הינומה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Incomplete-document-purple.svg יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. סיבה: עוסק ביהדות בלבד, ובעדות אשכנז בתוך כך. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
כלה מכוסה בהינומה
הינומה
כלה עם הינומה לראשה

הינומה היא כיסוי בד לבן עשוי רשת שקופה או אטומה, הארוך דיו לכסות את הפנים והשיער, ובה מכסה החתן את הכלה לפני יציאתה לחופה.

ביהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור המנהג במקרא, כאשר בשעת נישואיה ליצחק התכסתה רבקה בהינומה: "וַתִּקַּח הַצָּעִיף וַתִּתְכָּס" [1].

לפי המנהג האשכנזי,[2] לפני החופה החתן הולך אל הכלה, כשהוא מלווה בשושביניו, ומכסה את ראשה ופניה בהינומה. בחלק מהחתונות, בהן בני הזוג צועדים לחופה יחד, הם נעצרים צעד לפני החופה ועורכים שם את טקס כיסוי ההינומה. במנהג הספרדים, יש שלא נהגו בו כלל.

יש שהקפידו שההינומה תהיה עבה, כך שלא יוכלו לראות את פני הכלה. אך על פי רוב אין מקפידים בכך היום.

מבואר במשנה שהינומה היא סימן לנישואי בתולה:

במשנה (כתובות טו ע"ב) מוזכר המנהג שכלה בתולה הייתה יוצאת בהינומה וראשה פרוע. בגמרא (שם יז ע"ב) שואלים "מאי הינומא?" ומסביר ר' יוחנן: "קריתא דמנמנה בה כלתא". רש"י שם מפרש: "קריתא – צעיף על ראשה משורבב על עיניה, כמו שעושין במקומינו, ופעמים שמתנמנמת בתוכו מתוך שאין עיניה מגולין, ולכך נקרא הינומא, על שם תנומה".

מקור השם, על פי תפארת ישראל למשניות:[3] "הומענאס בלשון יוון הוא צעיף (שלייער) לכסות עינים וחז"ל הסיגו המלה וסרסיהו כפי הנאות בלשון קודש, דעל ידי שעיניה מכוסים היא מתנמנמת תחתיו".

ביידיש נקראת ההינומה דֶעק טוּךְ.

הסיבות למנהג הכיסוי בהינומה - יש שאומרים שמניחים ההינומה על פני הכלה משום צניעות. יש אומרים שההינומה היא בקשת ידה של הכלה להינשא, ויש שאף נוהגים כי החתן מבקש אז מהכלה להינשא לו והיא מביעה את הסכמתה. כך על פי הנאמר במדרש:[4]

אמר רבי יוחנן: למדתך תורה דרך ארץ, שאין חתן נכנס לחופה אלא אם כן נותנת לו כלה רשות. הדא הוא דכתיב:[5] יבוא דודי לגנו ויאכל פרי מגדיו, ואחר כך – באתי לגני אחותי כלה.

כלה גרושה המתחתנת בשנית, גם אם החתן רווק, אין פורסים על פניה הינומה [6] ויש שאומרים שמניחים משום צניעות, אבל המנהג לדעה זו שאחרים מניחים ההינומה ולא החתן

יש נוהגים בעת הנחת ההינומה לברך את הכלה בברכה: "אֲחֹתֵנוּ אַתְּ הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה"[7]. יש מקומות בהם ההורים או הסבים, מברכים את הברכה המסורתית[8] יְבָרֶכְךָ אֲדֹנָי וְיִשְׁמְרֶךָ, יָאֵר אֲדֹנָי פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ, יִשָּׂא אֲדֹנָי פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם. יש מקומות בהם מיד לאחר הכיסוי בהינומה, זורקים האורחים זרעונים לעבר החתן והכלה.

ביהדות גאורגיה נוהגים שהכלה תלבש לראשה הינומה לבנה כשמוסיפים לה עטרה בדגם של פרחים בצבעים שונים, עשויים שעווה וחוטי מתכת - "גווירגוויני" שאותה מכינה תופרת מיוחדת, ובנות משפחה וידידות נהגו לשאול אותה זו מזו.

בג'רבה נהגו כי הכלה יהיה על פניה סודר או מסוה מפני הצניעות[9].

בספר "בית חדש"[10] מופיע שמנהגם הוא שעוד בשחרית מכסין את ראשה של הכלה בסודר וזו היא ההינומה המשמשת כחופה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בראשית כ"ד סה
  2. ^ רמ"א אבה"ע לא ב
  3. ^ כתובות ב א
  4. ^ רבה ויקרא ט ו
  5. ^ שיר השירים ד
  6. ^ חלקת מחוקק אהע"ז סי' נה ס"ק ז
  7. ^ בראשית כ"ד ס
  8. ^ במדבר ו' כד
  9. ^ ברית כהונה אה"ע מערכת קו"ף אות ה
  10. ^ ב"ח על הטור אהע"ז ס"א, ד"ה ונראה