הגליל העליון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מפה סכמטית של הגליל

הגליל העליון הוא חבל ארץ הררי בצפונה של ארץ ישראל והתחומים שלו הם הים התיכון במערב, בקעת בית הכרם בדרום, עמק החולה ובקעת הירדן במזרח, ולבנון בצפון.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגליל העליון הוא יחידת המשנה הצפונית של הגליל, הוא מופרד מהגליל התחתון על ידי בקעת בית הכרם, ההרים בו גבוהים יותר והעמקים צרים ועמוקים. הפסגה הגבוהה ביותר בגליל העליון היא הר מירון המתנשא לגובה של 1204 מ' מעל פני הים. הגליל העליון משתרע על פני כ- 800 קמ"ר.

את הגליל העליון נהוג לחלק לשלוש יחידות גאוגרפיות - הגליל העליון המערבי - המתנשא לגובה של כ-800 מטר מעל פני הים, ונופו רמתי מחורץ בנחלים עמוקים וצרים, ובו נכללים למשל נחל בצת, נחל כזיב ונחל געתון. ממזרח לו - מרום הגליל - החלק המרכזי והגבוה ביותר של הגליל העליון הישראלי - גוש פקיעין וגוש מירון הכוללים את הפסגות הר מירון (1204 מ'), הר אדיר (1008 מ'), הר חירם (996 מ') מצפה הימים (734 מ') ופסגות נוספות. הגליל העליון המזרחי כולל את הרי נפתלי (ובהם רכס רמים ורמות נפתלי), והרי צפת ופסגותיו המתנשאות עד לגובה של כ-1000 מ' מעל פני הים. יש הרואים את האזור שבין גבול ישראל-לבנון לבין נהר הליטני כחלק מהגליל העליון, ומכנים אותו "הגליל הלבנוני", אולם כיום גישה זו אינה מקובלת בקרב הגאוגרפים. גבולו הצפוני של הגליל הוא קו העתק, המכונה העתק רום העובר בקו אלכסוני מאזור מטולה ועד בירות, דרך העיירה רום בלבנון.

ראו תצלום לווין ארץ ישראל

ממערב לקו ההעתק, נפוצים סלעים צעירים יחסית מגיל הקרטיקון העליון (קנומן עד איאוקן בעיקר סלעי גיר דולומיט וקירטון), ואילו ממזרח לו, סלעים עתיקים יותר מתקופת היורה והקרטיקון התחתון (בעיקר סלעי גיר, דולומיט ואבני חול). מבחינה טופוגרפית, האזור שממערב לקו גובהו כ- 900 מטר, ואילו ממזרח לקו, האזור מתנשא לגובה העולה על 1500 מטר. גם מבחינה נופית שונים אזורים אלה. האזור הדרום מערבי מבותר על ידי ערוצים קצרים יחסית ליחידות תבליט קטנות. משני צידי נהר הליטני החוצה אזור זה, הנוף זהה. מצפון מזרח לקו, הנוף מבותר על ידי סדרת עמקים עמוקים ורחבים, דבר הניכר בהצללה החריפה הקיימת באזור זה.

אקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

האקלים בגליל העליון הוא ים תיכוני לח, הקיץ חם ויבש והחורף קר וגשום יותר מאשר ברוב חלקי הארץ. הטמפרטורה הרב שנתית הממוצעת היא כ-30 מעלות, והלחות היחסית היא כ-60% בממוצע. הגליל העליון הוא חבל הארץ הגשום ביותר בארץ ישראל, ממוצע המשקעים בכל שטחו גבוה מ-600 מ"מ בשנה ובמקומות מסוימים עומד על 950 מ"מ בשנה. מספר ימי הגשם גם הוא מהגבוהים בארץ ומגיע ל-60 עד 70 ימים בשנה. הבצורת נדירה בו.

צומח[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברוב שטחי הגליל העליון, ובמיוחד במרום גליל ובגליל העליון המערבי שטחים רבים מכוסים בחורש ים תיכוני בו נפוצים אלון מצוי, אלה ארצישראלית, אורן ירושלים, אלון התולע, קידה שעירה, סירה קוצנית וכן מינים הייחודיים לגליל העליון דוגמת אדר סורי, שזיף הדב, פטל לביד, בוצין הגליל, אדמונית החורש, קיסוס החורש ועוד. כמו כן בערוצי הנחלים קיימת צמחיית נחלים עשירה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגליל העליון הוא אזור הררי, ועל כן התנועה והמחיה בו קשה יותר מבשטחי הארץ האחרים, על כן לאורך רוב ההיסטוריה התקיימו בו שבטים קטנים והאוכלוסייה בו הייתה דלה. עם זאת, ניתן למצוא באזור שרידים ושלדים מתקופת האדם הקדמון. בתקופת התנ"ך יושב הגליל העליון בידי שבטים כנעניים והתחלק בין נחלותיהם של שבט אשר, שבט דן ושבט נפתלי. בתקופת החשמונאים יושב הגליל ביהודים ורבים מהנכרים בו התגיירו, מאז ועד לשנת 415 היה הגליל העליון מרכז של קנאות יהודית.

משנת 1777 ועד לפרוץ מלחמת העולם הראשונה ב-1914 התקיימה עלייה חסידית לערי הגליל העליון - טבריה וצפת, שהפכו עם הזמן לערים יהודיות ברובן. ב-1882 הוקמה ראש פינה, המושבה היהודית הראשונה בגליל, וב-1883 - יסוד המעלה. בהמשך הוקמו תל חי וכפר גלעדי שננטשו ב-1920 לאחר מאורעות תל חי.

ניתן למצוא בנחלי הגליל העליון רליקטים בוטניים (שרידים לצמחיה צפונית ששלטה בעבר הרחוק באזור ונכחדה עקב התחממות האקלים), כגון אדמונית החורש, בקעצור שלוש האונות וצמחים אחדים מצמחיית הרי הלבנון שאינה מצויה בארץ ישראל ולעתים מופיעה באקראי בהרי מירון (כמו גרניון הלבנון).

אוכלוסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיר צפת מכונה "בירת הגליל העליון". מוקדי אוכלוסייה בולטים נוספים בגליל העליון הם כפר ורדים ומעלות תרשיחא. בגלל אופי השטח רוב ההתיישבות בגליל העליון היא ביישובים של ההתיישבות העובדת (קיבוצים, מושבים ומושבות). כמו כן, קיימים כפרים רבים של בני מיעוטים, בדואים, דרוזים צ'רקסים ועוד. מרבית השטח בגליל העליון המזרחי מצוי בתחום המועצה האזורית הגליל העליון. ב-2007 נבנות שכונות חדשות בצפת ובמעלות ובמרבית קיבוצי הגליל העליון החלו לאכלס את ההרחבות הקהילתיות.

תיירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בזכות נופו ואקלימו הגליל העליון הוא אזור תיירותי המושך מטיילים רבים. ניתן לבצע בו טיולים רגליים, רכובים, ואחרים. כמו כן, יש בו אטרקציות תיירותיות רבות כמו חוות סוסים, אתרים ארכאולוגיים, וערים עתיקות.

מדי שנה מטיילים בגליל העליון כמיליון וחצי מבקרים בנחלי מקורות הירדן, בנהר הירדן, בואדיות ובאטרקציות תיירותיות רבות שיש באזור. הגליל העליון הוא האזור היחיד במדינת ישראל שבו מותר שיט בנחלים ופועלים בו כחמישה אתרים שונים. בגליל העליון קיימים חניוני לינה מוסדרים אשר מיועדים לציבור המטיילים כחלק מניסיון שנעשה בשנים האחרונות לשמור על סביבת הנחלים מפגיעה ומנזקים שנגרמו בעקבות ריבוי המטיילים באזור.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]