מיכאיל קוטוזוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מיכאיל קוטוזוב

הנסיך מיכאיל אילריונוביץ' קוטוזוברוסית: князь Михаи́л Илларио́нович Голени́щев-Куту́зов‏; 16 בספטמבר 1745 - 28 באפריל 1813 לפי הלוח הגרגוריאני) היה מצביא רוסי הנחשב כגיבור העם הרוסי וכמי שהציל את רוסיה מידי נפוליאון בונפרטה.

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיכאל קוטוזוב נולד בסנקט פטרבורג לגנרל אילריון מיכאיילוביץ' קוטוזוב, ובהגיעו לגיל 15, בשנת 1760, גויס לצבא הרוסי. בתקופת יקתרינה השנייה החל להתבלט כקצין צעיר במלחמותיה של רוסיה נגד פולין בשנות ה-60 של המאה ה-18 ועם האימפריה העות'מאנית בשנות ה-70. בשנת 1774 נפצע בעינו הימנית בקרב מול הטורקים, ועזב לאירופה לשנתיים על מנת להירפא.

בשנת 1776, עם שובו, הועבר קוטוזוב לחצי-האי קרים ושירת שם תחת פיקודו של אלכסנדר סובורוב במהלך שש שנים. קוטוזוב קודם לדרגת קולונל (אלוף-משנה) בשנה שלאחר מכן.

מינויו כגנרל-מאיור ב-1784 תחת הגנרל הנערץ אלכסנדר סובורוב הביא לקידומו המהיר. הצטיינותו בהמלחמה העות'מאנית-רוסית של 1787–1792, שבמהלכה השתתף בקרבות החשובים של מצור אוצ'קוב, כיבוש איזמאיל ומאצ'ין, הביאה לו הערכה רבה בצבא, ובשנת 1791 קודם לגנרל-לויטננט. בעשור האחרון של המאה ה-18 מילא שורה של תפקידים, ביניהם שגריר בקונסטנטינופול, שגריר בברלין, ומושל פינלנד, סנקט פטרבורג וליטא, ומונה לגנרל מלא. ברם, בשנת 1802, על רקע של סכסוך עם הקיסר פאבל הראשון, פרש קוטוזוב מהצבא.

המלחמה נגד נפוליאון - 1805[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הקואליציה האנטי צרפתית השלישית

בשנת 1804 רוסיה התאחדה עם אוסטריה כנגד נפוליאון, ובשנה שלאחר-מכן שלחו הרוסים לעזרת האוסטרים שני צבאות; בראש אחד מהם הועמד קוטוזוב. הוא לא הספיק להתחבר עם הצבא האוסטרי שחנה באולם, כיוון שזה האחרון הובס ונשבה על ידי נפוליאון, ובשל נחיתותו המספרית נאלץ לסגת תחת איום מתמיד של כיתור. בסופו של דבר, לאחר שאיבד 12,000 חיילים מתוך ה-50,000 שהיו לו, הוא הצליח להתחמק מצבאו של נפוליאון ולהגיע לאולמוץ.

באולמוץ הציע קוטוזוב לקיסרים אלכסנדר ופרנץ לאסוף את כל הכוחות ורק אז לצאת למתקפה, אך הללו לא שעו לו ואף סילקו אותו מתפקיד המפקד, וב-2 בדצמבר 1805 תקפו את נפוליאון ליד אוסטרליץ ונחלו תבוסה מרה.

בשנים 1806 - 1811 שימש קוטוזוב כמושל קייב וליטא מטעם הקיסר אלכסנדר הראשון.

המלחמה נגד טורקיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1811 מינה הקיסר אלכסנדר הראשון את קוטוזוב לעמוד בראש הצבא שנשלח כנגד הטורקים. בראשית אפריל אותה שנה קוטוזוב הגיע לחזית ובהמשך אותה שנה הביס את הצבא הטורקי בקרב רושצ'וק, שבו פיתה את הטורקים לחצות את הדנובה וניתק אותם מקווי האספקה שלהם. באסטרטגיה דומה נקט קוטוזוב גם מאוחר יותר, נגד נפוליאון.

תוצאת הקרב הזה הייתה חתימת שלום בוקרשט של שנת 1812, שלפיו קיבלה רוסיה את בסרביה וטורקיה התחייבה שלא לתקוף אותה, מה ששיפר מאוד את עמדותיה של רוסיה לקראת פלישתו של נפוליאון באותה שנה. אולם, אלכסנדר הראשון שוב פיטר את קוטוזוב מהצבא.

המלחמה של שנת 1812[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-22 ביוני 1812 פלש נפוליאון לרוסיה בראש הגרנד ארמה שמנה 700,000 חיילים. ראש הצבא הרוסי בזמנו, מיכאיל ברקלאי דה טולי, לא רצה לסכן את צבאו בקרב פנים אל פנים מול צבאו האדיר של נפוליאון, מה גם שהוא היה בנחיתות מספרית מולו. הטקטיקה שנקט בה הצבא הרוסי הייתה נסיגה תוך השארת אדמה חרוכה לצבא נפוליאון המתקדם לתוך רוסיה, תוך כדי קרבות קטנים בכוחות צרפתים תועים ומזדנבים. טקטיקה זו שהונהגה על ידי דה טולי, יצרה תרעומת בקרב הצבא הרוסי, תוך קריאות של גנרלים רבים להדחתו, ולכן ב-20 באוגוסט 1812 מונה קוטוזוב, הגנרל הישיש, לראש הצבא.

קוטוזוב, לאחר שהמשיך זמן-מה באסטרטגיית הנסיגה של ברקליי, בחר לבסוף להתעמת עם צבאו של נפוליאון בקרב פנים אל פנים, ואכן תוך זמן קצר, ב-7 בספטמבר, צבאות רוסיה וצרפת התנגשו בקרב בורודינו. קרוב ל-300,000 חיילים מכל צד השתתפו בקרב, שנחשב כקרב המתועד הגדול ביותר בהיסטוריה עד לאותה עת.

האבדות בכל אחד מהצדדים היו קרוב לרבע מסדר הכוחות, והקרב נגמר ללא הכרעה ברורה, אך לאחר הקרב קוטוזוב החליט לחזור לטקטיקת הנסיגה של דה טולי והשארת אדמה חרוכה. הצעד החריף ביותר שבוצע במסגרת מדיניות זו היה פינוי העיר מוסקבה מתושביה ושריפה מכוונת של העיר עד ליסוד, וכל זאת על מנת למנוע מנפוליאון והגרנד ארמה להפוך את העיר האסטרטגית לבסיסם. הצבא הצרפתי, מוכה קור ורעב, נאלץ לשוב על עקבותיו כחודש לאחר שהגיע לעיר.

בזמן זה קוטוזוב פנה עם צבאו לכיוון מערב והשאיר קבוצה קטנה של חיילים נעה בכיוון מזרח, על-מנת לבלבל את נפוליאון. התחבולה עבדה, וקוטוזוב הרוויח זמן יקר, שבמהלכו הוא יכול היה לבנות ולצייד מחדש את צבאו.

הצבא הצרפתי יצא ממוסקבה ב-19 באוקטובר וניסה תחילה לנוע לכיוון דרום רוסיה במטרה למצוא שם אספקה, אך קוטוזוב שמע על כך מבעוד מועד וחסם את נפוליאון בקרב מאלויארוסלאבץ. מרגע זה נמצא נפוליאון בנסיגה מתמדת לכיוון מערב, כאשר קוטוזוב כל הזמן מאיים עליו בכיתור. בסופו של דבר נפוליאון גורש מרוסיה ושארית צבאו הושמדה כמעט כליל בקרב ברזינה.

בעקבות הדיפת הכוחות הפולשים מרוסיה, זכה קוטוזוב לעיטור גאורגי הקדוש מדרגה ראשונה ולדרגת הפילדמרשל ונחשב לגיבור העם הרוסי עד היום.

מורשתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קוטוזוב נפטר ב-28 באפריל 1813 בעיירה בונצלאו שבחבל שלזיה, ונקבר בקתדרלת קאזאן בסנקט פטרבורג. אנדרטאות רבות המפארות את קוטוזוב הוקמו בכל רחבי רוסיה בשנים שלאחר המלחמה.

בתקופת מלחמת העולם השנייה, בשנת 1942, נוסד בברית המועצות עיטור על שמו, הנחשב עד ימינו כאחד מהעיטורים הגבוהים ביותר המוענקים ברוסיה.