מרצ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מרצ
Meretz 2012 Logo.jpg
אפיון מפלגת שמאל ציונית סוציאל-דמוקרטית.
אידאולוגיות ציונות סוציאליסטית, סוציאל-דמוקרטיה, חופש מדת, סביבתנות, פמיניזם, שתי מדינות לשני עמים
כנסות משלהי הכנסת ה-12
(לקראת הבחירות לכנסת ה-13, 1992) ועד ימינו
ממשלות 25, 26, 28
אותיות מרצ
מנהיגים שולמית אלוני, יוסי שריד, יוסי ביילין, חיים אורון, כיום זהבה גלאון
מספר מנדטים נוכחי 6
שיא כוחה 12 מנדטים (הכנסת ה-13)
נוצרה מתוך רצ, מפ"ם, שינוי
שנת ייסוד 1992
התמזגה לתוך רצה במשותף במסגרת מרצ-הבחירה הדמוקרטית-שח"ר,
לאחר מכן התאחדה עם תנועת שח"ר ועם "התנועה החדשה".
ארגונים בינלאומיים האינטרנציונל הסוציאליסטי, מפלגת הסוציאליסטים האירופאים, ההסתדרות הציונית העולמית
אתר הבית

מרצ היא מפלגת שמאל סוציאל-דמוקרטית ציונית ישראלית.

מרצ אינה מגדירה את עצמה כמפלגה ליברלית, על אף שתפיסת העולם שלה שואבת ומבוססת בתחומים רבים על התפיסה הליברלית בכל הנוגע לזכויות אדם, הפרדת דת ומדינה, חופש דת וחופש מדת[1], תמיכה נרחבת בזכויות להט"ב[2], חופש הביטוי וחופש ההתארגנות[3], לצד עמדות המנוגדות לליברליזם הקלאסי, ובהן: הפללה של צרכני שירותי מין, מלחמה בזנות, ‏[4] והעדפה מתקנת; ובעמדות ליבה נוספות - פמיניזם, סביבתנות וקיימות.

מרצ מתנגדת לליברליזם כלכלי ומציעה מדיניות כלכלית הכוללת מדינת רווחה, מגזר ציבורי חזק, צמצום האי-שוויון ורגולציה ופיקוח, שלטענת המפלגה ימנעו ניצול של עובדים ושל כספי ציבור.

המפלגה הורכבה בשנת 1992 מאיחוד של המפלגות רצ, מפ"ם וחלק משינוי בראשותו של אמנון רובינשטיין. במשך השנים צורפו גם התנועות שח"ר בראשות יוסי ביילין ו"התנועה החדשה", שהוקמה לקראת הבחירות לכנסת ה-18. המפלגה הייתה בשיאה בכנסת ה-13, עם 12 מנדטים. בכנסת ה-19 למפלגה 6 מנדטים, בראשות זהבה גלאון. מקור שמה של המפלגה נובע מתוך שמות שתיים מן המפלגות המייסדות שלה, מפ"ם ורצ.

עמדות המפלגה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעניין המדיני, המפלגה תומכת בהידברות עם הפלסטינים ובחתימה על הסכם שלום, שבו יוסכם על יציאה של ישראל מרוב מכריע של שטחי יהודה ושומרון וקביעת גבול על בסיס הקו הירוק, עם תיקונים שיתבססו על חילופי שטחים, פינוי ההתנחלויות וחלוקת ירושלים לשתי בירות של שתי המדינות. המפלגה תומכת גם בהסכם שלום עם סוריה במסגרתו תפנה ישראל את רמת הגולן.

מבחינה כלכלית-חברתית מרצ מגדירה עצמה כסוציאל-דמוקרטית, ותומכת בהרחבת מדינת הרווחה, ובשימור וקידום שוויון הזדמנויות בחינוך. היא נמצאת במעמד של מפלגה חברה באינטרנציונל הסוציאליסטי ומפלגה משקיפה במפלגת הסוציאליסטים האירופאים הפועלת במוסדות האיחוד האירופי וזאת ביחד עם מפלגת העבודה שגם היא נמצאת באותו המעמד בארגונים אלו. בנוסף לכך היא גם חברה בהסתדרות הציונית העולמית ומחזיקה סיעה בהסתדרות העובדים הכללית החדשה.

עוד נושא שמודגש במצע המפלגה הוא קידום המודעות והשמירה על זכויות אדם - קידום השוויון בין המינים, תמיכה והכרה בזכויות המיעוטים והקבוצה של ערביי ישראל.המפלגה תומכת בשוויון זכויות מלא לקהילה הלהט"בית , בנישואים אזרחיים, ובהפרדת הדת מהמדינה,מתנגדת לכפייה דתית, ותומכת בטיפוח האופי החילוני בישראל אך תומכת בתיקצוב שירותי דת במדינה לכל הדתות ולכל הזרמים ביהדות באופן יחסי לשיעורם באוכלוסייה.‏[5] בנוסף, פועלת המפלגה לשם קידום השוויון המגדרי, עד להשגת שוויון חברתי מלא בין נשים לגברים. המפלגה מתנגדת לכל סוג של אפליית נשים, ותומכת בהבטחת ייצוג מגדרית בסקטור הציבורי. ברשימת מרצ לכנסת משוריינים 2 מקומות בכל חמישייה, 40 אחוז, באופן מגדרי (כך שאם נבחרים 3 גברים תהיינה 2 נשים, ואילו תבחרנה 3 נשים יהיו 2 גברים).

מרצ תומכת בקידום חוק להפללת גורפת של לקוחות זנות[4] לפיו כל צריכת שירותי זנות תהיה עבירה פלילית ותוכל אף להביא למאסר הלקוח.

מרצ תומכת במניעת הפללה ומאסר של אנשים הצורכים סמים קלים ולגליזציה של קנאביס.

מרצ היא מפלגה ירוקה הדוגלת במדיניות סביבתית מקיימת[6] ומדגישה את נושא השמירה והטיפוח של איכות הסביבה (סביבתנות).

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקמת מרצ[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרצ הוקמה ב–9 במרץ 1992 כרשימה משותפת לכנסת של מפלגות השמאל הציוני רצ בראשותה של שולמית אלוני, מפ"ם בראשותו של יאיר צבן ושינוי בראשותו של אמנון רובינשטיין. בהנהגת המפלגה עמדה שולמית אלוני. הקמת הרשימה המשותפת יצרה פילוג בשינוי וחלק מפעיליה פרשו. מאוחר יותר (בשנת 1997) החליטו המפלגות להתמזג למפלגה אחת וכתוצאה מכך חל פילוג נוסף במפלגת שינוי - חבר הכנסת אמנון רובינשטיין ומרבית פעילי שינוי נכנסו לאיחוד, ואילו חבר הכנסת אברהם פורז וחלק מהפעילים הקימו סיעה עצמאית ששמרה על השם שינוי.

בבחירות הראשונות שבהן השתתפה ב-23 ביוני 1992 זכתה מרצ, או בשמה המלא מרצ - ישראל הדמוקרטית, להצלחה גדולה כשקיבלה 12 מנדטים והייתה למרכיב חשוב בממשלתו של יצחק רבין. בשבתה בממשלה ראתה לה מטרה מרכזית לעודד את רבין במדיניות השלום ועמדה בכך. יחד עם זאת אכזבה רבים בהתפשרותה בנושאים של זכויות האדם ודת כלפי השותפה הנוספת לקואליציה - ש"ס. כאשר ש"ס דרשה את התפטרות שולמית אלוני מתפקיד שרת החינוך, הסכימו לכך במרצ, מחשש לנפילת הממשלה.

תקופת שריד[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיסמת הבחירות של המפלגה בבחירות 1999

בתחילת 1996 נבחר יוסי שריד במקומה של שולמית אלוני להנהגת המפלגה. בבחירות לכנסת הארבע עשרה ב-1996 לאחר מכן איבדה המפלגה שלושה מנדטים. במהלך כנסת זו התאחדו סופית שלוש המפלגות המרכיבות את המפלגה, אך זה גרם לפילוג בשינוי. מחלוקת נוספת בתנועה התרחשה על רקע הסתבכותו של דדי צוקר בפרשיה של ניגוד עניינים בגיוס כספים בתוקף תפקידו כיו"ר עמותת בית הספר לקולנוע "קמרה אובסקורה" . צוקר, שסולק מהתנועה, נשאר חבר הכנסת בסיעת יחיד.

בבחירות לכנסת החמש עשרה ב-1999 שבה מרצ והתחזקה במנדט אחד וצורפה לקואליציה של אהוד ברק. במסגרת הקואליציה הזאת כיהנו בממשלה יוסי שריד כשר החינוך, רן כהן כשר המסחר והתעשייה וחיים אורון כשר החקלאות. מרצ פרשה כעבור שנה על רקע מחלוקת שפרצה בין שר החינוך יוסי שריד לבין סגנו משולם נהרי מטעם ש"ס. ברק העדיף את עמדת ש"ס בהניחו שקולותיהם של חברי הכנסת של מרצ מובטחים לו בכל מקרה.

בחירות 2003[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מרצ-הבחירה הדמוקרטית-שח"ר

בבחירות לכנסת השש עשרה (2003) התמודדה מרצ ברשימה משותפת עם תנועת שח"ר בראשותו של יוסי ביילין (שהצטרף לרשימה החדשה יחד עם יעל דיין, לאחר שכשלו בהשגת מקום ריאלי בבחירות המקדימות במפלגת העבודה), והבחירה הדמוקרטית בראשותו של רומן ברונפמן, יוצא ישראל בעליה. למרות הריצה המשותפת, לא נמלטה הרשימה המשותפת מהמפלה היחסית של השמאל בבחירות לכנסת השש עשרה, בהן מפלגת העבודה קיבלה 19 מנדטים לעומת 26 לישראל אחת בבחירות לכנסת החמש עשרה, ואילו רשימת מרצ-הבחירה הדמוקרטית-שח"ר זכתה ב-6 מנדטים לעומת 10 למרצ לבדה בבחירות הקודמות.

את היחלשותה של המפלגה ניתן להסביר בשינוי דעת הקהל הישראלית ימינה עקב האינתיפאדה השנייה, שהתבטא בין השאר בחוסר אמון נרחב בעקרונות אוסלו עימם הייתה המפלגה מזוהה, כמו גם בתמיכה גוברת בשימוש באמצעים צבאיים חריפים למיגור הטרור (כגון מבצע חומת מגן), להם התנגדה מרצ מסורתית. גם התחזקותה של מפלגת שינוי שאחזה בעמדות ליברליות דומות לאלו של מרצ בשאלת יחסי דת ומדינה וזכויות אזרח, אך ללא המיתוג השמאלי המופגן בסוגיות המדיניות-ביטחוניות והכלכליות, פגעה במרצ באותן הבחירות.

יוסי שריד הסיק מסקנות אישיות עוד בערב הבחירות והודיע על פרישתו מראשות התנועה, אם כי המשיך לכהן כחבר הכנסת מטעמה.

הקמת יחד[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוסי ביילין (מימין) החליף את יוסי שריד (משמאל) כיו"ר מפלגת מרצ-יחד

לאחר בחירות 2003, הוחלט להקים גוש שמאל חדש - בשם יחד - שירכז את כל תנועות השמאל בארץ, וזאת על מנת לנסות לעורר את מחנה השמאל, שהתמיכה בו פחתה בעקבות הטרור הפלסטיני והאינתיפאדה השנייה. בפועל, יחד נכשלה במימוש מטרה זו. רק מרצ ושח"ר של ביילין הסכימו להצטרף למיזוג. חברי העבודה, אפילו היונים שבהם כמו עמרם מצנע, אברהם בורג ויולי תמיר - סירבו להצטרף ליחד. רומן ברונפמן, נציגה היחיד של הבחירה הדמוקרטית, בחר אף הוא שלא להצטרף למפלגה החדשה, אם כי נשאר חבר בסיעה המשותפת.

המפלגה החדשה נקראה יחד, ראשי תיבות של "ישראל חברתית דמוקרטית". השם המקורי היה יע"ד ("ישראל עובדת דמוקרטית") אך שונה ליחד כיוון ש"יעד" מזכירה את המילה הרוסית "яд" שפירושה "רעל".

במפקד החברים שנערך לקראת בחירות יו"ר המפלגה, בין רן כהן ליוסי ביילין, התפקדו רק 22,000 אנשים - פחות ממחצית מספר האנשים שהתפקדו למרצ ב-1999. בבחירות זכה בסופו של דבר יוסי ביילין.

ביולי 2004 נבחרה ועידת "יחד" שכללה 1,000 חברים, ומתוכה נבחרו כ-60 חברי הנהלה. זאת בניגוד למבנה של מרצ, שכלל ועידה גדולה יותר ומועצה כגוף ביניים. שיטת שריון המקומות למגזרים ולקבוצות שונות הופסקה גם היא, מלבד הבטחת הייצוג לנשים, לוותיקים, לצעירים ולנוער. בספטמבר אותה שנה נערכו בחירות לחטיבותיה השונות של המפלגה, וכיוונה המתחדש הולך ומתבהר, על אף האכזבה על כישלון מפלגת שמאל גדולה.

"יחד" החלה במדיניות חדשה של הידוק הקשר עם חבריה, בעיקר על ידי פעילות ברשת. למרות זאת, היא לא הצליחה לזכות בבולטות תקשורתית והכרה ציבורית והמוניטין שלה רק התדרדר. בעקבות סקר שערכה המפלגה ובה נמצא שרוב הציבור לא מכיר את מפלגת יחד אלא ממשיך לדבוק בשם "מרצ" החל מאבק פנימי על מנת להחזיר את השם הישן. ביילין התנגד לכך והמאבק על השם התפרש כמבחן למנהיגותו. לבסוף, ב-2005 התקבלה פשרה ובה שם המפלגה שונה למרצ-יחד. אף על פי שהמפלגה נקראת באופן רשמי מרצ-יחד, הלוגו לבחירות 2006 והפרסומים הם תחת השם מרצ.

בחירות 2006[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנובמבר 2005 עם בחירתו של עמיר פרץ ליו"ר מפלגת העבודה ופרישת המפלגה מהממשלה, הוחלט להקדים את הבחירות לכנסת השבע עשרה ל-28 במרץ 2006. עמיר פרץ הציג אג'נדה שמאלנית-סוציאליסטית, עם דגש על התחום החברתי-כלכלי, והיה חשש במרצ שמצביעים יעברו לעבודה. יוסי שריד, שמאז פרישתו הרבה לתקוף את מרצ על גבי העיתונות, אף הציע במאמר בעיתון "הארץ" למרצ להתאחד עם פרץ. רומן ברונפמן, ששוריין ברשימת מרצ במקום החמישי, הודיע על פרישתו מהמפלגה וריצה במסגרת עצמאית עם מפלגת הבחירה הדמוקרטית. כאשר התברר בסקרים שמפלגתו רחוקה מאחוז החסימה, החליט לא לרוץ על מנת לא לבזבז לחינם את כספי הציבור.

בחירת הרשימה לכנסת ב"מרצ" מתבצעת בשני שלבים: שלב ה"פאנל" וה"דירוג". בשלב הפאנל בוחרים את 20 המועמדים שידורגו לאחר מכן מתוך כל המועמדים שהציעו עצמם. בשלב הדירוג מדרגים את 20 המועמדים הראשונים. שאר 100 חברי הרשימה מוצבים על פי שריונים שונים ו"מקומות של כבוד".

שלט של מרצ לקראת הבחירות לכנסת השבע עשרה

לקראת הרכבת הרשימה לכנסת ה-17, העבירה הנהלת מרצ חוק שקובע שחבר הכנסת מטעם מרצ שכיהן 8 שנים ומעלה ומעוניין להיבחר לקדנציה נוספת יאלץ לקבל 60% מקולות הוועידה. בעיני רבים במפלגה חוק זה היווה ניסיון לפגוע באנשי מרצ הוותיקים - יוסי שריד, חיים אורון ורן כהן - ולקדם על חשבונם את נאמני ביילין. לאחר שהתקבל החוק, לא הייתה שום דרך לבטלו לפי תקנון המפלגה. במרצ נמנעו מהמבוכה על ידי "משחק" עם שיטת הבחירות הפנימיות - הבחירות למועמדים הוותיקים היו שעתיים לפני הבחירות לפאנל בשעות אחר-הצהריים המוקדמות, כאשר על כל מועמד ותיק היה אפשר להצביע "כן" או "לא". כיון שהבחירות היו בשעה נפרדת, היה ברור שרק התומכים של אותם מועמדים יבואו להצביע ועל כן מובטח להם לעבור את הפאנל עם 60 אחוזי התמיכה הנדרשים.

ב-2 בדצמבר 2005 החליט יוסי שריד, לאחר 32 שנים במערכת הפוליטית, לפרוש מהחיים הפוליטיים ולא להתמודד בבחירות 2006. הוא החל לכתוב טור אישי פוליטי בעיתון "הארץ" בו הוא מרבה להתייחס למפלגות השונות ולהעביר עליהן ביקורת, כולל על מפלגתו שלו.

ב-16 בינואר 2006 נערכו הפריימריס ונבחרה רשימת מרצ לכנסת, שכללה לבסוף את כל חברי הכנסת הוותיקים למעט שריד.

ב-28 במרץ 2006 בתום הבחירות לכנסת ה-17 התברר כי המפלגה זכתה בחמישה מנדטים. לאחר הבחירות נשמעה ביקורת נגד יוסי ביילין, במיוחד בשלב שלפני פרסום התוצאות הסופיות, כאשר נראה שהמפלגה זכתה רק ב-4 מנדטים. לאחר ספירת קולות החיילים התברר שמרצ זכתה ב-5 מנדטים.

בחירות 2009[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרץ 2008 התקיימו בחירות פנימיות בהשתתפות כל מתפקדי המפלגה על ראשות המפלגה. בשלב מוקדם הודיעו יוסי ביילין, זהבה גלאון ורן כהן כי יתמודדו. לאחר שבדצמבר 2007 הצטרף להתמודדות חיים אורון, פרש ביילין מהמירוץ והודיע על תמיכתו במועמדותו של אורון. ב-18 במרץ 2008 נבחר חיים אורון לראשות המפלגה כאשר הוא גובר על רן כהן וזהבה גלאון.

בדו"ח פנימי נמתחה ביקורת על תפקוד סיעת מרצ בכנסת: בין השאר נאמר שהסיעה ממעטת בחקיקה ושהיא מתקשה להציג עמדה פוליטית מגובשת ואחידה בפעילותה בכנסת. כמו כן דובר על מצבה הפיננסי הקשה של מרצ שהביא את רוב סניפי המפלגה להיסגר ושיתק את פעילות תנועת הנוער המפלגתית ויתר מנגנוני המפלגה.‏[7]

לאחר היבחרו פעל אורון להרחבת המפלגה, באמצעות הקמת תנועה חדשה שתחבור למרצ. עמוס עוז, גילה אלמגור, עוזי ברעם ואישים נוספים, חלקם נטולי עבר פוליטי, הודיעו על כניסתם לפעילות פוליטית בתנועה שנקראת "התנועה החדשה". וועדה מסדרת קבעה את רשימת "התנועה החדשה", בראשה הועמד המשפטן פרופ' מרדכי קרמניצר לצדם של איש מדעי המדינה פרופ' אבנר דה-שליט, העיתונאית ניבה לניר, חה"כ לשעבר גדליה גל והתסריטאית שרון קנטור.‏[8]

ב-14 בדצמבר 2008 בחרו כ-1000 חברי ועידת מרצ את הרשימה לכנסת ה-18. במקביל, שבוע לאחר מכן, ב-22 בדצמבר 2008, אושרה בוועידת מרצ ברוב קולות הריצה ברשימה משותפת עם "התנועה החדשה", שנציגה, ניצן הורוביץ, הוצב במקום ה-3 ברשימה המשותפת לכנסת. עוד נציגים מהתנועה החדשה כללו את עו"ד טליה ששון (מקום 7 ברשימה המשותפת), עו"ד צלי רשף (מקום 9) ובמאית הקולנוע איבתיסאם מרעאנה (הוצבה במקום ה-12, אך פרשה בעקבות תמיכת מרצ במבצע עופרת יצוקה). לאחר הכישלון בבחירות הושמעה ביקורת במרצ על האיחוד בטענה שהיה מדובר במהלך מלאכותי שלא היווה יותר מפיקציה תקשורתית.‏[9]

סיסמת הבחירות של מרצ הייתה "לא מתפשרים". יומיים קודם לפתיחת מבצע עופרת יצוקה הודיע אורון על תמיכת המפלגה בפעולה הצבאית. עם זאת, מיד לאחר פתיחת המבצע החלה מרצ בקמפיין להפסקת אש מיידית.

על אף שהסקרים שפורסמו בסמוך לאיחוד עם התנועה החדשה צפו למרצ שבעה מנדטים ואף יותר, ואף בסקרים האחרונים שפורסמו לפני הבחירות זכתה רשימת המפלגה לכ- 5 מנדטים, בסופו של דבר זכתה הרשימה רק ל- 3 מנדטים, כשחלק לא מבוטל ממצביעי המפלגה החליט ברגע האחרון להצביע לקדימה, שבקמפיין מוצלח "ציפי או ביבי" פנתה ישירות למצביעי השמאל וביקשה את תמיכתם כדי שציפי לבני, ולא בנימין נתניהו, תהיה ראש הממשלה. תוצאת הבחירות הוגדרה על ידי מנהיג המפלגה ככישלון.‏[10] חברת הכנסת הוותיקה זהבה גלאון, שמוקמה במקום הרביעי ברשימה, לא נכנסה לכנסת לאחר הבחירות, אולם עם התפטרותו מהכנסת של יושב המפלגה אורון שבה גלאון לספסלי הכנסת.

בחירות 2013[עריכת קוד מקור | עריכה]

נציגות מרצ במצעד זכויות האדם בתל אביב, 7 דצמבר 2012

לאחר הבחירות הוקמה ועדה לבדיקת מעמדה של מרצ ובמרץ 2010 הציגה ועדה זו את מסקנותיה. עיקרי המלצות הוועדה הן שינוי רעיוני ומיזוג עם מפלגות אחרות. המלצות נוספות של הוועדה הן: הגדרת קהל היעד של מרצ ביתר דיוק, ייצוג נשי רב יותר והגבלת מספר הקדנציות לח"כים מכהנים כדי לאפשר כניסה של מועמדים צעירים לשורות המפלגה.‏[11]

ב-7 בפברואר 2012 התקיימו בחירות לראשות מרצ.‏[12] זהבה גלאון נבחרה ליושבת ראש התנועה עם 60.6% מקולות הבוחרים. למקום השני הגיע אילן גילאון עם 36.6% מקולות הבוחרים, ולמקום השלישי הגיע אורי אופיר עם 2.8% מהקולות.

ב-11 בנובמבר 2012 בחרו צירי ועידת מרצ את רשימת המפלגה לקראת הבחירות לכנסת. רשימת המפלגה, בסדר יורד, היא: זהבה גלאון, אילן גילאון, ניצן הורוביץ, מיכל רוזין, עיסאווי פריג', תמר זנדברג, אבשלום וילן, מוסי רז, יפעת סולל ואורי זכי. סיסמאות הבחירות המרכזיות של המפלגה סבבו סביב הצגתה כבית והמרכז של השמאל הישראלי והיו- "הלב שלי בשמאל", "הקול שלך בטוח נגד ביבי", "עוד מאמץ קטן לשמאל גדול" ו"מרצ-השמאל של ישראל".

תוצאות הבחירות הביאו להכפלה של כוחה משלושה לשישה מנדטים. מרצ היא המפלגה עם הייצוג-היחסי הגבוה ביותר של נשים בכנסת, העומד על 50 אחוז. בנוסף, הושבע לכנסת בפעם הראשונה מאז הכנסת ה-15 ח"כ ערבי מטעמה.

כרזת בחירות של מרץ מבחירות 2013

בבחירות לרשויות המקומיות ב-2013 המפלגה הצליחה להשיג 41 נציגים מטעמה למועצות המקומיות-עלייה של 12 מושבים לעומת הבחירות ב-2008. אולם על אף שמרצ הריצה ארבעה מועמדים לראשות עיר (ניצן הורוביץ בתל אביב,יהונתן יסעור בהרצליה,עידן למדן ברמת השרון, ואמיר כוכבי בהוד השרון), אף אחד מהם לא נבחר. למרות זאת הפתיעה המפלגה במספר ערים: כשהפכה להיות הסיעה הגדולה ביותר בתל אביב בקמפיין שניהל, שמוליק כהן. זכתה לשישה מנדטים בעירייה. זכתה לחמישה מנדטים ו25% הצבעה ברעננה, בקמפיין שניהל שי אבן ורשמה ארבעה מנדטים בכפר סבא. בקמפיין שניהל אלעד וולף.

סמלי המפלגה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פורומים וחטיבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרצ קיימות 4 חטיבות‏[13] בהן פועלים חברי המפלגה: נוער, צעירים (גילאים 18-35), חברי קיבוצים ומושבים, וגמלאים, וכן שישה פורומים: פורום גאות, העוסק בנושאי להט"ב בראשתו של דרור מזרחי, הפורום הפמיניסטי – לזכויות נשים בראשותה של שרון אורשלימי, הפורום הסביבתי-חברתי בראשותו של אורי אלדר, הפורום למאבק בכיבוש בראשותה של יפעת סולל, הפורום הירוק, והפורום למאבק בכפייה הדתית בראשותו של עילאי הרסגור - הנדין. כל פורום ממקד את העשייה בתחום מסוים וכל חטיבה מרכזת פעילות של אחת מן הקבוצות. בנוסף, קיימים 22 סניפים מקומיים ברחבי הארץ שמרכזים את הפעילות ברמה המוניציפלית-מטעם המפלגה מכהנים(נכון לדצמבר 2013) 41 חברי עירייה בישראל

תנועות נוער[עריכת קוד מקור | עריכה]

נוער מרצ[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – נוער מרצ

נוער מרצ הוא ארגון נוער חינוכי פוליטי המשויך למפלגת מרצ. נוער מרצ הוקם עם הקמת מרצ, ב-1992, ורכזו הראשון היה אילן גילאון. כיום עומד בראשו, אלירן ביחובסקי.

הצבעים שלנו[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הצבעים שלנו

תנועת הנוער "הצבעים שלנו - נוער גאה למען שוויון ומיעוטים" הוקמה בינואר 2003, סמוך לבחירות לכנסת ה-16, על ידי קבוצת בני נוער, בהנהגתו של אביב נטר ובסיועה של מיכל עדן, חברת מועצת העיר תל אביב-יפו מטעם מרצ. התנועה פעלה תחת מפלגת מרצ אך סרבה להשתתף בפעולות ציוניות שנוער מרצ לקח בהן חלק. התנועה חדלה לפעול בשנת 2008.

נבחרי מרצ בכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשי המפלגה
שם התחלת כהונה סיום כהונה
שולמית אלוני 1992 1996
יוסי שריד 1996 2003
יוסי ביילין 2003 2008
חיים אורון 2008 2012
זהבה גלאון 2012 מכהנת


נבחרי מרצ בכנסת
ח"כים בסיעה בכנסות שבהן פעלה

כנסת חברי כנסת הערות
הכנסת ה-12 (1988) 10 מנדטים: הסיעה נוצרה ב-9 במרץ 1992 עם איחוד הסיעות רצ, מפ"ם, ושינוי.
הכנסת ה-13 (1992) 12 מנדטים: (רשימת מועמדים מלאה ראו כאן)
הכנסת ה-14 (1996) 9 מנדטים:
  • (רשימת מועמדים מלאה ראו כאן)
  • ב-1997 התאחדו סופית המפלגות רצ מפ"ם ושינוי שהרכיבו את הסיעה המשותפת והקימו את מפלגת מרצ.
  • ב-17 בינואר 1999 פרש אברהם פורז ממרצ והקים את סיעת "שינוי - מפלגת המרכז".
  • ב-17 במרץ 1999 פרש דוד צוקר ממרצ והקים סיעת יחיד.
הכנסת ה-15 (1999) 10 מנדטים: עוזי אבן, חיים אורון, חוסניה ג'בארה, זהבה גלאון, נעמי חזן, רן כהן, ענת מאור, אמנון רובינשטיין, מוסי רז, יוסי שריד, אבשלום וילן, אילן גילאון
  • מועמדים בולטים ברשימה שלא נכנסו לכנסת: בנימין טמקין (רשימת מועמדים מלאה ראו כאן).
  • ב-25 בפברואר 2000 התפטר חיים אורון מהכנסת. החליף אותו מוסי רז.
  • ב-31 באוקטובר 2002 פרש אמנון רובינשטיין מהכנסת. החליף אותו עוזי אבן.
הכנסת ה-16 (2003) במסגרת מרצ-הבחירה הדמוקרטית-שח"ר 5 מנדטים (מתוך 6 לרשימה כולה): חיים אורון, זהבה גלאון, אבשלום וילן, רן כהן, יוסי שריד מועמדים בולטים ברשימה שלא נכנסו לכנסת: אילן גילאון, מוסי רז, נעמי חזן, חוסניה ג'בארה (רשימת מועמדים מלאה ראו כאן).
הכנסת ה-17 (2006) 5 מנדטים: יוסי ביילין, חיים אורון, רן כהן, זהבה גלאון, אבשלום וילן, צביה גרינפילד
הכנסת ה-18 (2009) במסגרת התנועה החדשה-מרצ 3 מנדטים: חיים אורון, אילן גילאון, ניצן הורוביץ, זהבה גלאון
הכנסת ה-19 (2013) 6 מנדטים: זהבה גלאון, אילן גילאון, ניצן הורוביץ, מיכל רוזין, עיסאווי פריג', תמר זנדברג (רשימת מועמדים מלאה ראו כאן)

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דת ומדינה, מתוך מצע המפלגה
  2. ^ זכויות קהילות הלהטב"ק
  3. ^ "זכויות אדם וזכויות קולקטיב"- מתוך מצע המפלגה, אתר מרצ
  4. ^ 4.0 4.1 "שוויון מגדרי" - מתוך מצע המפלגה, אתר מרצ
  5. ^ מתוך המצע:"הבטחת מתן שירותי דת על ידי המדינה באופן שוויוני לכל הדתות ולכל הזרמים ביהדות, על פי שיעורם באוכלוסייה ובהתאם ל"סל שירותי דת" אשר יעוגן בחוק ויתבסס על המלצת מועצה ציבורית מיוחדת."
  6. ^ "אודות", אתר מרצ
  7. ^ מזל מועלם, דו"ח: מרצ בפשיטת רגל כלכלית, באתר הארץ
  8. ^ אלי סניור, הפרופ' והמוזיקאית יקבעו נציגי תנועת השמאל, ynet‏, 09.12.08
  9. ^ "השמאל לא מת - נאום בוועידת מרצ שלאחר ההתרסקות בבחירות 15.3.09" באתר דה מרקר קפה.
  10. ^ אלי סניור, אורון: ארגוני נשים תמכו בלבני ופגעו בנו, ynet‏, 12.02.09
  11. ^ מזל מועלם, ההמלצות למרצ בעקבות הכישלון בבחירות 2009: שינוי רעיוני או מיזוג עם מפלגות, באתר הארץ, 2 במרץ 2010
  12. ^ הבחירות לראשות מרצ יתקיימו ב-7 בפברואר, באתר מרצ, 24 בנובמבר 2011
  13. ^ בחירות לפורומים ולחטיבות של מרצ, אתר מפלגת מרצ, 2.8.12