זהות וירטואלית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דמות וירטואלית המופעלת על ידי שחקנית

זהות וירטואלית זו זהות חברתית דרכה משתמשי האינטרנט מגדירים עצמם בקהילות מקוונות ובאתרים. זהות מתמודדת עם השאלה 'מי אני' ובדרך כלל מתקשרת לשאלות נוספות של שייכות ומיקום עצמי בהקשרים חברתיים. בתקשורת בין אישית חיוני לדעת את הזהות של האדם איתו מתקשרים על מנת להבין ולהעריך את האינטראקציה. אף על פי כן, בעולם הווירטואלי, הזהות הינה מעורפלת ונעדרים רמזים רבים על האישיות[1]. ישנם גולשים המעדיפים להשתמש בשמם האמיתי בעוד שאחרים מעדיפים להיות אנונימיים ולהזדהות בכינויים. במספר פלטפורמות כמו פורומים באינטרנט ומשחקים רבי משתתפים, המשתמשים יכולים לייצג עצמם וויזואלית באמצעות בחירת אווטאר (דמות וירטואלית ויזואלית) וכן אדם אחד יכול ליצור מספר זהויות וירטואליות.

מסכה על "הזהות האמיתית"[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדם יוצר את הזהות הציבורית שלו במהלך אינטראקציות חברתיות. 'העצמי החברתי' עוסק בהצגה של מי שאני באמת או מי שהינו רוצים שאחרים יחשבו שאנחנו. הסוציולוג גופמן טוען כי ההחלטות של אנשים לגבי 'העצמי החברתי' שלהם, שולטות בחלק גדול מההתנהגות הציבורית שלהם. את המידע לתאוריה הוא אסף מתצפיות נטורליסטיות בהן בחן איך אנשים מתנהגים בציבור. הוא הסיק כי החיים בציבור מספקים לנו הזדמנות להציג את עצמנו בצורה אסטרטגית וליצור דימוי של עצמנו בעיני אחרים. אינטראקציות חברתיות הן הבמה בה אנו מציגים את הטענות הנ"ל, בהתעלם ממי שאנחנו באמת[2]. האינטרנט מאפשר לגולשים להציג את 'העצמי החברתי' בכל דרך בה הגולש יבחר.

דוריאן וישנייבסקי וריצ'רד קוין בספרם 'בניית קהילות וירטואליות'‏[3] חקרו זהויות וירטואליות עם דגש על רעיון "מיסוך" הזהות כלומר, יצירת 'מסיכה' על הזהות האמיתית. הם מצאו כי כאשר גולשים באינטרנט יוצרים אינטראקציה עם גולשים אחרים הם נוטים לבנות מסיכה על הזהות האמיתית שלהם. המסכה באינטרנט אמנם אינה חושפת את הזהות האמיתית של הגולש אך חושפת לעתים רמזים על האדם שמאחורי המסיכה. לדוגמה, אם אדם בחר בכינוי של כוכב רוק זה חושף את התעניינותו במוזיקת רוק. אם אדם בוחר להסתיר לגמרי את הזהות שלו זה מסגיר את הפחד שלו וחוסר הערכה עצמית מאחורי המסכה השקרית. בגלל הדינאמיקה הרגשית והפסיכולוגית אנשים יכולים שלא לרצות ליצור אינטראקציות ברשת. כשיוצרים את המסכה על הזהות, האדם יוצר לעצמו רשת ביטחון. אחד הפחדים הגדולים ברשת הוא החדירה לפרטיות, פחד זה מונע מאנשים לחשוף מי הם באמת, המסכה יוצרת תחושת ביטחון שגורמת ליצירת אינטראקציות ללא חשש[4].

זהויות וירטואליות בפלטפורמות שונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלוגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלוגים מאפשרים לאינדיבידואל להביע את דעותיו ברשת ולקבל עליהן תגובות. ישנם שישה אלמנטים עיקריים אשר בלוגרים מביעים בזהות שלהם:

  1. זהות דרך שם וכותרת הבלוג- רוב הבלוגרים משתמשים בכינויים ולא בשמם האמיתי כדי לא ליצור קישור ישיר עם הזהות האמיתית. במחקר שנערך למדגם של 200 בלוגים, רק ארבעה מהם נכתבו על ידי אנשים שהשתמשו בשמם האמיתי. בלוגרים לעתים חושפים פרטים בבלוג שלא היו חושפים לחברים או למשפחה, לפעמים הפרטים הללו יכולים ליצור תוצאות שליליות על מקום עבודה לדוגמה ומערכות יחסים.
  2. פרופיל משתמש- התוכן של הפרופיל מציע מידע בסיסי על הבלוגר, כמו עיסוק, תחביבים או כל דבר שהבלוגר חושב לנכון שעליו לחשוף.
  3. זהות דרך התוכן- עם הזמן, בלוגרים מספרים את הסיפורים שלהם, על המשפחות שלהם, מקום מגוריהם, ההיסטוריה שלהם ומערכות יחסים. הבלוגר יוצא מנקודת הנחה שהקורא עקב גם אחרי כל הסיפורים הקודמים שלו ולכן לא מפרט במידה ומזכיר סיפור שכבר כתב עליו בעבר. בלוג זה לא יומן אלא דיאלוג עם קוראים אחרים. ההחלטה של מה לשתף ומה לא תלויה בבלוגר בלבד, התוכן מאפשר להכיר את הבלוגר דרך הזהות שהוא מציג.
  4. זהות דרך קול- או סגנון הכתיבה, כוללים אלמנטים כמו נימה וניסוח הייחודיים לכל בלוגר. מילים לא רק מספרות סיפור אלא מציינות למשל רמות של לחץ או חוש הומור.
  5. זהות דרך לינקים מצורפים- בדרך כלל בלוגרים מצרפים קישורים לאתרים אחרים. קישורים אלו יכולים לספק מידע על הזהות. לדוגמה לינקים של מוזיקה שהבלוגר אוהב לשמוע, ספרים שקרא, צילומים שצילם, אתרים/ בלוגים אחרים שאהב וכו'.
  6. זהות דרך עיצוב ויזואלי- רוב הבלוגרים מתחילים את הבלוג שלהם בתבנית סטנדרטית אך עם הזמן הם נוטים להפוך את העיצוב לאישי. חלק מהבלוגרים יוצרים לעצמם אווטאר ויזואלי ואחרים שמים תמונה של חלק מסוים מהגוף שלהם (לדוגמה רק החלק האחורי). בנוסף לכך, בלוגרים משתפים תמונות שצילמו היוצרות מרחב ייחודי לבלוגר. בזמן שהבלוגר בוחר לעצמו זהות שתביע מי הוא, הבחירות הללו מחזקות את הנורמות החברתיות[5].

אתרי הכרויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

באתרי הכרויות יש אפשרות ליצור לעצמך כל זהות שרק תרצה, יכולים להמציא נתונים פיזיים, עיסוק, גיל וכו'. האדם נמצא בין המציאות לפנטזיה ובאמצעות הזהות הווירטואלית שלעתים קרובות אינה תואמת את המציאות לגמרי, הוא בונה לעצמו דמות שהיה רוצה להיות כזו[6].

טוקבקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכוח של הטוקבקיסטים מתקשר לאנונימיות, ניתן להזדהות בכתיבת הטוקבק וכן, ניתן להמציא זהות וירטואלית בדויה. כשכותב הטוקבק לא צריך לעמוד מאחורי הדברים שהוא אומר, יש תחושה של שחרור (כשם שגנב פורץ עם מסכה). האינטרנט מספק בצורה זו את תחושת האנונימיות ואי חשיפה של הזהות האמיתית. בשנת 2011 עבר בקריאה ראשונה חוק הטוקבקיסטים אותו הגה חבר הכנסת זבולון אורלב. חוק זה אמור להסדיר את התנאים בהם תותר חשיפת זהותו של אלמוני המפרסם מידע באינטרנט. אדם שסבור שיש פגיעה בשמו הטוב או בקניין הרוחני שלו רשאי לדרוש מספקיות האינטרנט את שם האדם האלמוני שפרסם את התוכן, ניתן לראות בחוק זה פגיעה בשמירה על הזהות הווירטואלית‏[7].

משחקי מחשב[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – משחקי תפקידים המוניים ברשת

משחקי מחשב אינטראקטיביים, רבי משתתפים ברשת מאפשרים לאנשים מכל העולם להצטרף לקהילת המשחקים הווירטואלית וליצור דמויות אישיות בספירה הווירטואלית. לדמות וירטואלית זו קוראים אווטאר (דמות וירטואלית). השחקן יכול לבחור את מין האווטאר, מאפיינים פיזיים כמו צבע שיער, צבע עור, צבע עיניים ותכונות אישיות. שאר השחקנים רואים את האווטארים של המשתתפים האחרים[8]. במחקר מ-2009 התברר כי למרות שרוב הגיימרים הינם גברים, הם בוחרים באווטארים נשיים. האפשרות לבחור בזהות וירטואלית השונה לחלוטין מהזהות האמיתית מאפשרת בריחה מהמציאות וניתוק מחיי היום יום. סיבה נוספת לכך היא האפשרות לבחור בדמות שהיא האידאל של הגיימר, כיצד היה רוצה להיראות ב"עולם האמיתי" וכן, עיצוב אווטאר בולט גורם לו להיות במרכז תשומת הלב דבר שגיימרים רבים היו מעוניינים בו, גם במציאות.

רשתות חברתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – רשת חברתית מקוונת

ברשתות חברתיות מקוונות כמו פייסבוק המנויים יכולים ליצור לעצמם פרופיל משתמש אישי, לכתוב על עצמם, להוסיף תמונות, לשתף לינקים ועוד. בדרך כלל אנשים בוחרים להציג רק את הדברים השמחים והתמונות המחמיאות. אנשים נוטים שלא לפרסם סטטוסים ותגובות שליליות כדי שהחברים שרואים זאת לא יחשבו עליהם דברים שליילים וכן, שכולם יחשבו שחייהם טובים, רווי מסיבות והנאה. הפייסבוק מהווה מעין אשליה, סימולקרה- שיעתוק מזויף של משהו שאינו באמת אמיתי, אנשים מוסיפים חברים על מנת שיראו שיש להם הרבה חברים‏[9]. הזהות האמיתית לא בהכרח מתבטאת ברשתות החברתיות, אלא נוצרת זהות וירטואלית כפי שהגולש היה רוצה שחבריו יראו אותו. הרשת החברתית של גוגל (google+) וFACEBOOK מקדמים מדיניות של הזדהות בשם האמיתי. לדוגמה הסופר סלמן רושדי נחסם בפייסבוק מאחר שהשם שמופיע לו בדרכון הוא אחמד רושדי‏[10]. ניתן לראות במדיניות זו ניסיון לטשטש זהויות וירטואליות פיקטיביות ואנונימיות.

ביבליוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ . Donath S. J.(1995) Identity and deception in the virtual community. Prepared for: Kollock, P. and Smith M. (eds). Communities in Cyberspace. London: Routledge
  2. ^ Goffman, E (1959) The Presentation of Self in Everyday Life New York: Doubleday Anchor
  3. ^ Dorian Wiszniewski and Richard Coyne: Building Virtual Communities
  4. ^ Wiszniewski, Dorian. , & Richard Coyne (2002), Mask and Identity: The Hermeneutics of Self-Construction in the Information Age. In K. Ann Renninger & Wesley Shumar (Ed.) Building Virtual Communities (pp. 191-214). New York, New York: Cambridge Press
  5. ^ Dennen, Vanessa Paz (2009), "Constructing academic alter-egos: identity issues in a blog-based community", Identity in the Information Society (Springer) 2: 7
  6. ^ Whitty, M.T. & Carr, A.N. (2003). Cyberspace as potential space: Considering the web as a playground to cyber-flirt. Human Relations, 56(7), 861-891.
  7. ^ יהונתן ליס, חוק הטוקבקיסטים אושר בקריאה ראשונה, באתר ynet
  8. ^ Turkle, S. (1997b). Multiple subjectivity and virtual community at the end of the Freudian century. Sociological Inquiry, 67(1), 72-84
  9. ^ וויליאם דרסיוויץ, השראה: החברות מתה, באתר כלכליסט
  10. ^ אהוד קינן, סלמן או אחמד רושדי? שאלו את פייסבוק, באתר ynet