הפוגרומים בלבוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הפוגרומים בלבוב היו שני מעשי טבח ביהודי העיר לבוב וסביבתה שבפולין הכבושה (כיום באוקראינה), אשר התרחשו בין ה-30 ביוני ל-2 ביולי ובין ה-25 ביולי ל-29 ביולי 1941, בתקופת הכיבוש הנאצי בפולין במלחמת העולם השנייה. לפי נתוני יד ושם, 6,000 יהודים נרצחו בפוגרומים על ידי יחידות איינזצגרופן, לאומנים אוקראינים וחברי המיליציה האוקראינית. ערב מלחמת העולם השנייה, הייתה קהילת יהודי לבוב הקהילה השלישית בגודלה בפולין, ובזמן המלחמה, עקב נהירה של פליטים יהודים שברחו אליה מאימת הנאצים, גדלה הקהילה לכדי 200,000 נפש. יש הטוענים כי מסמכים שנחשפו לאחרונה מעידים כי מעורבותה של קבוצת "ארגון הלאומנים האוקראינים" בפוגרומים הייתה קטנה מכפי שנחשב תחילה‏[1].

הפוגרום הראשון[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיד עם כניסתם של הגרמנים לעיר, אירגנו יחידות האייזנצגרופן בשיתוף עם לאומנים אוקראינים פוגרום, כביכול כתגובה לרציחתם של כ-2,000 עד 10,000 אסירים בידי הנ.ק.ו.ד. (בעיקר אינטלקטואלים ופעילים פוליטיים פולנים ואוקראינים) בשלושת בתי הכלא בלבוב. על פי מומחים אוקראינים, מרבית הקורבנות מקרב האסירים היו אוקראינים. אף על פי שבין קורבנות הנ.ק.ו.ד. היו גם יהודים, אלו הואשמו על ידי חלק מהאוקראינים בשיתוף פעולה עם הסובייטים. טרם מעשי הטבח, הפיצו הגרמנים והאוקראינים שמועות הקושרות את היהודים לרצח אסירים פוליטיים אוקראינים. בכך שילהבו את ההמון, שהחל במעשי תקיפה, התעללות, עינויים ורצח של יהודים, ובאונס של נשים יהודיות תוך כדי תיעוד המעשים על ידי חיילים גרמנים‏[2]. בפוגרום השתתפה גם המיליציה האוקראינית, שהוקמה על ידי ארגון הלאומנים האוקראינים לאחר כיבוש העיר. כמעט 4,000 יהודים מיהודי העיר נרצחו במהלך הפוגרום, שנמשך מסוף חודש יוני ועד לתחילת יולי‏[3].

ימי פטליורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פוגרום שני התרחש בעיר בסוף חודש יולי 1941, וזכה לכינוי "ימי פטליורה" על שמו של המנהיג האוקראיני סימון פטליורה שנרצח על ידי יהודי. את הפוגרום אירגנו גורמים בחוגים הלאומניים האוקראיניים בעידוד הגרמנים. ב-25 ביולי חברו מיליטנטים אוקראינים מאזורי הסביבה למיליציה האוקראינית, ויחד פתחו במעשי אלימות כנגד יהודי העיר, והסתערו עליהם באלות, בסכינים ובגרזנים. יהודים הובלו אל בית הקברות היהודי, שם נרצחו באכזריות. שוטרים אוקראינים נעו בקבוצות קטנות וסרקו אחר יהודים מרשימות, בעיקר מקרב האינטליגנציה היהודית. אלו רוכזו, הוכו, ונרצחו בחלקם. כ-2,000 יהודים נרצחו במהלך ימי הפוגרום‏[4].

לאחר הפוגרומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הפוגרומים הקימו הנאצים בעיר את גטו לבוב, שאיכלס כ-120,000 יהודים אשר גורשו רובם למחנה ההשמדה בלז'ץ או נרצחו בתחומי העיר במהלך השנתיים שלאחר הפוגרומים. קהילת יהודי העיר הושמדה כמעט לחלוטין עקב הפוגרומים, מעשי הרצח של יחידות האייזנצגרופן, התנאים הקשים בגטו והגירושים למחנות הריכוז הנאציים, ביניהם מחנה העבודה ינובסקה שבפאתי העיר. כ-200 עד 300 יהודים בלבד נותרו בעיר עם כניסת הצבא האדום אליה ב-1944.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]