קרן המטבע הבינלאומית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
לוגו קרן המטבע הבינלאומית

קרן המטבע הבינלאומית - International Monetary Fund הוא ארגון בינלאומי המסונף לאו"ם היושב בוושינגטון. הארגון נוסד ב-27 בדצמבר 1945 במטרה לפקח על תקן הזהב והצמדת ערך הדולר לזהב. לאחר ביטול תקן הזהב בשנת 1971 עבר הארגון לעסוק במתן הלוואות ארוכות טווח למדינות מהעולם השלישי, בדומה לתפקיד הבנק העולמי. הארגון מפקח על המערכת הפיננסית העולמית, באמצעות בקרה של שערי החליפין וכן של מאזן התשלומים. הארגון פועל לצד ארגונים כארגון הסחר העולמי והבנק העולמי.

מטרת הקרן[עריכת קוד מקור | עריכה]

על הקמת הקרן הוחלט כחלק מהסדרי ברטון וודס שגובשו לקראת תום מלחמת העולם השנייה ונחתמו ב-22 ביולי 1944. אדריכלי הקרן הם הכלכלנים ג'ון מיינרד קיינס והארי דקסטר וייט. הקרן החלה לפעול ב-1 במאי 1946, בהשתתפות נציגי 24 ממשלות, אשר נבחרו על פי רמת ייצוגן היחסי והשקעתן. הארגון מפרסם תחזיות פיננסיות על מדינות בעולם ומספק הדרכה פיננסית עולמית.

מטרתה המקורית של קרן המטבע הבינלאומית הייתה לספק הלוואות קצרות טווח למדינות במסגרת ההבנות של בסיס הזהב שגובש בהסדרי הסכם ברטון-וודס. במסגרת הסכמי ברטון-וודס התחייבה ארצות הברית לספק למדינות זהב תמורת דולרים, וקרן המטבע הייתה האמצעי לשמור על הסדר זה. עם התמוטטות הסדרי הסכם ברטון-וודס בשנת 1973 ומעבר למערכת מטבע עולמית שבה אין שער קבוע בין המטבעות, נעלם בעצם התפקוד העיקרי שהיה הסיבה להקמת קרן המטבע. מאותה תקופה קרן המטבע העולמית עוסקת למעשה במתן הלוואות ארוכות טווח - כשלמעשה היא והבנק העולמי ממלאים תפקיד דומה.

סל המטבעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Special Drawing Rights - SDR בתרגום חופשי לעברית - "זכויות משיכה מיוחדות" הוא הילך חוקי המשמש את קרן המטבע הבינלאומית. ערכו של ה-SDR משוקלל על פי השווי יחסי של סל המטבעות החשובים - דולר ארצות הברית, אירו, ין יפני ולירה שטרלינג. לפני היות האירו, כלל סל המטבעות את הפרנק הצרפתי והמארק הגרמני. השימוש העיקרי בהילך זה הוא לעסקאות בין מדינות במקרים בהם לא רוצים להצמיד את העסקה למטבע בודד וכן כמטבע הפיצוי הנקוב באמנת ורשה לתעופה.

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארגונים רבים מתחו ביקורת על "חבילות הסיוע" של קרן המטבע הבינלאומית. חבילות אלו ניתנו בעיקר למדינות עניות שנזקקו להן כדי להיחלץ מחובותיהן לבנקים פרטיים ולממשלות מערביות. תוכניות הסיוע של קרן המטבע הבינלאומית כללו תנאים שבהן המדינות נאלצו לעמוד. החבילות כללו דרישות להפרטת שירותים ציבוריים וחברות ממשלתיות, קיצוץ בתקציב הממשלה לשירותים כמו חינוך ובריאות, קיצוץ בסובסידיות למוצרי יסוד, הורדת מכסים, ביטול רגולציה של הממשלות על התנהלותם של עסקים, והכוונת הכלכלה מקיום עצמי ליצוא.

מטרתם המוצהרת של צעדים אלו הייתה לכוון את המדינות העניות לעבר פסים של צמיחה כלכלית ולהקטין את העוני השורר בהן. נראה כי במדינות עניות רבות צעדים אלו הובילו להעמקה של הפערים והמצוקה של השכבות העניות, או של המדינה כולה לפחות לתקופה של כ־20 השנים בהן התוכניות האלו קיימות. דוגמה: תושבים עניים נאלצו לנסות לחיות ללא שרותי בריאות שנעשו מעבר להישג ידם. מדינות רבות נקלעו לחובות גדולים עוד יותר מאשר החובות המקוריים מהם ניסו להיחלץ.

הפניית מדינות רבות מכלכלת קיום לכלכלת יצוא, לדוגמה, גררה היצף של השוק העולמי במוצרי חקלאות ובפלדה. כתוצאה מכך נפלו מחירי המוצרים בשווקים אלו כאשר ההיצע עלה בהרבה על הביקוש. מדינות עניות שלקחו הלוואות כדי לממן את המעבר לכלכלת יצוא, בהסתמך על תחזית המחירים הקודמת, שקעו בחובות גדולים עוד יותר, כשבנוסף לכך הן נאלצות לייבא מוצרים שבעבר ייצרו בעצמן.

הביקורת על קרן המטבע העולמית התחזקה כאשר לרשימת המבקרים הצטרף גם ג'וזף שטיגליץ, שהיה הכלכלן הראשי של הבנק העולמי וזכה לאחר מכן בפרס נובל לכלכלה. שטיגליץ טען שהתוכניות של קרן המטבע הבינלאומית מנוסחות בצורה חשאית ללא השקיפות שהיא מטיפה לממשלות המקבלות ממנה סיוע. הוא גם האשים את הקרן בכך שהיא מדרדרת את כלכלתן של המדינות העניות, שהיא פוגעת בדמוקרטיה ושהיא פוגעת ביציבות הפיננסית העולמית.

יו"ר הקרן[עריכת קוד מקור | עריכה]

יו"ר הקרן כיום היא כריסטין לגארד, לשעבר שרת האוצר של צרפת. לגארד נבחרה ב-28 ביוני 2011 ליו"ר הקרן החדשה ותפסה את מקומו של ג'ון ליפסקי, שכיהן על תקן ממלא מקום המנכ"ל לאחר שמנכ"ל הקרן הקודם דומיניק סטראוס קאהן, התפטר לאחר שהואשם בתקיפה מינית ובניסיון אונס.

הקרן וישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישראל התקבלה לקרן המטבע ב-14 בינואר 1954 מאז שנת 1977 ועלייתו של הליכוד לשלטון, רעיונות קרן המטבע הליברלים השפיעו הן על קובעי המדיניות הכלכלית בישראל והן על מבצעיה - פקידי האוצר לדרגותיהם ועובדי בנק ישראל. סטנלי פישר, נגיד בנק ישראל לשעבר, היה משנה למנכ"ל קרן המטבע הבינלאומית בין השנים 1993 - 2001.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]