הקרקס המעופף של מונטי פייתון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הקרקס המעופף של מונטי פייתון
Monty Python's Flying Circus
סוגה סדרת טלוויזיה קומית עריכת הנתון בוויקינתונים
יוצרים מונטי פייתון עריכת הנתון בוויקינתונים
בימוי איאן מקנוטון
ג'ון הווארד דייוויס
שחקנים
ארץ מקור הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר עונות 4 עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר פרקים 45 עריכת הנתון בוויקינתונים
הפקה
מפיק איאן מקנוטון עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת הפקה BBC עריכת הנתון בוויקינתונים
הפצה נטפליקס עריכת הנתון בוויקינתונים
אורך פרק 30 דק' עריכת הנתון בוויקינתונים
שידור
רשת שידור BBC One עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת שידור מקורית 5 באוקטובר 1969 – 5 בדצמבר 1974 עריכת הנתון בוויקינתונים
קישורים חיצוניים
דף הבית
דף התוכנית ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
עטיפת מארז ה-DVD של הסדרה

הקרקס המעופף של מונטי פייתוןאנגלית: Monty Python's Flying Circus) היא סדרת טלוויזיה ששודרה בערוץ BBC בשנים 19691974. התוכנית נכתבה על ידי קבוצת קומיקאים בריטים צעירים שנודעו מאז בשם מונטי פייתון, והיא מוכרת כתופעה ששינתה את פני הקומדיה הבריטית. הסדרה מורכבת מ-45 פרקים שלוקטו ב-4 עונות.

בישראל, הסדרה שודרה בערוץ ביפ.

הפקת התוכנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסדרה נכתבה והופקה על ידי גרהאם צ'אפמן, ג'ון קליז, טרי גיליאם, אריק איידל, טרי ג'ונס ומייקל פיילין שנודעים כ"חבורת מונטי פייתון" והפיקו סרטים ותוכניות נוספות. קליז עזב את הסדרה לאחר העונה השלישית, ולא הופיע בעונה הרביעית אף על פי ששמו צוין בכתוביות. ניל אינס ודאגלס אדמס היו היחידים שלא השתייכו לקבוצת "מונטי פייתון" אך הופיעו בכתוביות הסדרה בעקבות תרומת חומר, שניהם באותו הפרק בעונה הרביעית. אינס הופיע לעיתים במופע הבמה של החבורה, והשתתף גם בסרטם "מונטי פייתון והגביע הקדוש".

הפרק הראשון של הקרקס המעופף הוקלט ב־7 בספטמבר 1969 ושודר ב־5 באוקטובר באותה שנה. הפרק האחרון הוקלט ב-16 בנובמבר 1974 ושודר ב-5 בדצמבר אותה שנה.

נעימת הפתיחה היא "פעמון החירות" של ג'ון פיליפ סוזה.

אופי התוכנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב"קרקס המעופף" הוצג רצף של מערכונים בסגנון נונסנס לרוב, ולעיתים רחוקות היא אף נשאה אופי סאטירי. לכאורה, הורכבה הסדרה ממערכונים, אך הגישה הייתה יותר של זרם התודעה, בעיקר בזכות קטעי האנימציה של טרי גיליאם. כך דחקה הסדרה את הגבולות של מה שנחשב אז מקובל, בסגנון כמו בתוכן, והשפיעה לא רק על הקומדיה הבריטית אלא על קומדיה בכל העולם.

הסדרה עוסקת לעיתים קרובות בסגנון החיים הבריטי, ומציגה מסרים שנחשבו לטעונים פוליטית בתקופת השידור. חברי הקבוצה היו בעלי השכלה גבוהה (אוניברסיטאות אוקספורד וקיימברידג'), ולעיתים הוזכרו בסדרה דמויות מעולם הספרות והפילוסופיה.

המערכונים לרוב נכתבו כאילו היו כתבה במהדורת חדשות, (פאנל כתבים באולפן, כתב בשטח או כתבה ערוכה ומוכנה מראש) סרט דוקומנטרי או תוכנית אירוח, בצורה שתהיה מוכרת לקהל הבריטי הצופה בטלוויזיה באותה עת.

מערכונים בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיטב המערכונים שהופיעו בסדרה שולבו בגרסאות שונות גם בסרטי המערכונים, בהופעות וביצירות אחרות. רוב המערכונים המוכרים הם משתי העונות הראשונות. זאת מכיוון שחלקן נכללו בסרט "ועכשיו למשהו שונה לגמרי" שצולם אחרי העונה השנייה. סיבה נוספת היא שבדרך כלל שידורים חוזרים של הסדרה הופסקו לאחר העונה השנייה.

  • קנוניית סחיטת הצבא (Army Protection Racket)
  • הגנה עצמית מפני פירות טריים
  • התוכי המת - אדם מתלונן בפני מוכר בחנות חיות מחמד שמכר לו תוכי מת
  • ספאם (Spam) (לוף) - מערכון על המאכל ששימש את בעלות הברית במלחמת העולם השנייה (אחד ההסברים גורס שמערכון זה הוא המקור לתיאור דואר זבל כספאם)
  • מועדון הוויכוחים (The Argument Clinic)
  • חנות הגבינה - אדם (ג'ון קליז) מגיע לחנות גבינות ומגלה כי אין בה גבינות בכלל
  • הבדיחה המצחיקה ביותר בעולם - על גילויה של בדיחה כה מצחיקה עד שהיא הורגת מצחוק את שומעיה ושימושה כנשק במלחמת העולם השנייה
  • שיר חוטב העצים (The Lumberjack Song) - אדם (בגרסה אחת ספר, בגרסה אחרת מגיש תחזית מזג האוויר) שר על רצונו להפוך לחוטב עצים בקנדה
  • המשרד להליכה מטופשת (The Ministry of Silly Walks) - מערכון בכיכובו של ג'ון קליז שזכור בעיקר בגלל ההליכה המוזרה שהוא מבצע בו (ההליכה המוזרה הפכה לגימיק ידוע של קליז ואוזכרה עוד פעמים רבות במהלך הקריירה שלו ובסדרתו "המלון של פולטי")
  • שיר הפילוסוף (The Philosophers' Song)
  • האחים פיראנה (Piranha Brothers)
  • האינקוויזיציה הספרדית - סדרת מערכונים המתחילים כסצנה רגילה לכל דבר עד אשר אחת הדמויות אומרת "לא ציפיתי לאינקוויזיציה הספרדית" (רוצה לומר - לא חשבתי שיחקרו אותי) ולפתע מופיעים 3 אינקוויזטורים
  • ויכוח ה-5 דקות (The five minute argument)
  • מוכר האלבטרוס - פרודיה על מוכרי חטיפים בסרטים, הצגות ומופעי ספורט
  • מילון המונחים ההונגרי - פרודיה על שימוש במילוני תיירים; אדם מפרסם מילון מונחים הונגרית-אנגלית שתרגום משפטים תמימים (כמו "איפה תחנת הרכבת?") מתפרשים כהצעות גסות
  • מטפס ההרים - אדם מגיע למשרד המחפש חברים למשלחת טיפוס הרים ונדהם מהראיה הכפולה של ראש המשלחת וחוסר מקצועיותו
  • כיצד לזהות עצים מרחוק - סדרה של מערכונים קצרצרים שהופיעו בין מערכונים אחרים; שיעור במצגת שקופיות על זיהוי עצים לפי מראם מרחוק שכמעט תמיד חוזר על אותו שיעור (בוקיצה)
  • ראיון העבודה - המראיין (ג'ון קליז) גורם למרואיין (גרהאם צ'אפמן) לצאת מכליו בראיון משונה ביותר.

דמויות בסדרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – מונטי פייתון - דמויות

בניגוד לתוכניות מערכונים רבות אחרות, הסדרה כללה מספר קטן של דמויות חוזרות, ביניהן:

  • האיש שאומר "It's...‎" (פאלין), איש פרוע שיער וזקן, לבוש בגדים קרועים, שהיה מופיע בתחילת התוכנית ומכריז "It's...‎" לפני שהיה נקטע בפתאומיות על ידי כתוביות הפתיחה.
  • כרוז (קליז), שהיה יושב מאחורי שולחן כתיבה, בדרך כלל במקומות משונים ללא קשר למערכון (כגון יער או חוף ים), ומכריז "ועכשיו למשהו שונה לגמרי" ("And now for something completely different"). שימש בעיקר כמבוא לכתוביות הפתיחה או כקישור בין מערכונים. המשפט נעשה לביטוי מפתח בסדרה, וגם היה לשמו של סרטם הראשון של החבורה.
  • אביר המחזיק תרנגול גומי, שהיה מסיים מערכונים בכך שהכה דמויות בראשן בעזרת התרנגול. באמצע העונה הראשונה נאמר לו "אנחנו מצטערים, אנחנו לא צריכים אותך השבוע", ולאחר שעזב אומלל לא נראה שוב (חוץ מבהופעה קצרה בפרק 13).
  • ויקינג (פאלין) שהיה קוטע מערכונים כדי לומר "בכל אופן". לאחר מכן המערכון היה ממשיך (בדרך כלל) כרגיל.
  • נגן אורגן עירום (בפרק הראשון גיליאם, לאחר מכן החליף אותו ג'ונס), שהיה נותן תרועה קצרה למערכונים מסוימים (בעיקר פארודיות על שעשועוני טלוויזיה), או כדרך נוספת להציג את הכתוביות.
  • ה"גאמבים", חבורה של פגועי מוח הלבושים במכנסיים המיועדים להליכה במים עמוקים, כתפיות ומשקפיים עגולות בעלות מסגרת עבה, ובעלי שפם בסגנון צ'ארלי צ'פלין ומטפחת קשורה לראשם. הם היו מושיטים ידיהם בצורה מוזרה קדימה, ומדברים בקול חזק ונמוך מלווה בגניחות וגעיות. הם אהבו להכות לבנים אחת בשנייה.
  • הקולונל (צ'אפמן) שעוצר מערכונים באמצע משום שהם הפכו לטענתו ל-"מטופשים מדי".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]