ולרי פאנוב
 | |
| צילום מ-2017 | |
| לידה |
12 במרץ 1938 (בן 86) ויטבסק, ברה"מ  |
|---|---|
| שם לידה |
Валерий Матвеевич Шульман |
| מדינה |
ברית המועצות, ישראל |
| תקופת הפעילות |
מ-1957 |
| מקום לימודים |
אקדמיית וגנובה של הבלט הרוסי |
| צאצאים |
אנדריי פאנוב |
| פרסים והוקרה |
אמן מצטיין של רוסיה הסובייטית |
| http://balletpanov.com/ | |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
_-_Afternoon_of_a_Faun.jpg)
ולרי פאנוב (בשמו המלא ברוסית: ולרי מטבייביץ' פאנוב Валерий Матвеевич Панов, נולד בשם ולרי שולמן, נולד ב-12 במרץ 1938 בויטבסק, אז בברית המועצות) הוא רקדן בלט וכוראוגרף יהודי רוסי-ישראלי, יליד בלארוס.
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ילדותו ושנות לימודיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ולרי פאנוב נולד בשנת 1938 בוויטבסק, בלארוס, אז רפובליקה במסגרת ברית המועצות. הוא למד בבית הספר לבלט ע"ש אגריפינה ואגאנובה בלנינגרד (בימינו אקדמיית ואגאנובה לבלט רוסי בפטרבורג). למד גם במוסקבה, וסיים את לימודיו בשנת 1957 בלנינגרד.
הקריירה ברוסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
פאנוב רקד בשנים 1957–1964 בלהקת הבלט של התיאטרון מאלי בלנינגרד (בימינו "תיאטרון מיכאילובסקי" בסנקט פטרבורג), בה יצר תפקידים בבלטים "בלדת האהבה" בכוריאוגרפיה של לופוחוב (1959), "דפניס וכלואה" ו"בולרו" לפי הכוריאוגרפיה של דוויטשווילי (1960), ו"פטרושקה" (1961), "אורפאוס" (התפקיד הראשי) (1962) ו"הגברת והחוליגן" (1962) לפי הכוריאוגרפיה של בויארסקי.
בשנת 1964 הצטרף פאנוב ללהקת הבלט של תיאטרון קירוב, (הנקרא בימינו "תיאטרון מריאינסקי"), בה נשאר עד שנת 1972[1]. בלהקה זו הוא ביצע בבכורה תפקידים לפי יצירתו של יאקובסון בבלט "עולם הנפלאות" (1967), לפי הכוריאוגרפיה של וינוגרדוב - ב "גוריאנקה" (1968), התפקיד הראשי ב"המלט" לפי הכוריאוגרפיה של סרגייב, (1970), "בריאת העולם" לפי הכוריאוגרפיה של קסטקינה ווסיליוב (1971).
יציאתו את ברית המועצות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1972 ביקשו הוא ואשתו השנייה - רקדנית הבלט גלינה רגוזינה פאנובה - רשות לעלות לישראל. השלטונות הגיבו על הבקשה בזעם: בני הזוג פוטרו מלהקת קירוב ונמנע מהם לעבוד במקצועם במשך שנתיים, כשפאנוב עצמו נאסר לזמן קצר באשמת "חוליגניזם".[2] אמנים במערב, לרבות סר לורנס אוליבייה, פנו לשלטונות הסובייטיים בדרישה להרשות לזוג לצאת את ברית המועצות[3]. גם בתקשורת בארצות הברית פורסמה דרישה שברית המועצות תרשה לו לעלות לישראל[4][5]. במרץ 1974, בעת ביקור הנרי קיסינג'ר במוסקבה, לא הורשה פאנוב לצאת מהבית בו שהה בעיר[6]. ב-1974 פאנוב ואשתו קיבלו אשרת יציאה, וביוני 1974 עלו לישראל[7] ונתקבלו לפגישה עם שר החינוך[8]. בישראל הופיעו בני הזוג במופעים רבים יחדיו. הם רקדו בשנים 1974–1977 עם להקת בת שבע[9] ובת דור[10].
פעילותו ככוריאוגרף[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנים 1977–1983 היה פאנוב כוריאוגרף וסולן בבלט האופרה של ברלין. שם הוא יצר כוריאוגרפיות לבלטים "סינדרלה" של סרגיי פרוקופייב[11], פולחן האביב של איגור סטרווינסקי, "האידיוט", מלחמה ושלום מאת סרגיי פרוקופייב. כמו כן הפיק את הבלט של קוזלאייב,"לב ההר" בבלט סן פרנסיסקו (1976), שחרזאדה של מיכאיל פוקין לפי מוזיקה של רימסקי קורסקוב והבלט פטרושקה של סטרווינסקי עם להקת האופרה הממלכתית של וינה (1981), "שלוש אחיות" עם להקת הבלט המלכותית השוודית (1983),ו"המלט" על מוזיקה מאת דמיטרי שוסטקוביץ' עם הבלט הלאומי הנורווגי (1984). בשנים 1984–1986 היה פאנוב מנהל אמנותי של להקת הבלט המלכותית של פלנדריה, איתה יצר מופעים של רומיאו ויוליה מאת פרוקובייב ו"תנועות". בשנת 1988 יצר כוריאוגרפיה ל"קלאופטרה" למופע של הבלט הממלכתי של איסטנבול.
בשנים 1983–1984 החליפה אשתו, גלינה פאנובה, את נטליה מאקארובה בתיאטרון ברודוויי בחידוש המופע On Your Toes שזיכה בעבר את מאקארובה בפרס טוני.
בשנת 1993 הקימו בני הזוג פאנוב להקת בלט במרכז לאמנויות באשדוד.[12] ב-1998 יחד עם אשתו השלישית אילנה אלינה, הקים פאנוב את תיאטרון לבלט "פאנוב" באשדוד, אותו הוא מנהל עד היום[13].
חייו הפרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
פאנוב היה נשוי שלוש פעמים: לליה פטרובנה פאנובה, איתה התחתן בניגוד לרצון הוריו. הוא אימץ את שם המשפחה שלה - פאנוב. אחר כך התחתן עם גלינה, איתה היה נשוי 27 שנה ונאבק על זכותו לעלות לישראל. בשנים 1998–2009 נישא לאילנה אלינה. אילנה פאנוב הקימה יחד איתו את התיאטרון לבלט על שם פאנוב באשדוד.[14] אילנה פאנוב שמה קץ לחייה בשנת 2009 על ידי קפיצה מהקומה ה-20 אחרי שעברה ניתוח לב ולקתה במצב דיכאוני. לפאנוב שלושה בנים, מכל אחת מנשותיו.
פרסים ואותות הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1969 - פרס לנין
- 1970 - תואר "אמן מצטיין של הפדרציה הסובייטית הסוציאליסטית הרוסית"
- 1979 - פרס מבקרים עולמית על הבימוי והכוריאוגרפיה במופע "פולחן האביב"
- 1987 - אות מטעם ממשלת טורקיה על המופע "האידיוט"
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של ולרי פאנוב
ולרי פאנוב, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- ולרי פאנוב, באתר ארכיון להקת בת שבע
- אתר להקת הבלט פאנוב
- כתבה עליו מערוץ "כאן 11"
- אתר "אנציקלופדיה", ביוגרפיה של ולרי פאנוב
- אנה קיסלגוף, ניו יורק טיימס, "ולרי פאנוב, על מאבקו בשלטונות ברית המועצות ועל הבלט"
- מיכל רוזנצווייג, "יומני מחול", ראיון עם ולרי פאנוב 19 בינואר 2019
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ אתר אנציקלופדיה, ביוגרפיה של ולרי פאנוב
- ^ מיכל רוזנצווייג, ראיון עם ולרי פאנוב
- ^ השחקנית הבריטית פנלה פילדינג (תמונה), דבר, 13 במרץ 1973
- ^ נחום ברנע, חילופי דברים על ההגירה מברה"מ, דבר, 12 בספטמבר 1973
- ^ שיא במספר הסירובים, מעריב, 13 במרץ 1974
- ^ אברהם תירוש, מצוד על פעילים יהודים בימי ביקור קיסינג'ר, מעריב, 29 במרץ 1974
- ^ אריה כנרתי, הזוג ואלרי וגלינה פאנוב החל במסע ההסתגלות, דבר, 17 ביוני 1974
- ^ הפאנובים רוצים להתיישב בירושלים, דבר, 28 ביוני 1974
- ^ ולרי וגאלינה פאנוב ביצירה חדישה לבאלט, דבר, 14 ביולי 1977
- ^ אתר אנציקלופדיה, ביוגרפיה של ולרי פאנוב
- ^ יצירה סימפונית של מלחין מצרי - בפתיחת הפסטיבל הישראלי 79, דבר, 6 באפריל 1979
- ^ רוזנצווייג
- ^ ליאור פרג', תיאטרון בלט פאנוב אשדוד: ללמוד לרקוד כמו הגדולים, באתר "כאן דרום", 29 באוגוסט 2019
- ^ רוזנצווייג