הארכידוכס קרל, דוכס טשן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הארכידוכס קרל, דוכס טשן, במהלך קרב אספרן אסלינג, שבו הביס את נפוליאון (21-22 במאי 1809)

הארכידוכס קרל לודוויג יוהאן יוזף, דוכס טשןגרמנית: Carl Ludwig Johann Joseph Laurentius von Österreich, Herzog von Teschen; ‏5 בספטמבר 1771 פירנצה - 30 באפריל 1847 וינה), היה בנו השלישי של לאופולד השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה ואשתו האינפנטה מריה לואיזה מספרד, נכדה של מריה תרזה, ואחיו הצעיר של פרנץ השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה. נודע במיוחד בשל כך שהביס את נפוליאון בונפרטה בקרב אספרן אסלינג, וכך הנחיל לנפוליאון את התבוסה הראשונה שלו מאז המצור על עכו.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרל נולד ב-5 בספטמבר 1771 בעיר פירנצה כבנו השלישי של לאופולד דוכס טוסקנה ולאשתו האינפנטה הספרדייה מריה לואיזה. אביו היה בנה השמיני של מריה תרזה ופרנץ הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, ואמו הייתה בתו של קרלוס השלישי מלך ספרד. בזמן שנולד עוד שלטה סבתו אולם כעבור שמונה שנים נפטרה ובנה יוזף השני עלה לשלטון, אך נפטר כעבור עשר שנים בלבד, ומשום שהמועמד הבא בתור לכתר הארכידוכס קרל יוזף שנפטר כשטרם מלאו לו 16, הפך אביו לקיסר האימפריה הרומית הקדושה. אולם כעבור שנתיים נפטר גם הוא ואחיו הבכור פרנץ השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה עלה לשלטון.

לאחר הכישלון בקרב מרנגו בו הביס נפוליאון בונפרטה כוח אוסטרי גדול בהרבה מזה שלו חתמו האוסטרים על הסכם שלום. עם זאת, הם החלו להתכונן למלחמה הבאה. הקיסר הזעיק את אחיו הצעיר לבצע רפורמות בצבא. באותו זמן קרל היה המפקד האוסטרי המוכשר ביותר אולם הוא נתקל בחומה בצורה של חדלי אישים שחששו ממנו ואף ניסו להסית נגדו את הקיסר קרל שבחן את הצבא הגיע למסקנה שהוא לא מוכן לקרב חדש והציע הסכם שלום ארוך טווח עם צרפת. אולם אז התערב ראש ממשלת בריטניה, ויליאם פיט הבן. בריטניה הייתה זקוקה לבעלות ברית רבות בשביל המלחמה הבאה שלה בצרפת וניסתה לדחוק את אוסטריה להכריז מלחמה. משגילו הבריטים שהבעיה העיקרית של האוסטרים היא הכסף העניקו לאוסטריה הלוואות נדיבות.

האוסטרים הניחו שהצרפתים יחזרו על הטקטיקה הטיפוסית שלהם - פלישה לאיטליה, ולכן הארכידוכס קרל נשלח לשם בעוד שעל הכוחות בגרמניה הופקד גנרל בינוני למדי בשם מאק פון ליבריך. כוחותיו של ליבריך התבצרו באולם שבבוואריה שם חיכו לתגבורת רוסית בפיקודו של מיכאיל קוטוזוב.

התוכנית הצרפתית הייתה מתוכננת היטב. נפוליאון הניח שאם יושמד הצבא האוסטרי באולם לפני שיגיעו הרוסים יהיה הכוח הרוסי מחוסל. גנרל צרפתי בשם מסנה נשלח לאיטליה בראש גיס של 50,000 על מנת לעכב את הכוחות של קרל שמנו כ-100,000 חיילים. הוראותיו של מסנה היו פשוטות - לא לתת לקרל לצאת מאיטליה וכך לנתק את שני הכוחות האוסטרים.

בקרב אולם השמיד נפוליאון את מרבית הכוח של ליבריך - כעת הייתה הדרך פתוחה בפניו לווינה. 12,000 חייליו הנותרים של ליבריך נאלצו להמתין לתגבורת הרוסית הרחוקה. מששמע קרל על המצב הקשה הוא מיהר לעזוב את איטליה, אולם מסנה כפה עליו קרב קשה שהסתיים ללא הכרעה. קרל עשה מספר ניסיונות נוספים לצאת מן איטליה, אולם כולם נכשלו. מששמע קוטוזוב, מפקד הכוח הרוסי, שהצבא האוסטרי חדל למעשה מלהתקיים נסוג חזרה וחבר אל עיקר הצבא הרוסי. נפוליאון כבש את וינה אך עזבה, ויצא להדביק את הרוסים.

ב-1809 הצטרפה אוסטריה לקואליציה האנטי-צרפתית החמישית. האוסטרים תקפו את צרפת וניצחו בכמה קרבות קטנים מול גנרלים של נפוליאון, אולם אז חצה נפוליאון את הדנובה וכבש את הכפרים האוסטריים הקטנים אספרן ואסלינג. מטרתו הייתה לכבוש את הגשרים שעל הנהר וכך להעביר את שאר הצבא הצרפתי לכיבוש וינה. קרל הניח ל-27,000 צרפתים לעבור את הנהר ותכנן לקטוע אותם לאחר מכן. נפוליאון לא עמד בפיתוי והכניס את עצמו למלכודת - כאשר עברו הגדודים הראשונים התקיפו 95,000 החיילים האוסטרים את הכוח הקטן בהרבה ושחררו את הכפרים. לאחר מכן הם קטעו את המעבר הצרפתי וכבשו חזרה את הגשרים.

הניצחון הקטן הזה העלה את המורל בקרב האוסטרים, אך כבר ב-6 ביולי של אותה שנה נערך קרב ורגאהם - הקרב הסתיים ללא הכרעה אולם האוסטרים ספגו אבידות כבדות ונאלצו לחתום על הסכם שנברון.

קרל פרש מן הצבא והעביר את הפיקוד לקרל פיליפ שוורצנברג. הוא הצטרף לצבא פעם נוספת במלחמות הקואליציה האנטי-צרפתית השישית.

קרל נפטר בווינה ב-30 באפריל 1847.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]