חיים פרלמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דיוקנו של פרלמן

חיים פֶּרֶלְמן (Chaïm Perelman;‏ 20 במאי 1912, ורשה22 בינואר 1984, בריסל) היה משפטן, פילוסוף של המוסר ושל המשפט, בלגי ממוצא יהודי-פולני, הנחשב לאחד מהתאורטיקנים החשובים ביותר של רטוריקה וארגומנטציה במאה ה-20. חיבורו המרכזי: "מסה על הארגומנטציה – הרטוריקה החדשה" (Traité de l'argumentation – la nouvelle rhétorique;‏ 1958).

חייו ועבודתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיים פרלמן נולד בעיר ורשה (בעת הולדתו עוד בתחום המושב של האימפריה הרוסית, וכעבור שנים ספורות בירת המדינה הפולנית החדשה) בשנת 1912. בשנת 1925 היגר עם משפחתו לאנטוורפן שבבלגיה. הוא החל את לימודיו באוניברסיטה החופשית של בריסל, שבה עתיד היה להישאר לאורך הקריירה שלו. בשנת 1934 קיבל תואר דוקטור למשפטים, ובהמשך, לאחר שהשלים דיסרטציה על הפילוסוף והמתמטיקאי גוטלוב פרגה, קיבל תואר דוקטור נוסף ב-1938. באותה שנה מוּנה למרצה במחלקה לפילוסופיה וספרות. בסוף אותה שנה הוא היה לפרופסור מן המניין הצעיר ביותר בתולדות אוניברסיטה זו.

פרלמן החל את מחקרו במשפטים ובפילוסופיה במסגרת הפוזיטיביזם הלוגי. בשנת 1944 הוא השלים מחקר אמפיריציסטי שעסק בצדק, שהמסקנה שעלתה ממנו הייתה שמאחר שיישומיו של המשפט מערבים תמיד שיפוטים ערכיים – והואיל וערכים אינם כפופים למסגרת לוגית, אובייקטיבית – הרי שיסודות הצדק אינם אלא שרירותיים. פרלמן ראה במסקנה שעלתה ממחקרו טענה שלא ניתן להחזיק בה, שכן שיפוטים ערכיים מהווים חלק אינטגרלי מכל חשיבה מעשית וקבלת החלטות, ולטעון ששיפוטים אלה נעדרים כל בסיס לוגי פירושו לדחות את היסודות הרציונליים של הפילוסופיה, המשפט, הפוליטיקה והאתיקה.

כתוצאה ממחקרו, נטש פרלמן את הפוזיטיביזם לטובת שיטות פילוסופיות העשויות לספק רציונל לשיפוטים ערכיים. ב-1948 הוא פגש בלוסי אולברכטס-טיטקה (Lucie Olbrechts-Tyteca), שלמדה אף היא באוניברסיטה החופשית של בריסל, והחל לעבוד בשיתוף עמה על פרויקט שעתיד היה לכונן את הרטוריקה של העולם העתיק כבסיס עבור לוגיקה של שיפוטים ערכיים.

ב-1958 פרסמו פרלמן ואולברכטס-טיטקה את מחקרם על מערכת השקילה הבלתי-פורמלית (informal reasoning) בספר Traité de l'argumentation: la nouvelle rhétorique ("מסה על הארגומנטציה – הרטוריקה החדשה"). העבודה, שנערכה תוך התבוננות מוקפדת וסינתזה ברוח פרגה, ניתחה מנעד רחב של טיעונים ממשיים מתחומי הפילוסופיה, המשפט, הפוליטיקה, האתיקה והעיתונאות. הניתוח הוליד תאוריה של ארגומנטציה אשר הושתתה על מתן מקום לערכים ולקהל, ואשר התוותה נקודות פתיחה וטכניקות כלליות לטענת טיעונים.

ב-1962 הוזמן פרלמן על ידי הנרי ג'ונסטון הבן ורוברט אוליבר לבוא לשמש פרופסור מחקר אורח באוניברסיטת המדינה של פנסילבניה (Penn State). שיתוף הפעולה בין ג'ונסטון לפרלמן, שהחל עוד בטרם פרסום "הרטוריקה החדשה", נשא פירות; ג'ונסטון ייסד את כתב העת רב-ההשפעה Philosophy and Rhetoric, ופרלמן ביסס את מעמדו בארצות הברית כאחד המובילים שבתאורטיקנים של הארגומנטציה.

במרוצת שני העשורים הבאים המשיך פרלמן לפרסם עבודות הקשורות או הנגזרות מן "הרטוריקה החדשה". בנוסף, הוא הרים תרומות משמעותיות למדעי המשפט, בכהונתו כמנהל המרכז הלאומי לחקר בלוגיקה באוניברסיטה החופשית של בריסל ובפרסומיו הנמשכים בפילוסופיה של המשפט ובארגומנטציה.

הגותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הרטוריקה החדשה

הערכה והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1962 זכה פרלמן בפרס פרנקי (Francqui) היוקרתי, המוענק למדען או הוגה בלגי צעיר (עד 50) כהכרה בהישגיו.

בדצמבר 1983 העניק הפרלמנט הבלגי לפרלמן, כהוקרה על הישגיו האקדמיים והאזרחיים, תואר ברון.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Rhétorique et philosophie: Pour une théorie de l'argumentation en philosophie (avec Lucie Olbrechts-Tyteca), Paris: Presses Universitaires de France, 1952. (בצרפתית)
  • Traité de l'argumentation: La nouvelle rhétorique (avec Lucie Olbrechts-Tyteca), Paris: Presses Universitaires de France, 1958. (בצרפתית)
  • Justice et raison, Bruxelles: Presses Universitaires de Bruxelles, 1963. (בצרפתית)
  • Droit, morale et philosophie, Paris: Librairie Générale de Droit et de Jurisprudence, 1968. (בצרפתית)
  • Le Champ de l'argumentation, Bruxelles: Presses Universitaires de Bruxelles, 1969.
  • Logique juridique, Paris: Dalloz, 1976. (בצרפתית)
  • L'Empire rhétorique, Paris: Vrin, 1977. (בצרפתית)
  • The new rhetoric and the humanities: Essays on rhetoric and its applications, Dordrecht: D. Reidel, 1979. (באנגלית) (אנתולוגיה)
  • Le Raisonnable et le déraisonnable en droit, Paris: Librairie Générale de Droit et de Jurisprudence, 1984. (בצרפתית)

כתביו שתורגמו לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • על הצדק: מסות על המוסר ועל המשפט (תרגם מצרפתית: יוסף אור), ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשמ"א.
  • הלוגיקה המשפטית (תרגמה מצרפתית: אורה גרינגרד), ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשמ"ג.
  • ממלכת הרטוריקה: רטוריקה והעלאת טיעונים (תרגם מצרפתית: יוסף אור), ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשמ"ד.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]