חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1998 הוא החוק הבולט והכללי ביותר, במדינת ישראל, העוסק בזכויותיהם של אנשים עם מוגבלות. מטרת החוק מוצגת בסעיף 2 לחוק: "חוק זה מטרתו להגן על כבודו וחירותו של אדם עם מוגבלות (דהיינו, לקות קבועה או מגבלה זמנית), ולעגן את זכותו להשתתפות שוויונית ופעילה בחברה בכל תחומי החיים, וכן לתת מענה הולם לצרכיו המיוחדים באופן שיאפשר לו לחיות את חייו בעצמאות מרבית, בפרטיות ובכבוד, תוך מיצוי מלוא יכולתו".

החוק חוקק לאחר שהצטבר ניסיון בחקיקה הישראלית עם חוקים שונים הנוגעים בסוגיות שונות הקשורות באנשים עם לקויות (כגון חוק התכנון והבנייה) ולאחר שהצטבר ניסיון עולמי עם חוקים כוללניים בתחום (כגון Americans with Disabilities Act, 1990). ייחודו של החוק, ביחס לחוקים דומים בעולם, הוא בהיותו מגן גם על זכויותיהם של מי שסובלים ממגבלה שאינה קבועה (למשל, מצויים בהליך החלמה מפציעה) ובהפרדה הברורה שיש בו, בין נגישות מבנים לנגישות השירות.

הליך החקיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1998 נחקק בכנסת בשנת 1998, ביוזמתו של ארגון בזכות - המרכז לזכויות אדם של אנשים עם מוגבלויות.

הצעת החוק הונחה על שולחן הכנסת על ידי חבר הכנסת דדי צוקר (מרצ) ועברה בקריאה ראשונה במרץ 1996. אחר כך הוקמה ועדה ציבורית בראשות ד"ר ישראל כץ אשר הכינה חקיקה מפורטת במשך שמונה חודשים. בפברואר 1998 עברו מספר פרקים מתוך הצעת החוק. חבר הכנסת אילן גילאון (מרצ) הגיש הצעת חוק הכוללת את הפרקים הבאים: דיור בקהילה וסיוע אישי, תרבות פנאי וספורט, חינוך והשכלה, המערכת המשפטית, צרכים מיוחדים. במרץ 2005 תוקן החוק ביוזמת חבר הכנסת שאול יהלום (מפדל) והתווסף לו פרק העוסק בנגישות.

עקרונות מרכזיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחוק נקבעו עקרונות אחדים:

  • אין להפלות אדם עקב מוגבלותו בקבלה לעבודה, בקידומו ובפיטוריו. על המעביד להתאים את העבודה ודרישותיה לעובד, אם אין הדבר נטל כבד מדי עליו.
  • החוק מעניק העדפה מתקנת לנכים, בקובעו: "אין רואים כהפליה פסולה פעולה שנועדה לתקן הפליה קודמת או קיימת של אנשים עם מוגבלות או שנועדה לקדם את השוויון של אנשים עם מוגבלות". החוק דורש מהמעביד שיפעל למען מתן ייצוג הולם בקרב עובדיו לאנשים עם מוגבלות. גם שר העבודה והרווחה נדרש לפעול למען שילובם של נכים במעגל העבודה.
  • על התחבורה הציבורית להיות נגישה לאנשים עם מוגבלויות ומותאמת לצורכיהם.
  • הוקמה נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות.
  • יש להנגיש כל מקום הפתוח לציבור ולאפשר גישה נוחה לאנשים עם כל סוגי המגבלויות.

חנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סעיפים 2 ו-3 לחוק מתירים לנכה להחנות את רכבו במקום שאין החניה מותרת בו בתנאי שהכל התנאים הבאים מתקיימים:

  • "בסמוך למקום האמור אין מקום חניה מוסדר לנכים או שהוא לא היה פנוי בזמן החניה"
  • "בסמוך למקום האמור לא מצוי מקום אחר שהחניה בו מותרת או שהוא לא היה פנוי בזמן החניה"
  • "החניה נעשית באופן שאין בה סיכון לעוברי דרך ואין היא מונעת מעבר חופשי להולכי רגל, לעגלות ילדים או לעגלות נכים" *"החניה אינה גורמת להפרעה ממשית לתנועה"

בית המשפט קבע שגם חניה במקום המיועד לפריקה ולטעינה בלבד כפוף לדרישות אלו‏[1].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אריאלה אופיר ודן אורנשטיין, "חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1988: אמנסיפציה בסוף המאה ה-20",
  • אהרן ברק, סטיב אדלר ואחרים (עורכים), ספר מנחם גולדברג, הוצאת סדן, 2001.

מאמרים מאת דינה פלדמן[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דינה פלדמן, תרומתו של חוק שוויון לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח – 1998 לקידום זכויותיהם והשתלבותם של אנשים עם מוגבלות שכלית בחברה הישראלית. בתוך: מ. חובב ופ. גיטלמן.(עורכים). מבידול לשילוב: התמודדות עם מוגבלויות בקהילה. ירושלים: הוצאת כרמל, רעננה: בית איזי שפירא, 2006. עמודים 21-63.
  • דינה פלדמן, תרומתו של חוק שוויון לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח – 1998 לקידום צדק סביבתי לאנשים עם מוגבלות בישראל. בתוך: ד. פלדמן, י. דניאלי להב, ש. חיימוביץ. (עורכים). נגישות החברה הישראלית לאנשים עם מוגבלות בפתח המאה ה- 21. ירושלים: הוצאת משרד המשפטים, 2007. עמודים 31-79.
  • דינה פלדמן . זכויות אדם של ילדים עם מוגבלות בישראל בפתח המאה ה- 21. בתוך: ש. רייטר, י. לייזר, ג. אבישר. (2007). (עורכים). שילובים: לומדים עם מוגבלויות במערכות חינוך. חיפה. הוצאת אחוה. 2007, עמודים 89-142.
  • דינה פלדמן . זכויות אדם של אנשים עם מוגבלות נפשית – מציאות ואתגרים. בתוך: נ. הדס-לידור ומ. לכמן (2007). (עורכים). שיקום והחלמה בבריאות הנפש: קריאה מנקודות מבט שונות. פרקטיקה, מדיניות ומחקר. כפר יונה: הוצאת ליתם. 2007, עמודים 203-271.
  • דינה פלדמן. חוק שוויון לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח – 1998 כמקדם נגישות השירות לאנשים עם מוגבלות. עניין של גישה. גיליון 5. 2007, עמודים 5-14.
  • Feldman, Dina. "Environmental Justice" and Persons with Disabilities in Israel. Disability Studies Quarterly, 2007, Fall, Vol. 27(4
  • Feldman, Dina. Human Rights of Children with Disabilities in Israel: The Vision and the Reality. Disability Studies Quarterly,2009, Vol. 29(1

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]