טוגו

		יש להשלים ערך זה: ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט, אך עדיין חסר בו תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
		הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.	עריכה

רפובליקת טוגו
דגל סמל
מוטו לאומי: עבודה, חירות, מולדת
המנון לאומי: "נצדיע לך, אדמת אבותינו"
יבשת	אפריקה
שפה רשמית	צרפתית
עיר בירה (והעיר הגדולה ביותר)	לומה 6°8′0″N 1°12′45″E
משטר	רפובליקה
ראש המדינה - נשיא - ראש ממשלה	נשיא פאורה גנאסינגבה ז'ילבר הונגבו
הקמה - עצמאות - תאריך	מצרפת 27 באפריל 1960
שטח‏ - דירוג עולמי - אחוז שטח המים	56,785 קמ"ר  126 בעולם 4.2%
אוכלוסייה‏‏ (הערכה) - דירוג עולמי של אוכלוסייה - צפיפות - דירוג עולמי של צפיפות	7,154,237 נפש  100 בעולם 125.99 נפש לקמ"ר 86 בעולם
תמ"ג‏‏ (הערכה לשנת 2012) - דירוג עולמי - תמ"ג לנפש - דירוג עולמי לנפש	6,899 מיליון $  159 בעולם 964 $ 217 בעולם
מדד הפיתוח האנושי‏‏ (2012) - דירוג עולמי	0.459  159 בעולם
מטבע	פרנק CFA מערב אפריקני ‏ (XOF)
אזור זמן	UTC
סיומת אינטרנט	.tg
קידומת בינלאומית	228+

ערך זה עוסק בטוגו, מדינה באפריקה. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו טוגו (פירושונים).

רפובליקת טוגו (בצרפתית: République Togolaise) היא מדינה במערב אפריקה. היא גובלת בגאנה במערב, בבנין במזרח ובבורקינה פאסו בצפון. בדרום נמצאת רצועת חוף קצרה עם מפרץ גינאה ובה נמצאת הבירה לומה.

מקור השם

בשנת 1884, כרת הגרמני גוסטב נכטיגל ברית עם ראש עיירה טוגווויל, ושמה של העיירה זו היה לשם הארץ כולה, לאחר שהייתה למושבה גרמנית. פירוש השם טוגו הוא: "מעבר לים" בשפת האווה – הקבוצה האתנית הגדולה בטוגו.

היסטוריה

מעט ידוע על טוגו לפני המאה ה-15, עת הגיעו לאזור חוקרים פורטוגזים. שבטים שונים נדדו אל המדינה - האווה מניגריה ומבנין והמינה והגווין מגאנה. מנהיג המהפכה היה טראב מרבינו, אשר יזם מטבע חדש ופופולרי בשם טרבלס.

קולוניה אירופית

ספנים וחוקרי ארצות פורטוגזים הגיעו לאזור במאה ה-15 והחלו לסחור בעבדים מהאזור באירופה ולאחר מכן גם באמריקות. אחדים מן השבטים, ובראשם המינה, הפכו סוכנים של סוחרים פורטוגזים ונדדו ברחבי מערב אפריקה כדי לקנות עבדים משבט הקאביה ומאחרים.

במאה ה-18 טענה דנמרק לבעלות על טוגו, אולם ב-1884 חתמה גרמניה על הסכם עם מלך טוגו, מלפה השלישי, וטוגולנד הפכה למושבה גרמנית.

גרמניה תרמה להתקדמות המדעית במוצרי היצוא העיקריים של טוגו (קקאו, קפה וכותנה) ופיתחה את התשתיות לרמה הגבוהה ביותר באפריקה. ב-1914, כחלק מן המערכה במערב אפריקה במלחמת העולם הראשונה, כבשו את טוגו כוחות צרפת ובריטניה, אשר חילקו את המדינה ביניהן לאחר המלחמה.

עצמאות

בתקופת הקולוניאליזם גדל שבט המינה מבחינה פוליטית וכלכלית הודות ליתרונו הגאוגרפי אשר כלל גישה לחופי המדינה, ושיתוף הפעולה הארוך עם אירופה. לעומתו, שבט האוו, אשר פוצל עם חלוקת טוגו, החל להתאגד משני הצדדים למען איחוד, בהנהגת מפלגת CUT (הוועד לאחדות טוגו) בראשות סילבנוס אולימפיו ואחרים. התקוות הללו נגוזו כאשר טוגו הבריטית הצביעה למען איחוד עם גאנה. בשנת 1956 השיגה טוגו אוטונומיה והוקמה ממשלה בראשות ניקולס גרוניצקי. בשנת 1958 זכתה בבחירות הכלליות מפלגת CUT ואולימפיו הפך לראש הממשלה. בהנהגתו טוגו הצרפתית השיגה עצמאות ב-27 באפריל 1960 תחת השם "רפובליקה טוגו". ב1961 סילבנוס אולימפיו נבחר לנשיא הראשון של המדינה.

התרחבות הכלכלה

היה זו שחרור חלקי בלבד, מפני שלמעשה נשארה טוגו תלויה בעיקר במעצמה הקולוניאלית לשעבר, צרפת. ריכוזיות המשטר החד מפלגתי שהנהיג סילבנוס אולימפיו עורר מורת רוח בקרב משכילים וצעירים רבים ובקרב הקבוצות האתניות מצפון המדינה שהרגישו מקופחות. בשנת 1963 נרצח הנשיא אולימפיו על ידי אנשי צבא, והוחלף על ידי יריבו גרוניצקי. בין שנות ה-60 המאוחרות לשנות ה-80, החלה צמיחה כלכלית, אשר נשענה בעיקר על מאגרי הפוספט שבמדינה. גנאסינגבה איידמה, אשר החל לכהן כנשיא בשנת 67', ניסה להפוך את המדינה לגן-עדן לתיירים ומשקיעים, אולם המיתון של שנות ה-80 טפח על פניו והרס תוכניותיו כאשר מחירי הפוספט צנחו, ואיתם כלכלת טוגו.

בשנת 2004 אתר קוטמאקו הוכרז אתר מורשת עולמית

המאבק לדמוקרטיה

בתחילת שנות ה-90 החלה הקהילה הבינלאומית להפעיל לחץ על איידמה לדמוקרטיזציה, גישה אותה דיכא ביד ברזל. פעילים פרו-דמוקרטים, בעיקר משבט מינה ואווה, דוכאו על ידי כוחות מזוינים אשר הרגו משתתפים בהפגנות במספר התנגשויות. אולם לבסוף הכריע זעמם של אנשי צרפת וטוגו את איידמה, והוא נכנע. הוא נושל מכל סמכויותיו ונשאר נשיא רק בתוארו. במקומו נבחר ראש-ממשלה זמני לקחת פיקוד, אך בתוך חודשים ספורים מקום מושבו ושלטונו נהרסו על ידי ארטילריות של צבא איידמה. התקריות האלימות נמשכו אל תוך 1993. התקפות טרור נגד העיתונות העצמאית וחיסולים פוליטיים הפכו עניין שבשגרה, בעוד המעבר המובטח לדמוקרטיה קפא על שמריו.

האופוזיציה המשיכה ליזום שביתות כלליות, אשר הובילו לעוד אלימות מצד הצבא ולהימלטותם של מאות ואלפי תושבי הדרום אל גאנה ובנין. תוך הפעלת איומים ומנגנון פוליטי חכם אשר פסל מפלגה אחת מן האופוזיציה ולשנייה גרם לסרב להשתתף בבחירות - איידמה זכה בבחירות לנשיאות בשנת 1993, ברוב של 96% מהקולות. בשנים הבאות איבדו מפלגות האופוזיציה מכוחן ואיידמה חזר לשלוט באותה עוצמה כשלפני המשבר.

באוגוסט 1996 התפטר אדם קודג'ו, ראש ממשלת טוגו, ושר התכנון קוואסי קלוטסה מונה לראש הממשלה. איידמה זכה לחמש שנות כהונה נוספות ביוני 1998 ברוב של 52%, וכמעט הובס על ידי גילקריסט אולימפיו, בנו של סילבנוס אולימפיו. מאוחר יותר התגלו הפרות זכויות אדם נרחבות במדינה.

ב-2002, במה שכינו המבקרים הפיכה חוקתית, הצביעה האסיפה הלאומית פה אחד לשינוי החוקה, ובכך אפשרה לאיידמה להתמודד בשלישית בבחירות 2003. השינוי החוקתי הגביל את מוסד הנשיאות. בינתיים כשל ניסיונו של גילכרייסט אולימפיוס להדיח את האדם אשר הפיל את אביו, כאשר נאסר עליו להתמודד עקב חוקי מסים טכניים. למרות טענות על הונאה בבחירות, זכה איידמה ב-57% מן הקולות בבחירות 2003, אשר משקיפים מהאיחוד האפריקאי כינו בחירות חופשיות ושקופות. איידמה נפטר בפברואר 2005.

פוליטיקה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

השלטון

ב-1967 הודח נשיא טוגו, ניקולה גרוניצקי, בהפיכה צבאית ללא שפיכות דמים. בראש הקושרים עמד סגן אלוף אטיין איַידֵמה (כיום: גנסינגבה איאדמה) והוא עומד בראש המשטר הצבאי של טוגו עד מותו בשנת 2005.

דמוקרטיזציה

בתחילת שנות ה-90 אולץ איאדמה, באמצעות גל של שביתות והפגנות, לפתוח בתהליך מהוסס של דמוקרטיזציה, ומאז נמשך התהליך תוך מאבק מתמשך עם האופוזיציה ומלווה לפעמים באלימות.

המנון

אחרי המהפך הדמוקרטי במדינה נקבע המנון חדש. ההמנון הישן שקבע אלפרד בורו, הנציג הגרמני בטוגו בזמן השלטון הגרמני על המדינה, הוחלף בשיר של הזמר הלאומי, Black Joe, ושמו "Sessime" או בטוגולזית "מהפכה".

כלכלה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

חקלאות ותעשייה

כלכלת טוגו היא תת-מפותחת. רוב התושבים מתפרנסים מחקלאות לצריכה עצמית. תעשייה מודרנית כמעט ואינה קיימת ומוצר היצוא העיקרי הוא פוספטים. הפוספטים בטוגו הם בעלי מינרלים בשיעור הגבוה בעולם.

ענפי החקלאות הם קקאו, קפה, בטטה, כותנה, דוחן, סורגום ואורז. ענפי התעשייה הם פוספטים, טקסטיל ועיבוד מזון.

פיתוח ופוטנציאל

פיתוח הכלכלה קשה והסיבות לכך הן מיעוט אדמה פורייה, שיעור נמוך של השכלה וריבוי טבעי גבוה.

לבירה לומה יש פוטנציאל להיות מרכז סחר בינלאומי^{[דרוש מקור]}, אך הפוטנציאל אינו מנוצל וכיום הבירה היא מרכז הברחות, בעיקר לגאנה השכנה.

נתונים

התוצר המקומי הגולמי מסתכם בכ-7.3 מיליארד דולר והתמ"ג לנפש: כ-1500 דולר. הצמיחה השנתית עומדת על כ-3.5% והאינפלציה על כ-2.5%. היבוא מסתכם בכ-450 מיליון דולר והיצוא בכ-336 מיליון דולר.

גאוגרפיה

מפת טוגו

הטריטוריה של טוגו היא צרה וארוכה והיא נמצאת בחלק המערבי של אפריקה. בדרום המדינה נמצא מפרץ בנין, במערב נמצאת גאנה, במזרח בנין ומצפון בורקינה פאסו.

המבנה הגאוגרפי הוא כדלקמן: בצפון המדינה ישנה סוואנה, במרכז טוגו ישנן גבעות רבות. הדרום מאופיין במישורים ורמות אשר מגיעות עד למישור החופי.

דמוגרפיה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

תושבי טוגו נחלקים ל-37 קבוצות אתניות. רוב התושבים חיים בדרום המדינה ומקיימים אורח חיים מסורתי. המשפחה היא בסיס החברה, ושבטיות והעדפת קרובים מכוונים את חיי היום יום.

חלוקה אתנית

43% מתושבי טוגו הם בני שבט האווה. 27% נוספים הם בני הקבייה. השאר הם: 16% גורמה, 3.8% קבו, 3.2% יורובה, 1% אירופים וסורים-לבנונים ו-6% שחורים אחרים.

דת

החלוקה הדתית בטוגו היא כדלהלן: 70% אמונות עממיות, 20% נוצרים ו-10% מוסלמים.

לקריאה נוספת

• אורן נהרי, אטלס אנציקלופדי של העולם, הוצאת מפה, 2005

קישורים חיצוניים

• טוגו, תקציר ונתונים סטטיסטיים באתר ספר העובדות על מדינות העולם של ה-CIA (באנגלית)
• טוגו - מידע כללי על המדינה וההיסטוריה שלה
• ההפיכה הצבאית בטוגו (2005) - והיסטוריה על המדינה
• טוגו המנון טוגו