אן בנקרופט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אן בנקרופטאנגלית: Anne Bancroft; ‏17 בספטמבר 1931 - 6 ביוני 2005) הייתה שחקנית אמריקנית, מהמעוטרות בכוכבות הוליווד: זכתה בפרס האוסקר, פעמיים בפרס אמי, פעמיים בגלובוס הזהב, פעמיים בפרס הטוני ובפרס השחקנית בפסטיבל קאן.

ילדותה ונעוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנקרופט נולדה כאנה מריה לוסייה איטליאנו. היא נולדה ברובע ברונקס, ניו יורק, למייקל ולמילדרד איטליאנו, שניהם דור שני למהגרים איטלקים. לאחר לימודיה התיכוניים למדה בנקרופט משחק בכמה מוסדות יוקרתיים, ביניהם האקדמיה האמריקאית לאמנויות הדרמה. בתחילת שנות החמישים כיכבה בשורה של סדרות טלוויזיה תחת השם אן מרנו, עד להופעת הבכורה הקולנועית הראשונה שלה בדרמת המתח "הדלת פתוחה" (1952), בו כיכבה מרילין מונרו בתפקיד הראשי. אז שינתה את שם משפחתה לבנקרופט, כי סברה שזהו שם אלגנטי.

הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנקרופט, שהייתה שחקנית הצמודה לחוזה של האולפנים, עברה כעבור זמן לניו יורק, כדי לפתח עצמה כשחקנית על פי ראות עיניה. היא הופיעה לצד הנרי פונדה בהפקת ברודוויי למחזה "נדנדה בשניים" אותו ביים ארתור פן, עליו זכתה בפרס טוני כשחקנית משנה במחזה. שנתיים אחר כך זכתה פעם נוספת בפרס הטוני על ההצגה "בעל הנס", שהתבסס על האוטוביוגרפיה של הסופרת הלן קלר. היא זכתה בפרס כשחקנית ראשית במחזה דרמה, אותו תפקיד בו זכתה בפרס האוסקר שנתיים אחר כך בגרסה הקולנועית לסרט, אותו ביים ארתור פן, שביים גם את המחזה. ב- 1970 השתתפה בספיישל טלוויזיוני בשם "Annie: the Women in the Life of a Man", שזיכה אותה בפרס אמי, ובכך הייתה לאחת מרשימה מצומצמת של שחקנים שזכו בשלושה מארבעת הפרסים החשובים ביותר של תעשיית הבידור האמריקנית: פרס האוסקר, האמי והטוני.

תפקידיה הגדולים בקולנוע היו, בין השאר, בסרטים "אכלן הדלעת" (1964), עליו קיבלה את פרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל קאן 1964, כמו גם בפרס גלובוס הזהב, "שבע נשים" (1966), שביים ג'ון פורד ותפקידה הידוע מכל, כגברת רובינסון, לצד דסטין הופמן ב"הבוגר" (1967). היא גילמה בסרט שכנה מבוגרת המנהלת רומן עם בחור בן 21. השיר המפורסם של סיימון וגרפונקל "Mrs. Robinson", נכתב על דמותה של בנקרופט, ואף הופיע בפסקול הסרט. על תפקידה בסרט קיבלה בנקרופט פרס גלובוס הזהב שני, כשחקנית הקומית\מוזיקלית הטובה ביותר.

סרטים בולטים אחרים בו כיכבה בנקרופט לאחר "הבוגר" היו "וינסטון הצעיר", סרט בריטי שביים ריצ'רד אטנבורו, על צעירותו של וינסטון צ'רצ'יל, בו בנקרופט גילמה את אמו, ג'ני, "ההינדנבורג" (1975), דרמה היסטורית שביים רוברט וייז, כשלצידה כיכב ג'ורג' סי. סקוט, "סרט אילם", קומדיה של מל ברוקס, בו הופיעה בתפקיד עצמה, "ישו מנצרת", מיני סדרה היסטורית של פרנקו זפירלי, בו גילמה בנקרופט את מרים המגדלית, "נקודת מפנה", דרמה שביים הרברט רוס, שקיבלה 11 מועמדויות לפרס האוסקר, כולל לבנקרופט עצמה, "פאטסו", קומדיה שהייתה הפעם היחידה בה בנקרופט ביימה וכתבה, "איש הפיל", סרטו עטור השבחים של דייוויד לינץ', "להיות או לא להיות" (עיבוד מחודש לסרטו של ארנסט לוביטש משנת 1942) ו"פגישות עם גארבו", סרטו של סידני לומט בה גילמה אישה על ערש דווי, שמשאלתה האחרונה היא לפגוש את גרטה גארבו. על תפקידה בסרט קיבלה מועמדות לגלובוס הזהב.

בנקרופט, 1987

בשנות התשעים הרבתה להופיע בסרטי טלוויזיה. היא קיבלה ארבע מועמדויות לפרס אמי בעשור זה, כשב-1999 זכתה גם בפרס על הסרט "עמוק בלבי", כשחקנית משנה בסרט טלוויזיה, ובנוסף השתתפה בפרויקטים הוליוודים כ"ירח דבש בווגאס" (לצד ניקולאס קייג'), "מיסטר ג'ונס", עם ריצ'רד גיר, "מרדף השמש" של הבמאי זוכה האוסקר מייקל צ'ימינו, "ג'י איי ג'יין" של רידלי סקוט, "תקוות גדולות" ו"אנטז - עבודת נמלים", סרט אנימציה לו תרמה את קולה.

בשנות האלפיים המשיכה להופיע בסרטים הוליוודים סבירים וקיבלה מועמדות נוספת לפרס אמי על תפקידה בסרט הטלוויזיה "רומן אביבי", על פי המחזה של טנסי ויליאמס, כשחקנית המשנה. באותה תקופה חלתה בנקרופט בסרטן הרחם אך החליטה להסתיר זאת מפני מעריציה וחבריה הקרובים.

מותה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנקרופט נפטרה ביוני 2005 מסרטן הרחם, בגיל 73, בבית החולים היהודי "הר ציון" בניו יורק. רבים (ובהם חבריה הקרובים של בנקרפוט) הופתעו מדבר מחלתה, כיוון שהיא שמרה בקנאות על חייה הפרטיים.

בעלה השני היה במאי הקומדיות היהודי מל ברוקס, משנת 1964 ועד ליום מותה. לזוג נולד ילד אחד. שמה מוטבע ככוכב בשדרת הכוכבים של הוליווד על הישגיה הטלוויזיונים, ולא על הישגיה הקולנועיים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]