המשבר הפיננסי באסיה (1997)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

המשבר הפיננסי האסיאתי התחיל ביולי 1997, פגע בחלקים נכבדים מאסיה והתרכז בעיקר במדינות דרום-מזרח אסיה. המשבר העלה חששות כי הוא יתרחב ויגרום למשבר פיננסי עולמי.

התפתחות המשבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשבר התחיל בתאילנד עם קריסתו של הבאט התאילנדי בעקבות החלטת ממשלת תאילנד להפסיק הצמדתו של הבאט לדולר ולתת לבאט להסחר בשוק החופשי, לאחר מאמצים מקיפים כדי לתמוך בו מול משבר פיננסי חמור שבחלקו היה מונע על ידי שוק הנדל"ן. באותו זמן, לתאילנד היה חוב חיצוני שהפך את המדינה לפושטת רגל בפועל עוד לפני קריסת המטבע שלה. עם התפשטות המשבר, רוב המדינות בדרום מזרח אסיה ראו גם הם את שערי המטבעות והמניות שלהם צונחים, כמו גם מחירי נכסים אחרים, בד בבד עם עלייה תלולה ומדאיגה של החוב הפרטי.

יחס החוב החיצוני לתוצר מקומי גולמי עלה מ-100% ל-167% בארבע הכלכלות הגדולות ב-ASEAN בשנת 1993-1996, ואז זינק מעבר ל-%180 במהלך המשבר.

למרות שרוב הממשלות באסיה היו לכאורה מבוססות על המדיניות הפיסקלית, יזמה קרן המטבע הבינלאומית (IMF) תוכנית של 40 מיליארד דולר על מנת לייצב את המטבעות של דרום קוריאה, תאילנד ואינדונזיה - הכלכלות שנפגעו קשה במיוחד על רקע המשבר. למרות זאת המאמצים לבלום את המשבר הכלכלי העולמי לא תרמו הרבה כדי לייצב את המצב המקומי באינדונזיה. לאחר 30 שנים בשלטון, הנשיא סוהארטו נאלץ להתפטר ב-21 במאי 1998 בעקבות מהומות לאחר עליית המחירים החדה שנגרמה על ידי פיחות דרסטי של הרופיה האינדונזית.

הצמיחה בפיליפינים צנחה כמעט לאפס בשנת 1998. רק סינגפור וטייוואן נראו מבודדות יחסית מהמשבר, למרות ששתיהן ספגו מכה רצינית, טייוואן בשל גודלה וסינגפור בשל מיקומה הגאוגרפי בין מלזיה ואינדונזיה. עם זאת, בשנת 1999 האנליסטים ראו סימנים שכלכלות באסיה החלו להתאושש.

נפגעים עיקריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תאילנד, אינדונזיה ודרום קוריאה היו לנפגעות הראשיות. הונג קונג, מלזיה, הפיליפינים ולאוס נפגעו גם הן משמעותית. סין, הודו, טיוואן, סיגנפור, וייטנאם ומדינות נוספות נפגעו גם הן - אומנם לא בצורה ישירה אבל על ידי אובדן אמון בשווקים וביקושים נמוכים.

טיפול במשבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטיפול במשבר נעשה על ידי "עסקת חבילה" בין המדינות במשבר לבין קרן המטבע הבינלאומית. קרן המטבע הלוותה הלוואות דולריות גדולות לאותן מדינות בתנאי חד משמעי על פיו עליהן להתחייב: להקטין הוצאות ממשלתיות, לעלות ריבית, לאפשר לבנקים ולעסקים לקרוס ולנסות ולשמור על ערך המטבע שלהן.

הדרישה של קרן המטבע להקטנת הצריכה במדינות הנפגעות, גרמה להקטנת הביקושים בכל האזור שכן המדינות סחרו ביניהן. כאשר תאילנד הקטינה ביקושיה ממלזיה למשל, אז גם זו נפגעה. פרופסור ג'וזף שטיגליץ כינה תופעה זו "רושש גם את שכניך".

התפשטות המשבר אל מחוץ לאסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צמצומי הביקושים וחוסר הביטחון בשווקים הובילו לירידת מחיר הנפט עד ל 8$ לחבית. רוסיה, שכלכלתה נשענת עד היום על ייצוא חומרי גלם נפגעה קשות בשל ההשפעה הישירה של מחירי הנפט וגם בשל ההשפעות העקיפות של המשבר האסיאתי - מה שהוביל למשבר הרובל.

כלכלות כל העולם כמעט הואטו בצורה משמעותית אם כי המשבר פגע בהן פחות מאשר המדינות הנ"ל.