העוקץ הניגרי
 |
יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים. | ||
| אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. | |||
"העוקץ הניגרי" הוא אחד מהסוגים הנפוצים יותר של תרמיות ביטחון, בהן הקורבן נופל לתרמית כספית. הונאה זו מתבצעת בדרך כלל על ידי בקשת תשלום בדואר או בדואר האלקטרוני באמצעות פיתויים שונים.
ישנם וריאציות רבות לסוג זה של תרמית, ובהן העוקץ הניגרי (שנקרא גם הונאה ניגרית 419), תרמית האסיר הספרדי, הונאת כסף שחור ותרמית דטרויט (לעתים נקראת תרמית באפלו). המספר 419 מתייחס למספר הסידורי של הפשע בניגריה להתמודדות עם הונאה זו. הונאה זו אינה מוגבלת רק למדינת ניגריה אך נוכלים בניגריה מעורבים בה באופן מיוחד, וזכתה למוניטין מפוקפק בשל היותה מוקד לעבירות הונאה בדואר האלקטרוני. המדינות מהן מגיעה התרמית בדרך כלל הן ארצות הברית, בריטניה וניגריה. מדינות נוספות הידועות במקרים רבים של הונאות שהגיעו מכתובות במדינה הן חוף השנהב, טוגו, דרום אפריקה, הולנד וספרד.
תוכן עניינים |
היסטוריה[עריכה]
הונאות 419 הן סוג של הונאות כספיות הדמות להונאת האסיר הספרדי, שמופיעות לראשונה עוד בשנות ה-20 של המאה ה-20. בתקופה זו הפנייה הייתה בעיקרה לאנשי עסקים, כאשר הבקשה הייתה להבריח מישהו ממשפחה עשירה בכלא בספרד. בתמורה לעזרה, מבקש העזרה מבטיח סכום כסף ר ב- אם יעזרו לו בסכום כסף קטן על מנת לשחד את שומרי בית הכלא. סוג אחד של הונאה מתגלה החל מהמאה ה-18, בתור מכתב שנקרא "המכתב מירושלים", ונראה כמו יומן זכרונות של פושע צרפתי לשעבר וחוקר פרטי. סוג נוסף של הונאה מסוג זה משנתמ 1830 ותוכנו מאוד דומה למה שמועבר בדוא"ל היום: " אדוני, אתה תהיה מופתע לגמרי לקבל מכתב מאדם שאינך מכיר, שעומד לבקש ממך טובה, והולך להעשיר אותך בסכום כסף נכבד".
הונאות 419 מודרניות הפכו פופולריות בשנות ה-80 של המאה ה-20, בזמן השלטון של ששו שאגארי sheshu shagari, שליט ניגריה דאז. ישנם מגוון נוסחים לאותו מכתב. אחד מהם, שנשלח בדואר היה ממוען לאשתו של אדם כלשהו, ושואל לגבי בריאותו ושתיקה ארוכה מאוד מצידו. לאחר מכן נשאל הנמען במכתב מה לעשות עם רווחי השקעה של 24.6 מיליון דולר. בסיום המכתב נכתב מספר טלפון. מכתבים אחרים נראו רשמיים, ונחתמו בשם הדירקטור של תאגיד הנפט הלאומי של ניגריה. אלו ביקשו להעביר 20 מיליון דולר לחשבון הבנק של הנמען. בתמורה להוצאת הכספים האלו מחוץ לניגריה, הנמען יקבל 30% מהרווחים. על מנת להתחיל את התהליך, השולח ביקש מסמכים רשמיים של הנמען, חשבונות בנק ומידע אישי נוסף. מכתבים אחרים דומים נכתבו לכאורה מהנסיך הניגרי, או אנשים אחרים ממשפחת המלוכה המעוניינים בהעברה סכומים גדולים מחוץ למדינה.
תפוצת הדואר האלקטרוני ותוכנות להפצת דואר זבל בהחלט הקטינו את העלות הכספית של ביצוע תרמיות רשת בסגנון זה. למרות שניגריה מוכרת כמרכזן של הונאות אלו, הן מגיעות ממדינות רבות. לדוגמה, בשנת 2006 61% מפשעי האינטרנט אותרו מארצות הברית, 16% מבריטניה ורק 6% מניגריה. אומות נוספות שידועות בתרמיות רשת המגיעות מהן הן חוף השנהב, טוגו, דרום אפריקה, הולנד וספרד.
אחת הסיבות לכך שהתרמית נקראת דווקא "העוקץ הניגרי" היא כמעט קומית - ונובעת מהאופי של אחד מסוגי המכתבים, שמגיע ממשפחת המלוכה הניגרית. ניגריה הפכה למוקד של הונאות מסוג זה, והמספר "419" משויך להן בשל העובדה שזהו הקוד המשטרתי בניגריה לטיפול בתרמיות רשת אלה. אנשים אלו מואשמים בהשגת דבר במרמה ורמאות ברשת. ההתמודדות עם ההונאות בניגריה בעייתית - צעירים משתמשים במחשבים ציבוריים, ושולחים מיילים בתפוצה רחבה, המבטיחים לקורבנותיהם ממון או אהבה בתמורה להבטחה או השקעה קטנה. בשנים האחרונות נעשה מאמץ רב למניעת התופעה, גם על ידי הממשלות וגם על ידי אנשים פרטיים על מנת למנוע מאנשים נוספים ליפול קורבן לעוקץ הניגרי. ב-2004 הממשלחה הניגרית הקימה את EFCC-economic and financial crimes" commission" על מנת להתמודד עם פשעים מסוג זה. ב-2009 ארגון זה הכריז כי בידיו תוכנה מתקדמת שנועדה לאתר מיילים אלה. תוכנה זו פותחה על ידי מיקרוסופט ונקראת "eagle claw". אנשים רבים החלו להיות מודעים להונאות אלו ומנסים להלחם בהן באופן פרטי. אלו מנסים לבזבז את זמנם של מפיצי המיילים בדרכים שונות על מנת לגרום להם לכלות את זמנם לשווא במקום על קורבנות. דוגמה לחשיפה של תרמית "העוקץ הניגרי" היא על ידי גולש שנקרא ג'יימס ט'. קירק, ששלח למוען הניגרי עותק של דרכון עם תמונה של קפטן קירק מ"סטאר טרק", מתוך תקווה שזה יעשה בו שימוש וייעצר.
יישום[עריכה]
הונאה מסוג זה מתחילה ב שליחת מכתב, או הודעה בדואר אלקטרוני שלכאורה נכתבת לאדם מסוים (המקבל), אך למעשה נשלחת לרבים באותו עותק. במכתב ישנה הצעה שבסופה הקורבן ירוויח סכום כסף רב. שורת הנושא במכתב תהיה לרוב בנוסח כזה: "ממשרדו של (אדם בעל תפקיד רשמי או תואר מכובד)- עזרתך נדרשת בדחיפות" ישנם נוסחים רבים לגבי שאר תוכן המכתב, החל מסיפור אישי על ועד פירוט כספי, אך בעיקר מספר על אדם היודע על סכום כסף רב שאינו יכול לגשת אליו מסיבה זו או אחרת, בדרך כלל כי אין לו את הזכות לעשות זאת תחת המשטר, בשל היותו אסיר, אשתו של אסיר ועוד.
נוסחים נוספים[עריכה]
• עובד בנק שהכיר אדם החולה במחלה סופנית ללא קרובים ולפני מותו הפקיד סכום כסף רב.
• אדם שהכיר זר עשיר שטייל במדינתו ומת בתאונה, ללא צוואה או קרובים.
• חייל אמריקאי בעיראק שמצא סכום כסף או זהב רב.
• בכיר בממשל מושחת המעוניין להוציא כספים מהמדינה.
• ידיד או מכר שנמצא בחו"ל ואזל כספו ואיננו יכול להיחלץ.
הממון שמציע המוען יכול להיות כסף מזומן, זהב, העברה בנקאית לחשבון בנק, יהלומים, המחאות ועוד. הסכומים המדוברים עומדים על מיליוני דולרים, ולקורבן מובטחים רווחים נאים מסכום זה, הנעים בין 10% ל-40%. הרווחים מובטחים בתמורה לעזרה. רוב הנמענים לא מגיבים לסוג זה של מיילים, אלא רק אחוז קטן מאמין- אך אחוז קטן זה הופך את ההונאה לשווה, בשל העלות הנמוכה של תפוצת דואר אלקטרוני והרווח הפוטנציאלי הגדול למבצע ההונאה. הסיבה לכך היא שהסכומים שמבצעי ההונאה מבקשים הינם קטנים מהרווחים המובטחים בעסקה (הסכומים שהקורבנות צריכים לשלם כשוחד לסוהרים, עלות העברה בנקאית וכו')- והקורבנות כבר רואים את הרווחים הגדולים לכאורה.
הונאות אלו מבוצעות בצורה מאורגנת בניגריה, וכוללות משרד, מספרי טלפון, ולרוב אף קשרים עם הממשלה והרשויות במדינה. גם אלו שמנסים לעקוב אחר הארגון שממנו נשלח המייל מגלים גוף רשמי ואמין לכאורה. רמאים מסוג זה יפנו בדרך כלל לאנשים מבוססים, קבוצות השקעה או גופים עסקיים. חלק מהונאות מסוג זה פחות מאורגנות ומנוהלות על ידי אנשים פרטיים, ואלו משתמשים בתוכנות להפצת דואר זבל לכל עבר. אם הקורבן נופל ברשת, מבצע התרבית שולח מסמך מזויף בעל חותמות רשמיות. הונאות "419" לרוב משתמשות בכתובות מזויפות ותמונות שנלקחו מהרשת על מנת להציג את עצמם. אנשים נוספים שלכאורה מעורבים במכתב זה הינם פיקטיביים. עובדה חשובה בנוגע לכלל הונאות מסוג זה היא שהעברת הכסף בחזרה אל הקורבן אינה מתרחשת לעולם. מבצעי ההונאה מסתמכים על כל שעד שהקורבן יבין שכספו לא יחזור לעולם הוא הספיק לשלוח מאות ואלפי דולרים, בדרך שאי אפשר לאתר. במקרים קיצוניים הקורבן לא מבין שהוא נפל לתרמית, ותרמיות אלו לא מדווחות.
לרוב מכתבים אלו מופצים מחיבורי אינטרנט במקומות ציבוריים. כתובת המייל של הנמען מועתקים למחשב בודד או לכרטיס זיכרון נפרד. מקומות אלו מגבים את הרמאים ונותנים להם שירותים. בנוסף, בניגריה קיימים נותני שירותים לזיוף מסמכים. ב-2005 הופצה ברשת הונאה שעליה חתום ראש הממשלה olusegun obasanjo, והרשויות הניגריות תפסו כמויות של דרכונים זרים וניגרים, אלפי מסמכים לגבי העברות בנקאיות ומחשבים. מבצעי מזימות רבות כאלו דורשים מהקורבנות מספרי חשבון בנק, בדרך כלל כמבחן לנכונותו של הקורבן להמשך התהליך והרווחה הגדול. הרמאים מבקשים שהתשלום יועבר בעזרת שירותי העברה בנקאית כמו וסטרן יוניון או moneygram. הרמאי מסביר את רצונו בהעברה בנקאית בכך שהוא המהיר ביותר- ולכן הרווחי ביותר לקורבן . למעשה, זוהי הדרך המהירה ביותר לגביית הכסף- שבה אין אפשרות לאתר את היעד ממנו נמשך הכסף. מספרי הטלפון בהם משתמשים בסוג זה של מזימות בדרך כלל מגיעים מטלפונים ניידים. בחוף השנהב הרמאי יכול לקנות מכשיר סלולרי זול עם כרטיס שיחות בתשלום מראש ללא מתן פרטים. אם הרמאים מאמינים שהתגלו- בקלות הם נפטרים מהטלפונים הניידים וקונים חדשים. אחוז ההצלחה של תרמיות אלו קשה למדידה, מאחר שאלו מתנהלים בצורה בלתי חוקית ולא שומרים על מספר טלפון או כתובת מסוימת. אחד ממבצעי התרמיות הודה כי הוא שלח 500 מיילים ליום, וקיבל כ7 תגובות. כאשר נענה, הוא היה בטוח ב70% שהחל משלב זה הוא יקבל את הכסף. אם עשרות אלפי מיילים נשלחים כל יום- גם תגובות מעטות הופכות את שליחת המייל לשווה.
