טאיוואן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הרפובליקה של סין
Flag of the Republic of China.svg Republic of China National Emblem.svg
דגל סמל
מוטו לאומי: אין
המנון לאומי: שלושת העקרונות של העם
מיקום הרפובליקה הסינית
יבשת אסיה
שפה רשמית מנדרינית
עיר בירה טאיפיי ‏‏‏[1]
25°02′N 121°38′E / 25.033°N 121.633°E / 25.033; 121.633
העיר הגדולה ביותר טאיפיי
משטר דמוקרטיה נשיאותית
ראש המדינה
נשיא
ראש ממשלה
נשיא
מא יינג-ג'יו
Jiang Yi-huah
הקמה
- הוכרזה

- נוסדה
מהפכת שינהאי
10 באוקטובר 1911
1 בינואר 1912
שטח[2]
- דירוג עולמי
- אחוז שטח המים
35,980 קמ"ר 
139 בעולם
10.34%
אוכלוסייה[3]‏ (הערכה ליולי 2014)
- דירוג עולמי של אוכלוסייה
- צפיפות
- דירוג עולמי של צפיפות
23,359,928 נפש 
51 בעולם
649.25 נפש לקמ"ר
18 בעולם
תמ"ג[4]‏ (הערכה לשנת 2013)
- דירוג עולמי
- תמ"ג לנפש
- דירוג עולמי לנפש
926,400 מיליון $ 
20 בעולם
39,658 $
30 בעולם
מטבע דולר טאיוואני חדש ‏ (TWD)
אזור זמן UTC +8
סיומת אינטרנט .tw
קידומת בינלאומית 886+
Hanzi (traditional).svg
בערך זה מופיע גופן מזרח אסייתי.

כדי שתוכלו לראות את הכתוב בערך זה בצורה תקינה, תצטרכו להתקין גופן מזרח אסייתי במחשבכם. אם אינכם יודעים כיצד לעשות זאת, לחצו כאן לקבלת עזרה.

גורד השחקים טאיפיי 101 בבירה טאיפיי, שהיה עד 2009 המבנה הגבוה בעולם
האי טאיוואן, כפי שצולם מהחלל על ידי NASA

טאיוואן (סינית: 臺灣) או הרפובליקה הסינית (סינית: 中華民國, פיניין: Zhōnghuá Mínguó) היא מדינה דה פקטו הכוללת כיום את האי טאיוואן שלחופי מחוז פֿוּג'ײֶן של סין, וכן קבוצות האיים פנגו, קינמן ומאצו. בעבר כללה הרפובליקה הסינית את כל סין היבשתית. מדינה זו מכונה גם "סין הלאומית", "טאיפּיי הסינית" ו"טאיוואן", כדי להבדילה מהרפובליקה העממית של סין, השולטת כיום בסין היבשתית, הונג קונג, מקאו, האי האינאן ואיים נוספים, ומוכרת בדרך כלל כ"סין העממית" או פשוט כ"סין". באנגלית מכונה טאיוואן בשם Republic of China או ROC ואילו סין נקראת גם People's Republic of China או PRC. כל אחת מהרפובליקות טוענת לריבונות על סין כולה והן אינן מכירות זו בזו, אם כי יש ביניהן קשרי מסחר. "הרפובליקה העממית של סין" מחרימה כל מדינה שמכירה ב"רפובליקה הסינית".

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף המאה ה-19, לאחר מלחמת סין-יפן הראשונה, פלשה יפן לטיוואן כפי שהוסכם בהסכם שימונוסקי. בטיוואן ישבו אז מספר שבטים המפולגים ביניהם. יחסי השבטים הסידיקים (השבטים של הטייוואנים הילידים) עם הכובש הקולוניאלי היפני ידעו רק מורדות. היפנים העבידו את בני השבטים והתעמרו בנשותיהם וילדיהם, אותם חייבו לעבור 'חינוך מחדש' וללמוד יפנית. כך במהלך כל המחצית הראשונה של המאה ה-20 ניסו היפנים ליצור חברה מודרנית "מתורבתת", תוך דיכוי התרבויות המקומיות באלימות מרובה. מונה רודאו, שפלישת היפנים לאי ב-1895 התרחשה בהיותו בגיל צעיר, הצליח לאחד כעבור כעשרים שנה את כל השבטים הילידים ויצא עמם לקרב האחרון בנסיון להציל את אומץ לבם ואת תרבותם הנכחדת באמצעות ההקרבה לאלים ולאבותיהם. במהלכים טקטיים מתוחכמים, נותקו כל קשרי תחנות המשטרה היפניות כהקדמה למכת המחץ שהנחיתו הילידים בוושה, הבירה המתורבתת שהקימו יפן בלב ההרים. מרד זה כונה 'אירועי וושה' והתפתח למרד כללי של רוב השבטים הילידים בהרים תחת מונה רודאו למשך מספר שנים. בסופו של דבר, דוכא המרד ביד קשה בידי היפנים והיה כנראה מהקרבות האנושיים הראשונים שדוכאו באמצעות פצצות כימיות. אחרוני הילידים הלוחמים התאבדו, ומונה רודאו נמצא כעבור מספר שנים מת באחת המערות במעלה ההרים. גופתו הוצגה במוזיאון תקופה, נעלמה ושוב התגלתה, עד שנקברה מחדש לפני מספר שנים באזור ההרים.

הרפובליקה הסינית הוקמה בסין היבשתית אחרי נפילתה של השושלת הקיסרית הסינית האחרונה בשנת 1912. סוּן יאט סֵן נבחר כנשיא הסיני הראשון, אולם שלטונו לא האריך ימים. הרפובליקה נקלעה עד מהרה לאנרכיה, ושליטתו של סון יאט סן נותרה מוגבלת למחוזות הדרומיים של סין. עם מותו ב-1925 תפס את מקומו צְ'יאנג קאי שֵק, שהצליח להשתלט מחדש על סין ולאחד אותה, בעזרתה של ברית המועצות. צ'יאנג קאי שק חדל לשתף פעולה עם ברית המועצות לאחר ניצחונו, והחל לסלק גורמים קומוניסטיים ממוסדות השלטון. הדבר הצית עד מהרה מלחמת אזרחים.

ב-1931 פלשה יפן למנצ'וריה בצפון-מזרח סין וכבשה אותה. המלחמה בין יפן לסין התחדשה עם פרוץ מלחמת סין-יפן השנייה ב-1937, שהחל מסוף 1941 השתלבה במלחמת העולם השנייה. ב-1945 נכנעה יפן לארצות הברית, ואיבדה את שליטתה בסין. עם סילוק היפנים התחדשה מלחמת האזרחים בין צ'יאנג קאי שק ליריביו הקומוניסטים ובראשם מָאוּ דְזֶה דוֹנְג (מאוּ טְסה טוּנְג). המלחמה בסין הייתה אחת מהזירות הראשונות של המאבק בין שתי המעצמות, ברית המועצות וארצות הברית, שהתחולל אחרי מלחמת העולם השנייה. עם זאת, לכל אחת מהמעצמות הייתה הסתייגות מבעלי-בריתה הסינים. סטלין, שליט ברית-המועצות דאז, ראה במאו דזה דונג איום על ההגמוניה שלו במדינות הקומוניסטיות. ארצות הברית הייתה מוטרדת מכך שכספי הסיוע ששלחה לצ'יאנג קאי שק "נבלעו" במנגנון השלטוני המושחת שהתפתח בסין.

מלחמת האזרחים הסינית הסתיימה ב-1949 בניצחונו של מאו דזה דונג, שהקים את "הרפובליקה העממית של סין" ברוב שטחה של סין. ארצות הברית שהסתייגותה מצ'יאנג קאי שק הלכה וגברה, הייתה מוכנה רק לסייע לו להגר לאי טאיוואן ולהגן על האי מפני הכוחות הקומוניסטיים.

הרפובליקה הסינית בהנהגתו של צ'יאנג קאי שק הצטמצמה, אם כן, לשטחו של האי טאיוואן והאיים הסמוכים לו. צ'יאנג קאי שק הוסיף לראות את עצמו כשליטה הלגיטימי של סין כולה, ולכן לא הכריז על עצמאות האי, אלא ראה בו משכן זמני לשלטון החוקי של סין. השלטון הקומוניסטי שהתגבש בסין המשיך מצדו לראות בטאיוואן חלק מסין, והגדיר את האי כ"מחוז מורד". מצב זה שורר עד היום, ומהווה מקור למתיחות בין סין לטאיוואן, ובעקיפין בין סין לארצות הברית.

פוליטיקה ומעמד בינלאומי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מעמדה הבינלאומי של טאיוואן

מעמדה של הרפובליקה הסינית, טאיוואן, מורכב. בפועל זוהי מדינה עצמאית, אולם היא מעולם לא הכריזה על עצמאות ואינה מוכרת כמדינה עצמאית על ידי הקהילה הבינלאומית. לאחרונה מתנהל ויכוח ער בטאיוואן בנוגע להכרזת עצמאות רשמית, בעוד סין העממית מאיימת כי תתקוף את טאיוואן אם זו תכריז על עצמאות.

לאחר היווצרות הישות הפוליטית החדשה באי בתמיכתה של ארצות הברית, ולמרות מחאותיה של ברית-המועצות, זכתה טאיוואן במקום השמור לסין בין חמש החברות הקבועות של מועצת הביטחון באו"ם. מצב זה השתנה עם המהפך שחולל ריצ'רד ניקסון במדיניות החוץ של ארצות הברית, כשכיהן כנשיא בין השנים 1969-1974. בתקופה זו הכירה ארצות הברית בשלטון הסיני הקומוניסטי כשלטון הלגיטימי בסין, ובכך הביאה לסילוקה של טאיוואן מהאו"ם ולקבלת "הרפובליקה העממית של סין" במקומה (על כך ראו בערך סין והאומות המאוחדות). הדבר השפיע על יחסי טאיוואן גם עם מדינות נוספות. עם ההפרדות מסין היבשתית רבות ממדינות העולם (בעיקר מדינות המערב) הכירו בשלטון הטיוואני כשלטון החוקי של סין. אך החל משנות ה-70 רבות מהן החליפו את ההכרה בשלטון סין העממית. כיום רק 24 ממדינות העולם מקיימות יחסים דיפלומטיים עם טאיוון באופן רשמי, אך רובן המכריע מדינות קטנות מאוד או מועטות השפעה בינלאומית.

הדמוקרטיזציה בשלטון שהתחוללה בטאיוואן בשנות התשעים, חיזקה את התומכים בהכרזה על עצמאות טאיוואן ועל ניתוקה מסין. סין העממית הגיבה בחריפות רבה לאפשרות הזאת, ואיימה לפלוש לטאיוואן אם זו תכריז על עצמאות. לעת עתה נשמר הסטטוס קוו, על-פיו הרפובליקה הסינית אינה מוכרת על ידי רוב מדינות העולם ועל ידי רוב הארגונים הבינלאומיים, אולם טאיוואן מוכרת כישות אוטונומית בארגון הסחר העולמי, בוועד האולימפי הבינלאומי ובארגונים בינלאומיים אחרים. רוב מדינות העולם אינן מחזיקות שגרירויות בטאיוואן, ותחת זאת הן שולחות משלחות סחר או משלחות כלכליות שמתפקדות למעשה כשגרירויות.

ארצות הברית בעלת הקשרים ההדוקים עם שתי היריבות עדיין מגינה על טאיוואן באמצעות שליחת כוחות צבא למצר המפריד בין סין לאי, וכן שומרת על הסטטוס קוו באמצעים דיפלומטיים.

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טאיוואן מאופיינת כמשק קפיטליסטי-יזמי מוטה יצוא, בעל שיעורי אינפלציה ואבטלה נמוכים. במשך שלושת העשורים האחרונים, כלכלת טאיוואן צמחה בקצב מרשים של כ-8% בשנה. מאז שנות החמישים, אז זכתה טאיוואן לסיוע כלכלי מסיבי מארצות הברית, התפתחה תעשייתה במהירות. חלקה של החקלאות בתוצר המקומי הגולמי ירד מ-35% בשנות ה-50 של המאה ה-20 ל-2.7% בלבד כיום.

ביחס לשאר שכנותיה, טאיוואן לא נפגעה באופן משמעותי מהמשבר הכלכלי באסיה בשנת 1997. גורם נוסף המבדיל בינה לבין שכנותיה הוא העובדה שכלכלתה מבוססת בעיקר על חברות קטנות ובינוניות, ולא על תאגידי ענק, ששולטים לדוגמה בכלכלות יפן ודרום קוריאה.

טאיוואן היא אחת היצואניות החשובות של מכשירי חשמל, מכונות, חומרת מחשבים (כגון מעבדים ומסכי LCD) ומוצרי תעשייה אחרים. חמש שותפות הסחר הגדולות שלה הן סין העממית, ארצות הברית, הונג קונג, יפן וסינגפור. המטבע המקומי הוא דולר טאיוואני. היא חברה בארגון הסחר העולמי (WTO).

השגשוג הכלכלי הביא להשקעת הון טאיוואני במדינות השכנות במזרח אסיה, ובכלל זה בסין העממית, שמספקת לתעשייה הטאיוואנית כמות גדולה של ידיים עובדות. הפער בין חשיבותה הכלכלית של טאיוואן עבור יריבתה הגדולה, לבין המתיחות הפוליטית המתמדת ששוררת בינה לבין סין, מביא בסופו של דבר, למיתון הסכסוך הפוליטי, ולשמירת הסטטוס קוו המתוח בין המדינות. טאיוואן נכללת ברשימת ארבעת הנמרים של אסיה יחד עם הונג קונג, קוריאה הדרומית וסינגפור.

שוק התקשורת ברפובליקה נשלט על ידי טשונגוואה טלקום שבעבר הייתה חלק של משרד ממשלתי והופרטה במהלך שנת 1996.

חברת התעופה הלאומית של טאיוואן היא צ'יינה איירליינס.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טאיוואן
(למפת טאיוואן רגילה)
מיקום טאיוואן במפת טאיוואן
 
ניו טאיפיי
ניו טאיפיי
ג'ינצ'נג
ג'ינצ'נג
ג'ונגשינג
ג'ונגשינג
השינצ'ו
השינצ'ו
קילונג
קילונג
צ'ייאי
צ'ייאי
טאיוואן
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – טאיוואן (אי)

טיוואן היא אי מדרום מזרח לסין. עיר הבירה טאיפיי נמצאת בצפון האי. במרכז האי ישנה שרשרת הרים ובה נמצא ההר הגבוה ביותר באי הנקרא בשם - הר 'יו-שן' המתנשא לגובה של כ-3,997 מטר מעל גובה פני הים. בדרום האי שוכנות גאושיונג, שהיא העיר השנייה בגודלה במדינה, וטאינאן, שהיא העיר העתיקה במדינה.

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוכלוסיית הרפובליקה הסינית ביולי 2006 עמדה על 23 מיליון אנשים בשטח של 35,890 קילומטר מרובע. צפיפות האוכלוסייה, 640 נפש בקילומטר מרובע, היא ה-12 בגובהה בעולם. 98% מאוכלוסייתה הם סינים בני האן.

פילוג האוכלוסייה לפי דת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏טאיפיי מוגדרת רשמית כ"בירה זמנית", עיר הבירה הרשמית היא ננג'ינג הנמצאת בסין היבשתית.‏
  2. ^ דירוג שטח - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-5 באפריל 2014
  3. ^ דירוג אוכלוסייה - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-5 באפריל 2014
  4. ^ דירוג תמ"ג - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-5 באפריל 2014


מדינות אסיה

אוזבקיסטן · אזרבייג'ן · איחוד האמירויות הערביות · אינדונזיה 3 · איראן · אפגניסטן · ארמניה · בהוטן · בחריין · בנגלדש · ברוניי · גאורגיה 1 · הודו · המלדיביים · הפיליפינים · הרפובליקה הסינית 2 · הרפובליקה העממית של סין · וייטנאם · טג'יקיסטן · טורקיה 1 · טורקמניסטן · יפן · ירדן · ישראל · כווית · לאוס · לבנון · מונגוליה · מזרח טימור 3 · מיאנמר · מלזיה · נפאל · סוריה · סינגפור · סרי לנקה · עומאן · עיראק · ערב הסעודית · פקיסטן · קוריאה הדרומית · קוריאה הצפונית · קזחסטן 1 · קטאר · קירגיזסטן · קמבודיה · קפריסין · רוסיה 1 · תאילנד · תימן


הערות: 1 חלק משטח המדינה נמצא באירופה. 2 הרפובליקה הסינית (טאיוואן) לא מוכרת על ידי האומות המאוחדות כמדינה רשמית. 3 חלק משטח המדינה נמצא באוקיאניה.
אסיה
מדינות עצמאיות "בלתי מוכרות"

Flag of Abkhazia.svg אבחזיה · MNLA flag.svg אזוואד · Flag of South Ossetia.svg דרום אוסטיה · Flag of the Republic of China.svg טאיוואן · Flag of Transnistria.svg טרנסניסטריה · Flag of Nagorno-Karabakh.svg נגורנו קרבאך · Flag of Somaliland.svg סומלילנד · Flag of Kosovo.svg קוסובו · Flag of the Turkish Republic of Northern Cyprus.svg צפון קפריסין