דריס ריפהאחן
 | |
| לידה |
7 בספטמבר 1909 אמסטרדם, הולנד  |
|---|---|
| פטירה |
13 במאי 1973 (בגיל 63) מונטרה, שווייץ |
| מדינה |
ממלכת ארצות השפלה |
| מפלגה |
National Socialist Dutch Workers Party |
| בן או בת זוג |
Margaretha Johanna Ros |
  | |
ברנארדוס אנדריאס "דריס" ריפּהָאחן (בהולנדית: Bernardus Andreas "Dries" Riphagen; 7 בספטמבר 1909, אמסטרדם – 13 במאי 1973, מונטרה) היה פושע מלחמה הולנדי ששלח יהודים רבים למחנות ריכוז נאציים על ידי השגת אמונם והבטחה כי רכושם יהיו בטוח עד תום המלחמה, כשלאחר מכן בגד בהם ומסר אותם לידי הנאצים. הוא עבד באס.דה. ופעל בשיתוף האס.אס. עם סיום מלחמת העולם השנייה הוא ביים את מותו והסתתר. ריפהאחן הסתיר את הרכוש היהודי הגנוב בכסף בבנק ונמלט לארגנטינה, כשהוא משאיר את אשתו וילדו בהולנד. מאוחר יותר הוא חזר לאירופה כדי לקחת את ההון שצבר. על ריפהאחן הוצא צו מעצר בשנת 1988, אך הוא מת קודם לכן ב-1973 במרפאה פרטית בשווייץ.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
דריס ריפהאחן נולד כילד השמיני למשפחה שהתגוררה באמסטרדם. אביו עבד בחיל הים, ואמו מתה כשהיה בן שש, לאחר מותה התחתן אביו בשנית אבל לא טיפל בילדיו בשל התמכרותו לאלכוהול. בגיל 14 נשלח למרכז האימונים הידוע לשמצה של חיל הים "פולוקס", ומשנת 1923 - 1924 יצא לים כימאי. לאחר מכן, הוא שהה בארצות הברית במשך שנתיים ועבד בחברה Standard Oil. במהלך תקופה זו הוא בא במגע עם הסביבה הפלילית המקומית ולמד את שיטותיה. הכינוי אל קפונה שדבק בו קשור לשהותו בארצות הברית.
לאחר שובו מארצות הברית, הצטרף ריפהאחן למפלגת הפועלים ההולנדית הסוציאליסטית (NSNAP)(אנ'), מפלגה אנטישמית קיצונית, שמטרתה הייתה שהולנד תהפוך למחוז של הרייך הגרמני. הוא הפך לאחת הדמויות הבולטות בעולם התחתון של אמסטרדם ופיתח חיבה לתכשיטים, אבנים יקרות והימורים, וגם עסק במכוניות משומשות - לפעמים גנובות.
בתקופת הכיבוש הגרמני[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך מלחמת העולם השנייה, ריפהאחן המשיך לא רק בפעילותו הפלילית, אלא הרחיב אותה לשיתוף פעולה עם הכובשים הגרמנים כמשתף פעולה של שירות הביטחון הגרמני, ה-אס.דה, ומאוחר יותר כחבר במשרד המרכזי להגירה יהודית באמסטרדם. תפקידו, יחד עם "עמיתיו" מן העולם התחתון של אמסטרדם, היה לחשוף את השוק השחור ולאתר את הרכוש היהודי. בתמורה קיבלו המעורבים חמישה עד עשרה אחוזים מן הסחורה שהוחרמה, אך הם השאירו אצלם חפצי ערך רבים.
ריפהאחן השתתף בציד היהודים יחד עם בני משפחת אולָיי. החל מ-1943 הוא היה חלק מ"קולונה הנייקה", קבוצה שחיפשה יהודים שירדו למחתרת. קבוצה זו, שבה היו כחמישים איש, נוסדה בשנת 1942 על ידי וים הנייקה וכללה בעיקר פושעים מקצועיים. במהלך חודש מרץ 1943 הסגירה 3,190 יהודים לשלטונות הגרמניים, רובם גורשו למחנות הריכוז במזרח אירופה. התמורה עבור כל יהודי שהוסגר, נעה בין 7.50 ל 40 גילדן. חברי הקבוצה אילצו יהודים באמצעות איומים בגירוש להסגיר יהודים אחרים שהסתתרו. בסוף 1943 קיבץ לעצמו ריפהאחן הון, שהפקיד בחשבונות שונים בבלגיה ובשווייץ. לבסוף פורקה הקבוצה על רקע השחיתות. בשנה האחרונה של המלחמה הועסק ריפהאחן על ידי מחלקת הופמן של האס.דה. בעיר אסן. בהיחידה התמחתה באיתור מטוסים, נשק וסוכנים של בעלות הברית שנורו למוות.
בשנת 1944 ריפהאחן לקח חלק בחשיפת של ארגון ההתנגדות המחתרתי " "המרכז לתעודות זהות" PBC (Persoonbewijzencentrale), שבמהלכה נרצח גרהרד בדריאן.
אחרי המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר המלחמה, היה מבוקש ריפהאחן על ידי המשטרה ההולנדית בגין בגידה והסגרת יהודים. התובע הכללי ראה בו אחראי למותם של לפחות 200 איש. ריפהאחן יצר קשר עם איש מחתרת לשעבר ועם מפקד המשטרה באנסחדה, וילם אוברט סנדרס, שסגר איתו עסקה. בתמורה לכך שריפהאחן לא נמסר לרשויות הרשמיות, אלא הועמד למעצר בית כאסיר "פרטי", הוא מסר מידע על משתפי פעולה עם הכיבוש הגרמני.
בפברואר 1946 הוא הצליח להימלט. על פי השמועות, ידידיו מהעולם התחתון סייעו לו לחצות את הגבול בתוך ארון קבורה, אך על פי ממצאים חדשים יותר, הבריחה אורגנה על ידי שני אנשי סגל של השירות החשאי ההולנדי בלשכה הלאומית של ויילגהיד, פריץ ופיט קרקהובן. מבלגיה הוא עשה את דרכו לספרד באופניים, מסע שנמשך שלושה חודשים כך לפי עדות בנו רוב.
בחודש מאי 1946, ריפהאחן נכלא בעיר וסקה בספרד, משום שהיה חסר תעודות מזהות. בהתערבותו של כומר ישועי הוא שוחרר בערבות, כדי להשיג את המסמכים הדרושים. הוא השיג דרכון ננסן, וחבר העביר לו בגדים ונעליים בהם הוסתרו יהלומים שהפקיד בעבר. זמן קצר לפני שעמד להיות מוסגר להולנד הוא נמלט לארגנטינה ב-21 במרץ 1948. שגריר הולנד בבואנוס איירס, פלוריס קארצ'יליוס, אן ברון ואן פאלאנדט, הגישו בקשה להסגרתו, אשר התבססה רק על עבירות פחותות כגון גניבות רכב ושוד, ושלדברי השופטת הארגנטינאית כבר היו עם התיישנות, אך עדיין היו מספיקות להסגרה.
העובדה שריפהאחן לא הוסגר להולנד הייתה ככל הנראה בשל יכולתו ליצור קשרים. הוא היה חבר של שופט בבית המשפט העליון של ארגנטינה, רודולפו וולנזואלה, אשר שימש גם מזכיר לנשיא חואן פרון. כתוצאה מכך הוא הכיר את הזוג הנשיאותי ונשאר בקשר עם פרון עד מותו. הוא התיישב בבלגראנו, מחוז של בואנוס איירס, שם ניהל משרד עיתונות לצילום ועבד בשירות החשאי של פרון כמורה בטקטיקות אנטי-קומוניסטיות, ולימד את כל הידע שרכש עבור גרמניה בזמן המלחמה.
אחרי המהפכה בה הופל פרון ריפהאחן חזר לאירופה וביקר במספר ארצות בהן בעיקר בספרד, גרמניה ושווייץ. הוא העדיף להקיף עצמו עם נשים עשירות. כתובתו האחרונה הייתה במדריד. בשנת 1973, מת ריפהאחן, "פושע המלחמה הגרוע ביותר באמסטרדם", מסרטן במונטרה.
הערכה היסטורית מחדש בהולנד[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2010 פרסמו שני עיתונאים הולנדים של עיתון "הט פארול" – בארט מידלבורך ורנה טר סטייך – את הספר "ריפהאחן - 'אל קפונה' אחד מגדולי פושעי המלחמה ההולנדים". הספר מבוסס על ראיונות עם בנו של ריפהאחן, רוב ובטייה וורי, ששיתפה פעולה עם הגרמנים.
בשנת 2016 הופק בהולנד הסרט "ריפהאחן הבלתי פגיע" על ידי הבמאי פיטר קויפרס, הדמות הראשית משוחקת על ידי ירון ואן קונינגסברוחה. התסריט נכתב על ידי תומאס ואן דר ריי ופול יאן נליסה, ועל פי הספר של מידלבורך וטר סטייך. בשנת 2017, תחנת הטלוויזיה ההולנדית VPRO שידרה את הסרט בסדרה בת שלושה חלקים.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- קורות חיים (בהולנדית)