חבר מושבעים גדול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

חבר מושבעים גדול (Grand Jury) הוא גוף משפטי שמקורו בשיטת המשפט הבריטית (Common Law - המשפט המקובל). תפקידו לחקור האשמות בפשעים, לבחון עדויות ואם השתכנע שיש מקום לכך, להגיש כתב אישום. חבר מושבעים גדול שונה מחבר מושבעים (Petit Jury) המשמש כגוף השופט במשפט רגיל. כשמו כן הוא: מספר חבריו גדול יותר מתריסר חברי חבר המושבעים (בדרך כלל 23 חברים).

תפקידו של חבר המושבעים הגדול הוא לקבוע אם יש יסוד סביר להניח שבוצע פשע, כחלק מהיותו מרכיב במערכת האיזונים והבלמים ("Checks and Balances") של השיטה המשפטית האמריקאית: קבוצת אזרחים מן השורה, חסרי פניות, מוודאים שאין העמדה לדין שרירותית על בסיס סתמי של דברי התביעה. ההליך עצמו שונה ממשפט רגיל ולרוב אין הנאשם או בא כוחו נוכחים בעת שמיעת העדים.

בחירת חבר מושבעים גדול[עריכת קוד מקור | עריכה]

חברי חבר מושבעים זה נבחרים בשיטה דומה ומתוך אותו מאגר אזרחים של חבר מושבעים.

ארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוסד משפטי זה קיים בארצות הברית מתוקף הפתיח של התיקון החמישי לחוקת ארצות הברית: "לא יובא אדם לדין על פשע שדינו מיתה, או על פשע נתעב אחר, אלא על פי חוות דעת או כתב אישום של חבר מושבעים גדול..." (תרגום פרופ' ארנון גוטפלד). ניסוח זה ("...פשע נתעב...") הביא את בית המשפט העליון של ארצות הברית לפירוש שאינו מחייב חבר מושבעים גדול בפשעים שאינם חמורים. יתר על כן, בית המשפט העליון פסק שפסקה זו בתיקון החמישי אינה תופסת לגבי המשפט המדינתי, אלא הפדרלי בלבד. ואכן, לאור השגות וביקורות רבות על שיטה זו וחוסר הצדק שבה, בוטל מוסד זה בלמעלה ממחצית מדינות ארצות הברית והוחלף בשימוע מוקדם בפני שופט.

ארצות אחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבריטניה בוטל חבר מושבעים גדול בשנות השלושים והוחלף במנגנון שיפוטי מקדים אחר לקביעה האם יש מקום להעמיד נאשם לדין. וכך גם באוסטרליה.

ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלטון המנדט הבריטי לא הנהיג בארץ חבר מושבעים גדול כשם שלא הנהיג חבר מושבעים במשפט עצמו. בישראל לא קיים מוסד במסגרת הרשות השופטת לקביעה מסוג זה. במסגרת התיקון המכונה: "חוק היידוע" (סעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי), קיימת לנאשם הזכות לפנות לתביעה כדי למנוע הגשת כתב אישום נגדו. הליך כזה מקובל בעיקר לגבי אישי ציבור, החשופים יותר ופגיעים להעמדה לדין, הנהנים במקרים מסוימים מהזכות לשימוע מוקדם בפני גורמי הפרקליטות או היועץ המשפטי לממשלה, שהם חלק מהרשות המבצעת ולא השופטת.