הפנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הפנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים או IPCCאנגלית: Intergovernmental Panel on Climate Change) הוא גוף בינלאומי שמנסה לכמת את שינוי האקלים שהתרחש מתחילת המאה ה-20 ולהציג את הסיכונים הנובעים ממנו. הפנל שם דגש מיוחד על נתוני ההתחממות העולמית. הוא הוקם בשנת 1988 על ידי שני ארגונים של האו"ם - הארגון המטאורולוגי העולמי (WMO), והתוכנית הסביבתית של האו"ם (UNEP) ועל ידי ממשלות המדינות החברות באו"ם. הפנל מבסס את פרסומיו בעיקר על סמך עבודות מדעיות או טכניות שפורסמו או עברו ביקורת עמיתים.‏[1] כותבי הדו"חות הרשמיים של הפנל הם חוקרים הממונים על ידי הממשלות. הפנל כולל שלוש קבוצות עבודה שבוחנות בנפרד את ההיבטים השונים של שינוי האקלים. הדו"חות עוברים בקרה על ידי מאות מומחים חיצוניים ששולחים לפנל את הערותיהם.

הפנל פרסם ארבעה דו"חות הערכה בשנים 1990, 1995, 2001 ו-2007. דו"ח משלים פורסם ב-1992. בצד הדו"ח המלא, מפרסם הפנל סיכום המיועד לקובעי המדיניות בעולם.‏[2]. הדו"חות של ה-IPCC מצוטטים באופן נרחב ברוב הדיונים הנוגעים לשינוי האקלים, והם קיבלו הכרה כמקור סמכותי ומהימן. כך למשל, טען לורד ריס, נשיא החברה המלכותית, המוסד המדעי המכובד ביותר בבריטניה: "ה-IPCC הינו הסמכות העולמית המובילה בעולם בנושא שינוי האקלים".‏[3]

הפנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים קיבל, יחד עם אל גור מארצות הברית, את פרס נובל לשלום לשנת 2007, על פעילותם להגברת המודעות לשינוי האקלים ולהתחממות העולמית.

דו"חות הפנל[עריכת קוד מקור | עריכה]

דו"ח הערכה רביעי: AR4[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-10 בפברואר 2007 אישרה מליאת ה-IPCC את התקציר למקבלי החלטות של הדוח [1].המסמך נשא את הכותרת "שינויי האקלים 2007: הבסיס המדעי הפיזיקלי" תרומתה של קבוצת העבודה המהווה חלק מדוח ההערכה הרביעי של הפאנל הבין ממשלתי לשינויי האקלים.

להלן עיקרי ממצאי הדו"ח [2]:

  • אם ריכוזי גזי החממה באטמוספירה יכפיל את עצמו ביחס לרמה שלפני התקופה התעשייתית, הדבר יגרום בוודאות להתחממות של כ-3 מעלות בממוצע (טווח של 2-4.5 מעלות). לראשונה, סיפק ה-IPCC הערכה של ההתחממות הצפויה כתוצאה מעליה ספציפית בריכוז גזי החממה שיתרחש במהלך המאה ה-21, ביחד עם טווח ביטחון המבוסס על מודלי אקלים מקיפים.
  • רמת גזי החממה של 650 חלקיקים למיליון עלולה לחמם את כדור הארץ ב-3.6 מעלות בעוד רמה של 750 חלקיקים למיליון עלולה להוביל להתחמות של 4.3 מעלות. אלף חלקיקים יעלו את הטמפרטורה ל-5.5 מעלות ו- 1,200 חלקיקים ב-6.3 מעלות. ריכוזי גזי חממה עתידיים קשים לחיזוי והם תלויים בצמיחה הכלכלית, בפיתוח טכנולוגיות חדשות, במדיניות ובגורמים נוספים.
  • הטמפרטורה הממוצעת של פני השטח גדלה ב-0.74 מעלות במהלך מאה שנים (1906-2005). נתון זה גבוה מההערכה שבוצעה בשנת 2001 של גידול של 0.6 מעלות במאה שנה. זאת בשל רצף השנים החמות שנרשמו מאז. 11 מתוך 12 השנים האחרונות נמצאות ברשימת 12 השנים החמות ביותר מאז החלו הרישומים בשנת 1850. עליה של 2 מעלות צלזיוס חזויה לכל אחד משני העשורים הבאים.
  • ההערכה הטובה ביותר לעליה בגובה פני הים בשל התרחבות האוקיינוסים והמסת הקרחונים עד לסוף המאה, בהשוואה לממוצע העשור 1989-1999 צומצם לטווח של 28-58 סנטימטרים, לעומת הערכה של 9-88 סנטימטרים בדו"ח משנת 2001, בשל שיפורים בהבנת הנושא. בכל אופן, ערכים גבוהים של עד 1 מטר עד שנת 2100 יכולים עדיין לבוא בחשבון, אם תכסית הקרח תמשיך להימס ככל שהטמפרטורה תעלה. הפעם האחרונה שבה היו אזורי הקטבים חמים יותר מאשר כיום הייתה לפני 125 אלף שנים. הפחתה בנפח הקרח הקטבים גרמה למי הים לעלות ב-4-6 מטרים.
  • הקרח הימי צפוי להצטמק הן באזור הארקטי והן באזור אנטארקטיקה. אזורים נרחבים של האוקיינוס הארקטי עלולים לאבד את קרח העד המכסה אותם עד סוף המאה ה-21 אם הפליטות האנושיות ימשיכו בקצב הנוכחי. תכסית הקרח הצטמקה כבר ב-2.7% לעשור מאז 1978, כשהמינימום הקיצי צנח בכ-7.4% בעשור.
  • כיסוי השלג הצטמצם אף הוא במרבית האזורים, בפרט באביב. התכסית המקסימלית של כפור קרקעי בחורף ובאביב צנח בכ-7% בחצי הכדור הצפוני מאז מחצית המאה ה-20. מספר ימי הקפאון הממוצע של נהרות ואגמים בחצי הכדור הצפוני ב-150 השנים האחרונות צנח בשיעור של 5.8 ימים למאה שנה, בעוד שיום שבירת הקרח הקדים ב-6.5 ימים למאה.
  • סביר מאוד כי שיעור המשקעים יעלה בקווי הרוחב הגבוהים ויפחת במרבית האזורים הסוב-טרופיים. תבנית המשקעים תמשיך להשתנות באותו הכיוון שנראה במאה ה-20.
  • סביר כי מגמת העלייה במידות חום קיצוניות וגלי חום תמשיך. משכם ועוצמתם של אירועי הבצורת גדל על פני עשורים נרחבים מאז שנות השבעים של המאה ה-20, בפרט באזורים הטרופיים והסוב-טרופיים. אזור הסאהל, המזרח התיכון, דרום אפריקה וחלקים מדרום אסיה כבר הפכו יבשים יותר במהלך המאה ה-20.
  • שיעור דו תחמוצת הפחמן והמתאן באטמוספירה כיום הוא גבוה יותר בכל התקופה הקדם-תעשייתית עד 650 אלף שנים אחורנית. כפי שהוזכר לעיל, ריכוזי דו תחמוצת הפחמן כבר עלו מרמתם בתקופה הקדם תעשייתית - 280 חלקיקים למיליון ל-379 חלקיקים למיליון ב-2005, ואילו ריכוז המתאן עלה מ-715 חלקיקים למיליארד ל-1,774 חלקיקים למיליארד ב-2005.
  • מספר רב של אי ודאויות נפתרו. רשומות הטמפרטורה של האטמוספירה התחתונה ממדידות לוויינים מתיישבות עם הרישומים הקרקעיים. בין אי הודאויות שטרם נפתרו - תפקידם של העננים, הקריוספירה (הקרחונים וכיפות הקרח), האוקיינוסים, הצטמצמות היערות ושאר השינויים בתכסית הקרקע, וכן עדיין לא ברור הקשר בין האקלים והמחזורים הביולוגיים.
  • צפויים מעל מיליון ניספים כתוצאה מההתחממות הגלובלית ונזקים בשווי מיליארדי דולרים עד שנת 2100.

ביקורת על הדו"ח[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הכחשת שינויי האקלים

שנת 1998 הייתה השנה החמה ביותר, ובין היתר נובע הדבר כתוצאה מתופעת אל-ניניו שהתרחשה באותה שנה ברמה גבוהה מממוצע שנות אל-ניניו. השנה הבאה מיד אחריה בכשנת שיא הייתה שנת 2005. בשנת 2003 התרחש גל חום שגרם למותם של כעשרים אלף איש באירופה. ואולם מכיוון שכל השנים הללו היו פחות חמות משנת 1998, טוענים מכחישי ההתחממות שזו נעצרה.

פרופ' בוב קרטר, גאולוג באוניברסיטת ג'יימס קוק, בקווינזלנד שבאנגליה, המעורב במחקרי אקלים בתקופות הפרה היסטוריות, טוען במאמר מפורט שפורסם בעיתון הבריטי טלגרף ב-9 באפריל 2006, כי ההתחממות נעצרה בשנת 1998 והוא תוקף את ה-IPCC (בטרם זה פרסם את ממצאיו הרשמיים) ומאשים את הארגון באינטרסנטיות ואת הממשלות כמי שמסרבות לקבל עצה ממומחי אקלים שדעתם שונה מהדעה המקובלת. לטענתו, במשך שלושה מיליון שנים מתוך ששת מיליוני השנים האחרונות, האקלים היה חם בממוצע יותר מהיום, ובשלושת מיליוני השנים האחרונות מזג האוויר בממוצע קר יותר כאשר מאות אלפי השנים האחרונות מתאפיינות בתקופות קרח ובתקופות בין קרחוניות חמות יותר, כמו זו שאנו נמצאים בה. לטענתו לפעילות האדם אין השפעה רבה על מחזור זה.

דו"ח הערכה ראשון: 1990[עריכת קוד מקור | עריכה]

דו"ח הערכה הראשון של ה-IPCC הושלם בשנת 1990, ושימש כבסיס עבור "מסגרת כנס האו"ם על שינויי אקלים" UNFCCC. תקציר הדו"ח לקובעי מדניות של WGI כולל:

  • אנחנו בטוחים בדברים הבאים:קיים אפקט חממה טבעי...;פליטות שמקורן בפעולות אנושיות מגבירות באופן משמעותי את הריכוזים האטמוספיריים של גזי חממה: פחמן דו-חמצני, מתאן, CFC, וניתראת אוקסיד. הגברות אלו יעצימו את אפקט החממה, דבר שיגרום לחימום ממוצע של פני השטח של כדור הארץ. גז החממה העיקרי, אדי מים, יגדל כתוצאה מהתחממות עולמית, ויעצים אותה עוד יותר.
  • חישבנו בביטחון כי: פחמן דו-חמצני אחראי למעלה ממחצית האפקט של הגידול בגזי חממה; נדרשת הורדה מיידית של למעלה מ60% בפליטות שמקורם בפעילויות בני אדם של גזים יציבים כדי לייצב את הריכוז שלהם ברמות של היום...
  • בהתבסס על המודלים הנוכחיים, אנו חוזים: תחת "עסקים כרגיל" עליה של הטמפרטורה העולמי הממוצעת במהלך המאה ה-21 של ב 0.3 מעלות צלזיוס כל עשור. (עם אי וודאות של 0.2 עד 0.5 מעלות לעשור); זה יותר מאשר מה שנצפה ב-10,000 שנים האחרונות; תחת תרחישים אחרים... המניחים עליה מתמשכת של רמות בקרה, שעור העלייה בטמפרטורה הממוצעת העולמית הוא כ 0.2 עד 0.1 מעלות צלזיוס לעשור.
  • יש הרבה אי וודאות בתחזיות שלנו במיוחד בהתייחס לתזמון, עוצמה ודפוסים אזוריים של שינויי אקלים, עקב העדר הבנה מלאה של: מקורות וכיורים של גזי חממה; עננים; אוקיינוסים; והקרח בקטבים.
  • השיפוט שלנו הוא: הטמפרטורה הממוצעת העולמית של האוויר עלתה ב 0.3 עד 0.6 מעלות צלזיוס ב-100 השנים האחרונות; הגודל של התחממות זו הינו עקבי באופן רחב עם תחזיות של מודלי אקלים, אבל הוא גם באותו סדר גודל של שונות אקלים טבעית. ולכן העלייה הנצפית יכולה להיות בעיקרה בעקבות שונות טבעית זו. הסבר אחר יהיה ששונות זו וגורמים אחרים מעשי ידי אדם יכלו לקזז התחממות עולמית שמקורה באנושות בגודל עוד יותר גדול. הגילוי החד משמעי של הגידול באפקט החממה לא צפוי להתרחש במשך עשור או יותר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]