הלבנת הון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הלבנת הון היא פעולה פיננסית הנעשית תוך הסתרת זהות המקור והיעד של הכסף המועבר בפעולה זו. בדרך זו ניתן להפוך "הון שחור", שהוא כסף שמקורו בהשתמטות ממס או בפעילות פלילית (כגון סחר בסמים) לכסף שאינו מעורר חשד. הלבנת הון נחשבת לעבירה פלילית.

מהותה של הלבנת הון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הביטוי "הלבנת הון" נאמר בעבר רק בהקשר של כסף שמקורו בפעילות פלילית. לעתים התייחס מושג זה גם לכסף שמקורו בפעילות חוקית, אך היה כרוך בהעלמת מס. משמעותו של הביטוי כיום מורחבת בדרך כלל על ידי גופים ממשלתיים (כמו רשות ניירות הערך האמריקאית), לכל פעילות פיננסית שיש בה מאפיינים בלתי חוקיים. כתוצאה מהרחבה זו של ההגדרה, הלבנת הון יכולה להתבצע לא רק בידי אנשי פשע מובהקים (כמו סוחרי סמים ואנשי פשע מאורגן), אלא גם בידי עסקים ואנשים רגילים.

הביטוי "הלבנת הון" התפתח כנראה בתקופת האיסור על מכירת משקאות חריפים בארצות הברית (1919 - 1933). בעקבות הסחר הלא חוקי הרב שהתנהל באותה תקופה, פותחו שיטות רבות במטרה להסוות את כספי הרווחים מהסחר האסור במשקאות החריפים. שיטה אחת הייתה הימור חוקי במכונות מזל - שיטה פשוטה להפיכת כמות מטבעות אדירה למטבע עובר לסוחר[דרושה הבהרה]. עוד עסק שנוצל למטרה זו היה מכבסות, ומשם מקור הביטוי באנגלית Money Laundering - "כיבוס כסף".

בנקים מסחריים, כגופים המשמשים מטבעם להעברת כספים בהיקף נרחב, חשופים לשיתוף פעולה עם הלבנת הון בידיעה ובאי-ידיעה. בניסיון להילחם בהלבנת הון, נקבע בארצות הברית שעסקה או הפקדה של מזומנים בסכום הגבוה מ-10,000 דולר חייבת להיות מדווחת ל"רשת אכיפת הפשעים הכלכליים" (FinCEN), כמו גם כל פעולה פיננסית חשודה אחרת.

כתוצאה מהפיקוח הנוקשה על הפקדת מזומנים בסכום גבוה, נגרם קושי מסוים בפעולתם של עסקים כשרים, היות שמתעורר חשד ונדרשות אסמכתאות בעת הפקדת מזומן בסכומים גבוהים, וביצוע העברות בנקאיות לאחריהם.

דרכים להלבנת הון[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיטה נפוצה להלבנת הון היא העברת הכסף לגורם ביניים, שמטפל כדרך שגרה בכמות גדולה של כסף מזומן (לדוגמה חנות מכולת). גורם הביניים יפקיד כסף זה לחשבונו ביחד עם סכום שמקורו בעסקים חוקיים, ויעביר את הסכום שמקורו מפוקפק לבעליו באמצעות המחאה או העברה בנקאית, בניכוי עמלה מסוימת. כך מופקד הכסף שמקורו מפוקפק באופן המסווה את מקורו ואת הנהנה ממנו, כך שמתעורר פחות חשד.

שיטה אחרת כוללת הקמתו של עסק (חברת קש), כזה שזרימת הכסף אליו לא יכולה להיות מפוקחת, והעברת הכסף השחור אל עסק זה ותשלום מסים עליו.

הצגת הכסף השחור ככסף שהושג מרווחי הימורים היא דרך נוספת להציג סכומי כסף גדולים כאילו הושגו בדרך כשרה.

המאבק נגד הלבנת הון בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכנת החקיקה נגד הלבנת הון בישראל הייתה ממושכת מאוד ומלאה תהפוכות. בסופו של דבר, חוק איסור הלבנת הון אושר על ידי הכנסת באוגוסט 2000, כ-7 שנים לאחר תחילת העבודה עליו במשרד המשפטים.

הממשל האמריקאי וארגונים בינלאומיים גילו מעורבות עמוקה ומילאו תפקיד מכריע בכל שלבי החקיקה של החוק, תוך הפעלת מכבש לחצים דיפלומטיים וכלכליים כלפי מדינת ישראל. במקביל ללחצים מבחוץ, תהליך העיצוב והחקיקה של החוק אופיין בעימותים ומחלוקות שהתנהלו בין משרד המשפטים שקידם את הצעת החוק לבין משרדי ממשלה וארגונים מדינתיים אחרים. גם מספר קבוצות אינטרס ניהלו מאבקים גלויים וסמויים נגד השלמת החקיקה.[1]

בעקבות חקיקת חוק איסור הלבנת הון ועל-פיו הוראותיו, הוקמה בינואר 2002, במסגרת משרד המשפטים, הרשות לאיסור הלבנת הון. בסוף 2004 תוקן החוק ושמה הוסב לרשות לאיסור הלבנת הון ומימון טרור.

יישום האיסור בהלבנת הון בישראל הוא בתחומים אחדים:

  • בבנקאות - עקב מורכבות הנושא הוקמו בבנקים יחידות ליישום הציות בבנקאות. מהבנקים נדרשו דיווחים אשר מעצם מהותם הוא אוטומטי ולשם כך לא נדרש מאמץ מיוחד, די היה בפעולה של עיבוד נתונים ודיווחים הקשורים בשיקול דעת מספר רב של הפקידים. על הבנק לדווח על מקבל השרות, ללא ידיעתו על כל פעולה הנראית לו כחשודה לאור המידע המצוי ברשות התאגיד על הלקוח ובהתחשב במכלול הנסיבות, לרבות סכומי הפעולה, נחזות בעיניו כבלתי רגילות או חשודות לעניין מניעת הלבנת הון ומימון טרור.
  • בעת היציאה או הכניסה לתחומי מדינת ישראל קיימת חובת דיווח על כספים על מי שנכנס ארצה עם 100,000 ₪ או יותר. יוצא דופן לעניין חוק זה הוא עולה חדש, בכניסתו הראשונה לארץ, בה הוא מורשה להכניס סכום של עד 1.25 מיליון שקלים‏[2]. לצורך קביעת עצם הפרת חובת הדיווח אין צורך לקבוע כי ההפרה נעשתה תוך "כוונה" או "מטרה" או כל יסוד נפשי אחר. די בעצם הקביעה העובדתית שלא קוימה חובת הדווח לפי סעיף 9, כדי להקנות לוועדה את הסמכות לקבוע עיצום כספי‏‏[3].

על פי החוק תוקן חוק הגנת הפרטיות ולפיו ניתן לקיים מאגר מידע לפי החוק איסור הלבנת הון.

פעולות חשודות של הלקוח מדווחות לרשויות ללא ידיעת הלקוח, דבר שלא מאפשר ללקוח להציג הסבר על הפעולה, ולכן הונהגו אמצעי בקרה על מנת שהדיווחים יהיו מבוססים ככל האפשר וימנע מדיווח כאשר סביר כי הפעולה תקינה. כל אחד מהבנקים מקדיש אתר הסברה לציבור בנושא חובת הציות במטרה להציג לציבור כיצד עליו לנהוג ואיך הוא עלול להפגע.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גיל בריצמן ושריג דמארי, איסור הלבנת הון, הוצאת ע.ד. ספרות משפטית, 2003.
  • יעל גרוסמן ורוני בלקין, איסור הלבנת הון להלכה ולמעשה, בורסי הוצאה לאור של ספרי משפט, 2006
  • יאיר דגן, המדריך למניעת הלבנת הון ומימון טרור, הוצאת רונן, 2006
  • אולג קומליק, "מעשה טלאים ופשרות": חוק איסור הלבנת הון- בין הגלובלי ללוקאלי, המחלקה לסוציולוגיה, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב‏, 2008.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מידע על איסור הלבנת הון, באתרי בנקים ישראלים:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]