדימינית ו עלה על כס המלכות של ליטא אחרי מות בן דודו ויטניס. [1] כאמצעי דיפלומטי במאבק באויבים מבחוץ ניהל משא ומתן עם האפיפיור על התנצרות ממלכתו אך שמו נשאר קשור למורשת הפאגאנית של ליטא.
תוכן עניינים |
[עריכה] פרטים ביוגרפיים
נולד בסביבות שנת 1275 כאחד משלושת בניו של סקלמנטאס. בשנת 1320 סיפח את הדוכסות של לוצק, ייסד את העיר ביאליסטוק ונחל ניצחון ראשון על האבירים הטבטונים . בשנה הבאה התחיל משא ומתן עם האפיפיור באביניון בנוגע להצטרפות אפשרית של עמו לדת הנוצרית. בשנת 1323 הפך את העיר וילניוס שייסד בעצמו, לבירת ליטא. כתב לאפיפיור כדי להודיע על רצונו לאמץ את הדת הרומית קתולית והזמין נזירים, בעלי מלאכה, סוחרים ואיכרים גרמנים ובני עמים אחרים להתיישב בארצו. אז הגיעו לליטא גם היהודים הראשונים. מבחינת האבירים הטבטונים התעניינותו של גדימינס בנצרות לא הייתה אלא אמצעי ערמומי שנועד להגביר את עצמת שלטונו ולהיפטר מהם. בסופו של דבר, אחרי שהטבטונים הפיצו באירופה שמועות על כך שגדימינס תומך בפגאנים ואף בנוצרים אורתודוקסים , ב- 1324 ויתר הדוכס על רעיון הטבילה לנצרות הקתולית. במלחמתו נגד המסדר הטבטוני, כרת גדימינאס בשנת 1325 ברית עם מלך פולין, ולדיסלב הנמוך. בתו אלדונה נישאה לקזימיר, בנו של ולדיסלב.ברית ונשיאוים אלה הביאו רגיעה בגבול בין פולין ובין ליטא. ב10 בפברואר 1326 קואליציית הצבאות של פולין ושל ליטא יצאו במתקפה נגד המרקה החדשה של ברנדנבורג וכבשו את המבצר מיידזיז'ץ' ) Międzyrzecz). בשנת 1327 זרעו האבירים הטבטונים, מצידם, הרס ואימה ברחבי קויאבה בפולין וסאמו גיטיה בתחומי ליטא. בחבל סמוגיטיה ,הם השתלטו ביחד עם כוחות מצ'כיה (בוהמיה) , על המבצרים החשובים. אך תגובת נגד של המלך הפולני , ולדיסלב הנמוך, שחדר עם צבאו לשטחים שבשליטת המסדר בפרוסיה, הכריחה אותם לסגת לפולין.
בשנת 1331 חיזק גדימינאס את קשריו עם שכן נוסף – על ידי ברית כלולות של אחת מבנותיו עם גאורגי השני, הקניאז של גליציה-וולהין . אולם מריבה אישית עם ולדיסלב הנמוך הביא לקרע ביחסים עם פולין. ב15 בנובמבר 1337 החליט הקיסר לודוייג מבוואריה להעניק לאבירים הטבטונים את כל ארץ ליטא אבל גדימינאס הצליח להביסם ולגרשם. בשנת 1340 ,אחרי מותו של הקניאז גאורגי השני של גליציה-ווהלין, גדימינאס וחתנו , קזימיר השלישי הגדול, מצאו את עצמם בעימות צבאי זה נגד זה למען השליטה ברוס של האליץ'-ולדימיר. גדימינאס נפטר בדצמבר 1341 .
בשנות מלוכתו הגדיל בצורה ניכרת את שטחי מדינתו על ידי סיפוחן של הדוכסויות (קנזאטים) של מינסק,פינסק,טוראוו וויטבסק. סיפח בנוסף את הוויבודאט של פודלסיה המזרחית וחלק מווהלין. השפעתו התפשטה עד לחבלי רוס – קייב,פסקוב, נובגורוד,טוור. הצליח למנוע מהאבירים הטבטונים להשתלט על ליטא . השכיל לכונן יחסי מסחר עם ערי ליבוניה החברות ההאנזה, כמו ריגה, (ראה הסכם השלום מ-1323 עם ריגה) וייסד ערים רבות.
אחרי מותו ליטא חולקה בין בניו שלחמו זה בזה. ליטא החלישה את כוחה עקב התפלגות הפאודלית.
[עריכה] הנצחה
- רחוב ראשי בעיר וילנה הוא שדרות גדימינאס
- בככר הראשית של העיר וילנה הוצב פסלו של גדימינס
[עריכה] קישורים חיצוניים
- תומאס באראנאוסקאס – מאמר על גדימינאס בכתב העת "וורוטה" .11.1996 23-30, גליון 44, (278), ע' 6 {{ליטאית}]
[עריכה] הערות שוליים
- ^ ת. באראנאוסקאס
