יוד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קסנון - יוד - טלור
 
Br
I
At  
 
 
I-TableImage.png
כללי
מספר אטומי 53
סמל כימי I
סדרה כימית הלוגן
צפיפות 4940 kg/m3
מראה
מוצק: אפור מבריק מתכתי; גז: סגול-כהה
Sample of iodine.jpg Iodine-evaporating.jpg
תכונות אטומיות
משקל אטומי 126.90447 amu
רדיוס ואן דר ואלס 198 pm
סידור אלקטרונים ברמות אנרגיה 2, 8, 18, 18, 7
תכונות פיזיקליות
מצב צבירה בטמפ' החדר מוצק
טמפרטורת התכה 386.85K (113.70°C)
טמפרטורת רתיחה 457.35K (184.2°C)
שונות
אלקטרושליליות 2.66
קיבול חום סגולי 145 J/(kg·K)
מוליכות חשמלית 8.0 10-8/m·Ω
מוליכות תרמית 0.449 W/(m·K)
אנרגיית יינון ראשונה 1008.4 kJ/mol
פולידין המשמש לחיטוי

יוד (Iodine) הוא יסוד כימי שסמלו הכימי I ומספרו האטומי 53. יוד הוא מינרל קורט חשוב לפעילותה התקינה של בלוטת המגן.

תכונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מולקולת היוד מורכבת משני אטומי יוד הקשורים ביניהם בקשר קוולנטי יחיד (I-I), ומסומלת כ-I2. היוד שייך למשפחת ההלוגנים. הוא מוצק בטמפרטורת החדר, ומבצע המראה. על אף היותו של היוד היסוד שפעילותו הפחותה ביותר בין ההלוגנים, הוא אחד היסודות הפעילים ביותר מבחינה כימית הקיימים. הוא מתמוסס בקלות בכלורופורם, בפחמן ארבע כלורי ובפחמן גופרתי (CS2) ויוצר תמיסות סגולות. כאשר היוד בא במגע עם עמילן צבעו הופך לכחול.

שימושים[עריכת קוד מקור | עריכה]

היוד משמש בעיקר ברפואה ובצילום. צבעו הטבעי סגול ומכאן שמו ביוונית, יוד = סגול. ה"יוד" המוכר ברפואה עשוי להיות כתום ונוזלי, אך זה מכיוון שמוסיפים לו חומרים נוספים. שימושים נוספים:

  • ברפואה:
    • בערכות עזרה ראשונה, פובידון יוד (החומר הפעיל פולודין או בטאדין) היא תרכובת אורגנית של יוד המשמשת לחיטוי פצעים והמחליפה את תמיסת היוד ("היוד החום"), המזיקה לרקמות הגוף.
    • ברפואה פנימית, לתירוקסין ותרכובות יוד אחרות מספר יישומים.
    • למספר איזוטופים רדיואקטיביים של יוד יש שימוש הן לטיפול על ידי הקרנה להרס רקמות בבלוטת התריס או גידולים סרטניים בה ולעתים במקומות אחרים, והן לדימות רפואי של בלוטת התריס.
  • בכימיה אורגנית יש לתרכובות יוד יישומים רבים.
  • ליודיד הכסף (AgI) יישומים בצילום וכן בהגברת גשם על ידי זריעת עננים (פיזור יודיד הכסף בתוך ענן על ידי מטוס הטס בתוך הענן).
  • טבליות המכילות 130 מיליגרם מלח בשם אשלגן יודי (KI) ומכונות בישראל "טבלית לוגול", מחולקות לאנשים שגרים בסביבת כור גרעיני. אם יש תקלה בכור הגרעיני, עלולים להיפלט לסביבה חומרים רדיואקטיביים (ביניהם איזוטופים רדיואקטיביים של יוד) שפולטים קרינה מייננת מזיקה. איזוטופים אלו נכנסים למחזור הדם ומתרכזים בבלוטת המגן, שם הם מצטברים ומקרינים אותה ואת הרקמות שמסביבה. היוד שבטבלית הלוגול נקלט בבלוטת המגן לפני התפזרות האיזוטופים המזיקים בסביבה ומביא אותה למצב רווי שמונע את קליטת היוד הרדיואקטיבי.
  • נורת הלוגן מכילה כמות קטנה של יוד אשר מאריך את חייה.
  • חנקן תלת יודי (NI3) הוא חומר נפץ לא יציב במיוחד, מסיבה זו אין לו יישומים בתור חומר נפץ תעשייתי והוא משמש בעיקר בהדגמות.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היוד זוהה על ידי ברנר קורטואה (Bernard Courtois) ב-1811. אביו היה יצרן אשלגן חנקתי, אחד ממרכיבי אבק השריפה. באותו זמן הייתה צרפת במלחמה וצריכת אבק השריפה גברה. אשלגן חנקתי בודד מעשבי ים שנשרפו, נשטפו במים והושרו בחומצה גופרתית. היוד נתגלה בטעות: כאשר ברנר הוסיף עודף חומצה גופרתית, נפלט גז סגול, שהתעבה והתגבש כשנגע במשטחים קרים. ברנרד סבר שזהו יסוד חדש.

לאחר שנתן לחבריו (שארל ברנר, ניקולא קלמנט, לואי ז'וזף גיי-ליסק ואנדרה מרי אמפר) דגימה מהיסוד החדש, הם החלו במחקר. ב-1813 נתן אחד החוקרים דגימה מהחומר להאמפרי דייווי, שהבחין בדמיון לכלור. מאוחר יותר שלח האמפרי דייווי מכתב לחברה המלכותית בלונדון והודיע להם שזיהה יסוד חדש, דבר שמאוחר יותר גרם לוויכוח בין החוקרים.

צורה בטבע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתן להכין יוד טהור בתגובה בין אשלגן יודי (KI) לבין נחושת גפרתית (CuSO4). ישנן מספר טכניקות נוספות לבידוד יוד. למרות שיוד הוא נדיר יחסית, אצות מסוימות ומספר צמחים נוספים מסוגלים לאגור אותו וכך מכניסים אותו לשרשרת המזון.

איזוטופים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליוד יש איזוטופ יציב אחד - 127I. היוד הוא אחד מ-26 יסודות להם יש רק איזוטופ יציב יחיד.

האיזוטופ הרדיואקטיבי בעל הדעיכה האיטית ביותר הוא 129I, שלו זמ"ח של 15.7 מיליון שנה, והוא עובר התפרקות בטא ל129Xe, תוך שחרור אנרגיה יחסית נמוכה, ולאחריה הקסנון משחרר פוטון גאמא באנרגיה נמוכה גם היא. הוא נוצר מפגיעה של קרניים קוסמיות ביסודות אחרים באטמוספירה, וכאחד מהתוצרים של ביקוע גרעיני של אורניום או פלוטוניום. כיום חלק ניכר מאטומי ה-129I בכדור הארץ מקורו בניסויים גרעיניים וזיהומים מדלק גרעיני משומש בכורים. מדידת היחס בין 129I ל-127I משמשת מדד לזיהום רידואקטיבי של תוצרי ביקוע.

איזוטופ חשוב נוסף הוא 131I. גם הוא עובר התפרקות בטא ל-131Xe שאחריה פליטת פוטון גאמא, אך עם זמן מחצית חיים של כ-8 ימים, ותוך שחרור אנרגיה גבוהה יחסית. תכונות אלה הופכות אותו לבעל חשיבות רפואית, והוא משמש להרס רקמות של בלוטת התריס הסופגת יוד. מאותה הסיבה איזוטופ זה מסוכן, שכן במנות קטנות יותר הוא עלול לגרום לסרטן בבלוטת התריס. לעתים הוא משמש גם לדימות רפואי של בלוטת התריס.

האיזוטופים 123I (זמ"ח 13 שעות) ו-125I (זמ"ח 59 יום) מתפרקים על ידי לכידת אלקטרון לאיזוטופים המתאימים של טלור הפולטים מיד קרינת גאמא. שני איזוטופים אלה משמשים לדימות רפואי בלוטת התריס. 125I משמש גם לטיפולי הקרנות מקומיים (ברכיתרפיה) במקומות אחרים.

128I (זמ"ח 4.2 יום) דועך גם על ידי לכידת אלקטרון, אך גם על ידי פליטת פוזיטרון בהתפרקות בטא פלוס. דבר זה מאפשר שימוש בו בבדיקת PET במקום ב18F שהוא בעל זמ"ח של כשעתיים בלבד.

אמצעי זהירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מגע ישיר של העור עם יוד יכול להזיק וחשיפה לאדי יוד עלולה לגרות את העיניים ואת האף, ובליעתו גורמת לעליית חום הגוף ולכאבי בטן עזים[דרוש מקור] ואף עלולה לגרום למוות[דרוש מקור].

מחסור יוד ובריאות האדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחסור ביוד במהלך היריון האם וכן במהלך הינקות עלול לפגום בגדילה והתפתחות מוחו של התינוק. מחסור שכזה קשור בעליה בתמותת תינוקות. בתקופת הילדות, מחסור יוד פוגע בגדילה הפיזית ובתפקוד המוטורי והקוגניטיבי ועשויה להוביל לקרטיניזם – פיגור שכלי משולב דרגות שונות של חירשות, פזילה ושיתוק גפיים תחתונות. נוסף על בדיקות שתן, הימצאות זפק (Goiter) הינה סממן מובהק של מחסור יוד. שלל הפרעות אלו קרויות הפרעות כתוצאה ממחסור יוד. זפק ניתן לאיבחון על ידי בחינה ומישוש הצוואר וכן על ידי בדיקת גלי קול (Ultrasound - US). חשיבות בדיקת ה US נובעת מהעובדה הפשוטה שחלק ניכר ממקרי הזפק, בעיקר בשלבים הראשונים בהתפתחותו, אינם ניתנים לזיהוי בקלות. הערכת צריכת יוד בילדים מתבצעת לרוב באמצעות בדיקות ריכוז יודיד בשתן. בניגוד לבדיקות שתן, המעידה על צריכת יוד בימים הבודדים הקודמים, זפק עשוי להעיד על מחסור ביוד חודשים עד שנים טרם הבדיקה [1][1].

יוד ובלוטת התריס בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישראל גובלת בים התיכון ונחשבת לעשירה ביוד ולפיכך בעלת שיעורי זפק נמוכים [3,2]. עם זאת, שיעורים גבוהים נמצאו בקרב ילדים תושבי הגליל העליון בשנות ה- 50 [4] וילדים ברמת הגולן בשנות ה- 80 [5]. בנוסף, בקרב ילדי עולים ממדינות מזרח אירופה ומאתיופיה בשנות ה- 90 נמצאו שיעורים גבוהים, ככל הנראה עקב מחסור ביוד והמצאות גויטרוגנים במזון. שיעורים שכאלה אף נמצאו בקרב עולות בוגרות מאתיופיה, אולם ככל הנראה, השפעת הגויטרגנים במזון וגנטיקה היוו את הסיבה לכך ולאו דווקא מחסור ביוד.

בשנים האחרונות התגלה על ידי חוקרים מהאוניברסיטה העברית והמרכז הרפואי אוניברסיטאי "ברזילי" כי קיים חשש כי העלייה בשימוש במים מותפלים קשורה במחסור יוד ולכן בהפרעות כתוצאה ממחסור יוד [6] [2]. ממחקר בישראל שביצע מר יניב עובדיה, תזונאי-דיאטן קליני רשום, בהנחייתם של ד"ר דב גפל וד"ר אהרון טרואן [7] [3] עולה כי חלה עליה בעשור האחרון בשימוש בתרופות לטיפול בתחלואת התריס, דבר העלול להעיד על עליה בשכיחות של מחסור ביוד [8] [4]. עוד נמצא על ידם כי ערכי תירוגלובולין (thyroglobulin - Tg) מוגברים בדם קשורים במחסור יוד בתזונה ובזפק [8] [5].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ [1]
  1.  ; Iodine deficiency; Endocr Rev. 2009 Jun; 30(4):376-408.
  2. Zohar Y.Endemic goiter in a non-goitrogenic country .Harefuah 1994; 127(3-4):75-8.
  3. Lubina A, Cohen O, Barchana M, Liphshiz I, Vered I, Sadetzki S et al. Time trends of incidence rates of thyroid cancer in : what might explain the sharp increase. Thyroid 2006; 16(10):1033-40.
  4. Brand N, Gedalia I, Jungeris E, Levitus Z, Maayan M. Endemic goiter in Upper Galilee; Isr Med J; 1961 Jul-Aug; 20:206-14.
  5. Gaziel I, Bar-Or D, Horne T; An endemic area of goiter in the Northern Golan Heights; Harefuah; 1983 Jan 16;104(2):50-1.
  6. http://www.iccidd.org/newsletter/idd_aug13_israel_1.pdf
  7. http://www.agri.huji.ac.il/newsletter/july2014.html
  8. http://www.hindawi.com/journals/jtr/2014/913672/