החוף המערבי (ארצות הברית)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מדינות החוף המערבי. בתמונה הגדולה, באדום, מצפון לדרום, וושינגטון, אורגון וקליפורניה, מפוספסות אריזונה ונוואדה ובמסגרות אלסקה והוואי

החוף המערביאנגלית: West Coast) או "החוף הפסיפי" של ארצות הברית הוא מושג גאוגרפי הכולל בתוכו, במובנו המצוצמם, את המדינות השוכנות לחופו של האוקיינוס השקט: קליפורניה, אורגון ומדינת וושינגטון. במובן הרחב כולל המושג גם את המדינות היבשתיות נוואדה ואריזונה, עקב קשריהן התרבותיים והכלכליים עם קליפורניה, וכן את אלסקה והוואי, מדינות שנמצאות אף הן על חוף האוקיינוס השקט.[דרוש מקור]

אוכלוסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון ל-2007 עומדת אוכלוסיית האזור על בין 50 ל-60 מיליון בני אדם (כ-40 מיליון מתוכם בקליפורניה). הערים החשובות הן מטרופולין לוס אנג'לס, סן פרנסיסקו, סן דייגו, סן חוזה, סקרמנטו, פרזנו, אוקלנד (קליפורניה), פיניקס (אריזונה), טוסון, לאס וגאס, פורטלנד (אורגון), סיאטל, אנקורג' והונולולו.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המתיישבים הראשונים באזור היו שבטים של ילידים אמריקאים לפני כ-10,000 שנים. לאחר מכן, במאה ה-17 נכבש האזור על ידי ספרד ונותר תחת השפעתה, בעיקר בדרומו. אלסקה הייתה שטח של רוסיה עד 1867. בהמשך, בתקופת הבהלה לזהב באמצע המאה ה-19 הגיעו לאזור מהגרים רבים ממזרח ארצות הברית וכן מרוסיה, מקסיקו, סין ומדינות נוספות. בשנת 1869 נבנתה מסילת הרכבת הטרנסקונטיננטלית הראשונה אשר קישרה את החוף המערבי עם החוף המזרחי והקלה על המעבר וההתיישבות באזור.

נטייה חברתית ופוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

באופן מסורתי נחשבות מדינות החוף המערבי לליברליות יותר. במלחמת האזרחים השתייכו קליפורניה, אורגון וושינגטון לאיחוד הצפוני ששלל את העבדות. גם הגישה להפלות במדינות האזור היא באופן מסורתי ליברלית יחסית‏‏‏[1]. מאז 1988 בחרו מדינות האזור במועמד המפלגה הדמוקרטית לנשיאות ארצות הברית.

תרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוגות מוזיקליות רבות נערכת אבחנה בין "צליל של החוף המערבי" ל"צליל של החוף המזרחי". החוף המערבי נחשב מתחכם פחות, מתאמץ פחות, זורם וקליל יותר מאשר ה"אינטלקטואלים" של החוף המזרחי ו"בירת התרבות" שלו, ניו יורק או משל "הערים האפורות" של המזרח כמו ניו ג'רזי, שיקגו או דטרויט.‏‏‏[2]

כך בג'אז, החוף המערבי מקושר להתפתחות ה-Cool Jazz (מיילס דייויס, ג'רי מאליגן, סטן גץ ועוד).

במוזיקת רוק הביא החוף המערבי צליל שונה מצד הרכבים דוגמת "נערי החוף" ו"הדלתות" בשנות השישים, "הנשרים" בשבעים ו"רד הוט צ'ילי פפרז" ו"ג'יינז אדיקשן" בשנות התשעים.

בהיפ הופ נבדל הזרם של החוף המערבי שהדגיש את ה"גאנגסטה" (ובו דמויות כד"ר דרה, סנופ דוגי דוג, Eazy-E, טופאק), מזה של ניו יורק. היריבות המרה בין שתי הקבוצות הסתיימה בהרצחם של שני הכוכבים המרכזיים של שתי הסצנות, טופאק שאקור והנוטוריוס בי. איי. ג'י.

מן החוף המערבי הגיע גם צליל מוזיקת הגראנג' של סיאטל (נירוונה, סאונדגארדן, פרל ג'אם, סטון טמפל פיילוטס ועוד).

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]