הטבח ביהודי יורק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הטבח ביהודי יורק היה רצח המוני של קהילה יהודית שלמה, בז' בניסן ד'תתק"ן, 23 במרץ 1190, בעיר יורק, במחוז יורקשייר שבצפון אנגליה. אירוע זה הפך לאירוע משמעותי בתולדות יהדות אנגליה, בין השאר מאחר שגם בו - בדומה לאירוע שהתרחש במצדה בתקופת המרד הגדול - העדיפו היהודים למות על קידוש השם, מאשר לקבל את מרות הגויים.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בימי הביניים פעלה בעיר יורק קהילה יהודית מבוססת. ההגבלות על היהודים ועיסוקיהם היו רבות, ובין העיסוקים הבודדים שהיו מותרים ליהודים הייתה חלפנות כספים והלוואה בריבית, שהייתה אסורה לנוצרים. באמצעות מערכת הכספים שלוו יהודי יורק מבעלי הון ואצולה, והלוו לתושבים הנוצרים ולאצולה, והריבית על הלוואות אלה, נוצר הון זמין לצורכי בית המלוכה והממלכה; כמו כן, היה מוזרם כסף רב לקופת המלוכה באמצעות מיסים על הריבית שהיו היהודים גובים. בית המלוכה ניצל את התלות של האצילים בו - דרך היהודים - לשם שליטה בכלכלה הפיאודלית באזור. המצב ליבה שנאה כלפי היהודים מצד האצולה שהייתה תלויה בחסדיהם; אולם כל עוד המלך נוכח באי, הייתה האצולה מנועה מלפעול כנגד היהודים. למעשה, האצולה איימה להתמרד בכל רגע, כלפי בית המלוכה במכלול נושאי חלוקת השליטה בממלכה; עד שלבסוף המתיחות הובילה לחתימת המגנה כרטה.

בתקופה שבין מסע הצלב השני והשלישי, ולאחר שבשנת 1187 ספגו הנוצרים תבוסה בקרב קרני חיטין מול צלאח א-דין, הם ניסו לכבוש את ירושלים מידי המוסלמים, ובשנת 1190 החליט ריצ'רד לב הארי, מלך אנגליה, להצטרף למסע הצלב השלישי, ובכך הוסר המחסום האחרון של היהודים מפני זעם האצולה.

אירועי הטבח[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצודת קליפורד בה התבצרו היהודים (צולם עד 2006)

בערב שבת הגדול, יום ז' בניסן, 1190, החל המון, בהנהגת כמרים ואצילים, לפרוע בבתי היהודים וברכושם, ולפגוע בגופם. כ-500 יהודים מבני העיר, ובראשם תלמיד חכם מתלמידיו של רבינו תם - רבנו יום טוב בר יצחק מיואני - נמלטו והתבצרו במצודת קליפורד שבעיר. היהודים ביקשו את עזרתו של מפקד המחוז, והפקיד האחראי מטעמו הסכים ליטול אחריות על היהודים - אך לזמן מועט בלבד; מפקד המחוז נכנע ללחץ הנוצרי, ולאחר שהסתיימה ביזת הרכוש התכנס ההמון סביב המצודה, וצר עליה. ליהודים ניתנה הברירה להתנצר או למות. הנוצרים החלו בהכנות להצתת המצודה על יושביה, ובינתיים רבי יום טוב בר יצחק, החשוב שבקהל, פנה ליהודים, ואמר:[דרוש מקור]

"אלוקי אבותינו, מי יאמר לו מה תעשה?! הוא המצווה עלינו היום למות על תורתנו, והנה המוות עומד בפתח. סמוך אני ובטוח כי אינכם חושבים, חס וחלילה, לעזוב את התורה הקדושה בשביל שעה קלה של חיים, ולבחור לכם גורל יותר קשה לאנשי כבוד מן המוות, לחיות כבוגדים, תלויים ברחמי האויבים הזדים ונתונים לכלימת עולם. והנה, הואיל והבורא דורש מאיתנו היום להשיב את החיים אשר מסר לנו, הבה נמסרם לו במו ידינו, והרי רבים מבני עמינו ידעו לעשות כדבר הזה בימי הגזירות"

לאחר שסיים רבי יום טוב בר יצחק את נאומו, היהודים המתבצרים התאבדו במצודה. מעטים בלבד מהיהודים הצליחו להימלט, אך גם רובם נהרג. בפוגרום נספו כ-150 יהודים, וחלק מהניצולים אף הובאו למכירה כעבדים בשווקים של העיירות הסמוכות.

עדויות היסטוריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עדות נוספת לטבח נכתבה על ידי רבי אפרים מבונא, שכתב על כך בספרו - "ספר הזכירה"‏[1] "אחרי כן, בשנת תתקנ"א (1191), קמו טועים על עם ה' בעיר אברווך (יורק) אשר באנגלטירא (אנגליה) בשבת הגדול, ועת הנס נהפך לאונס ולעונש. ויברחו אל בית התפילה, כי סיברו כי שמה בית מנוס. ויעמוד הרב ר' יום טוב וישחט ס' נפשות. וגם אחרים שחטו... ויש מהם שנשרפו על יחוד בוראם. ויהי מספר ההרוגים והשרופים כק"ן (בגימטריה: 150) נפשות קדושים, ואת בתיהם הרסו. ויבוזו זהב וכסף וחמדת ספרים אשר כתבו לרוב, נחמדים מזהב ומפז רב, אשר אין כערכם בנוי וביופי, והביאום לקולוניא ולשאר מקומות ומכרום ליהודים."

השפעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספרי ההלכה תפסה החלטה זו עמדה נכבדת בשאלה האם יש דין להתאבדות במקרה מעין זה, וכהוכחה משמשת התנגדותם של חכמי ישראל ליהודי מצדה ולמעשיהם.

רבי יוסף מקרטרש חיבר קינה בשם "אלוהים בעלונו זולתך אדונים",‏[2]וסופד בה לרבנו יום טוב בר יצחק: "נאספו למשמר ואשר עמנו אך השר הצר והצר לימינו. ונאמר בידו קימנו, ויאמרו לא כי על יום טוב באנו. סין ועוקר הרים למישור שם עקוב, על פה וספרים במוקשים לא ינקוב. ישכון לבטח בשרו לא ירקוב, מה טובו אוהליך יעקב."

מאז אותו פוגרום קיבלו על עצמם יהודי אנגליה שלא ללון בעיר יורק, ומנהג זה מוזכר אף בספרי הלכה שונים. המנהג נהוג עד עצם היום הזה, כשיהודים רבים העוסקים במסחר בעיר יורק, שנוסעים לפרבר מרוחק מן העיר ללון, ושבים בבוקר לעבודתם.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]