הנדסה גנטית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הנדסה גנטית היא תהליך של שינוי גנים ביצורים חיים באופן מלאכותי על ידי האדם, ובכך שינוי תכונותיהם. ההנדסה הגנטית מתמקדת בעיקר בהשבחה של גידולים חקלאיים, אך היא רלוונטית גם ביחס למיקרואורגניזמים, בעלי חיים ואף לבני אדם. תחום כללי יותר העושה שימוש בהנדסה גנטית הוא ביוטכנולוגיה, הכולל תחומי-משנה נוספים.

השם "הנדסה גנטית" מטעה במקצת, משום שלא מדובר בפעילות הנדסית במשמעותה המקובלת. מודיפיקציה גנטית או מניפולציה גנטית הם שמות המשקפים טוב יותר פעילות זו.

יישומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

‏כבר היום מוקנית עמידות לצמחים באמצעות גנים ‏שהוחדרו אליהם באמצעות חיידקים (כדוגמת אגרובקטריום). רעלן מסוים המופק ‏על ידי גן שהוחדר לצמח משמש כקוטל חרקים. שיא ‏המחקר עוסק בהחדרה של גנים מבני אדם לאורגניזמים אחרים, כדוגמת גן המייצר אינסולין‏.

בצמחים קל יותר לבצע מניפולציות גנטיות משום שצמח ‏ניתן לשבט בקלות יחסית מתא בודד. אם לתא זה מוחדר גן ‏מיצור אחר, במהלך ההתחלקות עובר הגן לכל תאי הצמח ‏המתפתח, וכך נוצר צמח המצטיין בתכונות נוספות ‏שהושתלו לתוכו בדרך מלאכותית. בבעלי חיים התהליך מסובך יותר. ‏

דוגמאות ליישומים בגידולים בעלי חשיבות חקלאית וכלכלית שבוצעו בהם ניסויים (חלקם אף משווקים לצרכנים):

שם הגידול התכונה שהוחדרה
שעורה עמידות לוירוסים
קנולה עמידות לקוטלי עשבים, בקרה על הַאֲבָקָה
תירס התנגדות לחרקים, עמידות לקוטלי עשבים
כותנה התנגדות לחרקים, עמידות לקוטלי עשבים
פאפיה עמידות לוירוסים
בוטנים עמידות לוירוסים
צַפְצָפָה עמידות לקוטל חרקים
תפו"א עמידות לחרקים ולוירוסים, עמידות לקוטל עשבים
אורז עמידות לקוטלי עשבים
סויה עמידות לקוטלי עשבים, עמידות לוירוסים
דלעת עמידות לוירוסים
סלק סוכר עמידות לקוטלי עשבים
עגבניות עיכוב הבשלה, הארכת חיי מדף

אמצעים להחדרת DNA לתאים ולפרוטופלסטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לצורך הנדסה גנטית קיימות מספר שיטות להחדרת DNA זר לתאים.

פלסמיד Ti - אגרובקטריום[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטכניקה מתבססת על המנגנון הביולוגי בו משתמש חיידק האגרובקטריום על מנת להכתיב לתאי הצמח המאחסן אילו חומרים לייצר כלומר החדרת מקטע DNA – פלסמיד הכולל את הגנים המבוקשים: T-DNA, רצפי גבול אזור וירולנטיות המכתיב את שילוב ה-T-DNA בגרעין הצמחי. ניתן "לתפוס טרמפ" על האגרובקטריום באמצעות החלפת ה-T-DNA של זן הבר ברצף DNA המקודד לגנים המבוקשים תוך שמירה אך ורק על רצפי הגבול המקוריים של הפלסמיד.

רקומבינציה כפולה באגרובקטריום: שכלול של שיטת האגרובקטריום. במקום לטפל במולקולת פלסמיד גדולה, יוצרים פלסמיד קטן אותו מרבים בחידקי E.coli את הפלסמיד הקטן מעבירים לחיידקי אגרובקטריום. בחלק מהתאים מתרחב שיחלוף כפול וכך נוצר פלסמיד Ti שאותו מחדירים לצמח באמצעות חידק האגרובקרטיום.

מיני Ti: עוד שכלול של השימוש באגרובקטריום במקום ליצור פלסמיד אחד מדביקים את הצמח בחיידק אגרובקטריום שבו שני פלסמידים, אחד המכיל את הגנים אותם רוצים לשבט ופלסמיד נפרד המכיל את ה-Vir.

כל השיטות המבוססות על אגרובקטריום מוגבלות לדו-פסיגיים בעיקר ממשפחת הסולניים והן מורכבות ביותר. בכל השיטות מבודדים את התאים שהותמרו ומגדלים צמחים מתאים בודדים בתרבית על מנת לקבל צמח שלם שכל המידע התורשתי בו הותמר כך שיעבור גם לצאצאים שנוצרו ברבייה מינית.

נגיפים[עריכת קוד מקור | עריכה]

השיטה מוגבלת לנגיפים שהחומר התורשתי שלהם הוא DNA ולא RNA כגון CaMV וירוס מוזאיקת הכרובית. בשיטה זו מחדירים ל-DNA של הווירוס קטע DNA זר תוך שמירה על יכולתו של הווירוס לתקוף תאים צמחיים. לשיטה מגבלות רבות ובהן: גודל מקטע ה-DNA שניתן להכניס לווירוס מוגבל ביותר, יש חשש מזני וירוס שיעברו מוטציה לזנים אלימים, מספר הצמחים היכולים לשמש פונדקאים לווירוס מסוים מוגבל, התכונות שהועברו לצמח אינן מועברות בהכלאה מינית לצאצאים.

איחוי תאים – הכלאה סומטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשיטה זו מדגירים תאים ב-PEG לצורך המסת הדופן כאשר ממברנות של שני תאים נפגשות בתמיסה שני התאים מתאחים לתא אחד המכיל את תכולת שני התאים כולל אברונים כגון מיטוכונדריה וכלורופלסטים המכילים מידע גנטי האחראי לפנוטיפים מסוימים כגון עמידות ל"אטריזין" המוכתבת בכלורופלסט. שני הגרעינים מתאחים לגרעין אחד, ניתן להרוס את הגרעין באחד התאים על ידי קרינת X על מנת להעביר את הציטופלסמה ללא גרעין.

העברה ישירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשיטה זו מדגירים פרוטופלסטים שטופלו ב-PEG עם מולקולות DNA של הגן הזר. מקטע ה-DNA כולל גם גן מדווח המאפשר לזהות ולבודד את התאים שעברו התמרה. שיטה זו, כמו שאר השיטות שלהלן מתבססת על מנגנוני התיקון הטבעיים של ה-DNA בתא, מנגנוני תיקון המביאים לכך שרצף DNA "יתום" שנמצא בתא, מודבק לעתים לתוך הגנום ומתבצעת השלמה של הגדיל התאום על ידי האינזימים המתחזקים את ה-DNA בתא. כך שבחלק מהמקרים (אחוזים בודדים) ישתלב DNA זר בתא.

אלקטרופורציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שכלול של שיטת ההעברה הישירה, מגבירים את שיעור התאים המותמרים באמצעות פולסים חשמליים. שיטה זו העלתה את שיעור ההתמרה מ-3%-4% ל-6%

מיקרו הזרקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דורשת שימוש בפרוטופלסטים, כלומר תאים ללא דופן, ובאמצעות מזרקים עדינים מזריקים את החומר הגנטי תחת מיקרוסקופ ישירות לתא.

אקדח חלקיקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיטה המאפשרת לעקוף את מגבלות השימוש בפרוטופלסטים ובאגרובקטריום. בשיטה זו מצפים חלקיקי מתכת כבדה ברצף ה-DNA אותו רוצים להחדיר לצמח, ומפגיזים רקמה עוברית או מריסטמה בחלקיקים תוך כדי האצת החלקיקים למהירות המאפשרת להם לחדור את דופן התא ללא גרימה למותו.

ביואתיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ביואתיקה

הנדסה גנטית מעוררת שאלות אתיות ומוסריות; הטענות בזכות ההנדסה הגנטית כוללות שיפור איכות החיים של המין האנושי על ידי ייצור תרופות ומזון ושיפור איכות הסביבה.

הנדסה גנטית בחקלאות יכולה לשפר את איכות הסביבה ולהקטין את דלדול המשאבים העולמי במספר דרכים:

  • מלחמה במחסור עתידי במזון עקב גידול האוכלוסין - ניתן ליצור זנים בעלי ערכים תזונתיים משופרים או עמידים למחלות, מזיקים או תנאים קיצוניים שייצרו מסה אנרגתית גבוהה יותר מאותה כמות משאבים.
  • הפחתת זיהום הסביבה בחנקן - בחקלאות המודרנית מעשירים את הקרקע בחנקן על ידי שימוש בדשן המזהם את הסביבה ומי התהום. על ידי גידול מינים שהונדסו גנטית לעמידות לריכוז חנקן נמוך בקרקע ניתן להפחית משמעותית זיהום זה.
  • הפחתת זיהום הסביבה בקוטלי מזיקים - יצירת גידולים עמידים למזיקים תפחית את הצורך בשימוש בקוטלי מזיקים המזהמים אף הם את הסביבה.
  • הקטנת צריכת מים - ניתן להקטין את צריכת המים לצורך הגידול על ידי פיתוח זנים עמידים ליובש.

בתחום הרפואה ניתן לגייס צמחים או בעלי חיים לייצור תרופות וחומרים חיוניים אחרים.

הטענות השוללות הנדסה גנטית מבוססות על החשש מתוצאות בלתי צפויות באורגניזמים אותם משנים ובסביבתם, למשל שבמזון ‏מהונדס גנטית ימצאו אלרגנים שקודם לא היו בו. חשש אחר הוא פגיעה באיזון האקולוגי: יצירת זן עמיד לחרקים אולי יפגע גם בחרקים אחרים במערכת האקולוגית; הכלאות אקראיות בין צמחים מהונדסים לצמחים אחרים בסביבתם יוכלו להקנות עמידות לא רצויה לצמחים מזיקים.

הסוגיות השונות נידונות בקהילה המדעית ויש ניסיון לתת מענה לתוצאות שליליות העלולות להתקבל. דיונים מסוג זה, כמו גם בתחומים מדעיים אחרים הפכו בשנים האחרונות מרכזיים בעולם המדע, והוכר בצורך לגבש גישה פילוסופית כוללת כלפי יכלתנו לשנות את סביבתנו. בעקבות זאת, התפתח תחום הביואתיקה המתמקד בשאלות מסוג זה.

השפעת ההנדסה הגנטית על צריכת המזון[עריכת קוד מקור | עריכה]

עלים של בוטן מול עלי הצמח המהונדס גנטית לעמידות לזחל מזיק, שניהם לאחר תקיפת הזחלים

במשך שנים רבות שיפור הגידולים נעשה על ידי השבחה גנטית של המזון (פירות, ירקות ובעלי חיים), כלומר על ידי הכלאה ברבייה מינית בין זנים שונים של אותו המין בעלי איפיונים שונים. סוג זה של התערבות ביצירת הזנים אינו נחשב להנדסה גנטית ואליו שייכים רובם המכריע של הגידולים כיום.

בהנדסה גנטית, מועברים גנים בודדים במעבדה לאורגניזם כדי להקנות לו תכונה רצויה, למשל, הארכת חיי המדף, מתן עמידות מפני מזיקים, שיפור המראה וכדומה. מזון העשוי מגידול שעבר מודיפיקציה גנטית כזאת נקרא "מזון מהונדס גנטית".

הגידולים היחידים כיום המהונדסים גנטים באופן מסחרי הם מינים מסוימים של תירס, סויה, קנולה וכותנה הגדלים בעיקר בארצות הברית (כ-70% מהיבול העולמי המהונדס גנטית גדל בארצות הברית). בקרב הציבור והרשויות ישנן הסתייגויות לגבי מזון זה הן בגלל החשש לגבי השפעה אפשרית לטווח ארוך על הצרכנים והן בגלל חשש לפגיעה אפשרית בסביבה שגידול מזון זה אולי יגרום. בדומה לתרופות, בארצות הברית חייב מזון זה להיות לעבור את אישור רשות התרופות והמזון הדורשת הערכות בטיחות וגורמי סיכון. באירופה בנוסף לבדיקת המזון ואישורו ישנה חובה לסמנו כמהונדס גנטית.

בשנים האחרונות נדונה בשיטות משפט רבות שאלת האחריות לנזקים שמקורם באורגניזמים מהונדסים גנטית, ובכלל זה נזק שנגרם לגידולים אורגנים עקב חשיפה לגידולים מהונדסים גנטית.‏[1]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]