התרמית הגדולה של ההתחממות העולמית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

התרמית הגדולה של ההתחממות העולמיתאנגלית: The Great Global Warming Swindle) הוא סרט תיעודי שיוצא נגד הקונצנזוס המדעי שהוצג בדו"חות של הפנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים (IPCC), ולפיו הפעילות האנושית היא הסיבה המרכזית להתחממות העולמית. הסרט, שהוכן על ידי מפיק הטלוויזיה הבריטי מרטין דארקין (Martin Durkin), מציג אוסף ראיונות עם מדענים, כלכלנים, פוליטיקאים ואחרים שמעלים ספקות לגבי ההסבר המקובל בדבר הקשר בין תרומת בני האדם להתחזקות אפקט החממה, ולגבי הקשר בין מנגנון זה להתחממות העולמית.

ערוץ 4 הבריטי שידר לראשונה את הסרט ב-8 במרץ 2007. הסרט ספג ביקורת מצד ארגונים מדעיים ומצד מדענים, כולל שני מדענים שרואיינו לסרט.

השקפות שהסרט מציג[עריכת קוד מקור | עריכה]

נקודת המוצא של הסרט היא שהקונצנזוס המדעי הקיים באשר לאחריות האנושית להתחממות העולמית מכיל מספר רב של שגיאות מדעיות, ושהסכומים הכספיים שהושקעו בנושא בממסד המדעי ובתקשורת מעודדים את הציבור ואת הקהילה המדעית שלא להודות בכך או אף לדון בנושא.

הסרט קובע כי הקונצנזוס המדעי שפורסם הוא תוצר של "תעשיית פעילות התחממות עולמית" המונעת על ידי תאווה לכספי מחקר. אשמים אחרים במצב, לפי הסרט, הם סביבתנים מערביים המקדמים שימוש באנרגיה סולארית ואנרגיית רוח ופתרונות אחרים של אנרגיה מתחדשת שמחירם יקר יותר מאשר דלקים מחצביים. עניין זה מקבל ממד חמור אף יותר באפריקה, שכן הוא מונע מארצות היבשת מלהתקדם ולהפוך למתועשות.

מספר אנשי אקדמיה סביבתנים, יועצים של צוותי חשיבה וסופרים רואיינו בסרט והם הביעו בו רעיונות אלה. מרואיינים אלו כוללים את הסביבתן הקנדי פטריק מור (Patrick Moore), שהיה מהאבות המייסדים של הארגון הסביבתני "גרינפיס", אך הפך להיות מבקר של הארגון; ריצ'רד לינדזן (Richard Lindzen), פרופסור למטאורולוגיה במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT); פטריק מיצ'לס (Patrick Michaels), פרופסור למדעי הסביבה באוניברסיטת וירג'יניה; נייג'ל קלדר (Nigel Calder), העורך של העיתון המדעי "New Scientist‏" [1] בין השנים 1962 - 1966; ג'ון קריסטי (John Christy), פרופסור ומנהלו של המרכז לחקר כדור הארץ באוניברסיטת אלבמה; פול ריטר (Paul Reiter) ממכון פסטר; נייג'ל לאוסון (Nigel Lawson), שר האוצר הבריטי לשעבר; ופירס קורבין (Piers Corbyn), חזאי בריטי.
קרל וונץ' (Carl Wunsch), פרופסור לאוקיינוגרפיה מ-MIT, רואיין אף הוא לסרט, אבל טען מאז כי הוא מתנגד למסקנות הסרט, ולדרך בה השתמשו בחומרים שנאספו בראיונות עמו.

טענות שהסרט מעלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט מסתכל על ההשקפה המקובלת כיום במדע בנוגע לשינויי האקלים מנקודת מבט ספקנית ביותר. הוא טוען כי הקונצנזוס באשר לשינויי האקלים הוא תוצר של "תעשיית מולטי-מיליארדים עולמית, שנוצרה על ידי סביבתנים אנטי-תעשייתיים פנאטים, נתמכה על ידי מדענים הסוחרים בסיפורים כדי להשיג מימון, ונתמכת על ידי פוליטיקאים ואנשי תקשורת ששותפים לדבר עבירה".

באמצעות שימוש בסדרת ראיונות וגרפיקה, הסרט תוקף את הקונצנזוס המדעי תוך התמקדות בנושאים כמו חוסר-התאמה הקיים לכאורה בעדויות, ובתפקיד-לכאורה שממלאים גורמים אידאולוגיים ופוליטיים בנושא זה.

נושא העדויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט מתחיל במה שיוצריו תופסים כמספר סתירות ואי-התאמות בעדויות שתומכות בתאוריה של התחממות עולמית מעשה ידי אדם.

רמות הפחמן הדו-חמצני ושינויי טמפרטורה מאז שנות ה-40[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט טוען כי רשומות של פחמן דו-חמצני אטמוספירי מצביעות על עלייה מתמשכת מאז שנות ה-40, אבל מתקופה זו ועד 1975 נרשמה ירידה בטמפרטורה העולמית, ורק משנת 1975 החלה עלייה.

השידור הראשון של הסרט תמך בטענה זו באמצעות גרף שיוצרי הסרט ייחסו לנתונים מנאס"א שנאספו על ידי לווין (שאחר כך נטען שהיו בו שגיאות עקב אי חישוב התדרדרות מסלול הלוויין) שפורסם 20 שנה קודם לכן. מאוחר יותר שינו המפיקים את הייחוס למאמר משנת 1998 בירחון "Medical Sentinel". יוצרי הגרף השתייכו ל-Oregon Institute of Science and Medicine (מוסד ללא כוונת רווח שאינו ארגון אקדמי), שפרסם בשנת 1998 את "Oregon petition" שמתנגדת לפרוטוקול קיוטו לפיקוח על גזי חממה. מפיק הסרט, מרטין דורקין, הודה בכך שלציר הזמן של הגרף היו כתוביות לא נכונות, והראה שהמידע משנת 1988 היה נכון גם בשנת 2000. הגרף תוקן בהקרנות הבאות על ידי קטיעת הנתונים בשנת 1988.

מתנגדי הסרט אומרים כי הטענה העובדתית נכונה וכי ריכוזי הפחמן הדו-חמצני לא נמצאים בקורלציה עם הטמפרטורה בין שנות ה-40 לשנות ה-80. עם זאת, הם סבורים כי טענה זו אינה כשל מרכזי של התאוריה של ההתחממות העולמית מעשה ידי אדם, אלא פשוט הטעיה לגבי התאוריה הזו מצד יוצרי הסרט. לטענתם ההתקררות בשנים אלה מוסברת על ידי המודלים הקיימים של מזג האוויר ונוצרה כנראה בעיקר עקב ארוסולים של גופרית, וכי עניין זה מוסבר במקומות רבים כמו גם בדו"חות הפנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים.

נתונים שונים בנוגע למידת ההתחממות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי מודלי האקלים המקובלים, גזי החממה הם אלה שגורמים להתחממות האקלים. לפי המודלים האלה, ההתחממות צריכה להיות גדולה יותר בטרופוספירה (כ-10 ק"מ מעל פני השטח) ותורגש בצורה הפחותה ביותר בחלקים הנמוכים יותר של האטמוספירה ליד פני השטח של כדור הארץ. בגובה של 10-50 ק"מ, אפקט החממה המוגבר אמור להוביל להתקררות האטמוספירה.

הסרט קובע כי מידע עדכני מלוויינים ומבלוני מזג אוויר לא תומך במודל זה, ותחת זאת מצביע על כך שפני השטח מתחממים מהר יותר או בקצב שווה לקצב ההתחממות של החלק הנמוך של הטרופוספירה.

לדבריהם של מתנגדי הסרט, הוא מעלה טענה שהייתה תחת ויכוח בשנות ה-90 ונבעה משורה של טעויות מדידה. הם גורסים כי טענה זו נפתרה מאז, ולכן הסרט פשוט טועה ומטעה בנקודה זו. לפי המדידות, הטרופוספירה אינה מתחממת לאט יותר מאשר פני השטח - בהתאם לתחזית של מודלי האקלים של התחממות עקב הגדלת אפקט החממה.‏[1] [2] מלבד זאת, בהתאם למודל, החלק הגבוה יותר של האטמוספירה (10-50 ק"מ) אכן מתקרר.

הקשר והתזמון בין עלייה בפחמן הדו-חמצני ובין טמפרטורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי המחקר האקלימי, עליות בריכוזי הפחמן הדו-חמצני האטמוספירי התרחשו לאחר עליות טמפרטורה בזמן סיום עידן הקרח. הסרט טוען כי רמות הפחמן הדו-חמצני עולות או יורדות כתוצרה מעליות או ירידות בטמפרטורה, ולא להפך. הסיבה לכך לפי הסרט היא שכאשר האקלים העולמי מתקרר האוקיינוסים קולטים פחמן דו-חמצני, וכאשר האקלים מתחמם הם פולטים פחמן דו-חמצני.

מבקרי הסרט מסכימים על כך שהמתאם הגבוה בין טמפרטורות לבין ריכוז הפחמן הדו-חמצני באטמוספירה בזמן סיום עידן הקרח אכן מעיד שעליות בטמפרטורה הם שגררו עלייה בריכוז הפחמן הדו-חמצני ולא להפך. עם זאת, הם טוענים כי הסרט מטעה את הצופים בכך שהוא מצהיר כי קורלציה זו הוצגה על ידי ה-IPCC ומדענים אחרים כראיה העיקרית לקיום התחממות עולמית אנושית.‏[1]

השפעת המסה הימית על שינויי טמפרטורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט טוען כי בגלל המסה העצומה של האוקיינוסים, יידרשו מאות שנים עד ששינויים בטמפרטורה העולמית יורגשו במסה הימית. מסיבה זו האנליזה של תחנת המחקר ווסטוק ושל ליבות קרח אחרות מראה כי שינויים ברמות של הפחמן הדו-חמצני מתרחשים אחרי עליות בטמפרטורה העולמית במרווח של 800 שנה.

מבקרי הסרט טוענים כי הנושא של התחממות עולמית שגוררת עלייה בריכוז הפחמן הדו-חמצני הוא לולאת משוב מחזקת ידועה. לטענתם, כאשר יש התחממות היא נמשכת על פני פרק זמן של 5,000 שנה, ואף שפחמן דו-חמצני אינו הגורם הראשוני להתחממויות האלה, הוא גורם להגברה שלהן במשך 4,200 השנים שלאחר מכן. על כל פנים, דבר זה לא מצביע על כך שפחמן דו-חמצני אינו גורר התחממות עולמית. יותר מכך, הם מדגישים כי הוצאת הפחמן הדו-חמצני מהאוקיינוסים וכניסתו לאטמוספירה עקב התחממות תפעל כלולאת משוב מחזקת שתגביר עוד יותר את ההתחממות.[3]

השפעת אדי מים על שינויי האקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדי מים מהווים 95% מכלל גזי החממה. לטענת הסרט, הם בעלי ההשפעה הגבוה ביותר על הטמפרטורה של כדור הארץ. אדי מים בצורת עננים פועלים כמראות המחזירות אור שמש שנכנס לכדור הארץ, אבל הסרט טוען כי לא ניתן לבצע הדמיה מדויקת של השפעות העננים כדי לחזות את דפוסי מזג האוויר ואת ההשפעות שלהם על התחממות עולמית.

מתנגדי הסרט טוענים כי שוב מדובר באי הבנה או הטעיה. בעוד שמים מהווים גז חממה חשוב, הם פועלים בעיקר כגורם שמגיב לטמפרטורת האקלים ולאילוצים קרינתיים של חומרים אחרים, ולא כגורם שיוצר שינוי עצמאי של האילוץ הקרינתי. הדבר נובע מכך שמולקולות מים נכנסות מהר ויוצאות מהר מהאטמוספירה. לדוגמה, הטענה היא כי אם היינו מייבשים את כל המים מתוך האטמוספירה, הם היו שבים אליה תוך 30 יום כתוצאה מהתאיידות מים מהאוקיינוס. בשל כך אדי מים אינם מהווים בדרך כלל גורם חשוב שמשנה את האקלים אלא גורם שמושפע ממנו. בניגוד לכך, גזים כמו פחמן דו-חמצני יכולים להישאר באטמוספירה במשך עשרות שנים.

עם זאת, אדי מים צפויים ליצור משוב מחזק (water vapour feedback) שיגביר כל תופעה של התחממות עולמית.‏[2]

השפעת של פחמן דו-חמצני על שינויי אקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – גזי חממה

הסרט מציין כי פחמן דו-חמצני מהווה רק כמות מזערית מהאטמוספירה של כדור הארץ, שמסתכמת לכדי 0.054% ממנה.

תומכי התאוריה של התחממות עולמית מעשה ידי אדם טוענים כי כמות קטנה זו של פחמן דו-חמצני באטמוספירה אינה מצביעה על כך שתרומתו ככוח אילוץ קרינתי אינה גבוהה. פחמן דו-חמצני מהווה 20% מסך הגודל הנוכחי של אפקט החממה, ובניגוד לגורמים אחרים (כמו אדי מים לדוגמה) הגדלה נוספת שלו תהיה בעלת השפעה קריטית. [4] (יש לשים לב כי יש הבדל בין תרומה לאפקט החממה הקיים לבין תרומת גז חממה להתחממות נוספת, הסבר על כך מופיע בערך גזי חממה).

תרומת בני האדם לפחמן הדו-חמצני היא מזערית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מחזור הפחמן

לפי הסרט, פעילות האדם תורמת פחות מ-1% מהכמות הזו, בעוד שהרי געש תורמים בכל שנה הרבה יותר פחמן דו-חמצני מאשר בני האדם (דורקין הודה מאוחר יותר כי טענה זו היא שגויה), בעוד שצמחים וחיות מייצרים בשנה 150 ג'יגה טון פחמן דו-חמצני. עלים מתים מייצרים אפילו יותר פחמן דו-חמצני, והאוקיינוסים הם "המקור הגדול ביותר של פחמן דו-חמצני". הפעילות האנושית מייצרת "רק" 6.5 ג'יגה טון פחמן דו-חמצני בשנה. הסרט מסיק כי פליטות של פחמן דו-חמצני שמקורן באדם לא יכולות לגרום לבדן להתחממות העולמית.

הסרט משמיט כאן כמה עובדות חשובות שהיו יכולות להבהיר נקודה זו. עד לפני כמה עשרות שנים, במשך מיליוני שנה רמות הפחמן הדו-חמצני באטמוספירה לא עלו על 300 ppm והיום (2007) הן עומדות על 375 ppm. הזרמים העצומים של פחמן דו-חמצני שזורמים באופן טבעי ממאגרי הפחמן ואליהם (מאגר האוקיינוסים והמאגר הביוספרי), מאזנים את עצמם, ואילו התרומה האנושית בצורה של פליטות ישירות ושל שינוי ייעודי קרקע, גורמת לשינוי מצטבר. לפי ה-IPCC בשנת 2007, פליטות הפחמן הדו-חמצני מתעשייה ותחבורה המשתמשות דלק מחצבי עמדו על 26 ג'יגה טון לשנה. את הפליטות הנגרמות עקב שינויי קרקע מוערכות בכ-6 ג'יגה טון לשנה. גם לאחר משובים אחרים שמשנים את המאזן (כמו קליטה פחמן דו-חמצני באופן מוגבר על ידי צמחים, או החמצת אוקיינוסים [5]) התוצאה היא גידול בפליטות, דבר שמעלה את ריכוז הפחמן הדו-חמצני באטמוספירה בכ-15 ג'יגה טון בשנה (נכון ל-2007). [6]

נתונים נוספים:

עד לפני זמן קצר הייתה ארצות הברית שיאנית פליטות הפחמן הדו-חמצני. ארצות הברית עדיין מחזיקה במקום ראשון ביחס הפליטה לאדם. בנוסף, אם בארצות רבות בעולם המערבי ירדו ערכי הפליטות, בארצות הברית הן עלו ב 2%.

אולם, בשנתיים אחרונות עלתה למקום הראשון סין, עם יותר ממחצית מכמות פליטת פחמן העולמית.

מבדיקה מעמיקה, מסתבר כי חלק נכבד מהפליטות בסין עדיין יש לזקוף ל'זכות' ארצות הברית, שכן הוא כולל ייצור סיני עבור ארצות הברית, ייצור שהופנה מארצות הברית לסין בגלל עלויות נמוכות, ייצור דשנים, מלט ומתכות שהוסב לסין וחוזר לארצות הברית וכך ה"נטל" מתחלק בין שתי המזהמות. במקום השני ביחס הפליטות לאדם נמצאת רוסיה ואחריה הודו.

סין, הודו וארצות "מתפתחות" נוספות הוסיפו את חלקן לפליטות ששברו את כל השיאים - למעלה מ 9 מיליארד טון פחמן נוספו לאטמוספירה (המספרים לקוחים מנתוני סוכנויות האקלים של ארצות הברית, בריטניה ואוסטרליה לסוף 2007).

ארצות מתפתחות (ביניהן סין והודו) אינן מחויבות בהפחתת פליטות על פי אמנת קיוטו. ארצות הברית ורוסיה לא התחיבו לפעול על-פי האמנה. לקראת הארכת האמנה צריך יהיה לשנותה שכן ארצות מתפתחות פולטות יותר פחמן מארצות המערב המפותחות, מה גם שחלק מארצות אירופה הפחיתו את הפליטות משמעותית: בדנמרק פחתו הפליטות ב-8%, גרמניה ואנגליה ב-3%, צרפת ואוסטריה ב-2%.

לטענת מתנגדי הסרט הטבע אינו יכול לעמוד בתחרות מול האדם: בחצי השני של המאה הקודמת ספגו היערות והאוקיינוסים 57% מעודפי הפחמן באטמוספירה, כיום כושר הספיגה הוא 54%.

השפעת השמש על התחממות עולמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט מדגיש את תאוריית השונות השמשית של ההתחממות העולמית, ומצביע על כך כי פעילות השמש נמצאי כעת ברמה גבוה מאוד, וכי היא מקושרת באופן ישיר לשינויים בטמפרטורה העולמית. המנגנון המוצע מערב קרניים קוסמיות וכן חום מהשמש המסייעים לייצירת עננים. הסרט טוען כי פעילות השמש משפיעה בצורה חזקה בהרבה על הטמפרטורה העולמית מאשר כל פעילות אחרת אנושית או טבעית המתקיים על פני כדור הארץ.

מקרי התחממות קודמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט קובע כי המקרה הנוכחי של התחממות עולמית הוא לא דבר חריג וכי הטמפרטורות היו אפילו חריגות יותר בתקופת החום של ימי הביניים, תקופת שגשוג באירופה המערבית.

מבקרי הסרט מסכימים כי האקלים תמיד השתנה. עם זאת הם טוענים כי השינוי ב- 50 השנים האחרונות, (וכן האקלים הצפוי במאה ה-21 לפי מודלי אקלים) הוא לא דבר שנמצא בתחום הפרמרטים הטבעיים כפי שהם תועדו ב-1000 השנים האחרונות. שינויי אקלים היסטוריים היו לפי טענה זו, שינויים אזוריים ולא עולמיים. בתקציר לקובעי מדיניות, של הדוח הרביעי של ה-IPCC קיים חלק מיוחד שעוסק בנושא זה תוך שימוש בנתונים פלאו-אקלימיים (נתוני אקלים אריכולוגיים). הוא מסיק כי "המידע הפלאו-אקלימי תומך ברושם כי החום של החצי מאה האחרונה הוא חריג לפחות ב-1300 השנים האחרונות."‏[1]

ביקורת על הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקרנת הסרט עוררה ביקורת רבה, הן בקרב הציבור והן בקרב גורמים מדעיים.

מרטין דורקין, מפיק הסרט, ידוע מגישתו חסרת המעצורים בהפקת סרטים. על סרטו הקודם "נגד הטבע", שתקף את התנועה הסביבתית, הואשם דורקין על ידי ועדת הטלוויזיה העצמאית של בריטניה בכך שייצג שלא כהלכה וסילף את השקפותיהם של המרואיינים על ידי עריכה סלקטיבית. ערוץ 4 נאלץ להתנצל על כך.

הצגה מסולפת של אנשים או של דעותיהם בסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פרופ' פרדריק סינגר הוצג בסרט כמנהל לשעבר בשירות המטאורולוגי בארצות הברית. בפועל היה סינגר מקימו ומנהלו הראשון של שירות לווייני מזג האוויר במסגרת השירות המטאורולוגי. התמחותו העיקרית לא הייתה בחקר האקלים כי אם בחקר האטמוספירה והסביבה.
  • טים בול הוצג בסרט באופן שגוי כפרופסור במחלקה לחקר האקלים באוניברסיטת ויניפג, שעה שמעולם לא הייתה מחלקה כזו באוניברסיטה. למעשה, בול הקדיש את רוב מחקריו לנושאי אקלים, אך כיהן כפרופסור במחלקה לגאוגרפיה באוניברסיטה ובשעת הכנת הסרט כבר פרש לגמלאות.

חלק מהמשתתפים עובדים בארגונים "שקיבלו סכומי כסף גדולים מחברות דלק שמממנות עריכת מסע נגד הקונצנזוס המדעי ולייצגו בצורה מסולפת" (מתוך אחת התלונות הרבות שהוגשו למשרד התקשורת OfCom).

בהקשר זה מוזכר מכתב של החברה המלכותית - הגוף המדעי העליון בבריטניה - שנכתב לאחרונה לענק תאגידי הנפט אקסון-מובייל, המתלונן על מימון של גופים המציגים באור מסולף את מדעי האקלים.

פרופ' Carl Wunsch, מהמחלקה לאוקיינוגרפיה ב-MIT, דרש שיוציאו אותו מהסרט לאחר שעמדותיו סולפו על ידי עריכה מגמתית.

פרופ' איגיל פריס-כריסטנסן, מנהל מרכז החלל הלאומי הדני, הצהיר שתוצאות מחקריו הוצגו בצורה מטעה בסרט.

פרופ' ג'ון קריסטי, מהמחלקה למדעי האטמוספירה באוניברסיטת אלאבמה טוען שבסרט הוצגו מדידות שלו על התחממות הקרקע והאטמוספירה שסתרו כביכול את אפקט החממה, אבל התעלמו ממדידות מאוחרות יותר שלו שפרסם ושהראו שהמדידות תואמות את התאוריה.

בעקבות ביקורת ממדענים, הסרט שונה מאז הקרנתו הראשונה בערוץ 4.

בגרף אחד ציר הזמן שונה, והטענה כי הרי געש פולטים יותר פחמן דו-חמצני מאשר בני אדם הורדה.

בעקבות התלונות מצידו של Carl Wunsch על השימוש המסולף בראיונות עמו, ראיונות אלו הורדו בגרסה הבינלאומית ובגרסת הDVD.

טענות מדעיות אחרות שהושמעו בסרט תוארו כמופרכות או מטעות על ידי מדענים הפועלים בתחומים הרלוונטיים.‏[1][3] מבקרים טוענים גם כי התוכנית היא חד צדדית וכי העמדה של הזרם המרכזי אודות התחממות עולמית, כפי שהיא נתמכת על ידי אקדמיות מדעיות של המדינות המתועשות וארגונים מדעים אחרים מיוצגת בצורה מעוותת.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 Houghton, John. The Great Global Warming Swindle. The John Ray Initiative
  2. ^ Water vapour: feedback or forcing? הסבר נוסף ניתן למצוא באתר realclimate
  3. ^ Swindled! William M. Connolley, Gavin A. Schmidt www.realclimate.org