דן איתן

דן איתן
	דן איתן במשרדו
לידה	28 ביוני 1931; עין שמר, פלשתינה (א"י)
פטירה	11 בינואר 2023 (בגיל 91); הרצליה, ישראל
תקופת הפעילות	1953–2023 (כ־70 שנה)
תחום יצירה	אדריכלות
יצירות ידועות	מוזיאון תל אביב לאמנות
פרסים והוקרה	פרס ישראל (2019); פרס רכטר; פרס רוקח

דן איתן (אטינגן) (28 ביוני 1931 – 11 בינואר 2023) היה אדריכל ישראלי. זוכה פרס רוקח, פרס רכטר ופרס ישראל (2019) לאדריכלות.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

איתן נולד בקיבוץ עין שמר. כשהיה בן ארבע עזבה משפחתו את הקיבוץ ועברה לאזור המרכז. איתן למד פיסול במכון אבני. ללימודי האדריכלות בטכניון הגיע לאחר שהשתתף בתחרות לבניית אנדרטה שכללה גם חדר זיכרון, וסיים אותם בשנת 1955.

כסטודנט, עבד במשרד של זאב רכטר ולאחר סיום לימודיו עבד כחצי שנה במשרד אדריכלים בפינלנד. כשחזר לארץ עבד תקופה במשרדו של דב כרמי. כשנתיים לאחר סיום לימודיו פתח איתן משרד עצמאי. בשנת 1958 פתח יחד עם יצחק ישר משרד משותף והם עבדו יחד עד שנת 1965. ב-1966 הקים משרד עצמאי ובין השנים 1978 ל-2010 היה שותף של האדריכל ערי גושן. לאחר מכן, הקים משרד אדריכלים עם בת זוגו, האדריכלית רות להב.

איתן היה פרופסור ולימד בטכניון.

תרומתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוא עבד יחד עם האדריכל יצחק ישר על הקמת הכור הגרעיני בדימונה. איתן היה שותף לתכנון ערים בישראל ובאיראן. תכנון מבני ציבור, מוסדות תרבות, ובנייני מגורים בישראל, ביניהם מגדל המגורים ביפו הראשון בן 14 קומות שעשוי מבטון, פריקסט וחלוקי נחל גדולים^[1].

תפקידים ציבוריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיהן כיו"ר הוועד הארצי של אגודת האדריכלים ועמותת האדריכלים המאוחדים (1988-1986)
חבר בצוות ההיגוי להקמת בית הספר לאדריכלות על שם עזריאלי באוניברסיטת תל אביב (1993)
חבר ועדת בדיקה בינלאומית של הפקולטה לאדריכלות בטכניון (1997).

הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

2013 אות יקיר העיר תל אביב-יפו.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

איתן נישא לסופרת רחל איתן. לשניים בן ובת משותפים. ב-1964 פגש איתן את המשוררת רנה שני ובין השניים נרקמו יחסים אינטימיים שהגיעו גם לטורי הרכילות בעיתונות. עקב כך התגרשו בני הזוג איתן בסביבות שנת 1965. איתן ושני חיו בזוגיות ונולדה להם בת בשם תמר. לאחר כתשע שנים יחד עזבה שני את איתן ולקחה עמה את בתה שחזרה לגור עמו כשהייתה בת 7. בשנת 1981 נולדה לאיתן בת בשם אלי מזוגתו דאז, מימי בילו, השניים נפרדו כשלוש שנים לאחר מכן.

התגורר בהרצליה פיתוח עם בת זוגו רות להב. נפטר בינואר 2023, והותיר אחריו ארבעה ילדים, שבעה נכדים ונינים.^[2]

פרויקטים בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערך השירותים האזרחי והמבנים הציבוריים בקריה למחקר גרעיני, דימונה, בשיתוף יצחק ישר, 1963.
מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב, בשיתוף יצחק ישר, 1964. (על תכנונו זכו איתן וישר לפרס רכטר)
שכונת מגורים, חוף השנהב, בשיתוף יצחק ישר, 1964.
בית העם, גבעת חיים איחוד, בשיתוף יצחק ישר, 1966.
בניין מקסיקו, אוניברסיטת תל אביב, בשיתוף יצחק ישר, 1967. (על תכנונו זכו איתן וישר לפרס רוקח)
מרכז כלל, ירושלים, 1972.
בניין המטה הארצי של משטרת ישראל, ירושלים, 1973.
מגדל העיר, ירושלים, מחצית שנות ה-70.
שכונת הניצחון בדימונה^[1]
תחנה מרכזית חדרה^[1]