אילן גילאון
| אילן גילאון | |
|---|---|
 |
|
| תאריך לידה | 12 במאי 1956 |
| כנסות | 15 , 18 |
| סיעות | מרצ, התנועה החדשה מרצ |
| תפקידים בולטים | סגן ראש עיריית אשדוד |
אילן גילאון (שמו הרשמי: גיל און, נולד ב-12 במאי 1956) הוא חבר הכנסת מטעם מרצ.
[עריכה] ביוגרפיה
נולד בחבל מולדובה שברומניה, בנו של אברהם גולדשטיין. בגיל 7 חודשים לקה במחלת הפוליו, אשר גרמה לו לנכות ברגלו, בעטיה הוא מתנועע כיום פעמים רבות בעזרת כסא גלגלים ממונע. בשנת 1965, בהיותו בן שמונה, עלתה המשפחה מרומניה והשתקעה ברובע ג' באשדוד. בצעירותו עיברת את שמו לגילאון.
תחילה סירב צה"ל לגייס אותו בשל מצבו הרפואי, אך לבסוף התקבל בגיל 24 לשירות מקוצר (בהתנדבות), אותו עשה בחיל החינוך.
למד לתואר ביחסים בינלאומיים ובמדע המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים, אך לא השלימו.
בשנת 1986 כיהן כיו"ר צעירי מפ"ם, היה רכז נוער מרצ הראשון, כיו"ר עמותת חנוך בשנת 1995, בשנת 1993 רץ למועצת עיריית אשדוד מטעם מרצ והתמנה לתפקיד סגן ראש העיר שם החזיק בתיק החינוך העירוני ופעל להגדלת התקציב ופיתוח פרויקטים חדשים, בתפקיד זה כיהן עד לשנת 1999, שנה בה נבחר לכנסת מהמקום השמיני ברשימת מרצ לכנסת החמש עשרה.
גילאון הקדיש את רוב עבודתו בכנסת לעניינים חברתיים, כחלק מתפיסת עולמו אותה הוא מגדיר "סוציאליזם אורטופדי". בהתאם לזאת היה חבר בוועדות הכלכלה, הפנים ואיכות הסביבה, זכויות הילד, ועדת העבודה, הרווחה והבריאות וכן, הוועדה המיוחדת לבעיית העובדים הזרים. הוא מתגאה במיוחד על כך שהשתמש במעמדו כחבר כנסת על מנת לפתור באופן פרטני בעיות של אזרחים שפנו אל לשכתו.
גילאון העביר למעלה מ-15 חוקים ותיקונים לחוקים, ביניהם תיקון לחוק ביטוח לאומי המשפר את זכויות הנכים, וחוק המחייב לשלם שכר מינימום למלצרים, ללא קשר לתשר שהשאירו הסועדים. פעל גם למען הרחבת חוק שוויון זכויות לנכים, והכללת הפרק הדן בנגישות מבנים לנכים - מאבק שהסתיים רק בכנסת ה-16, בה לא היה חבר.
היה הח"כ היחיד ממרצ שהצביע נגד תקציב ממשלת ברק, בטענה שהתקציב הוא אנטי-חברתי בצורה מובהקת. בתגובה לקריאתו של ברק לאחר פרסום דו"ח העוני "לפתוח את המקררים" אמר: "בשביל אמירות כאלה צריך טכנאי מקררים, לא ראש ממשלה".
בבחירות המקדימות בתוך מפלגתו הפסיד את המקום השישי ברשימה לכנסת השש עשרה בשני קולות בלבד, והגיע למקום השביעי, שלא הספיק בשביל להיכנס לכנסת. לאחר פרישתו פתח מסעדה באשדוד בשם "בית העם", שבה כל המלצרים היו לבושים בבגדי תנועות נוער. בין שאר עיסוקיו, ערך והנחה תוכניות בטלוויזיה המקומית של אזור השפלה, הגיש יחד עם חגי סגל את התוכנית "ראש בראש" בערוץ הכנסת, ופעם בשבוע החליף את נתן זהבי בתוכנית זהבי עצבני ברדיו ללא הפסקה.
בפריימריז של מרצ, בדצמבר 2008, הגיע גילאון למקום הראשון מבין המתמודדים. בהתאם לכך, מוקם במקום השני ברשימת המפלגה לכנסת ה-18, לאחר היושב ראש, חיים אורון, ונבחר לכהן בשנית בכנסת, חרף כשלונה היחסי של הרשימה, שזכתה בשלושה מנדטים בלבד. מכהן כיושב ראש סיעת מרצ בכנסת ה-18.
לאחר פילוג מפלגת העבודה עקב פרישת ברק ואחרים שהקימו את סיעת העצמאות השתתף גילאון ב-31 בינואר 2011 בכנס "בונים סוציאל דמוקרטיה" שנערך בסמינר הקיבוצים. כנס זה אורגן על ידי מס"ד (המטה הסוציאל דמוקרטי) ויסו"ד. השתתפו בכנס עמיר פרץ ואישים נוספים מהעבודה בהם מזכירת המשמרת הצעירה ויו"ר מחוז ירושלים, נציגים נוספים ממרצ בהם תמי זנדברג חברת מועצת עיריית תל-אביב, אנשי התנועה הירוקה, שרון קטרון מוועד מרצי האוניברסיטה הפתוחה ועוד כ-200 פעילים. מטרת הכנס, שהתכנס כתגובה לקריאתו של דני גוטווין [1] הייתה בניית כוח פוליטי רב מפלגתי התומך בערכים סוציאל דמוקרטיים.
בפברואר 2012 התמודד בבחירות לראשות מרצ, שבהן נבחרה זהבה גלאון.
נשוי ליהודית ואב לארבעה, מתגורר באשדוד.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- אילן גילאון, באתר הכנסת
- כרטיס ביקור - ח"כ אילן גילאון, בערוץ הכנסת באתר YouTube
- נשארו בחוץ / אילן גילאון, מספר 7 במרצ - כתבה באתר הארץ אחרי הבחירות לכנסת השש-עשרה
- ענת ביגר, "הפרחח" מאשטרום לפיסגה הפוליטית, "השבוע באשדוד", 21 בדצמבר 2008
