מיזוראם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מיזוראם (מדינה)
Mizoram
מדינה / טריטוריה Flag of India.svg  הודו
בירת המדינה אייזול
שפה רשמית מיזו, אנגלית
שטח 21,081 קמ"ר
דירוג שטח בהודו 24
דירוג אוכלוסייה בהודו 27
דירוג צפיפות בהודו 27
אוכלוסייה
 ‑ במדינה
 ‑ צפיפות

888,573‏  (נכון ל-2001)
42 נפש לקמ"ר (נכון ל-2001)
קואורדינטות 23°22′N 90°00′E / 23.36°N 90.0°E / 23.36; 90.0קואורדינטות: 23°22′N 90°00′E / 23.36°N 90.0°E / 23.36; 90.0
אזור זמן UTC +5.5
mizoram.gov.in
מיקומה של מדינת מיזוראם בהודו

מיזוראם (אנגלית: Mizoram) היא מדינה אחת משבע האחיות בצפון-מזרח הודו. היא מוקפת על ידי מיאנמר (בורמה) ומתחברת להודו רק בקצה הצפוני, לשלוש המדינות אסאם, מניפור וטריפורה. זו מדינה הררית שהייתה למדינה ה-23 בפדרציה ההודית בפברואר 1987, עד אז היא הייתה מחוז של אסאם. למיזוראם חשיבות אסטרטגית גדולה בהיותה ממוקמת בין מיאנמר לבנגלדש, עם גבול באורך 722 ק"מ.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טופוגרפיה, גאוגרפיה ואקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במיזוראם נוף הרים גבעות תלולות מגוון. ההרים מתנשאים לגובה ממוצע של 1,000 מטר ומופרדים בנהרות רבים הזורמים דרומה ביוצרם נקיקים ועמקים רבים. הפסגה הגבוהה במיזוראם היא ההר הכחול (פוונגפוי) שגובהו 2,210 מטר.

האקלים במיזוראם מתון : הקיץ נעים והחורף קריר. הטמפרטורות הן 11-21 מעלות צלזיוס בחורף ו 20-29 בקיץ. כל האזור נתון תחת השפעת המונסון וגשם יורד בשפע בחודשים מאי-ספטמבר. ממוצע הגשם הרב שנתי עומד על 2,540 מ"מ. החורף יבש בדרך כלל. עולם החי והצומח במיזוראם מגוון וניחן בשפע עצים ושיחים טרופיים המשגשגים באזור זה, ובמיוחד החיזרן (במבוק) הנתון לתופעת המאוטאם (Mautaam) - בשפת מיזו "מות החיזרן" - פריחה ומוות של כל החיזרן בשנה אחת כל 49 שנה, שבשנה העוקבת יש מכת חולדות המשמידה את כל היבול ולכן כל 49 שנה יש רעב גדול שלאורך ההיסטוריה גרם לרוב לפריצת מלחמות על משאבים זמינים.

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיעור היודעים קרוא וכתוב במיזוראם - 88.8% - הוא השני בגובהו בהודו (אחרי קרלה).

בני מנשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעשורים האחרונים החלו בני המיזו, הנקראים גם לוש'אי (לו-סאיי), קרוביהם של שבטי קוקי-צ'ין, ממדינות מיזוראם ומניפור שבצפון מזרח הודו - לזהות את עצמם כצאצאי השבטים האבודים ולהתקרא בני מנשה. למעלה מאלף מהם עברו בפועל גיור אורתודוקסי ואלפים המירו את דתם ומחכים להתגייר. בתי כנסת ומרכזי לימוד הוקמו באייזול בירת מיזוראם, באימפל בירת מניפור, ובמספר עיירות נוספות. בשנת 2005 הוקפאו הליכי הגיור של בני מנשה עקב בעיות הלכתיות ומתחים שנגרמו ביחסים בין ממשלות ישראל והודו, בשנת 2006 חודשה פעילות הגיור אם כי בממדים צנועים ביותר.

באוקטובר 2006 עלו לארץ כשלוש מאות מבני המנשה ממיזוראם לישראל בליווי תקשורתי גדול, דרך מומבאי, והצטרפו לכאלף בני העדה הנמצאים בארץ. בשל מאבקי כוח בין הרשויות הדתיות, גוירו בני המנשה ברובם על פי מסורת יהדות ספרד, ונשלחו להתנחלויות בשטחי יהודה והשומרון.

מחוזות[עריכת קוד מקור | עריכה]