גניבה ספרותית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

גניבה ספרותית (פְּלַגְיָאט בלועזית) הינה שימוש במילים או ברעיונות של האחר והצגתם כשלך[1]. לעתים יש הרואים את תופעת הפלגיאט כשקולה להפרת זכויות יוצרים, אולם שני המושגים הללו נבדלים זה מזה בשני עקרונות מרכזיים[2]: האחד, בעוד חוק זכויות יוצרים מגן על צורת הביטוי ולא על הרעיון עצמו, ביצוע גניבה ספרותית משמעותו שימוש ברעיון גם כאשר צורת הביטוי שונה. השני, תוקפה של זכות היוצרים פג 70 שנה לאחר מות היוצר, אך העתקת יצירה והצגתה בשמך לעולם תיחשב כגניבה ספרותית.

הגניבה הספרותית נפוצה במגוון תחומי היצירה, כגון: מוזיקה, תיאטרון, ספרות, עיתונאות ואקדמיה.

מקור המונח פלגיאט[עריכת קוד מקור | עריכה]

שורשיו של המונח פלגיאט טמונים במילה הלטינית Plagiarius, אשר משמעותה חוטף[3]. מילה זו שימשה עד לשלהי המאה ה-17 לתיאור מעשי חטיפה של ילדים ועבדים לצד ציון מעשי גניבה ספרותית[4]. לדעת ההיסטוריונים, השוואת פעולת הגניבה הספרותית לגניבת העבד/הילד מלמדת על החשיבות הרבה שיוחסה ליצירה האומנותית וממחישה את תפיסת חומרת המעשה.

גניבה ספרותית במהלך ההיסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בימי הביניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בימי הביניים כותבי שירים ופיוטים ניסו להתגבר על תופעה זו, באמצעות הצפנת שמם ביצירה. המקובל ביותר היה שימוש באקרוסטיכון - התחלת כל בית של השיר באות מהשם (לדוגמה - הפיוט לכה דודי).

ברנסאנס[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת הרנסאנס השתפר מאוד מצבם של המשוררים והסופרים, כיוון שהאמנות עלתה למעמד חדש ועליון. הגניבה הספרותית בתחומים אלו הייתה מאוד לא מקובלת, ונחשבה לבגידה באמון הבסיסי בין אמן ואמנותו. לעומתם, המחזאים סבלו מבעיה קשה עוד יותר, היות שהגניבה הספרותית לא רק שהייתה חוקית אלא גם מקובלת, וכל תיאטרון היה מעלה אילו הצגות שרצה, שחלקן נכתבו על ידי מחזאי הבית, וחלקן נכתבו על ידי מחזאים זרים. להקות רבות לא עסקו בכתיבה כלל אלא רק העתיקו מלהקות אחרות. כדי למנוע העתקות, צריך היה כל מחזאי לכתוב את המחזה כך שיתאים בדיוק ללהקתו, ובכך להקשות על להקות אחרות להציגו. אצל ויליאם שייקספיר לדוגמה, אפשר לראות איך במחזות שונים הדמויות מקבילות זו לזו, ותפקידו של שחקן אחד הותאם לדמויות רבות במחזות שונים. רבים ממחזותיו של שייקספיר, כמו "הסוחר מוונציה", "המלט", ו"הנרי הרביעי" היו נחשבים כיום לגניבה ספרותית, כיוון שישנו שימוש רב בנושאים, בדמויות (פלסטף, למשל, ב"המלך הנרי הרביעי", הוא דמות שנגנבה מן המחזאות האיטלקית) ואפילו בטקסטים שנכתבו על ידי מחזאים קודמים.

בתקופת המהפכה התעשייתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחד השינויים העיקריים של המהפכה התעשייתית הוא המצאת זכויות היוצרים. בזמן שהומצא גם הפטנט הומצאו זכות היוצרים על כל קניין רוחני. על כן נעשו אותן גניבות בלתי חוקיות, ועל אף שהן המשיכו להתקיים מספרן קטן בצורה משמעותית. בבריטניה למשל כמעט שלא היו גניבות ספרותיות באותה עת.

גניבה ספרותית בעידן המודרני[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעידן המודרני התופעה חוזרת להתפשט, כיוון שקלות הפרסום וכמות היצירות אדירה מביאים לכך שהסיכוי להיתפס קטן מאד. רשת האינטרנט מגבירה עוד יותר את זמינות התופעה, מכיוון שבעזרתה ההעתקה נעשית בקלות, ופרסום היצירה נוח מאוד. גם הקושי באכיפת החוק באינטרנט מקל על כך.

קונספריציות ותורות קשר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף, ואולי בגלל הקלות של ההעתקה, נוצרו עשרות קונספירציות בקשר ליצירות מסוימות, בטענה שהן מועתקות. דוגמה בולטת לתופעה זו היא סדרת הספרים הארי פוטר של הסופרת ג'יי קיי רולינג. בזמנו נאמר שהסופרת העתיקה אלמנטים רבים בספרה מספר אחר לא מוכר. כמו כן דובר על דמיון רב בין ספרה לבין סדרת הקומיקס של ניל גיימן (The Books of Magic). ניל גיימן עצמו הכריז שלדעתו הדמיון בין הספרים מקרי.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Merriam-Webster's Online Dictionary: Plagiarizing
  2. ^ Snapper, J. W. (1999). On the web, plagiarism matters more than copyright piracy. Ethics and Information Technology, 1, 127-136
  3. ^ Online Etymology Dictionary: Plagiarism
  4. ^ Garfield, E. (1980). From citation amnesia to bibliographic plagiarism. Current Contents, 23, 5-9.