אילן גילאון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אילן גילאון
Ilan Gilon1.jpg
תאריך לידה 12 במאי 1956
כנסות 15, 18, 19
סיעה מרצ, התנועה החדשה מרצ
תפקידים בולטים
  • יו"ר סיעת מרצ בכנסת
  • סגן ראש עיריית אשדוד
  • יו"ר ועדת הנגישות
  • יו"ר ועדת המשנה לפנסיה בקיבוצים
  • יו"ר השדולה לשוויון בבריאות

אילן גילאון (נולד ב-12 במאי 1956) הוא חבר כנסת מטעם סיעת מרצ.

בכנסת ה-19 מכהן כחבר בוועדת הכנסת ובוועדת הכספים, כיו"ר סיעת מרצ ויושב-ראש קבוצת הידידות הפרלמנטרית ישראל-רומניה. בנוסף, מכהן כיושב ראש בשדולות הבאות: השדולה לשוויון בבריאות, השדולה החברתית, השדולה למען אנשים עם מוגבלויות, והשדולה למען הדיור החברתי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גילאון נולד במולדובה הרומנית בשם פלורין גולדשטיין, בנם של אברהם ורחל. בגיל 7 חודשים לקה במחלת הפוליו, אשר גרמה לו לנכות ברגלו, בעטיה הוא מסתייע כיום פעמים רבות במקל או בקלנועית. בשנת 1965, בהיותו בן תשע, עלה ארצה, יחד עם משפחתו, לרובע ג' באשדוד. בצעירותו היה חבר תנועת "השומר הצעיר". מאוחר יותר עיברת את שמו לאילן גילאון.

תחילה סירב צה"ל לגייס אותו בשל מצבו הרפואי, אך לבסוף התקבל בגיל 24 לשירות מקוצר (בהתנדבות), אותו עשה בחיל החינוך.

למד לתואר ביחסים בינלאומיים ובמדע המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים, אך לא השלימו. כמו כן, היה מראשי תא השמאל "קמפוס" באוניברסיטה העברית. גילאון קורא לעצמו מרקסיסט[1] ואת תפיסת עולמו הוא מגדיר "סוציאליזם אורטופדי".

בין שאר עיסוקיו, ערך והנחה תוכניות בטלוויזיה המקומית של אזור השפלה, הגיש יחד עם חגי סגל את התוכנית "ראש בראש" בערוץ הכנסת, ופעם בשבוע החליף את נתן זהבי בתוכנית "זהבי עצבני" ברדיו ללא הפסקה.

בין שתי כהונותיו כחבר הכנסת פתח מסעדה באשדוד בשם "בית העם", שבה כל המלצרים היו לבושים בבגדי תנועות נוער.

פעילות ציבורית ופוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

משנת 1986 כיהן כיו"ר צעירי מפ"ם[2], ולאחר מכן היה רכז נוער מרצ הראשון ויו"ר עמותת "חנוך" בשנת 1995. בשנת 1993 רץ למועצת עיריית אשדוד מטעם מרצ והתמנה לתפקיד סגן ראש העיר, שם החזיק בתיק החינוך העירוני ופעל להגדלת התקציב ופיתוח פרויקטים חדשים. בתפקיד זה כיהן עד לשנת 1999, שנה בה נבחר לכנסת מהמקום השמיני ברשימת מרצ לכנסת החמש עשרה.

בכנסת ה-15[עריכת קוד מקור | עריכה]

גילאון בחר להקדיש את רוב עבודתו בכנסת ה-15 לעניינים חברתיים. בהתאם לזאת היה חבר בוועדות הכלכלה, הפנים ואיכות הסביבה, זכויות הילד, ועדת העבודה, הרווחה והבריאות וכן, הוועדה המיוחדת לבעיית העובדים הזרים. הוא מתגאה במיוחד על כך שהשתמש במעמדו כחבר כנסת על מנת לפתור באופן פרטני בעיות של אזרחים שפנו אל לשכתו.

גילאון העביר למעלה מ-15 חוקים ותיקונים לחוקים, ביניהם תיקון לחוק ביטוח לאומי המשפר את זכויות הנכים, וחוק המחייב לשלם שכר מינימום למלצרים, ללא קשר לתשר שהשאירו הסועדים. גולת הכותרת של עבודתו בקדנציה זו הייתה הרחבת חוק שוויון זכויות לנכים, והכללת הפרק הדן בנגישות מבנים לנכים - מאבק שהסתיים רק בכנסת ה-16, בה לא היה חבר.

היה הח"כ היחיד ממרצ שהצביע נגד תקציב ממשלת ברק, בטענה שהתקציב הוא אנטי-חברתי בצורה מובהקת. בתגובה לקריאתו של ברק לאחר פרסום דו"ח העוני "לפתוח את המקררים" אמר: "בשביל אמירות כאלה צריך טכנאי מקררים, לא ראש ממשלה".

בבחירות המקדימות בתוך מפלגתו הפסיד את המקום השישי ברשימה לכנסת השש עשרה בשני קולות בלבד, והגיע למקום השביעי, שלא הספיק לכניסה לכנסת.

בכנסת ה-18 ובכנסת ה-19[עריכת קוד מקור | עריכה]

גילאון בטקס המדד החברתי הראשון של עמותת המשמר החברתי

בפריימריז של מרצ, בדצמבר 2008, הגיע גילאון למקום הראשון מבין המתמודדים. בהתאם לכך, מוקם במקום השני ברשימת המפלגה לכנסת ה-18, לאחר היושב ראש, חיים אורון, ונבחר לכהן בשנית בכנסת, בסיעה בת שלושה מנדטים בלבד. מכהן כיושב ראש סיעת מרצ בכנסת ה-18. בפברואר 2012 התמודד בבחירות לראשות מרצ, והגיע למקום השני (37.7%) מול ח"כ זהבה גלאון שזכתה במירב הקולות (60.0%). היה ממובילי המאבק נגד תוכנית ויסקונסין (תוכנית מהל"ב) ותרם לעצירתה. [1]


בבחירות המקדימות של מרצ להרכבת רשימתה לבחירות לכנסת ה-19, זכה גילאון במקום הראשון[3], ומשכך, שובץ במקום השני, אחרי יו"ר המפלגה, זהבה גלאון. ממקום זה, נכנס גילאון לכנסת ה-19.

ח"כ גילאון פעל לסגירת המוסדות הפסיכיאטריים הפרטיים. ח"כ גילאון נוהג לערוך ביקורות פתע במוסדות סגורים והתריע על התעללות והזנחה במוסד נווה יעקב במאי 2011.[2]

אות "יקיר אקים" לשנת 2013 הוענק לגילאון על פעילות יוצאת דופן למען אנשים בעלי מוגבלויות בכל תחומי החיים.

חקיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכנסת ה-15
  • חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1998.
  • חוק המקרקעין (תיקון מס' 23), התשס"ב - 2001: תיקון המגדיר בחוק המקרקעין מיהו אדם בעל מוגבלות לפי חוק שוויון לאנשים בעלי מוגבלות אשר נקבע בהתשנ"ח-1998.
  • חוק שירות התעסוקה (תיקון מס' 12), התשס"ב-2002: תיקון המוסיף סעיף "מוגבלות" בחוק הנ"ל. "השר בהתייעצות עם נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות ועם ארגונים העוסקים בקידום זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות ובאישור ועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת, יקבע כללים ויכין תוכניות בדבר שילוב וקידום ענייניהם של אנשים עם מוגבלות במקומות עבודה".
  • חוק חופש המידע (תיקון מס' 3) (חברה בת של תאגיד עירוני), התשס"ג-2002.
בכנסת ה-18
  • תיקון לחוק גיל פרישה שדחה את ההעלאה המדורגת לגיל הפרישה לנשים מגיל 62 לגיל 64 עד לשנת 2017 (יחד עם חברי כנסת רבים נוספים).
  • חוק המקנה פטור מתשלום ארנונה למסגרות יומיות המספקות שיקום בתחום התעסוקה לנכי נפש.
  • תיקון לחוק חניה לנכים הקובע כי הודעת תשלום קנס לרכב הנושא תג נכה, הניתנת בידי פקח, תינתן רק אם הרכב צולם באופן המעיד כי התקיימה אחת הנסיבות בהן לא הותרה החניה לפי הוראות החוק (יחד עם נסים זאב).
  • סדרת תיקונים לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות, שדחו את המועדים שבהם על מוסדות שונים לקיים הוראות בדבר נגישות.
  • קביעת תקנות הנגישות לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות, הנוגעות לכל תחומי החיים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכתביו

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראה למשל ב-רותם סלע, בשמם של עקרונות נעשה עוול נורא למשתתפי תוכנית ויסקונסין, באתר nrg מעריב, 3 במאי 2010 - "אתם אנשים טובים, ויכול להיות שהתוכנית טובה. אבל אני מרקסיסט, אני לא מאמין בהפרטה"...
  2. ^ כביש חוצה שומרון חוצה העם, מעריב, 7 באוגוסט 1987
  3. ^ סרטונים מיכל רשף, אין הפתעות במרצ: גילאון שני, הורוביץ שלישי, באתר וואלה!, 11 בנובמבר 2012