שלום שוורצבארד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שלום שוורצבארד
Schwartzbard Sholom.jpg
קברו של שלום שווארצבארד באביחיל
הכיתוב על קברו של שלום שווארצבארד באביחיל. נלב"ע-נלקח לבית עולמו.
לוחית זיכרון ליד קברו של שלום שווארצבארד באביחיל

שלום שמואל שוורצבּארד (או שולם שמיל שוורצבּורד; בכתיב לועזי: Scholom Schwartzbard; ברוסית: Самуил Исаакович Шварцбурд, סמואיל איסַקוביץ [בן-יצחק] שווארצבורד; תרמ"ו, 18 באוגוסט 1886א' באדר תרצ"ח, 3 במרץ 1938), מכונה "הנוקם" ומוכר גם בשם העט היידי שלו "בעל-חלומות" (מבוטא: "בעל-חלוימס"), היה אנרכיסט ומשורר יידי בעל אזרחות צרפתית ממוצא בסרבי, אשר היה קשור לחוגי האנרכיסטים מבסרביה. התפרסם כאשר בחודש מאי 1926 התנקש בפריז בסמיון פטליורה, מנהיג הרפובליקה העממית של אוקראינה, שהואשם בטבח היהודים באוקראינה בתקופת מלחמת העולם הראשונה. שווארצבארד זוכה על ידי בית המשפט הצרפתי מכל אשמה.

הנרצח, סמיון פטליורה, היה מנהיג אוקראיני שאנשיו ביצעו פוגרומים אכזריים, שדדו ואנסו אלפי יהודים באוקראינה המזרחית בימי מלחמת האזרחים של 19181920, עד לכיבוש אוקראינה על ידי הצבא האדום.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלום שוורצבארד נולד לחיה ויצחק, בעיר איזמאיל בבסרביה (כיום במחוז אודסה באוקראינה) בשבת נחמו של שנת 1886. שלושת אחיו נפטרו קודם שנולד חוץ מאח אחד, מרדכי, שלימים היגר לאנגליה. סמוך להולדתו עברה משפחתו לעיר באלטה, לאחר שכל היהודים גורשו בפקודת השלטונות מאזורי הגבול של האימפריה הרוסית. אמו נפטרה בצעירותו, והוא למד שענות. שוורצבארד הצטרף לקבוצות של מהפכנים, נכלא, וכשהשתחרר נמלט לווינה. בווינה השתתף בשוד בית מרזח, ונדון לארבעה חודשי מאסר.

בשנת 1910 הגיע לפריז, והתחתן עם בת דודתו, אנה. ב-25 באוגוסט 1914 התגייס ללגיון הזרים הצרפתי, והשתתף בקרבות מלחמת העולם הראשונה. במרץ 1916 נפצע קשה, ואושפז חודשים רבים בבית חולים. על שירותו הוענק לו עיטור "צלב המלחמה".

בעקבות המהפכה הרוסית חזר שוורצבארד לאוקראינה, ועסק בארגון הגנה ליהודים. בסוף 1919 חזר לפריז, לעבודת השענות, ושם הגיעה אליו השמועה שסמיון פטליורה, האיש שבתקופת שלטונו באוקראינה נערכו פוגרומים קשים ביהודים, עבר להתגורר בעיר.

ב-25 במאי 1926 התנקש שוורצבארד בחייו של פטליורה, המנהיג הגולה של הרפובליקה העממית של אוקראינה, כנקמה על הפוגרומים ועל רצח בני משפחתו, ולמחרת מת פטליורה מפצעיו. ההתנקשות ארעה ברחוב ראסין, שבסמוך לבולוור סן-מישל שברובע הלטיני, בעת שפטליורה יצא ממסעדה. שוורצבארד ירה בפטליורה חמש יריות מאקדחו.

שוורצבארד נעצר במקום, ונכלא עד למשפטו, שהחל ב-18 באוקטובר 1927. המשפט נערך במשך שמונה ימים בפני חבר מושבעים. עם תום עדויות התביעה, שנסתרו על ידי הסניגור היהודי-צרפתי אנרי טורס, תוך עשיית רושם רב על המושבעים באשר למניעי הרצח, החליט הסניגור לוותר על מרבית עדי ההגנה. אב בית הדין הנחה את המושבעים לשקול חמש שאלות כשהם באים לחרוץ את דינו של שוורצבארד:

  • האם הוא אשם בפגיעה פטליורה ובפציעתו?
  • האם גרמו פגיעות אלה למותו של פטליורה?
  • האם התכוון שוורצבארד לגרום למותו של פטליורה?
  • האם פעל שוורצבארד במחשבה תחילה?
  • האם שוורצבארד עשה את מעשהו במארב?

לאחר התייעצות שנמשכה חצי שעה בלבד ענה חבר המושבעים בשלילה לכל השאלות הללו, ובהתאם לכך נפסק כי שוורצבארד זכאי.

רחוב "הנוקם" בבאר שבע, לזכרו של שלום שוורצבארד

שוורצבארד ניסה לעלות לארץ ישראל, אך נתקל בסירוב של שלטונות המנדט. ב-1937 נסע לדרום אפריקה, כדי לגייס כספים להוצאת אנציקלופדיה יהודית כללית ביידיש. ב-3 במרץ 1938 (א' באדר תרצ"ח) נפטר בקייפטאון, ונקבר בה. הוא ביקש שעצמותיו יועלו לארץ ישראל, ובסוף 1967 מולאה בקשתו, ארונו הועלה ארצה והוא נטמן בבית העלמין במושב אביחיל בלוויה רבת משתתפים במעמד השר מנחם בגין.‏[1]

קברו של שווארצברד נמצא במקום נפרד מהקברים, סמוך לחלקה הצבאית. ליד הקבר יש שלט בעברית ואנגלית המספר על שווארצברד ועל ההתנקשות בפטליורה.

על שמו של שוורצבארד נקראו רחובות במספר ערים בישראל (חלקם על שם כינויו, "הנוקם").

כתביו ומסמכיו שמורים בארכיון ייוו"א (המכון למחקר יהודי) בניו יורק.‏[2]

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בעל החלומות, טרוימען און ווירקליכקייט: ליעדער, פריז: מיט בעשטעלונגען זיך צו ווענדען, S. Schwarzbard,‏ 1920. (ביידיש)
  • ספר חיי: זכרונות (ערוך בידי א' אשמן), תל אביב: מצפה (דפוס אחדות), תרצ"א.
  • אין קריג מיט זיך אליין, שיקגו: שלום שווארצבארד קאמיטעט, 1933. (ביידיש)
  • אינ’ם לויף פון יארן, שיקגו: שלום שווארצבארד קאמיטעט, 1934. (ביידיש)

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]