דרקולה: מת ואוהב את זה
 | |
| כרזת הסרט באנגלית | |
| מבוסס על | הרומן "דרקולה מאת ברם סטוקר |
|---|---|
| בימוי | מל ברוקס |
| הופק בידי | מל ברוקס |
| תסריט |
רודי דה לוקה (אנ') סטיב הברמן |
| עריכה | אדם וויס |
| שחקנים ראשיים |
לזלי נילסן סטיבן ובר מל ברוקס הארווי קורמן פיטר מק'קניקול (אנ') איימי יסבק (אנ') ליזת אנטוני (אנ') |
| מוזיקה | האמי מן (אנ') |
| צילום | מייקל ד. אושהה |
| מדינה | ארצות הברית |
| חברת הפקה |
Gaumont Film Company (אנ') Brooksfilms קאסל רוק אנטרטיינמנט |
| חברה מפיצה |
סרטי קולומביה (ארצות הברית) The Walt Disney Company France (אנ') (צרפת) |
| שיטת הפצה | וידאו על פי דרישה |
| הקרנת בכורה |
22 בדצמבר 1995 (ארצות הברית) 10 באפריל 1996 (צרפת) |
| משך הקרנה | 90 דקות |
| שפת הסרט | אנגלית |
| סוגה | קומדיית אימה גותית |
| תקציב | $30,000,000 |
| הכנסות | $10,700,000 |
| הכנסות באתר מוג'ו | draculadeadandlovingit |
| דף הסרט ב־IMDb | |
דרקולה: מת ואוהב את זה (מאנגלית: Dracula: Dead and Loving It) הוא סרט קומדיית אימה (אנ') גותי משנת 1995. הסרט בוים על ידי מל ברוקס ואת התפקיד הראשי מגלם השחקן לזלי נילסן. הסרט מהווה פרודיה לרומן "דרקולה" מאת ברם סטוקר, וכן פרודיה לעיבודים השונים שנעשו לרומן.
ברוקס כתב את התסריט בשיתוף עם סטיב הברמן ועם רודי דה לוקה (אנ'). ברוקס גם משחק בסרט את דמותו של פרופסור ואן הלסינג (אנ'). בסרט מככבים בנוסף סטיבן ובר, איימי יסבק (אנ'), פיטר מק'ניקול (אנ'), הארווי קורמן ואן בנקרופט.
עלילת הסרט זהה לעלילת הסרט "דרקולה" בכיכובו של בלה לוגוסי ועיצובו הוויזואלי מזכיר את הסרטים מבית Hammer Film Productions (אנ'), שעסקה בפיתוח סרטים בעלי מוטיביים גותיים. בנוסף, הסרט מהווה פרודיה לסרטים "סלח לי, אתה נושך את צווארי" והסרט "דרקולה" משנת 1992.
הסרט הופץ ב-22 בדצמבר 1995 ונחשב לכישלון קופתי וביקורתי. זהו הסרט האחרון שמל ברוקס ביים.
עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1893, עורך הדין תומאס רנפילד (אנ') נוסע מלונדון אל עבר "טירת דרקולה (אנ')" שבטרנסילבניה במטרה להחתים את הלקוח שלו, הרוזן דרקולה על רכישת "מנזר קרפקס" שבאנגליה. רנפילד פוגש את דרקולה, שללא ידיעת רנפילד, הוא ערפד. דרקולה מטיל כישוף היפנוטי על רנפילד והופך אותו למשרתו. השניים עושים דרכם על ספינה בדרך לאנגליה. במהלך ההפלגה, דרקולה שותה את דמם של כל אנשי הצוות. כשהספינה מגיעה לחופי אנגליה, רנפילד מתגלה כניצול היחיד ומאושפז בבית חולים פסיכיאטרי.
בינתיים, דרקולה מבקר בבית האופרה ומציג את עצמו בפני שכניו החדשים: ד"ר סיוארד (אנ'), מנהל בית החולים הפסיכיאטרי והפסיכיאטר הראשי בו, בתו של סיוארד, מינה סיוארד (אנ'), ארוסה, ג'ונתן הארקר (אנ') וחברת המשפחה, לוסי ווסטרנה (אנ'). דרקולה מפלרטט עם לוסי ובמהלך הלילה, הוא פולש לחדרה ושותה את דמה.
מינה מוצאת את לוסי בבוקר במיטתה כשהיא חיוורת. סיוארד, שמגלה סימני נשיכה מסתוריים על צווארה של לוסי, יוצר קשר עם פרופסור ואן הלסינג (אנ'). ואן הלסינג מגיע אל הזירה ומסביר לסיוארד הסקפטי שלוסי ננשכה על ידי ערפד. בעצתו של ואן הלסינג, סיוארד והארקר מפזרים שום בחדרה של לוסי במטרה למנוע מהערפד להיכנס. לאחר שרנפילד ניסה ללא הצלחה להוציא את השום מהחדר, דרקולה מהפנט את לוסי וגורם לה לצאת מהחדר ולהרוג אותה.
ואן הלסינג נפגש עם דרקולה ומתחיל לחשוד שהוא הערפד. השניים מתחילים להתפלפל בניב מולדובי (אנ') (ניב רומני שנעשה בו שימוש במולדובה), כשואן הלסינג תמיד מנסה להיות זה שאומר את המילה האחרונה. לוסי, שהפכה לערפדית בעצמה, יוצאת מארון הקבורה שלה, שותה את דמו של השומר בבית הקברות ומנסה לפתות ולתקוף את הארקר, אך האחרון הורג אותה בעזרת יתד מעץ.
דרקולה מפתה את מינה בתקווה שזו תהיה כלתו הנצחית (אנ') ומשגר אותה למנזר קרפקס. שם, השניים רוקדים ודרקולה שותה את דמה. בבוקר שלמחרת, מינה מנסה לפתות את הארקר. סיוארד נכנס לחדר, חושב שהארקר מנסה לפתות את בתו ומגרש אותו. ואן הלסינג מבחין בצעיף סביב צווארה של מינה ומסיר אותו, בכך מגלה סימני נשיכה על צווארה. מינה משקרת לנוכחים אודות הסימנים, אך ואן הלסינג מסיק שמינה ננשכה על ידי ערפד ומניח צלב על ידה. בתגובה, ידה של מינה נכווית וכוויה בצורת צלב נצרבת על כף ידה.
ואן הלסינג הוגה תוכנית לחשיפת זהותו של הערפד. דרקולה ורנפילד מוזמנים לנשף, בו ללא ידיעתם ואן הלסינג הציב מראה ענקית שכוסתה בוילון. בזמן שדרקולה ומינה רוקדים יחדיו בנשף, הוילון על המראה מוסר ומתגלה שלדרקולה אין השתקפות. דרקולה תופס את מינה ובורח מאולם הנשפים דרך החלון.
ואן הלסינג מסיק שרנפילד הוא משרתו של דרקולה (לאחר ששמע את האחרון קורא לו "אדון") ומחליט לעקוב אחריו כדי למצוא את ארונו של דרקולה, לאחר שזה הועבר ממנזר קרפקס קודם לכן. דרקולה נועל את עצמו בכנסייה נטושה כדי להשלים את טקס הנישואין שלו ושל מינה. ואן הלסינג, סיוארד והארקר פורצים את הכנסייה וקרב מתחולל. ואן הלסינג מבחין באור שמש ופותח את וילונות הכנסייה. גופו של דרקולה מתחיל להישרף והוא מנסה לברוח, אך הוא נהרג בטעות על ידי רנפילד.
עם מותו של דרקולה, רנפילד, ששקוע בצער מכיוון שאין לו אדון לשרת יותר, מתחיל לאסוף את אפרו של דרקולה ולהכניסו לארון הקבורה. סיוארד פונה אל רנפילד ומצהיר שהוא חופשי כעת ורנפילד חש הקלה. סיוארד קורא לרנפילד ביציאתם מהכנסייה ורנפילד עונה לו בחזרה "כן, אדון". ואן הלסינג פותח את ארונו של דרקולה וצועק לו במולדובית כדי להיות זה שאומר את המילה האחרונה. לאחר כתוביות הסיום, דרקולה מגיב בחזרה במולדובית, בכך הוא זה שאמר את המילה האחרונה.
שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- לזלי נילסן - הרוזן דרקולה.
- מל ברוקס - פרופסור ואן הלסינג (אנ').
- פיטר מק'ניקול (אנ') - תומאס רנפילד (אנ').
- סטיבן ובר - ג'ונתן הארקר (אנ').
- איימי יסבק (אנ') - מינה סיוארד (אנ').
- ליזת אנטוני (אנ') - לוסי ווסטרנה (אנ').
- הארווי קורמן - ד"ר סיוארד (אנ')
- אן בנקרופט - צוענייה.
- אזיו גרגיו (אנ') - נהג כרכרה.
- מייגן קאוונץ' (אנ') - אסי.
- צ'אק מק'קאן (אנ') - שומר באכסניה.
- מארק בלנקפילד (אנ') - מרטין.
- קלייב רוויל (אנ') - סייקס.
- גרג בינקלי (אנ') - וודבריג'.
- רודי דה לוקה (אנ') - שומר.
- אייברי שרייבר (אנ') - נוסע בכרכרה.
- שרי פרנקלין - נוסעת בכרכרה.
- דיוויד דה לואיז (אנ') - סטודנט בכיתה של ואן הלסינג.
הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שלב הצילומים החל במאי 1995 והסתיים בספטמבר של אותה השנה. צילומי הסרט החלו מ-8 במאי עד ל-26 ביולי 1995 באולפני קאלבר (אנ') שבקליפורניה.
ביקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]
האתר Rotten Tomatoes העניק לסרט ציון של 11% טריות על סמך 36 ביקורות.[1]
חברת הסקרים CinemaScore העניקה לסרט ציון של "C".[2]
הכנסות[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסרט הרוויח בסך הכל $10,772,144.[3]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
"דרקולה: מת ואוהב את זה", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"דרקולה: מת ואוהב את זה", באתר נטפליקס
"דרקולה: מת ואוהב את זה", באתר AllMovie (באנגלית)
"דרקולה: מת ואוהב את זה", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
"דרקולה: מת ואוהב את זה", באתר Box Office Mojo (באנגלית)- "דרקולה: מת ואוהב את זה", באתר אידיבי
"דרקולה: מת ואוהב את זה", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Dracula: Dead and Loving It - Rotten Tomatoes, www.rottentomatoes.com, 1995-12-22 (באנגלית)
- ^ Home, Cinemascore (באנגלית אמריקאית)
- ^ Dracula: Dead and Loving It, Box Office Mojo