זליגת תכנים
זליגת תכנים הוא מונח המתאר מהלך במסגרתו מועברים שידורים של תכנים מעוררי עניין או בעלי חשיבות ציבורית מערוצי טלוויזיה הפתוחים לציבור הרחב לערוצים בתשלום, לעיתים תוך הפרת תנאי רגולציה. במונח זה נעשה שימוש בעיקר בעניינם של תוכני ספורט בטלוויזיה בישראל.
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2001, כתנאי לעלייתו של ערוץ "ספורט 5 פלוס" כערוץ בת לצדו של ערוץ הספורט, קבעה המועצה לשידורי כבלים ולשידורי לוויין מדיניות רגולטורית שמטרתה למנוע העברתם של תכנים מעוררי עניין בקרב ציבור חובבי הספורט בישראל, ולפיה אין לשדר אירועים בעלי חשיבות ציבורית רבה בערוצים בתשלום וכי על ערוץ הספורט לשדר בערוץ הבסיס, הפתוח לכלל לקוחות הכבלים והלוויין, תכנים שהוגדרו "אטרקטיביים".
בסוף שנת 2003 זכתה צ'רלטון במכרז לזכויות השידור של משחקי ליגת העל בכדורגל. החברה פתחה ערוץ דיגיטלי והחלה לשדר את המשחקים בשיטת שלם וצפה ושנה לאחר מכן החלה להעביר גם את משחקי הליגה האנגלית בשיטה זו. שנה לאחר מכן הקצתה המועצה לשידורי כבלים ולשידורי לוויין לצ'לרטון שני ערוצים וזו החלה לשדר שידורים מלאים בערוצים בתשלום, "ספורט 1" ו-"ספורט 2". בתגובה, בשנת 2006 הגיש ערוץ הספורט בקשה לפתוח שני ערוצים נוספים לצד "ספורט 5" ו"ספורט 5 פלוס", האחד ערוץ חדשות והשני ערוץ ספורט שיעסוק בהיסטוריה, שניהם במסגרת חבילת ספורט מורחבת, כלומר, כדי לצפות בשניהם על הצופה לשאת בתשלום נוסף מעבר לחבילת הביניים, היא חבילת הספורט הכוללת את "ספורט 5" ו"ספורט 5 פלוס; ב-2007 אושרה הבקשה[1]. אף על פי שערוץ הספורט הבטיח כי בערוצים אלה ישודרו תכנים שלא שודרו קודם לכן בערוץ הבסיס או בערוץ הבת בתשלום, שונה שמו של ערוץ החדשות מ-"ספורט 5 News" ל"ספורט 5 Live" וההבטחה הופרה: בלוח השידורים של הערוץ נכללו שידורים ישירים של אירועי ספורט, בהם כאלה ששודרו קודם לכן בערוצים שבחבילת הביניים.
קביעת תוכני סף והשפעתה על זליגת התכנים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בהמשך לתנאי הסף שהציבה בטרם אישרה את פתיחת ערוצי הספורט החדשים, קבעה המועצה לשידורי כבלים ולוויין רשימת תנאי סף הכוללת תכנים שעל ערוצי הספורט לשדר בערוץ שאינו בתשלום, בין אם בערוץ הספורט[2] ובין אם בערוצים 1, 2 או 10 כדי למנוע זליגת תכנים לערוצים בתשלום, כך שהציבור הרחב יוכל ליהנות מתכנים אלה ללא תשלום נוסף[3]. פרט לתכנים החייבים בשידור, תנאים אלה נגעו גם למספר שעות השידור, לשידורי ליגת האלופות, ליגת העל בכדורסל, מספר מינימלי למשחקי כדורגל וכדורסל מהעולם, שידורי NBA, שידורי מבזקי חדשות ספורט, שידור ענפי ספורט ישראלי בערוץ ושידורים חוזרים של תכנים ששודרו בערוץ בתשלום זמן קצר לאחר מועד השידור החי. כמו כן, נקבע מספר מינימלי של שידורי ספורט ממסגרות מסוימות ומענפי ספורט מסוימים; זכויות השידור של ליגת העל בכדורגל שייכות לצ'רלטון והיא רשאית לשדר את משחקי הליגה בערוצים בתשלום. אולם, על פי התנאים, על צ'רלטון להעביר את המשחק המרכזי בכל מחזור לשידור בערוץ שאינו בתשלום. בנוסף, נקבעה רשימה של תכנים שאסורים לשידור בערוץ בתשלום בשל העניין הרב שהם מעוררים בקרב הצופים.
מגבלה נוספת שהוטלה על בעלי הערוצים נוגעת ליחס האטרקטיביות בין השידורים בערוצים השונים: המועצה התנתה שידור תחרויות מענפי הכדורגל, הכדורסל והטניס בערוצים מחבילת הפרימיום היקרה יותר בכך שבחבילת הבסיס ובחבילת הביניים ישודרו אירועים חיים אטרקטיביים יותר.
העובדה כי מועצת הכבלים והלוויין קבעה רשימת תכנים שחייבים בשידור בערוצים שאינם בתשלום ובנפרד רשימת תכנים שאסורים בשידור בערוצים בתשלום, לצד העובדה כי התנאים שהציבה נועדו לפקח על זליגת תכנים מערוץ הבסיס שאינו בתשלום, הותירה פרצות הפוגעות בצופה: ראשית, במספר לא מבוטל של מקרים הוחלט שלא לשדר תכנים מסוימים שאינם חייבים בשידור אך אסורים בשידור בערוצים בתשלום[4][5]. מעבר לכך, מהלך זה לא נועד לפקח על תכנים המשודרים בחבילת הספורט, ועל כן גרם לזליגת תכנים מערוץ "ספורט 5 פלוס", ערוץ בתשלום הנכלל בחבילת הספורט, לערוצי הספורט הנוספים הניתנים לצפייה במסגרת חבילת הספורט המורחבת[6].
ערוצי הספורט השונים טוענים נגד הרגולציה על שידורי ספורט בישראל כי היא מהקשוחות באירופה, מקשה על התנהלות התעשייה, ומותירה לערוצים בתשלום את האפשרות לשדר תכנים אטרקטיביים מעטים בלבד, ולכן שיקולים כלכליים מונעים מהם לשדר אירועי ספורט מסוימים ובכך בעצם נפגעת חשיפתם לציבור[7][8]. מנגד, טוענים גורמים נוספים שנדרשו לסוגיה וביניהם המועצה לשידורי כבלים ולוויין ובעלי ONE שנאבקו בתופעה, כי המטרה מאחורי החלטת ערוצי הספורט שלא לשדר תכנים מסוימים, בעיקר מענפי ספורט שאינם פופולריים, היא הפעלת לחץ באמצעות איגודי הספורט השונים על הרגולטור כך שירכך את התנאים שקבע.
המועצה לשידורי כבלים ולוויין משנה את המדיניות ואת תנאי הסף מעת לעת בהתאם לשימועים שהיא מקיימת[9]. כך למשל, שינתה המועצה בשנת 2009 את הכלל לפיו חל איסור גורף לשדר משחקי קבוצות ישראליות במפעלים האירופאים בערוצים בתשלום והוסיפה סייג המתנה איסור זה בהצעת מחיר סביר עבור זכויות השידור של המשחק על ידי ערוץ שאינו בתשלום[10].
ניסיונות למניעת התופעה[עריכת קוד מקור | עריכה]
כבר בשנת 2002, כשנה לאחר השקתו של ערוץ הבת "ספורט 5 פלוס", הוגשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב תובענה ייצוגית נגד חברות הכבלים, חברת Yes הטלוויזיה בלוויין, המועצה לשידורי כבלים ולוויין ומשרד התקשורת. בתביעה נטען כי למרות הפיקוח, תכנים רבים הועברו בחודשים הראשונים לערוץ בתשלום ואיכות השידורים בערוץ הבסיס פחתה משמעותית[11]. השופטת דרורה פלפל פסקה כי התובעים צודקים בטענתם אך בשל נוסח חוק הגנת הצרכן לא ניתן היה לקבל את התביעה כייצוגית. עוד ציינה השוטפת כי היה הגון אם מועצת הכבלים והלוויין הייתה מחליטה להוזיל את חבילות הבסיס למנויי הכבלים והלוויין כפיצוי על זליגת התכנים. בעקבות שינוי החוק וערעור שהגישו התובעים, הורה בית המשפט העליון לבית המשפט המחוזי לדון מחדש בתובענה[12]. לבסוף הושגה פשרה ולפיה התחייב ערוץ הספורט לשדר תכנים נוספים המוגדרים "אטרקטיביים" בערוץ הבסיס[13]. תביעות נוספות הוגשו בתחילת שנות האלפיים אך רובן נדחו[14].
גופים נוספים שנדרשו לסוגיה זו הם אמון הציבור[15] והמועצה הישראלית לצרכנות שדרשה בשנת 2004 מהמועצה לשידורי כבלים ולוויין לנקוט צעדים נוספים פרט להטלת קנסות על הפרת מדיניות הרגולציה, וזאת כדי להגן על הצופה מפני זליגת תכנים מערוצי חבילת הבסיס או חבילת הביניים לערוצים בתשלום בחבילת הפרימיום[16].
בשנת 2007 הגישו חברי הכנסת גלעד ארדן ורונית תירוש הצעת חוק המבקשת לאסור על בעלות צולבת בערוצי הספורט. לפי ההצעה, בעל רישיון לשידורי טלוויזיה בכבלים או בלוויין, שבחבילת הבסיס שבה הוא משדר נכלל ערוץ ספורט, לא להפעיל ערוץ ספורט בתשלום[17]. ועדת הכלכלה של הכנסת קיימה מספר ישיבות בנושא זה לאורך השנים.
מספר רב של תלונות מקרב ציבור הצופים התקבלו במועצה לשידורי כבלים ולוויין בנושא זליגת התכנים ועלותם הגבוהה של שידורי הספורט[18][19].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שלמה מן, כדורגל לעשירים בלבד, באתר העין השביעית, 24 במאי 2011
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ ערוץ הספורט במרוץ אחר תכנים לשני ערוצים החדשים - "ספורט 5 ניוז" ו"ספורט 5 קלאסיק", באתר גלובס, 28 בדצמבר 2006
- ^ ערוץ הספורט מוגדר אף הוא כערוץ בסיס אף על פי שהוא משודר רק בכבלים ובלוויין, שכן לחבילת הבסיס של הכבלים והלוויין מנויים כ-84% מבתי האב בישראל. נתון זה נכון לשנת 2008; על פי פרוטוקול מס' 637 של ועדת הכלכלה של הכנסת, 14 ביולי 2008, דיון בהצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – שידור בערוץ פתוח של נבחרות וקבוצות ישראליות), התשס"ח-2007 (פ/3131)
- ^ החלטת המועצה לשידורי כבלים ולשידורי לוויין 2-22/09 מיום: 3.9.2009, נספחים
- ^ עודד ירון, מועצת הכבלים נכשלה בהסדרת שידורי הספורט, באתר הארץ, 7 באוקטובר 2009
- ^ שוב זליגת תכנים: השידור של חיפה - לרנקה בספק, באתר מאקו, 14 בספטמבר 2011
- ^ שלמה מן, תם שלב ההגדרות, באתר העין השביעית, 16 בספטמבר 2009
- ^ אוריאל דסקל, האם הרגולציה על שידורי הספורט בישראל הוגנת?, באתר כלכליסט, 12 באוגוסט 2009
- ^ אביתר לנג, אבנר קופל: "ניצן חן מחזיר את הכדורסל עשר שנים אחורה", באתר כלכליסט, 26 באפריל 2009
- ^ ענת קם, ניצן חן מציג את ההרכב, באתר וואלה, 26 באוקטובר 2009
- ^ ליאור ליברובסקי, המועצה נכשלה - זליגת התכנים בשידורים נמשכת, באתר מאקו, 14 ביולי 2010
- ^ משה גוזגל, תביעת ענק נגד ערוץ הספורט, באתר ynet, 3 בדצמבר 2002
- ^ עמית בן-ארויה ורוני קורן-דינר, העליון הורה לדון בתביעה ייצוגית נגד הוצאת תכנים מערוץ 5, באתר וואלה, 10 בינואר 2006
- ^ טל וולק, פשרה משפטית: ערוץ הספורט יחזיר תכנים לערוץ ספורט 5, באתר גלובס, 29 באוקטובר 2006
- ^ ליאור ליברובסקי, נדחתה תביעה ייצוגית נגד ערוץ הספורט ו-yes, באתר ONE, 3 במרץ 2010
- ^ יעל גאוני, אמון הציבור דורש לעצור זליגת התכנים בערוצי הספורט: "סכנה שצופי ספורט 5 ו-5 פלוס יישארו עם ביליארד, החלקה על הקרח, התעמלות אמנותית ושיט", באתר גלובס, 26 ביוני 2007
- ^ המועצה לצרכנות נגד הרשות לשידורי כבלים ולווין, באתר nrg, 8 בספטמבר 2004
- ^ הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון - איסור על בעלות צולבת בערוצי הספורט), התשס"ח-2007
- ^ מירב קריסטל, עלייה בתלונות לקוחות נגד HOT ו-yes, באתר ynet, 10 בפברואר 2010
- ^ אופיר דור, משלמים ומתלוננים: מספר התלונות על שירות HOT – פי שבעה מהשירות של yes, באתר כלכליסט, 17 באוגוסט 2015
