תרנגול הבית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgתרנגול הבית
Brown Leghorn rooster in Australia.jpg
מצב שימור
מצב שימור: מבוית
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: עופות
סדרה: תרנגולאים
משפחה: פסיוניים
סוג: תרנגול
מין: תרנגול בנקיבה
תת־מין: תרנגול הבית
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Gallus gallus domesticus
‏(גמלין)
אפרוח של תרנגול
גזעי תרנגולים שונות
תרנגול מסוג Marans
זוג תרנגולי Old English Game
מגזע Sebright
תרנגולות בלול

תרנגול הבית (שם מדעי: Gallus gallus domesticus) הוא עוף מבוית, הנפוץ ביותר מבין בעלי־החיים המבויתים ומבין כלל העופות על-פני כדור הארץ. מספר התרנגולים שנשחטו לצורכי מזון בשנת 2009 מוערך בכ-52 מיליארד‏[1].

תרנגולים מוחזקים על ידי האדם לצורך הפקת בשר, ביצים ונוצות, לצורך עריכת קרב תרנגולים ולעתים גם כחיות מחמד.

תרנגול זכר הוא העוף הלאומי של צרפת.

שמו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתנ"ך התרנגול אינו מוזכר בשמו, אם כי ניתן לשער כי הכוונה בשם "שכוי" המוזכר בספר איוב[2] היא לתרנגול, וכן יש מן המפרשים המזהים את ה"ברברים" המוזכרים בספר מלכים עם התרנגול.

השם העברי תרנגול בא מהשפה השומרית דרך האכדית בצורה תר-לוגל, ופירושו הוא "עוף המלך". כאשר עברה המילה לעברית התחלפה ל' ב-נ' והמילה הפכה לתרנגול.

יש הסוברים שמקור המילה בשמו של האל הבבלי נרגל, שבפולחנו היו מקריבים לו תרנגולים.

תרנגול זכר קרוי בעברית גם שכווי או גבר.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורו של תרנגול הבית הוא תרנגול הבנקיבה, עוף שעדיין חי חיי בר בדרום מזרח אסיה. ראשית ביותו של התרנגול החלה בסביבות שנת 3000 לפנה"ס בתרבות עמק האינדוס. ביותו של התרנגול שינה רבות את תכונותיו - הוא הביא לעלייה בגודלו ובמשקלו, לאובדן כושר התעופה שלו ובשל כך למעבר מקינון על-פני עצים לקינון על-פני הקרקע (אם יתאפשר לו) וכן להחלפת אורח-החיים המונוגמי באורח-חיים פוליגמי.

לאחר ביותו בצפון תת-היבשת ההודית, התרנגול התפשט מערבה למסופוטמיה בסביבות האלף הראשון לפני הספירה, אם כי בתחילה השימוש בו עדיין היה מועט מאוד.

מניחים שהתרנגול חדר לארץ ישראל בתקופת הברונזה המאוחרת בארץ ישראל או בתחילת תקופת הברזל, כפי שעולה ממצאי עצם שנמצאו בתל לכיש ותל חשבון בשכבות המתוארכות לתקופה זו. נמצאו גם שרידים של תרנגול באתר ה'עופל' בירושלים מתקופת הברזל השנייה, שהיה מיושב עד חורבן בית המקדש הראשון בשנת 586 לפסה"נ. נמצאו גם שתי טביעות חותם (אחת מתל אלנצבה) בהם מופיעים דמויות תרנגולים בעמדת קרב, ואיור על כד מגבעון. ממצאים אלו מתוארכים למאה השביעית לפנה"ס והמאה השישית לפנה"ס. דומה שבתחילה הייתה חשיבותו של התרנגול בכלכלה הים תיכונית מועטה. כנראה שרק מתקופת הברזל השנייה הוא החל להשתלב בכלכלת ארץ ישראל, וגם אז הייתה חשיבותו קטנה לעומת בשר יונה וציפורים אחרות‏[3].

גם בקרב היוונים הקדמונים גידול התרנגול לא היה נפוץ במיוחד, והם כינו אותו "העוף הפרסי" או "העוף המדיי", בשל זיהויו עם מקורותיו המזרחיים. רק בתקופת האימפריה הרומית גידול התרנגולים החל להיות נפוץ מאוד גם במערב, והפך לאחד הענפים המרכזיים של חקלאות החי.

אינטליגנציה וחישה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקר שנערך בשנת 2005, מצא כי תרנגולת הבית מסוגלת להפגין שליטה עצמית בציפייה לתגמול מאוחר יותר. על התרנגולות נערך ניסוי דומה למבחן המרשמלו - מהתרנגולות נדרש ללחוץ על כפתור על מנת לקבל מזון. תרנגולת שהייתה מוכנה לחכות 2-3 שנייה לפני שלחצה, קיבלה כמות קטנה של אוכל. תרנגולת שחיכתה 22 שניות, קיבלה כמות גדולה הרבה יותר. בכתשעים אחוז מהפעמים, התרנגולות העדיפו לחכות.‏[4]

תפיסה מרחבית[עריכת קוד מקור | עריכה]

נטען כי תרנגולות מבינות קביעות אובייקט כלומר שהן מחפשות עצם במקום בו נראה לאחרונה בלי לראות אותו, תוצאות סותרות הושגו במחקרים בשאלה אם תרנגולות מסוגלות לחזות מיקום של עצם נע כשהוא יוצא משדה הראייה‏[5]. התפיסה המרחבית נלמדת ומשתפרת כשהתרנגולת נחשפת לגרויים חזותיים בשבועות החיים הראשונים. המידע הסביבתי מעובד בצידו הימני של ההיפוקמפוס ולכן התרנגולת לומדת טוב יותר על סביבתה ממידע הנקלט בעין שמאל.

אינטליגנציה חברתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניסוי שנערך באוניברסיטת בריסטול בבריטניה תוך שימוש במכשירי הדמיה, מצא כי תרנגולות מסוגלות להפגין אמפתיה כלפי תרנגולות אחרות וכלפי אפרוחיהן, וכי הן מגלות רמות מתח גבוהות יותר כאשר אפרוחיהן במצוקה. במהלך הניסויים התברר לחוקרים, שכל התרנגולות הראו באופן ברור תגובה גופנית והתנהגותית של עקה, כמו עליית טמפרטורת הגוף והערנות, הגברת קצב הלב וקריאות תקשורתיות, בתגובה למצוקת אפרוחיהן.‏[6][7] במחקר בריטי נוסף לא נמצאו ראיות לכך שלתרנגולות יש העדפה לשכנותיהן בלול, העשויה ללמד על קשרי חברות ביניהן.‏[8]

תרנגולים בתעשייה החקלאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

רביית התרנגולים במשק המתועש המודרני מתבצעת על ידי הדגרה מלאכותית. הביצים מוטלות בלולי רבייה מיוחדים, שבהן יש זכר אחד על כל עשר נקבות. לאחר ההטלה נלקחות הביצים ומושמות במדגרה אשר מחקה את תנאי הדגירה הטבעיים, על ידי שמירה על טמפרטורה ולחות קבועים, אוורור נאות, וגלגול של הביצים מדי פעם.

כיום, בעקבות תיעוש ענף הלול, מתקיימת הפרדה כמעט מוחלטת בין השימוש בתרנגולים לתעשיית הבשר ובין השימוש בהם לתעשיית הביצים. שתי התעשיות משתמשות בגזעים נפרדים של תרנגולים המותאמים לצרכיהן השונים. בנוסף, קיימים מספר סוגי לולים ומערכיהם שונים בהתאם לשימוש.

תעשיית הבשר[עריכת קוד מקור | עריכה]

לצורך תעשיית הבשר פותחו גזעי תרנגולים שהותאמו על ידי ברירה מלאכותית לגדילה בקצב מואץ ולממדים גדולים, בפרט של האיברים בעלי הערך הכלכלי הגבוה יותר, כגון החזה, הכנף והכרעיים. הגזעים הנפוצים בתעשיית הבשר הם קוב ורוס, הגדלים במהירות גבוהה, ומגיעים לגודל ראוי לשיווק כבר בהיותם בני 35 ימים.

תעשיית הביצים[עריכת קוד מקור | עריכה]

התרנגולת בטבע מטילה כעשר ביצים בשנה. הטלת ביצה היא חלק ממחזור הרבייה שלה. התרנגולת דוגרת על הביצים, מהן יבקע אפרוח רק במידה והייתה הפריה על ידי תרנגול זכר. הביצים המשמשות למאכל הן ביצים "עקרות", ללא הפריה. בתהליך ביות של אלפי שנים נעשו הרבה הכלאות והשבחות, שתוצאתן מחזורי רבייה ברוב ימות השנה. תרנגולת הבית יכולה להטיל ביצים ללא הפריה מדי 28-24 שעות. הביוץ בתרנגולת הבית מתחדש כ-15 עד 75 דקות לאחר הטלת הביצה.

במקביל לתיעוש הענף, פותחו (על ידי ברירה מלאכותית) גזעים מסוימים שהותאמו להטלה מרובה של ביצים. בעבר, הגזע הנפוץ בישראל של עופות הטלה היה תרנגול לגהורן (Leghorn chicken), התרנגול שמוצאו מהעיר האיטלקית ליבורנו, שהיה הגזע הנפוץ ביותר בעולם המערבי, בשל רמת ההטלה הגבוהה שלו - 300 ביצים לשנה. כיום רוב התרנגולות המטילות בישראל הן מהגזעים הייליין (גזע אמריקני) ולומן (גזע גרמני). בשנים האחרונות נכנסו שני גזעים נוספים: איזה-בראון (המטילות ביצים חומות) ושייבר.

את התרנגולות המטילות ביצי מאכל מגדלים על-פי רוב בכלובים הקרויים כלובי סוללה. רצפת הכלוב בנויה באלכסון, דבר המאפשר לביצה להתגלגל למתקני איסוף ברגע ההטלה, ובכך להקל את איסוף הביצים. ההטלה מוגברת על ידי תאורה בשעות הלילה, המדמה הארכה של אור היום, וכן על ידי תהליך השרה כפויה, המיועד לחקות את התהליך הטבעי של התחלפות העונות באופן מלאכותי, כדי לעורר בתרנגולות תהליכים הורמונליים המאפיינים את עונת הרבייה.

הצפיפות שבה שוכנות התרנגולות מביאה לבעיות התנהגות, כגון מריטת נוצות של תרנגולות שכנות (Feather pecking), תופעה המופיעה אצל כ70% מהמטילות, וקניבליזם: אכילת רקמה המנוקרת מתרנגולות אחרות‏[5]. מריטת נוצות זו פוגעת בעיקר במטילות מבוגרות שהפלומה הפגועה אצלן מתחדשת לאט. המקור לתופעה אינו ברור, על פי היפותיזה אחת מדובר בהפעלה מוסחת של צורת ההתנהגות הטבעית של ניקור בקרקע להשגת מזון, פעילות התופסת כ90% מזמן הערות בטבע. היפותיזה אחרת מייחסת את התופעה להפעלה שלא במקומה של ניקור לשם טיפוח נוצות לאחר "אמבטיית אבק". כדי למנוע התנהגויות אלו קוטמים את מקורי התרנגולות, טיפול השנוי במחלוקת בשל הסבל והעיוות האנטומי הנגרם לעופות. ניתן להפחית את הניקור ההדדי על ידי הפחתת צפיפות בלול ומתן אפשרות תנועה, משחק, התפלשות באבק וסביבה מגוונת‏[5].

בשנים האחרונות ישנה מגמה להעביר את תרנגולות ההטלה למתכונת של "לולי חופש". התרנגולות אינן כלואות בכלובי ברזל, אלא מתהלכות בחופשיות בלול, ולצורך ההטלה הן עולות על מתקנים מיוחדים הקולטים את הביצים ומעבירים אותן לנקודת האיסוף.

תרנגול גזעי ותרנגול שאינו גזעי[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרנגול גזעי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדומה לבעלי חיים מבויתים רבים, דוגמת כלבים או סוסים, גם לתרנגולים מבויתים ישנם גזעים שונים, אשר פותחו באופן מלאכותי בידי בני אדם על פי תכונותיהם השונות. למשל, גזע לגהורן מתאפיין בתטולה גבוהה אך אינו נוח לגידול בבית פרטי בשל מזגו הפרוע. לעומתו, גזע המשי מתאפיין בתטולה נמוכה יחסית, אך הינו בעל מזג רגוע ולכן מתאים לבתים פרטיים ולא לייצור ביצים תעשייתי. כיום ישנם מאות גזעים שונים של תרנגולים ברחבי העולם. ראו גם: רשימת גזעי תרנגולים (אנגלית).

תרנגול שאינו גזעי[עריכת קוד מקור | עריכה]

במזרח התיכון נהוג לכנות תרנגולים מגזעים מעורבים בכינוי "בלאדי", שפירושו "כפרי" בערבית. רבים טועים ומסווגים תרנגולי בלאדי כגזע נפרד, אך כאמור לא כך הדבר.

בשל העובדה שתרנגולי בלאדי הם תרנגולים "מעורבים", קשה לחזות את תכונותיהם, פרט לכך שהם לרוב חסינים ועמידים בפני מחלה במזרח התיכון. תרנגולי בלאדי נפוצים מאוד במזרח התיכון בכלל ובישראל בפרט.

התרנגול במקורות היהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

התרנגול אינו מוזכר בשמו במקרא. יש המזהים אותו בשמות אחרים, הנזכרים פעם אחת בלבד, כגון: "נֵרְגַל"‏[9], "זַרְזִיר מָתְנַיִם"‏[10] ו"שֶּׂכְוִי"‏[11]. בכמה חותמות שנמצאו מתקופת המקרא נראים תרנגולים בעמדות קרב. מדובר בתחרויות אכזריות הידועות גם בימינו שבמהלכן נלחמים התרנגולים ביניהם עד מוות.

לפי הממצא הארכאוזואולוגי, בשלהי בית ראשון הייתה חשיבות בשר התרנגול קטנה לעומת בשר יונים וציפורים אחרות, ואולם עם הזמן גדלה חשיבותו, ובתקופת המשנה והתלמוד הוא תפס מקום מרכזי ביותר במשק האדם כמקור לביצים ובשר. בתלמוד מובא בשם רבי יוחנן ש"מובחר שבעופות תרנגולת"‏[12].

לדעת זהר עמר[3], אפשר שהמניעה המקראית להשתמש בתרנגול כקרבן, כמו שנעשה בעמים אחרים, אלא ביונה ותור, קשורה גם לתכונותיו "כעז שבעופות". החוקר מביא ראיות רבות לפרשנותו, בהן רואים שאין התרנגול מתאים לרוח השלום שסימל את המזבח בפרט והמקדש בכלל.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]