המועצה המרכזית של יהודי גרמניה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סמל המועצה המרכזית של יהודי גרמניה
בית ליאו באק, מטה המועצה

המועצה המרכזית של יהודי גרמניהגרמנית: Zentralrat der Juden in Deutschland) הוא ארגון יהודי-גרמני הפועל למען יהודי גרמניה והארגון הגדול והמשפיע ביותר בקרב קהילה יהודית זו. המועצה המרכזית הוקמה ב-19 ביולי 1950 כתוצאה מבידוד-יחסי של היהודים בגרמניה בין שאר הקהילות היהודיות בעולם, ועניין גובר והולך בשרידי הקהילה היהודית שלאחר השואה מצד ממשלת גרמניה המערבית . בתחילה, היה ממוקם מטהו המרכזי של המרכזי של הארגון בהמבורג; בשנת 1951 הוא עבר לדיסלדורף ובשנת 1985 לבון, והחל מאפריל 1999 הוא נמצא בבירת גרמניה ברלין. במועצה המרכזית של יהודי גרמניה נמנים כיום כ-105,000 חברים רשומים, אף על פי שנראה כי מספרם של היהודים בגרמניה כפול ממספר זה; רובם לא רשומים בבית כנסת או במשרדי הקהילה. בראשית ימיה, קיבלה המועצה המרכזית של יהודי גרמניה מימון כספי רב ותמיכה רעיונית מצד ממשלת גרמניה, בעוד כיום היא מתבססת בעיקר על תרומות ודמי חבר.

המשימות העיקריות שהארגון לוקח על עצמו הם זיכרון השואה, הן בקרב הקהילה היהודית והן בקרב העם הגרמני כולו; לחימה באנטישמיות, הן בגרמניה עצמה והן מחוצה לה; גיבוש הקהילה היהודית בגרמניה והעשרתה, מניעת התבוללות ויצירת קשרים בין קהילות יהודיות דוברות-גרמנית לקהילות אחרות שאינן כאלה; וחיזוק הקשר בין יהודי גרמניה לישראל.

בתחילה, מנהיגות הארגון הייתה מורכבת מיהודים שנולדו בגרמניה, בעוד רוב יהדות גרמניה הייתה מורכבת מיהודים פולנים ניצולי שואה שנמלטו מהמשטר הקומוניסטי ששרר בפולין של אותם הימים . בשל כך, הארגון קרא לעצמו באותה התקופה "המועצה המרכזית של היהודים בגרמניה" ולא "המועצה המרכזית של יהודי גרמניה". במשך הזמן, נקלטו היהודים ילידי-פולין בגרמניה, וברבות השנים השתלבו חלק מהם בהנהלת המועצה., אם כי גם כיום רוב אנשי הסגל הבכיר של המועצה הינם ילידי גרמניה. בשנות ה-80 המאוחרות שקל הארגון לשנות את שמו; בעקבות התפרקותה, מהגרים רבים מאוד מברית המועצות ומהמדינות שתחת שליטתה נקלטו בגרמניה כמהגרים כתוצאה ממדיניות מכוונת של ממשלת גרמניה שביקשה לחדש את ימי הקהילה היהודית כקדם . כתוצאה מכך היהודים בגרמניה אינם תושביה ה"מקוריים" (למעשה, גם רוב אלה הוותיקים יחסית היו מזרח-אירופאיים במוצאם). ההגירה מברית המועצות שינתה את אופי הקהילה היהודית - היא הביאה איתה יהודים רבים שהיו חילונים וחסרי כל זהות עצמית יהודית , והיה צורך לשלבם בקהילה היהודית הוותיקה. קבוצה זו גם היוותה אתגר עבור המועצה המרכזית שהייתה שמרנית יחסית מבחינת ההקפדה על הלכות הדת .

לאורך ההיסטוריה שלו, ידע הארגון מספר פרשיות שחיתות ואי-סדרים פיננסיים, בעיקר תחת ניהולו של ורנר נחמן . לאחר מותו, ערך הנשיא הבא היינץ גלינסקי - יושב ראש הקהילה היהודית של מערב ברלין במשך 43 שנים - שינויים בהנהלה ובדרגים הנמוכים יותר והכניס דם חדש לארגון. שינויים אלו הביאו ליציבות ולהערכה רבה יותר למועצה המרכזית. בתקופת נשיאותו של איגנץ בוביס נכנסה המועצה המרכזית של יהודי גרמניה במידה רבה יותר מבשנים עברו לשיח הציבורי בגרמניה שלאחר השואה, וההנהגה חשה בטוחה יותר . בשנים האחרונות איתגרה את המועצה המרכזית החלוקה בין יהודים שמרנים יחסית ובין יהודים ליברלים יותר (מבחינה דתית בעיקר). בשנת 2004 פרץ ויכוח פומבי בין נשיא המועצה המרכזית של יהודי גרמניה דאז, פאול שפיגל, לבין מנהיג הארגון הליברלי והקטן יותר "האיחוד הפרוגרסיבי-יהודי של גרמניה" (Union progressiver Juden in Deutschland) שבו חברים כ-3,000 איש, יאן מילשטיין (Jan Mühlstein), כשזה האחרון ביקש מהממשלה תמיכה כספית שווה לארגונו.

נשיאי המועצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם הנשיא תמונה תקופת הנשיאות
היינץ גלינסקי Galinski.jpg 1954-1963
הרברט לווין Lewin.jpg 1963-1969
ורנר נחום Bundesarchiv B 145 Bild-F054976-0008, Werner Nachmann.jpg 1969-1988
היינץ גלינסקי Galinski.jpg 1988-1992
איגנץ בוביס IgnatzBubis1997 091.jpg 1992-1999
פאול שפיגל Paul Spiegel.jpg 2000-2006
שרלוטה קנובלוך 2005 Charlotte Knobloch 800.jpg 2006-

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]