חנקה ויינברג-חרותי

חנקה ויינברג-חרותי

ד"ר חנקה ויינברג-חרותי תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן. נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה	23 בספטמבר 1909 לודז', האימפריה הרוסית
פטירה	1 במרץ 1961 (בגיל 51) מרחביה, ישראל
מקום קבורה	בית העלמין של קיבוץ מרחביה
לימודי רפואה	הגימנסיה העברית "הרצליה"
תפקידים	רופאת ילדים
מספר צאצאים	2

חנקה (חנה) ויינברג–חרותי (23 בספטמבר 1909, לודז' — 1 במרץ 1961, קיבוץ מרחביה) הייתה רופאת ילדים ישראלית, ילידת פולין, הרופאה הראשונה בקיבוץ הארצי וממקימי ענף רפואת הילדים בארץ ישראל.

קורות חיים

נולדה בלודז' כבתם הצעירה של מלכה וחנוך ויינברג. ב-1925 החליטו הוריה לעלות לארץ ישראל, הם התגוררו בתל אביב, חנקה למדה בגימנסיה הרצליה ובמקביל הצטרפה לתנועת הנוער קבוצת החוגים, שם הפכה למדריכה ובמקביל התנדבה ללמד קריאה וכתיבה נערות מעולי תימן. חיים גמזו שלמד אתה בגימנסיה היה מאוהב בה ושלח לה מכתבי אהבה רבים.

ב-1928, עם סיום לימודיה בגימנסיה נסעה לחיפה, אל גרעין השומר הצעיר "הרצליה" בבת גלים, שם פגשה לראשונה את מי שהפך מאוחר יותר לבעלה, יצחק חרותי, ממנהיגי ויוזמי תנועת הנוער.

בהמלצתו של משה שרת נשלחה ויינברג לעדן ב-1929. שם שהתה כשנה וחצי ולימדה נערות בבית ספר שהוקם על ידי התנועה הציונית. ב-1931 נסעה לווינה במטרה ללמוד פסיכולוגיה ואחרי שנה החליטה לשנות כיוון ועברה לבזל ללמוד רפואה, לימודים אותם סיימה ב-1939 כולל התמחות ברפואת ילדים.

ויינברג חזרה לארץ ישראל, לקיבוץ מרחביה אותו הקים גרעין השומר הצעיר שישב בחיפה ושם נישאה ליצחק חרותי. עם הגעתו לנהל את מחלקת הילדים בבית החולים בעין חרוד הזמין ד"ר אריך נסאו את ויינברג-חרותי לעבוד במחלקה.

ויינברג הצליחה לחרוג מן המקובל באותם ימים ולהוכיח כי " ניתן להיות רופא בבית החולים ובו בזמן חבר קבוץ נאמן". הדבר לא היה פשוט, שכן כלל ברזל היה נהוג בקבוצי השומר הצעיר : "כל חבר חייב בעבודת כפיים לבנות את הקיבוץ ולעבוד במסגרתו. אין לפרוץ את המסגרת או לחרוג מן המקובל!", אך ויינברג העזה לפרוץ את המסגרת והוכיחה שאפשרי שילוב מוצלח בין שני יעדיה : רופאה בבית חולים וחברת קבוץ נאמנה.

כרופאה במחלקה, הנהיגה חרותי מספר שינויים במחלקת הילדים וכן ביישובי האזור:

• הורחבו שעות הביקור של הורי הילדים המאושפזים והתאפשר להורים לסעוד את ילדם המאושפז.
• צומצם מנהג הבידוד של ילדים חולים, מנהג שנועד למנוע הפצת מחלות. הופסק הבידוד של ילדים שחלו במחלות ילדים (כמו חזרת, אדמת, שעלת, אבעבועות רוח) מתוך הבנה שהמחלות תגענה בכל מקרה ועדיף שיחלו בהן בגיל צעיר.
• צומצם השימוש בכילות בעיקר בחודשי הקיץ, כי מחקר שעשתה חרותי העלה שלתינוקות הישנים מתחת לכילה חם יותר מאשר לתינוקות שישנים באוויר הצח וחום זה פוגע בהתפתחותם.
• בעקבות מחקרה אצל ילדי קיבוצי עמק בית שאן יצאה הוראה לתת לילדים שתייה ללא הגבלה (בניגוד לכמויות המדודות שהיו נהוגות עד אז).

בשנים 1948–1951 היה יצחק חרותי שליח התנועה הקיבוצית בצפון אמריקה וחרותי נלוותה אליו. אחרי חזרתה לישראל חזרה לעבוד בבית החולים וניהלה את מבצע החיסון נגד שיתוק ילדים במגזר הערבי.

נפטרה ב-1961 לאחר מחלה קצרה, בגיל 51, ונקברה בבית העלמין של קיבוץ מרחביה. הותירה בעל ושתי בנות.

קישורים חיצוניים

• צפורה שחורי-רובין, "ד"ר חנקה ויינברג–חרותי: רופאת הילדים ממרחביה – רופאה חברת–קיבוץ ראשונה בקיבוץ הארצי", הרפואה 154, 7 (יולי 2015), 460–463 (תקציר)
• נדב מן, מסע לעבר: מגרמניה לא"י דרך התמונות - פרק ד', באתר ynet, 2 ביולי 2010 (תמונתה)