יוד

מולקולת היוד מורכבת משני אטומי יוד הקשורים ביניהם בקשר קוולנטי יחיד (I-I), ומסומלת כ-I₂. היוד שייך למשפחת ההלוגנים. הוא מוצק בטמפרטורת החדר, ומבצע המראה. על אף היותו של היוד היסוד שפעילותו הפחותה ביותר בין ההלוגנים, הוא אחד היסודות הפעילים ביותר מבחינה כימית הקיימים. הוא מתמוסס בקלות בכלורופורם, בפחמן ארבע כלורי ובפחמן גופרתי (CS₂) ויוצר תמיסות סגולות.

[עריכה] שימושים

היוד משמש בעיקר ברפואה ובצילום. צבעו הטבעי סגול ומכאן שמו ביוונית, יוד = סגול. ה"יוד" המוכר ברפואה עשוי להיות כתום ונוזלי, אך זה מכיוון שמוסיפים לו חומרים נוספים. שימושים נוספים:

יוד פובידון יעיל להגנה נגד מתקפה כימית^[^{דרוש מקור}^] של גז חרדל ומגן על העור מנזקים אם יושם לפני הופעת התסמינים.

ברפואה:
- בערכות עזרה ראשונה, פובידון יוד (החומר הפעיל פולודין או בטאדין) היא תרכובת אורגנית של יוד המשמשת לחיטוי פצעים והמחליפה את טינקטורת היוד, "יוד" חום, המזיק לרקמות הגוף.
- ברפואה פנימית, לתירוקסין ותרכובות יוד אחרות מספר יישומים.
- למספר איזוטופים רדיואקטיביים של יוד יש שימוש הן לטיפול על ידי הקרנה להרס רקמות בבלוטת התריס או גידולים סרטניים בה ולעיתים במקומות אחרים, והן לדימות רפואי של בלוטת התריס.
בכימיה אורגנית יש לתרכובות יוד יישומים רבים.
ליודיד הכסף (AgI) יישומים בצילום וכן בהגברת גשם על ידי זריעת עננים (פיזור יודיד הכסף בתוך ענן על ידי מטוס הטס בתוך הענן).
טבליות המכילות 130 מיליגרם מלח בשם אשלגן יודי (KI) ומכונות בישראל "טבלית לוגול", מחולקות לאנשים שגרים בסביבת כור גרעיני. אם יש תקלה בכור הגרעיני, עלולים להיפלט לסביבה חומרים רדיואקטיביים (ביניהם איזוטופים רדיואקטיביים של יוד) שפולטים קרינה מייננת מזיקה. איזוטופים אלו נכנסים למחזור הדם ומתרכזים בבלוטת המגן, שם הם מצטברים ומקרינים אותה ואת הרקמות שמסביבה. היוד שבטבלית הלוגול נקלט בבלוטת המגן לפני התפזרות האיזוטופים המזיקים בסביבה ומביא אותה למצב רווי שמונע את קליטת היוד הרדיואקטיבי.
נורת הלוגן מכילה כמות קטנה של יוד אשר מאריך את חייה.
חנקן תלת יודי (NI₃) הוא חומר נפץ לא יציב במיוחד, מסיבה זו אין לו יישומים בתור חומר נפץ תעשייתי והוא משמש בעיקר בהדגמות.

[עריכה] היסטוריה

היוד זוהה על ידי ברנר קורטואה (Bernard Courtois) ב-1811. אביו היה יצרן אשלגן חנקתי, אחד ממרכיבי אבק השריפה. באותו זמן הייתה צרפת במלחמה וצריכת אבק השריפה גברה. אשלגן חנקתי בודד מעשבי ים שנשרפו, נשטפו במים והושרו בחומצה גופרתית. היוד נתגלה בטעות: כאשר ברנר הוסיף עודף חומצה גופרתית, נפלט גז סגול, שהתעבה והתגבש כשנגע במשטחים קרים. ברנרד סבר שזהו יסוד חדש.

לאחר שנתן לחבריו (שארל ברנר, ניקולא קלמנט, לואי ז'וזף גיי-ליסק ואנדרה מרי אמפר) דגימה מהיסוד החדש, הם החלו במחקר. ב-1813 נתן אחד החוקרים דגימה מהחומר להאמפרי דייווי, שהבחין בדמיון לכלור. מאוחר יותר שלח האמפרי דייווי מכתב לחברה המלכותית בלונדון והודיע להם שזיהה יסוד חדש, דבר שמאוחר יותר גרם לוויכוח בין החוקרים.

[עריכה] צורה בטבע

ניתן להכין יוד טהור בתגובה בין אשלגן יודי (KI) לבין נחושת גפרתית (CuSO₄). ישנן מספר טכניקות נוספות לבידוד יוד. למרות שיוד הוא נדיר יחסית, אצות מסוימות ומספר צמחים נוספים מסוגלים לאגור אותו וכך מכניסים אותו לשרשרת המזון.

[עריכה] איזוטופים

ליוד יש איזוטופ יציב אחד - יוד-127. היוד הוא אחד מ-26 יסודות להם יש רק איזוטופ יציב יחיד.

האיזוטופ הרדיואקטיבי בעל הדעיכה האיטית ביותר הוא יוד-129, לו זמן מחצית חיים של 15.7 מיליון שנה, והוא עובר התפרקות בטא לקסנון-129, תוך שחרור של אנרגיה יחסית נמוכה שאחריה הקסנון משחרר פוטון גאמא באנרגיה נמוכה גם היא. הוא נוצר מפגיעה של קרניים קוסמיות ביסודות אחרים באטמוספירה, וכאחד מהתוצרים של ביקוע גרעיני של אורניום או פלוטוניום. כיום חלק ניכר מאטומי היוד-129 בכדור הארץ מקורו בניסויים גרעיניים וזיהומים מדלק גרעיני משומש בכורים. מדידת היחס ביו יוד 129 ליוד 127 משמשת מדד לזיהום רידואקטיבי של תוצרי ביקוע.

איזוטופ חשוב נוסף הוא יוד-131. גם הוא עובר התפרקות בטא לקסנון-131 שאחריה פליטת פוטון גאמא, אך עם זמן חיים של כ-8 ימים, ותוך שחרור אנרגיה גבוהה יחסית. תכונות אלה הופכות אותו לבעל חשיבות רפואית, והוא משמש להרס רקמות של בלוטת התריס הסופגת יוד. מאותה סיבה האיזוטופ הזה מסוכן, שכן במנות קטנות יותר הוא עלול לגרום לסרטן בבלוטת התריס. לעיתים הוא משמש גם לדימות רפואי של בלותת התריס.

האיזוטופים יוד-123 (זמן מחצית חיים של 13 שעות) ויוד-125 (59 יום) מתפרקים על ידי לכידת אלקטרון לאיזוטופים המתאימים של טלור שמייד פולטים קרינת גאמא. שני איזוטופים אלה משמשים לדימות רפואי בלותת התריס. יוד-125 משמש גם לטיפולי הקרנות מקומיים (ברכיתרפיה) במקומות אחרים.

יוד-124 (זמן מחצית חיים של 4.2 יום) דועך גם על ידי לכידת אלקטרון, אבל גם על ידי פליטת פוזיטרון בהתפרקות בטא פלוס. דבר זה מאפשר שימוש בו בבדיקת PET במקום בפלואור-18 שהוא בעל זמן מחצית חיים של כשעתיים בלבד.

[עריכה] אמצעי זהירות

מגע ישיר של העור עם יוד יכול להזיק וחשיפה לאדי יוד עלולה לגרות את העיניים ואת האף, ובליעתו גורמת לכאבי בטן עזים ואף עלולה לגרום למוות.

[עריכה] ראו גם

יודומטריה

[עריכה] קישורים חיצוניים

יוד

תוכן עניינים

[עריכה] תכונות

[עריכה] שימושים

[עריכה] היסטוריה

[עריכה] צורה בטבע

[עריכה] איזוטופים

[עריכה] אמצעי זהירות

[עריכה] ראו גם

[עריכה] קישורים חיצוניים

כלים אישיים

גרסאות שפה

מרחבי שם

חיפוש

פעולות

צפיות

ניווט

קהילה

תיבת כלים

דף זה בשפות אחרות

הדפסה/יצוא