המדינות והטריטוריות של הודו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ערך מחפש מקורות
רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
ערך מחפש מקורות
רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
סמל הודו
ערך זה הוא חלק מסדרת
ממשל ופוליטיקה של הודו
הרשות המחוקקת

המדינות והטריטוריות של הודו הן החטיבות הפדרליות של הודו, המחולקת ל-28 מדינות ול-8 טריטוריות איחוד (בהן "טריטוריית הבירה הלאומית" דלהי). גבולות המדינות והטריטוריות ומספרן נותנים לשינוי, אשר נמצא בסמכות הפרלמנט ההודי.

מ-1956 קיימות שתי מחלקות של חטיבות מנהל מקומי הודיות: מדינות, בעלות פרלמנט וממשלה הנבחרים על ידי תושביהן, וטריטוריות האיחוד, בהן הממשלה מוקמת על ידי הנציב הכללי הממונה על ידי נשיא הודו.

בתקופת הודו הבריטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הודו הבריטית התחלקה לשני סוגי מדינות – פרובינציות, בשליטה ישירה של המנהל הבריטי, ונסיכויות, בשליטת נסיכיהן. בשלב בו עברה הודו מידי חברת הודו המזרחית הבריטית לידי הכתר הבריטי, היו בהודו 6 פרובינציות אשר נשלטו ישירות על ידי המושל הכללי של הודו, שמינה לכל אחת מהפרובינציות מושל, מפקח או אדמיניסטרטור. מושלי מדינות אלו היו כפופים למושל הבריטי. ערב הכרזת העצמאות היו כבר 17 פרובינציות.

הנסיכויות נוהלו על ידי שליט מקומי, שהכיר בסמכות הבריטית. היו מאות נסיכויות, בגדלים שונים. ברוב הנסיכויות היה נציג של המושל הכללי ש"ייעץ" לרג'ה המקומי בענייני השלטון.

פרט לשלטון הבריטי, שלטו בחלקי הודו שונים בתקופות שונות (בעיקר בערי סחר לאורך החופים) גם ההולנדים, הדנים, הצרפתים והפורטוגזים. ערב הכרזת העצמאות של הודו ב-1947, הודו הצרפתית כללה את פודוצ'רי, קאריקל, ינאון , צ'נדנגאר ומהאה, והודו הפורטוגזית כללה את דאמאן ודיו, דאדרה ונאגר האוולי וגואה.

אחרי הכרזת העצמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקמת הודו ופקיסטן בשנת 1947 לוותה בחלוקת הפרובינציות והנסיכויות בין שתי המדינות החדשות שהוקמו (ראו: חלוקת הודו). היו פרובינציות ונסיכויות שהועברו בשלמותן לפקיסטן או להודו והיו כאלו (כמו פנג'אב ובנגל) שפוצלו בין המדינות, על מדינת ג'אמו וקשמיר ניטש סכסוך שלא נפתר עד היום.

בחוקת הודו, שהתקבלה ב-26 ביוני 1950 נקבעו ארבעה סוגי מדינות, שנודעו על פי הסעיפים שהתייחסו עליהן בנספח לחוקת הודו. מדינות חלק א', שנשלטו בידי מושל שמונה על ידי נשיא הודו ואספה מחוקקת, מדינות חלק ב', שנשלטו על ידי רג'פרמורק ובית נבחרים, מדינות חלק ג' שנשלטו על ידי נציב כללי שמונה על ידי נשיא הודו ומדינות חלק ד', שכללו רק את איי אנדמן וניקובר, שנשלטו על ידי סגן מושל שמונה על ידי ממשלת הודו. בסעיף 370 של החוקה נקבע מעמד מיוחד לג'אמו וקשמיר, והיא הייתה המדינה ההודית היחידה בעלת דגל משלה.

ב-1956 חוקק חוק ארגון מחדש של המדינות, שארגן מחדש את גבלות מדינות הודו על פי קווי חלוקה לשוניים, וכן תוקנה חוקת הודו ליצור שתי סוגי מדינות הודיות: מדינות, שנשלטו על ידי בית הנבחרים שלהם ובראשם הועמד מושל, וטריטוריות איחוד שנשלטו על ידי נציב כללי שמונה על ידי נשיא הודו.

במהלך הגדרת המדינות בהודו ניטש מאבק בין הממשל המרכזי לבין הנסיכים (הראג'ות) על מידת עצמאותם, מאבק שנמשך עד שנות ה-60 והסתיים בניצחון השלטון המרכזי.

במהלך השנים שמאז הכרזת העצמאות ויתרו צרפת ופורטוגל בהדרגה על החזקותיהן בהודו, חלק מהשטחים שהוחזרו להודו (כמו גואה) הוכרזו כמדינות או טריטוריות איחוד.

המדינה האחרונה שהוקמה בהודו היא טלנגאנה, שפוצלה מאנדרה פרדש ב-2014, וטריטוריית האיחוד האחרונות שהוקמו בהודו הן ג'אמו וקשמיר ולדאק שהוקמו ב-2019 בעקבות פיצול מדינת ג'אמו וקשמיר[1].

רשימת המדינות וטריטוריות האיחוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדינות וטריטוריות הודו

הודו מחולקת לקבוצות מדינות על פי מיקומן הגאוגרפי, צפון-מזרח הודו, צפון-מערב המדינה נקרא לרוב צפון הודו, מרכז היבשת הוא גם מרכז הודו והדרום מתחלק לצד המזרחי והצד המערבי.

מדינות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדינה מפה אזור עיר בירה שנת הקמה אוכלוסייה (2011) שטח (קמ"ר)
26 אוטר פרדש
מרכז לאקנאו 1950 199,812,341 243,286
27 אוטראקהאנד
מרכז דהראדון 2000 10,086,292 53,483
19 אודישה
מזרח בובנשוואר 1950 41,974,218 155,820
1 אנדרה פרדש
דרום היידראבד 1953 49,506,799 160,205
3 אסאם
צפון-מזרח דיספור 1950 31,205,576 78,550
2 ארונאצ'ל פרדש
צפון-מזרח איטנגאר 1987 1,383,727 83,743
4 ביהר
מזרח פטנה 1960 104,099,452 94,163
10 ג'הרקאנד
מזרח ראנצ'י 2000 32,988,134 74,677
6 גואה
מערב פאנאג'י 1987 1,458,545 3,702
7 גוג'ראט
מערב גנדינגאר 1960 60,439,692 196,024
9 הימאצ'ל פרדש
צפון שימלה 1971 6,864,602 55,673
8 הריאנה
צפון צ'אנדיגאר 1966 25,351,462 44,212
23 טאמיל נאדו
דרום צ'נאי 1950 72,147,030 130,058
24 טלנגנה
דרום היידראבד 2014 35,193,978[2] 114,840[2]
25 טריפורה
צפון-מזרח אגרטלה 1972 3,673,917 10,492
13 מאדהיה פרדש
מרכז בופאל 1956 72,626,809 308,252
16 מגהלאיה
צפון-מזרח שילונג 1972 2,966,889 22,720
14 מהאראשטרה
מערב מומבאי 1960 112,374,333 307,713
17 מיזוראם
צפון-מזרח אייזול 1987 1,097,206 21,081
15 מניפור
צפון-מזרח אימפאל 1972 2,855,794 22,347
28 מערב בנגל
מזרח קולקטה 1950 91,276,115 88,752
18 נאגאלנד
צפון-מזרח קוהימה 1963 1,978,502 16,579
22 סיקים
צפון-מזרח גנגטוק 1975 610,577 7,096
20 פנג'אב
צפון צ'אנדיגאר 1966 27,743,338 50,362
5 צ'האטיסגאר
מרכז ראיפור 2000 25,545,198 135,194
12 קרלה
דרום טריוונדרום 1956 33,406,061 38,863
11 קרנאטקה
דרום בנגלור 1956 61,095,297 191,791
21 ראג'סטאן
צפון ג'איפור 1956 68,548,437 342,269

טריטוריות איחוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

טריטוריית איחוד מפה עיר בירה אוכלוסייה (2011) שטח (קמ"ר)
A איי אנדמן וניקובר
פורט בלייר 380,581 8,249
D ג'אמו וקשמיר
סרינגאר, ג'אמו 12,258,433 42,241
C דאדרה ונאגר האוולי ודאמאן ודיו
דאמאן 586,956 603
G דלהי
ניו דלהי 16,787,941 1,490
E לדאק
לה 274,289 59,146
F לקשאדוויפ
קאוואראטי 64,473 32
H פודוצ'רי
פודוצ'רי 1,247,953 492
B צ'אנדיגאר
צ'אנדיגאר 1,055,450 114

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יואב קרני, ‏זבנג וגמרנו: הודו מחלקת את קשמיר במהירות מסחררת, באתר גלובס, 8 באוגוסט 2019
  2. ^ 1 2 "Telangana State Profile" (PDF). Telangana government portal. p. 34. נבדק ב-2014-01-01.