רבקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רבקה ניגשת להשקות את אליעזר, ג'יימס טיסו, סוף המאה ה-19.
ציור של המפגש בין יצחק לרבקה.

רִבְקָה היא דמות מקראית, השנייה בארבע האמהות של עם ישראל. אשתו של יצחק, בתו של בתואל ואחות לבן הארמי. אם יעקב ועשו.

אביה של רבקה (בתואל) היה בנו של נחור (אחיו של אברהם אבינו) - ומכאן שאביה של רבקה היה בן דודו של יצחק. המקור העיקרי לידע על רבקה, הוא המסופר בספר בראשית, ומדרשי חז"ל העוסקים בסיפור זה.

שמה של רבקה בא מלשון 'מרבק' . פירוש המילה מרבק הוא עגל מפוטם. במזרח הקדום נחשבו נשים מלאות ליפות . נראה ששמה רומז על חיצוניותה. השמות רחל, לאה מרמזים כי הן נולדו בבית משק מגוון ועשיר ועקב כך נקראו בשמות חיות המשק.‏[1]

רבקה ועבד אברהם[עריכת קוד מקור | עריכה]

"וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה גְמַלִּים בָּאִים. וַתִּשָּׂא רִבְקָה אֶת-עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא אֶת-יִצְחָק וַתִּפֹּל מֵעַל הַגָּמָל."

גם לאחר שאברהם הזקין, לא מצא יצחק בנו אישה. אברהם שלח את עבדו אל משפחתו בחרן כדי למצוא אישה ליצחק, משום שלא רצה שאשתו של יצחק תהיה כנענית. שמו של העבד אינו מצוין, אולם לפי מדרשי חז"ל הוא אליעזר.

עבד אברהם לקח לו צידה לדרך וגם הרבה מתנות, כלי כסף וזהב וחפצים יקרים. הוא יצא לארם נהריים כדי למלא את מבוקשו של אדונו, עד שהגיע לחרן בשעות הערב. הוא חיפש מקום שבו יוכל ללון, לאכול ולשתות, ולכן חיכה ליד הבאר שמחוץ לעיר. הוא חיכה דווקא שם, ולא במקום כלשהו בעיר חרן עצמה, משום שרצה לראות מי תהיה האישה שתשקה אותו ואת גמליו. ואכן, לאחר שחיכה זמן מה ליד הבאר, באה לשם אישה טובת מראה. העבד ביקש ממנה - "הטי נא כדך ואשתה", והאישה השיבה - "שתה אדוני, גם לגמליך אשאב".כשנתבונן בתפילתו של אליעזר (לפני שפגש את רבקה), נווכח לראות שהוא התפלל לדעת מיהי האישה המיועדת ליצחק בכך שיבקש ממנה לשתות מים, והיא תביא לו לשתות וגם תביא לכל גמליו לשתות- כלומר, אליעזר רצה שהיא תאמר: "שתה וגם גמליך אשקה". אולם, כאשר הוא פוגש את רבקה ומבקש ממנה לשתות, היא מביאה לו לשתות ואף אומרת לו כי תשאב גם לכל גמליו מים מן הבאר- כלומר, רבקה אמרה לו: " שתה וגם לגמליך אשאב". ועם כל זאת, כאשר אליעזר מספר את מה שקרה לו בבית הוריה של רבקה, הוא אומר להם שבתפילתו הוא התפלל לדעת מיהי האישה המיועדת ליצחק- בכך שיבקש ממנה לשתות מים, והיא תביא לו לשתות וגם תשאב לכל גמליו לשתות- כלומר, אליעזר אומר להם שהוא התפלל על כך שהנערה המיועדת ליצחק תאמר: "שתה וגם לגמליך אשאב". בהמשך דבריו אליעזר אומר להם שכאשר הוא פגש את רבקה וביקש ממנה לשתות, היא הביאה לו לשתות ואף אמרה לו כי תביא גם לכל גמליו לשתות- כלומר, אליעזר מספר להוריה של רבקה שהיא אמרה לו: "שתה וגם גמליך אשקה". כלומר: היא אמרה "שתה, וגם לגמליך אשאב"- ובכך אליעזר נדהם לגלות עד כמה היא הייתה טובת לב וגומלת חסדים. אולם, כשאליעזר עכשיו נמצא בבית הוריה של רבקה, הוא אינו רוצה לומר שרבקה הלכה לשאוב מים לכל גמליו- היות שזה דרש ממנה מאמץ גדול לרדת שוב ושוב אל הבאר ועשתה זאת כמעט יום שלם, ואם יאמר זאת להוריה הם בוודאי לא ירצו שהיא תינשא ליצחק- היות שהוא עבד אברהם, ואם ככה כביכול אליעזר עבדו משעבד אותה, אולי גם אם תינשא ליצחק חלילה הוא גם יעשה לה כך. ולכן, כדי שלא תעלה מחשבה זו בקרב הוריה של רבקה, הוא אומר להם שהוא התפלל על כך שהנערה המיועדת ליצחק תאמר לו "שתה וגם לגמליך אשאב", כלומר: שהתפלל על כך שהיא תהיה ממש גומלת חסדים וטובת לב ותשאב מים לכל הגמלים, וכאשר הוא פגש את רבקה היא אמרה לו "שתה וגם לגמליך אשקה". כלומר: אליעזר אומר להם שהיא הייתה טובת לב והביאה לו ולכל גמליו לשתות, אך לא ירדה לשאוב מים מן הבאר. וכל זאת אומר להם אליעזר כדי שיראו שהוא כביכול היה זה ש"הגזים" בתפילתו וביקש אישה טובת לב מאוד, אך באמת אפילו שהיא רק נתנה לו ולגמליו לשתות הדבר הוכיח שהיא טובת לב וגומלת חסדים. לאחר שקיבל תשובה זו, ידע שזו האישה המתאימה להיות אשתו של יצחק. כאות תודה, הוא נתן לה "נזם זהב בקע משקלו ושני צמידים על ידיה עשרה זהב משקלם".

לאחר שחזרה רבקה לביתה, ראו בני ביתה את כל העושר ודברי הזהב אשר עליה, ושאלו אותה ממי קיבלה זאת. רבקה ענתה שאדם כלשהו נתן לה את זה כי היא השקתה אותו ואת גמליו, ובגלל שבני ביתה חשבו שיש לו עוד הרבה כסף וזהב, הם ביקשו ממנה לדעת היכן הוא נמצא. בני ביתה של רבקה הזמינו את עבד אברהם ללינה אצלם, בתקווה שהם יקבלו עוד כסף וזהב ויתעשרו. בביתה של רבקה זכה עבד אברהם לכבוד מלכים. במיוחד התנהג אליו בנדיבות ובאדיבות יתר, ואף בחנפנות, אחיה של רבקה, לבן, וזאת על מנת לקבל ממנו זהב ושאר אבנים יקרות.

לאחר שעבד אברהם הסביר לבני ביתה של רבקה על מטרת בואו ועל אדוניו, הם הסכימו לתת את רבקה ליצחק, אך בתנאי שרבקה תסכים, באומרם: "נקרא לנערה ונשאל את פיה", ואכן, הסכימה רבקה להשתדך עם יצחק, והיא יצאה לדרכה עם מינקתה. לפני יציאתה, בירכו אותה בני ביתה כך: "אחותנו, את היי לאלפי רבבה, ויירש זרעך את שער שונאיו".

לאחר שהגיעו עבד אברהם, רבקה ומינקתה לארץ כנען, ובאו לארץ הנגב אשר שם ישב יצחק, ירדה רבקה מעל הגמל, וכיסתה את ראשה מפני הצניעות, ורק את עיניה גילתה. יצחק הביא אותה לאוהל שבו נפטרה אמו, הלא היא שרה, ושם נשא אותה לאישה.

רבקה ובניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמו שרה לפניה ורחל אחריה, הייתה בתחילה רבקה עקרה. לאחר שהתפללה לאלוהים, בישר לה: "שני גויים בבטנך, ושני לאומים ממעייך יפרדו" (גויים=עמים). ואכן, רבקה ילדה תאומים, לאחד קראה יעקב, והוא גדל להיות אבי שבטי ישראל, ולשני קראה עשו, והוא גדל להיות אבי האדומים.

האגדה היהודית מספרת על רבקה בעת הריונה:

"בשעה שהייתה עומדת על בתי כנסיות ובתי מדרשיות, יעקב מפרכס לצאת; ובשעה שהייתה עוברת על בתי עבודת כוכבים, עשו רץ ומפרכס לצאת" (בראשית רבה, ס"ג).

לאחר שגדלו בניה של רבקה, היא אהבה יותר את יעקב, משום שהיה "איש תם יושב אוהלים", ואילו יצחק אהב יותר את עשו, "כי ציד בפיו". רבקה לא הסתפקה בכך שיעקב קנה את הבכורה מעשו בנזיד העדשים, אלא רצתה שהוא יקבל גם את הברכה של יצחק, שהיה אמור לתת אותה לעשו, הבכור.

כאשר חש יצחק שהוא עומד למות, ביקש מעשו: "הביאה לי ציד ועשה לי מטעמים ואוכלה ואברככה לפני ה'". כאשר רבקה שמעה זאת, היא אמרה ליעקב, על אף חששותיו, שיתחפש לעשו, והיא בינתיים שחטה למענו גדי עזים, והכינה לאביו מטעמים שהוא אוהב.

כאשר יעקב העמיד פנים שהוא עשו (בעת שעשו הלך לצוד טרף לאביו), הצליח, חרף ניסיונותיו של יצחק לגלות האם הוא יעקב, לקבל את הברכה של עשו. לאחר שעשו חזר, כעס מאוד, ולכן רבקה שלחה את יעקב ללבן אחיה, כדי שיסתתר שם.

לאחר שרבקה נפטרה, היא נקברה במערת המכפלה, שם נקברו, מלבד רחל, כל אבות ואמהות האומה. לפי האגדה, הייתה רבקה בת 133 שנים במותה.

תולדות רבקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לתולדות רבקה יש שתי גרסאות:

  1. לפי רש"י :" בן ארבעים שנה - שהרי כשבא אברהם מהר המוריה נתבשר שנולדה רבקה, ויצחק היה בן שלשים ושבע שנה, שהרי בו בפרק מתה שרה, ומשנולד יצחק עד העקידה שמתה שרה שלושים ושבע שנה, ובת תשעים הייתה כשנולד יצחק, ובת מאה עשרים ושבע כשמתה, שנאמר (כג א) ויהיו חיי שרה וגו', הרי ליצחק שלושים ושבע שנים ובו בפרק נולדה רבקה, המתין לה עד שתהא ראויה לביאה שלוש שנים ונשאה:[2].
  2. סדר עולם רבא רבה, פרקים א' וב': יצחק אבינו נשא את רבקה בהיותה בת ארבע עשרה שנה[3].
המאורע המועד והמקום שנות רבקה
לידת רבקה "שהרי כשבא אברהם מהר המוריה נתבשר שנולדה רבקה, ויצחק היה בן שלשים ושבע שנה" (רש"י כ"ה,כ')
נשואיה של רבקה "וַיְהִי יִצְחָק בֶּן-אַרְבָּעִים שָׁנָה בְּקַחְתּוֹ אֶת-רִבְקָה בַּת-בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי מִפַּדַּן אֲרָם אֲחוֹת לָבָן הָאֲרַמִּי לוֹ לְאִשָּׁה" ("ה,כ') רבקה בת 3[2] רבקה בת 14 ,[3] ,
לידת יעקב ועשו "שבתשרי נולדו אבות" (מסכת ראש השנה, י"א,א) רבקה בת 23[2] רבקה בת 34[3]
מכירת הבכורה ביום פטירת אברהם 75 שנה
הברכה ליעקב ולעשו "אמר רבי יהושע בן קרחה: אם מגיע אדם לפרק אבותיו ידאג חמש שנים לפניהם וחמש לאחר כן, ויצחק היה בן מאה עשרים ושלש" (רש"י,כ"ז,ב') רבקה בת 86[2] רבקה בת 97[3]
מיתת רבקה לפי יום פטירתה של דבורה מנקת רבקה, ואילו הכתוב אינו מציין את יום מותה של רבקה אימנו. חז"ל מציינים שדבורה ורבקה אימנו נפטרו באותו יום 133 שנה

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ליאורה רביד, התנ"ך היה באמת, תל אביב , ידיעות אחרונות, 2009, ע"מ 149.
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 גרסה ראשונה
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 גרסה שנייה


עם ישראל - האבות והאימהות

אברהםשרה
יצחקרבקה
יעקבלאה - רחל - זלפה - בלהה